הרקדן קיריל צ'ייקין שחף הגיע לארץ בגיל שנתיים עם אמו, דודו וסבתו. אביו, כך נאמר לו, נשאר ברוסיה, והוא גדל כאן עם אם שהייתה עסוקה במאבק יומיומי על פרנסה והישרדות. אחרי גיל התבגרות סוער, כשהוא כבר השלים עם היעדרו של האב - דווקא אז הגיע הגילוי שאביו בכלל חי כל השנים בארץ, ולא סתם בארץ, אלא במרחק שני רחובות ממנו בקריית מוצקין.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- ההגירה של סיגל יעקובסון: עברה לאוסטרליה ופיתחה מוצר מהפכני
"הוא גר ממש מתחת לאף שלי", אומר שחף. "אפילו ראיתי אותו כמה פעמים כשהיה מתארח אצל הורים של חברים שלי. גיליתי גם שיש לי אחים שכל השנים שיחקו איתי באותו פארק; שני בנים, שהאבא שלהם הוא גם האבא שלי".
לסיפור הזה אין סוף מרגש. למרות הגילוי והקרבה הפיזית נמנע שחף מליצור קשר עם אביו. לפני כשנה האב נפטר, ושחף לא מצטער על שלא ניצל את ההזדמנות להכיר אותו. "זה לא עניין אותי מספיק", הוא אומר. "עד גיל 16 הייתי בכלל מקלל אותו ביני לבין עצמי על כך שהשאיר אותנו לבד ולא עלה איתנו לארץ. הייתי זקוק לו כשהיו בעיות כספיות, וגם בארוחות משפחתיות ולפעמים סתם לייעוץ גברי או הגנה. בשלב מסוים המושג 'אבא' נעלם, ומצאתי דמות אב באנשים אחרים".
טלנובלה בקריית מוצקין
המראה של שחף – עדין וצנום – מטעה. ב-26 שנותיו הוא התמודד עם דברים שהיו מספיקים לאחרים לחיים שלמים. הוא גדל עם אם שהייתה נוכחת-נפקדת ושעבדה קשה כדי לשרוד ולמצוא זוגיות. שכונת מגוריו בקריית מוצקין הייתה מקום לא בטוח, והוא השקיע את זמנו בריקוד, ומגיל צעיר הופיע בארץ ובעולם. הוא גם הספיק לנהל חברה להפקת אירועים עבור העשירון העליון עם בת זוג שהייתה מבוגרת ממנו ב-18 שנה, להמריא ולהתרסק. היום הוא חבר בלהקת המחול פרסקו, נשוי, מצפה לילד – וביחסים קרובים עם אמו. "היא ניסתה לדאוג לי, אבל לא הייתה לה אפשרות להיות איתי כשהייתי צריך אותה", הוא אומר. "היו שנים שהתעלמתי ממנה או שהיו שיחות קשות, אבל בגיל מסוים התחלתי להבין. היום הקשר תוקן, והיא חלק מהחיים שלי".
בילדותו הוא לא שהה זמן רב בבית. בגיל חמש החל להתאמן בהתעמלות קרקע, ומספר פעמים זכה בתואר אלוף ישראל. לריקוד הגיע בגיל 12, במקרה: הוא היה אחרי פציעה, חשש לעלות למשטח, ובדיוק פגש בן של בעלת סטודיו למחול בקריית ים שהציע לו לבוא לראות את המקום של אמו, אירה חייקין. "התאהבתי בריקוד", הוא אומר, "וכבר בשנה הראשונה נסעתי לתחרות במוסקבה". עד מהרה היה הסטודיו לביתו השני, וחייקין וילדיה היו למשפחתו. "לאמא שלי לא הייתה אפשרות לשלם על הפעילות שלי בסטודיו, אז עזרתי שם: לימדתי, שמרתי על הילדים בתחרויות, עבדתי במזכירות, ניקיתי. הייתי שם כל היום, וזה מה שהעסיק אותי והרחיק אותי מהרחוב. בחוץ היו המון הסחות דעת – דקירות, מכות, קרבות בין חבורות של ילדים שמסתבכים, ולאט-לאט מידרדרים לתיקים במשטרה".
איך נער רקדן מסתדר בסביבה כזאת?
"דווקא לא הייתי ילד כאפות. לסטודיו הגיעו כל מיני ילדים שההורים הכריחו אותם, והם לא רצו שהחברים יידעו. אני שמרתי על הסוד שלהם, ובתמורה הם הגנו עליי בחוץ".
ובבית?
"אמא דאגה לי למיטה חמה, לאוכל ולקורת גג, אבל היא הייתה כל הזמן בעבודה וחיפשה זוגיות, ואני הייתי הרבה עם סבתא. עד גיל עשר בכלל לא ידעתי מה זה אבא, וכששאלתי אותה, היא אמרה שיש לי אבא, אבל הוא התגרש ממנה ונשאר ברוסיה. כשהתחלתי להבין קצת יותר, שאלתי שאלות יותר ספציפיות: למה אין תמונות מהחתונה שלהם? איך הוא נראה? בגיל 14 היא אמרה לי שלא הייתה חתונה, ושהיא נכנסה ממנו להיריון כשהוא היה נשוי למישהי אחרת".
