"עכשיו זה הקטע של מנגינת רקע עצובה כמו ששמים בריאליטי?!" תוהה בחיוך המקעקע אביהו בן גידה, 27, כשהוא נשאל על ילדותו בקריית שמונה. הוא היה רק בן 15 כשאביו, אריה, שם קץ לחייו בשטח פתוח ליד בית הקברות בעיר והותיר אחריו אישה וארבעה יתומים. כמה חודשים קודם לכן, קעקע האב בהפתעה על ידו דמות של דרקון שצייר אביהו על קירות הבית. באותו רגע, מספר בן גידה, הבין שהוא רוצה בעתיד לקעקע אנשים לפרנסתו.
כתובת הקעקע שסימנה לרגע נצחיות על גופו של האב – נקברה עם האסון המשפחתי וסימנה נקודת מפנה בחייו של בן גידה. לפני עשור, כתלמיד במגמת תקשורת בתיכון דנציגר בקריית שמונה, כבר דיבר על מותו של האב בסרט תיעודי שיצר עם חבריו. היום, תריסר שנים מאז מותו של האב, הוא לא מפסיק לקעקע – מגשים, אפשר לומר, את צוואתו של אביו. לאחרונה פתח סטודיו לקעקועים ברחוב לילינבלום בתל אביב, מהגדולים בישראל, המתפרש על פני 400 מ"ר, עם 10 מקעקעים הפועלים בו ורשימת לקוחות מפוארת, ביניהם השף אסף גרניט, המאפר ומעצב השיער מיקי בוגנים, הכדורגלנים אלירן עטר ומאור בוזגלו, הזמר רותם כהן, וציפי, און ודור למשפחת רפאלי.
את הדרך לפסגה הוא טיפס בכוחות עצמו בזמן קצר של שש שנים בלבד. הוא נולד וגדל בקריית שמונה, ילד שלישי מבין ארבעה אחים, משפחה מלוכדת שהתפרקה לרסיסים עם מותו של האב. בגיל 16 כבר עבד בשלוש עבודות לאחר שעות בית הספר: תליית שלטים, התקנת מזגנים וציורי קיר בבתים של אנשים פרטיים.
"הייתי דופק לאנשים בדלת ומציע להם ציורי קיר ב-300 שקל, כדי להוריד מאמא שלי עומס כלכלי", הוא מספר בראיון ראשון ל-Xnet, "אורח החיים שהתרגלנו אליו השתנה. אמא היתה צריכה לצאת לעבוד יותר, ובמקביל גילינו שאבא השאיר אחריו חובות עמוקים והלוואות גדולות. קרעתי את התחת בעבודה, כי ידעתי שאני היחיד בבית שיכול לעזור לאמא. אחותי הגדולה גרה אז בתל אביב, ואחי השני עם בעיות, כך שהוא לא יכל לעזור בפרנסת המשפחה. הגעתי להבנה שאני צריך להחליט מה אני עושה עם החיים שלי: או שאני יוצא לעבוד בשלוש עבודות ועוזר בבית, או שאני נותן להתאבדות של אבא שלי לשבור אותי, ומסיים את החיים שלי כעובד במפעל בקריית שמונה".
"עד היום אין לנו תשובה למה אבא שלי התאבד", הוא ממשיך, מדבר בפתיחות ובבגרות שהפגין כבר באותו סרט תיעודי, "מסיפורים של אמא שלי, גיליתי שאבא כנראה סבל מחרדה ודיכאון. בצבא הוא היה חובש בכמה מלחמות וכנראה היה הלום קרב שלא טופל. גם היתה לו מחלה של הלוואות מאנשים והוא היה משחק עם הכסף, עד שבאיזשהו שלב הוא הגיע למשבר עם עצמו. יכול להיות שהוא כבר לא הצליח להתמודד עם זה. האם אני כועס עליו? כבר לא. בהתחלה מאוד כעסתי. הוא היה אבא שלי והחבר הכי טוב שלי. היה לוקח אותי למסיבות ומחכה לי בחוץ, לוקח ומחזיר אותי מבית הספר כל יום. כשרציתי ללמוד לצייר ב'אייר בראש' בתל אביב, היה לוקח אותי מדי יום שישי, מחכה עד שאסיים ומחזיר אותי הביתה. אז יום אחד הוא נעלם, ואתה מבין שהוא כבר לא יחזור".
איך זה השפיע על חיי היומיום שלך?
"גדלתי בבית שלא החסיר ממני דבר. השקיעו בי וטיפחו את הציור שלי. אחרי שאבא התאבד, הרגשתי שאין לי כלום. לדוגמה, כולם סביבי עשו רישיון לאופנוע וקנו להם אופנועים, ואני הלכתי ברגל חצי שעה לבית הספר ואז הלכתי לעבוד בציור על קירות. זה דברים קטנים, אבל כנער זה קריטי עבורך, מצלק אותך. לא יכולתי, למשל, לקחת את החברה שלי ברכב משלי. זה הביא אותי למשברים, אבל לא הרשיתי לעצמי להישבר. עבדתי, שילמתי מהכסף שלי את הרישיון ואת הרכב – ואני מאמין שזה רק חיזק אותי. יש לי היום הרבה ערך לדרך, לכסף, לעבודה קשה. אני אדם מחושב שלא זורק סתם כסף, ותומך כלכלית באמא שלי עד היום".
בגיל 21, לאחר שירות במשטרה צבאית, נחת בתל אביב והחל לקעקע. אל התחום נמשך מילדות, בילה את שעות הפנאי בסטודיו לקעקועים בקריית שמונה, שואב השראה, מעריץ את המקעקעים עם המחט ביד. תחילה פתח סטודיו בביתו, משם עבר לסטודיו קטן ברחוב ירמיהו בעיר, ולאחרונה, כאמור, פתח סטודיו עצמאי הכולל גם בית ספר ללימוד קעקועים – מפגן כוח של מי שמתחילת דרכו זכה לפרגון מצד סלבריטאים ו-56 אלף העוקבים שלו באינסטגרם.
"האינסטגרם הפך את הקעקועים למיינסטרים. מנערים ועד אנשי מקצועות חופשיים – היום כולם מקועקעים", הוא אומר, "אם בעבר קעקועים נתפשו כמשהו מחתרתי או כחלק מתדמית 'עבריינית', הרשתות החברתיות אפשרו להם להתקבל בצורה טובה. צריך לזכור שבהשוואה למדינות כמו יפן, שם יש תרבות קעקועים של היאקוזה, או רוסיה, למשל – ישראל היא מדינה שמרנית ודתית שרואה בקעקועים משהו אסור. הדת הרי אוסרת על קעקוע הגוף".
סגנון הקעקועים הריאליסטי שלו קנה לו מעריצים רבים בארץ ובחו"ל. לדבריו, מגיעים אליו מכל רחבי הארץ: מקריית שמונה ועד אילת, וגם לא מעט מקועקעים מחו"ל. זאת בהנחה שיש לכם סבלנות להמתין שנתיים לתור פנוי. במקביל, הוא נוסע באופן קבוע לחו"ל, שם הוא מוזמן לקעקע כאמן אורח. מלבד הכישרון, אנשים בברנז'ה האופנתית שאיתם שוחחנו זוקפים את הצלחתו של בן גידה לרשתות החברתיות, אלה שבמקביל מינפו את הקעקועים למגמה אופנתית. קעקועי "שרוולים" של גברים ונשים הפכו למחזה שכיח בהשוואה ללפני חמש שנים, וכך גם גיל הכניסה לתחום, כשמתבגרים בני 15 רואים בקעקוע מעין כרטיס הכרחי למעגלים חברתיים. בן גידה, אגב, החל לקעקע את עצמו רק בגיל 21 ומכסים את גופו שבעה קעקועים בלבד. הסיבה: חוסר זמן.
סיבה נוספת לפרסומו הגדול בקרב מקעקעים ומקועקעים היא המגמה ההולכת וגוברת של "נותני שירותים" לסלבס, שהפכו למפורסמים בעצמם, ע"ע קוסמטיקאיות כמו פולה בליק ומימי לוזון או מאמנת הכושר ליקי רוזנברג. לא פלא שלאחרונה בחר לשכור את שירותיו של משרד יחסי ציבור. "עוצרים אותי ואת אדית (אשתו בשנתיים האחרונות, א"י) ברחוב. מלצרים במסעדות מדברים איתי, אנשים ברמזור פותחים חלון וצועקים לי", הוא אומר חצי נבוך, "לא מטרידים אותי ברמה של פפראצי, כן, אבל זה כיף. אני נהנה מזה, למה לא?"
"אביהו אדם יצירתי מאוד ובעל עמוד שדרה, כזה שעומד על שלו", מספר עליו הלקוח הנאמן מיקי בוגנים, "הגעתי אליו עוד כשהיתה לו חנות קטנה ממש בירמיהו, ומאז הוא גדל מהר ובמטאוריות. עם השנים הפכנו לקרובים מאוד, כיוון שיש משהו אינטימי בקעקועים. אני חושב שהוא מקעקע יוצא דופן בנוף הישראלי. הוא לא המקעקע הרוקיסט המיוסר, אלא טיפוס רגיש ומלא חוש הומור".
"החשיפה הגדולה שלי היתה דרך מיקי בוגנים", מוסיף בן גידה, "הוא הגיע לסטודיו רק כדי לומר שלום, כי הוא קיבל עליי המלצה מאחת העובדות שלו. מיקי סיפר שכל החיים פחד מקעקועים, ולא ידע איך זה ייראה עליו, ואז הדביקו לו קעקוע זמני על הידיים והוא התאהב. קעקעתי לו כתר קטן ומאז זה סיפור אהבה. בכל שבוע הוא מגיע עם רעיון חדש שעושה אותו מאושר ומתקעקע".
