קרן יחיאל (43), עצמאית, נשואה ואם לשניים, מתגוררת בתל־אביב:
"אם יש דבר שאני מאוד אוהבת, זה מסיבות יום הולדת. זה פרץ של אהבה שאתה לא יכול לקבל ביום אחר בשנה. במשך שנים הייתי מארגנת לעצמי מסיבת יום הולדת ומזמינה את כל החברים והמשפחה. בגלל שנולדתי ב־23 בדצמבר, שיא החורף, תמיד יצא שביום של המסיבה שלי הייתה סערה מטורפת שקלקלה את החגיגה, ונתנה לי את התחושה שכל מי שהזמנתי מקלל אותי. שאלתי את עצמי: מה, אני לא אוכל אף פעם לחגוג יום הולדת במקום פתוח? ללבוש שמלה קצרה וקלילה או לחגוג בים?
האזינו לכתבה (הוקלט על ידי הספריה המרכזית לעיוורים ולבעלי לקויות קריאה – המרכז לתרבות מונגשת)
בשנה שעברה ארגנתי מסיבת יום הולדת ממש גדולה במועדון בתל־אביב. באותו יום היה מבול רציני, עם גושי קרח מהשמיים. בדרך חזרה הביתה אמרתי לגיא, בעלי: 'די, אני לא חוגגת יותר יום הולדת. נמאס לי שכל המסיבות שלי נופלות על מזג אוויר כל כך סוער, ולא נעים לי להוציא אנשים מהבית במזג האוויר הזה. זה יותר עונש מאשר חגיגה'. זו הייתה החלטה שהעציבה אותי מאוד.
חלפו כמה חודשים, ויום אחד חשבתי לעצמי: אנשים משנים כל מיני דברים בעצמם שהם לא שלמים איתם: צובעים את השיער, משנים את השם, עוברים מדינה, מתגרשים, עושים ניתוח לשינוי מין. יש משפט מקסים, שהוא נר לרגליי: 'אם אתה לא מבסוט ממשהו, תזוז הלאה. אתה לא עץ'. אנשים נמצאים באותה שגרה של דברים שכובלים אותם, ולא תמיד חושבים שהם יכולים לשנות אותם.
אז אמרתי לעצמי: אמנם חגגתי במשך 42 שנים ימי הולדת בחורף, אבל זה ממש לא אומר שאני צריכה להמשיך לעשות את זה עד 120. התייעצתי עם בעלי לגבי תאריך חדש, והחלטנו לחגוג לי ב־23 במאי, יום אחרי תאריך יום ההולדת שלו, כדי שנעשה מסיבה אחת גדולה לשנינו. נכנסתי לפייסבוק ושיניתי את תאריך הלידה שלי מדצמבר למאי. אף אחד לא שם לב לשינוי.
הודענו למשפחה שלי ולמשפחה של בעלי שכולם מוזמנים לארוחת ערב, כל משפחה לחוד, ושיש לנו משהו להודיע להם. כדי שהם לא יחששו, אמרנו שזה משהו משמח. הם הגיעו, התיישבו והתחילו לנחש: את בהיריון? אתם עוזבים את העיר? בגלל הבילד־אפ הגדול, כשאמרתי שאני משנה את תאריך יום ההולדת שלי, כולם אמרו: זה כל הסיפור? אין בעיה. לעומת זאת, כשסיפרתי לחברים שאני מזיזה את יום ההולדת שלי מהחורף לקיץ, הם היו המומים. אמרו לי: 'זה הזוי', 'זה מוזר' והיו כאלה שהגדילו ואמרו 'את לא יכולה לעשות את זה'.
כשהגיע התאריך המקורי שלי, בדצמבר, אף אחד לא בירך אותי - חוץ מכמה בני משפחה וכמה חברים ממש קרובים. כולם סמכו על התאריך בפייסבוק. מתברר שרוב האנשים היום מברכים לפי פייסבוק. כשהגיע התאריך החדש, בחודש מאי, כולם צלצלו לברך ושלחו לי ברכות, כאילו שזה היה התאריך שלי מאז ומעולם. זה היה מדהים.
בתחילת מאי ארגנתי מסיבת יום הולדת משותפת לבעלי ולי. כששלחנו את ההזמנות היינו צריכים להסביר לכולם איך זה קרה שפתאום הם מוזמנים למסיבה שלי בקיץ ולא בחורף. כולם היו מקסימים ושמחו בשבילי.
התלבשתי קליל, בלי כל השכבות שהייתי צריכה לעטות על עצמי בכל ימי ההולדת הקודמים שלי, ואמרתי לבעלי: 'זו הייתה החלטה חכמה מאוד'. חגגנו בבר על גג של בניין גבוה שמשקיף על כל תל־אביב, תחת כיפת השמיים. היה מזג אוויר מעולה והמסיבה הייתה כיפית מאוד. כמובן שהיו מלא צחוקים על העניין הזה, של שינוי התאריך. חגגנו כמה שעות טובות והרגשתי אושר מזוקק. הבנתי באופן סופי שלא משנה מה יגידו ומה יחשבו, זו הייתה החלטה פשוט נפלאה מבחינתי.
מאז המסיבה קיבלתי המון תגובות על העניין. יש אנשים שמאוד הופתעו מהאקט ולקח להם זמן לעכל. זה לא החליק להם בגרון בקלות. לעומת זאת, חברה שלי הודיעה לי שהיא הולכת לעשות כמוני ולהתחיל לחגוג בקיץ, ולפחות עשרה חברים אמרו לי: 'את יודעת, הילד שלי נולד בחורף ותמיד צריך לחגוג לו במקום סגור. אולי נעשה כמוך'.
אף פעם לא הייתי בן אדם של חורף, ועכשיו אני מרגישה שאני סוף־סוף במקום הנכון. לכל מי שחושב שזה הזוי, שתדעו שאני הבן אדם הכי מרובע בעולם, הכי עם הרגליים על הקרקע.
שורה תחתונה: זה משהו הרבה יותר גדול מתאריך יום הולדת. זו גישה שתורמת לאיכות החיים בצורה נפלאה: להקשיב לעצמנו ולעשות את מה שטוב לנו. אני גאה בעצמי שהקשבתי לקול הפנימי שלי".