למרות ההסברים הנחרצים של אמו, הוא המשיך לחלום על אבא וטיפח תקוות. "המצאתי דברים", הוא מודה בחיוך. "למשל, שיש איזשהו סוד שאני קטן מכדי להבין, או שאחד האנשים הקרובים אליי הוא אבא שלי. הסתכלתי על גברים שהיו בחיים שלי וניסיתי לראות אם אני דומה להם. גם ביקשתי מאמא תמונה של אבא שלי, וכשהיא מצאה אחת, באתר ברוסית, הופתעתי לגלות שהוא היה מבוגר ממנה ב 25 שנה".
וכל השנים היא לא סיפרה לך את האמת. איך גילית?
"לפני שמונה שנים, כשהייתי בן 18, חבר מהשכונה נסע לטיול שורשים ברוסיה, שם הוא פגש את אבא שלו. האבא שלו ושלי היו חברים טובים מאותה עיר, בירוביג'אן, שהרבה עולים ממנה גרו בשכונה שלנו במוצקין, אז אבא שלו אמר לו שגם אבא שלי גר בשכונה הזו. זאת הייתה טלנובלה אמיתית, כי התברר שכל החברים של אמא שלי ושלי קשורים איכשהו למשפחה שלו. כשהמבוגרים היו מבלים יחד בבית של מישהו, ואני הייתי בא לילדים שלהם, עברנו זה ליד זה".
איך הגבת לידיעה?
"בהתחלה לא רציתי להאמין שאמא שלי שיקרה לי כל החיים. כשאמרתי לה שאני יודע, היא ביקשה סליחה ואמרה שהיא פחדה. התברר שאשתו של אבא שלי ניהלה את הבית, הבנים שלו היו בבלגנים עם המשטרה ובכלא, ואמא שלי לא ידעה איך אתמודד עם המציאות הזאת. היא גם אמרה שאם הוא היה רוצה, הוא היה יוצר איתי קשר. סלחתי לה, כי הבנתי את הפחד שלה כאם חד-הורית שלא ידעה מה אעשה עם המידע הזה".
לא היית סקרן ליצור עימו קשר?
"הדבר היחיד שעניין אותי היה לראות את דפוסי ההתנהגות שלו ואולי ככה ללמוד על עצמי, כי חשוב לדעת מאיפה באת ומאיזו גנטיקה. הסתכלתי הרבה על האחים הביולוגיים שלי, והם באמת מזכירים אותי מאוד. אגב, עם אחד מהם אני נפגש במסגרת העבודה שלי, והוא לא יודע מהסיפור".
הרווחנו סכומים מטורפים
זמן קצר אחרי הגילוי נכנס שחף למערכת יחסים עם אישה מבוגרת ממנו, אם לילדה, בעלת חברה קטנה להפקת אירועים. כשהוא הצטרף אליה, גילה שיש לו כישרון עסקי. "לקחתי רקדנים מקצועיים, יצרנו אירועים ברמה גבוהה, עם תפאורות ענקיות, והרווחנו סכומים מטורפים. כשמישהו שאף פעם לא היה לו כסף מתחיל פתאום להרוויח, הוא מנסה להשלים את החורים: בגדים, רכב, בילויים, לדחוף לאמא שטרות לכיס. אבל כל התעשייה שסובבת את האירועים – העסקאות, העמלות – הייתה בעייתית. גם לא יכולתי לרקוד בלהקה, וחסרה לי האמנות, אז מצאתי נחמה בכך שלימדתי בסטודיו. בשלב מסוים השקענו יותר מדי במופעים ולא כיסינו את ההוצאות. העסק קרס, ואיתו הזוגיות. אחרי שבע שנים חזרתי למקום שממנו התחלתי – עם התחתונים ביד".
הקשר שלו עם אותה אישה, הוא אומר, היה לו חשוב גם בגלל היחסים שיצר עם בתה. "דרך הילדה התחלתי להבין יותר את אמא שלי", הוא אומר. "ראיתי איך אמא שלה עובדת בשבילה, כמו שאמא שלי עבדה בשבילי. היום הילדה בת 14, ואנחנו שומרים על קשר למרות שנפרדתי מאמא שלה".
היום שחף לא מרוויח סכומים באותו סדר גודל, אבל הוא הרבה יותר מאושר ורגוע, לדבריו: הוא רוקד ומלמד בסטודיו ובלהקת המחול פרסקו של יורם כרמי, ולפני שנתיים נישא לרקדנית סנואו יז'קובה (30), שנמצאת עכשיו בהיריון. "סנואו ואני לא רבים אף פעם, והיא בקשר טוב עם אמא שלי, אפילו יותר טוב ממני", אומר שחף. "היום אני יודע מה באמת חשוב בזוגיות: חיוביות, חום, אהבה ורצון לשיפור".
גם החיים שלה מזכירים טלנובלה. הקליקו על התמונה: