נתנאלה חוזרת לבמה: "אם לא הייתי עוזבת את הארץ, הייתי מתאבדת"

הסוד מהילדוּת, הטראומה מהמלחמה, המחמאות מספילברג, הדילוגים בין ישראל לשוודיה: מי שהייתה אחת הזמרות הבולטות כאן בשנות ה-70, עובדת על קאמבק

איתי חכמה

|

26.03.19 | 03:30

נתנאלה. "פתאום, הרבה שנים אחרי, עלו לי מראות מתקופת המלחמה. זה היה התקף חרדה" (צילום: גיא כושי ויריב פיין)
נתנאלה. "פתאום, הרבה שנים אחרי, עלו לי מראות מתקופת המלחמה. זה היה התקף חרדה" (צילום: גיא כושי ויריב פיין)
בנעוריה. "המוזיקה הייתה עבורי מקום מפלט ממה שעברתי, והעיסוק בה חיזק וחישל אותי" (צילום: אלבום פרטי)
בנעוריה. "המוזיקה הייתה עבורי מקום מפלט ממה שעברתי, והעיסוק בה חיזק וחישל אותי" (צילום: אלבום פרטי)
עם שניים מהיוצרים הבולטים שאיתם עבדה, סשה ארגוב (מימין) ואהוד מנור ז"ל. "בכלל לא הבנתי את גודל המעמד"  (צילום: אלבום פרטי)
עם שניים מהיוצרים הבולטים שאיתם עבדה, סשה ארגוב (מימין) ואהוד מנור ז"ל. "בכלל לא הבנתי את גודל המעמד" (צילום: אלבום פרטי)
בשוודיה. "זה היה סוג של תרפיה אחרי מה שעברתי במלחמה; סוג של מרפא" (צילום: אלבום פרטי)
בשוודיה. "זה היה סוג של תרפיה אחרי מה שעברתי במלחמה; סוג של מרפא" (צילום: אלבום פרטי)
נתנאלה כיום. למטה: הופעה שלה באולפני כאן גימל לפני מספר חודשים (צילום: גיא כושי ויריב פיין)
נתנאלה כיום. למטה: הופעה שלה באולפני כאן גימל לפני מספר חודשים (צילום: גיא כושי ויריב פיין)

לפני כ-20 שנה נהגה הזמרת נתנאלה ברחובות שטוקהולם, ולפתע חשה דפיקות לב מואצות. היא לא הבינה מה קרה לה, ומכיוון שהייתה במרכז הסואן של הבירה השוודית, התקשתה למצוא מקום לעצירה ולמנוחה. "זה היה התקף חרדה", היא מספרת. "פתאום, הרבה שנים אחרי, עלו לי מראות מתקופת המלחמה".

 

>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק

 

עוד בערוץ אנשים:

 

 

המלחמה הייתה מלחמת יום הכיפורים, והמראות היו קשורים לטראומה שעברה במהלכה. "הייתי אז בלהקת חיל האוויר, ונסענו לסיני, למתלה, להופיע באיזשהו מוצב", היא מספרת. "זרקו שם פצצת השהיה, ואיך שהגענו, שמענו סירנה ואמרו לנו לרוץ לבונקר. זו הייתה שעת דמדומים, וקשה היה לראות לאן אתה רץ, אז בזמן הריצה כף הרגל שלי נתקעה בגדר תיל, ואני נפלתי על הראש ואיבדתי את ההכרה. כולם המשיכו לרוץ, אבל מתי סרי, למזלי, ראה אותי נופלת; הוא חזר אליי, שחרר אותי מהתיל וגרר אותי לבונקר. תוך חמש דקות התפוצצה הפצצה שהייתה לא רחוק מאיתנו. מתי הציל את חיי, ועד היום אני אומרת לו את זה בכל פעם שאני פוגשת אותו".

 

מקרה זה ואירועים קשים אחרים שהתרחשו במהלך המלחמה גרמו לנתנאלה לעזוב את הארץ. היא הייתה אז בשיא הקריירה, הוציאה אלבום מצליח, זכתה בפרס כינור דוד היוקרתי – אבל הטראומות היו חזקות מדי. מאז, במשך עשרות שנים, נדדה בין ישראל לשוודיה. עכשיו היא שוב כאן, חובקת אלבום חדש, רוצה לחזור לבמה הישראלית ולתודעת הקהל.

 

נתנאלה בתחילת הדרך. "יש דברים שלא היו תלויים בי" (צילום: אלבום פרטי)
    נתנאלה בתחילת הדרך. "יש דברים שלא היו תלויים בי"(צילום: אלבום פרטי)

     

    הילד צעק: אבא שלך מת מזמן

     

    נתנאלה יעקובוב (65) נולדה בתל אביב להורים ממוצא אוזבקי וגדלה בשכונת שייח' מוניס, לימים רמת אביב. שמה המיוחד ניתן לה על שמו של אביה, נתנאל, שאותו לא זכתה להכיר. "הוא נפטר ארבעה חודשים לפני שנולדתי, לאחר שחלה בשחפת", היא מספרת. "אמי נשארה עם חמישה ילדים ונשאה אותי ברחמה". רק כשהייתה בת שבע נודע לה שאביה אינו בין החיים. "כל הזמן סיפרו לי שהוא בצבא, עד שבמהלך משחק עם ילד בשכונה אמרתי לו: 'אני אספר לאבא שלי', והוא רץ וצעק: 'אבא שלך מת מזמן'. ככה זה נודע לי, ממש במקרה".