דברים דומים אומר עליו גם השף אסף גרניט, שהגיע אליו בהמלצת הספר המשותף שלהם עם המעבר מירושלים לתל אביב. "מעבר לזה שאביהו אדם נעים, הוא מדויק מאוד כמקעקע. מבחינת סגנון ריאליסטי – הוא הכי טוב שפגשתי עד היום", אומר גרניט בשיחה עם Xnet ומביא כדוגמה קעקוע בצורת ראש אריה שיצר בן גידה על אצבעו הימנית, "זה קעקוע קטן ועם פרטים ברורים, שאביהו יצר אותו באופן מדויק מאוד". על הדינמיקה ביניהם אומר גרניט: "לרוב אני מגיע כבר סגור עם רעיון שחשבתי עליו תקופה ארוכה, אז אני נותן לו את הכיוון או גרעין ראשוני".
"עם מפורסמים זה עובד ככה: אחד עושה, כולם באים. נדב גדג' היה המפורסם הראשון שקעקעתי. הוא עקב אחריי באינסטגרם ועל ההתחלה ביקש שרוול שלם על היד", מסביר בן גידה את הבאז הסלבריטאי, "אחרי זה הגיעו הכדורגלנים מאור בוזגלו ואלירן עטר, שקעקעתי לו את כל הגב. מיכל אמדורסקי ביקשה קעקוע של החתימה של אמיר פיי גוטמן לאחר שהוא נפטר. ואז הגיעו גם רותם כהן, ציפי רפאלי והבנים דור ואון".
לדבריו, יחסי העבודה עם סלבס מורכבים: "זה טוב ולא טוב. היומן שלי מלא שנתיים קדימה, וסלבס רוצים כאן ועכשיו. אז אני נדרש לקבל אותם בימי המנוחה שלי, שזה שישי ושבת. אני משתדל לא לתת יחס מועדף למפורסמים, אבל זה חלק מהעסק והקידום. לפעמים יש הרבה כעס מלקוחות אחרים שכותבים לי: 'אם אני לא דור רפאלי או מיקי בוגנים, אתה לא מקבל אותי?'"
הסטודיו החדש שלו מאפשר לבן גידה לשמר גם את יחסי המשפחה הגרעינית. בקבלה אפשר לפגוש את אחותו הצעירה, ואחת מבין 10 המקעקעים בסטודיו היא אשתו אדית, בת זוגו בשמונה השנים האחרונות. השניים התחתנו לפני כשנתיים ומתגוררים בשכונת רמת החייל בתל אביב, בבניין שבו מתגוררים גם כמה מחבריהם מקריית שמונה. סוג של קיבוץ צפוני בצפון תל אביב.
שניהם ציירים, שניהם מהצפון ושניהם ילדים טובים שרק מחזיקים בחיצוניות בעלת מאפיינים גותיים, עם גוף מקועקע ושיער ארוך. על חיים פרועים בתל אביב ויתר מראש, הוא לא הטיפוס לזה. "אדית היא החלק השני שהיה חסר לי בחיים. זה נשמע קיטשי, אבל זה אמיתי", הוא אומר, "כשהיינו בצבא, במשך שנתיים נפגשנו רק בסופי שבוע, וכשהשתחררתי היא עברה לגור איתי בתל אביב. מאז לא נפרדנו פעם אחת".
אדית, בעלת גוף קטן ושיער ארוך מאוד, נראית כמו הגרסה הנשית של בעלה. לשניהם קעקוע בצורת לב, שהפך ללוגו בכניסה לסטודיו וקועקע על גופם של כל העובדים. היא בעלת תואר ראשון באמנות ממכללת אורנים ובשנתיים האחרונות החלה לקעקע באופן קבוע. "בגיל 19 התחלתי לקעקע, אבל לא אהבתי את הסצנה. האנשים שעבדתי אצלם בגיל 19 היו עברייני צעצוע שקעקעו בשביל כסף ולא בשביל האמנות", היא מסבירה, "הסגנון אז היה מיושן, מיינסטרים, פחות אמנותי. הסגנון שלי ריאליסטי ואני אוהבת לקחת אותו לסגנון סוריאליסטי".
בניגוד למקעקעים אחרים, אדית בוחרת את לקוחותיה בעצמה, פריבילגיה ששמורה למעטים. "אני רואה באביהו ובי אמנים. שנינו מציירים המון שנים, ואוהבים את התחום. אבל בניגוד לציור, שלפעמים אני לא מסיימת, המיידיות של הקעקועים מאפשרת לי זמן תגובה מהיר ולבנות יצירה שלמה. פשוט מאוד, יש כאן לקוח שצריך לסיים את הקעקוע על הגוף שלו".
ואיך מגיבים אנשים לקעקועים של שירן כדר מילר?