     

    הילדה השובבה והחברותית נהפכה בן רגע למופנמת, סגורה וחשדנית. למרות זאת, כשהייתה בכיתה ז' נבחרה לסולנית של מקהלת בית הספר וגם החלה לנגן בגיטרה. "הייתי הולכת עם הגיטרה לתחרויות כישרונות צעירים, עולה לבמה ושרה בלי פחד. רציתי שישמעו אותי בכל מקום. הרגשתי שהמוזיקה היא הדרך שלי לבטא את עצמי. המוזיקה הייתה עבורי מקום מפלט ממה שעברתי, והעיסוק בה חיזק וחישל אותי, נתן לי סוג של עוצמה. עד היום אני מרגישה סוג של התעלות כשאני מסוגלת לכתוב שיר ולבצע אותו. זה עושה לי טוב".

     

    בגיל 15 הצטרפה ללהקת נוער תל-אביבית, שהגיטריסט שלה היה אשר ביטנסקי, מי שבתוך זמן קצר נעשה אמרגנה והיה אחראי לפריצתה. "יום אחד אשר אומר לי: 'ארגנתי ערב כישרונות באולם צוותא, ויגיעו אליו סשה ארגוב, משה וילנסקי וכל המלחינים הגדולים'. באתי, שרתי ובכלל לא הבנתי את גודל המעמד. אחרי כמה ימים אשר בא אליי, נתן לי את כרטיס הביקור של סשה ארגוב ואמר: 'הוא רוצה לפגוש אותך אצלו בבית'. מאוד התרגשתי. התחלנו לעבוד יחד על השירים שלו, שהיו מאוד מורכבים בשביל זמרת צעירה כמוני. הוא היה רציני, אבל לא נוקשה, ומאוד נהניתי לעבוד איתו".

     

    בפרויקט החדש שלה, "ליקוי חמה", שיצא לפני מספר חודשים, חזרה לשיר "עייפתי", שאותו הקליטה בנעוריה בביתו של ארגוב. "זו ההקלטה היחידה שמצאנו אצלו בבית", היא מספרת. "הסליל היה מרופט לגמרי, אבל הצלחנו לתקן קצת. עדיין שומעים את החריקות, וככה אני רוצה שיישאר". נתנאלה בחרה לכלול באלבום רק קטע קצר מההקלטה המקורית, ואת המשך השיר הקליטה באולפן, כשליד הפסנתר מלווה אותה יוני רכטר. הקשיבו לשיר:

     

     

    חשבתי שיגאל שילון מותח אותי

     

    סשה ארגוב היה רק אחד משורה של מוזיקאים גדולים שטיפחו אותה בתחילת הדרך. מוזיקאי חשוב נוסף שהאמין בה, היה מתי כספי. "שמעתי אותו בפעם הראשונה כשהייתי בת 17, במופע שלו עם שלמה גרוניך, ומיד אמרתי לעצמי שאני חייבת לפגוש את האיש הזה, וביקשתי מאשר שיסדר לנו מפגש". חודשים אחדים לאחר מכן התגייסה לצה"ל. "רציתי להגיע ללהקת הנח"ל, אבל כששמעתי שמתי יהיה המנהל המוזיקלי של להקת חיל האוויר, הלכתי לבחינות דווקא אליה". כספי עבד איתה ועם הלהקה במשך שנה. לאחר מכן החליף אותו יאיר רוזנבלום, וגם הוא התלהב ממנה. רוזנבלום גם הלחין את להיטה הראשון, "היה לי חבר, היה לי אח" (למילים של יורם טהרלב), שנכתב במהלך מלחמת יום הכיפורים.

     

    "באחת הנסיעות לסיני שמעתי את השיר ברדיו בפעם הראשונה", היא נזכרת, "אבל בגלל הפחד מהמלחמה לא התרגשתי בכלל. בכל פעם שהיינו מגיעים להופעה מול פצועים בבית חולים, היו אומרים לי: 'שמעתי אותך עכשיו ברדיו', אבל לא יכולתי לחוות את ההתרגשות הזאת. אחר כך הייתה תקופה שלא הייתי מסוגלת לבצע את השיר הזה, כי הרגשתי שהוא שיר היסטורי ששייך לתקופה שעברה על כל המדינה".

     

     

     

    אחרי המלחמה זכתה ללהיט גם ממתי כספי – "שיר היונה" (למילים של שמרית אור), שאותו ביצעה לראשונה בפסטיבל הזמר 1974:

     

     

    למראית עין, הכל היה מושלם, ודרכה המקצועית נראתה מובטחת, אבל ב-1976 החליטה נתנאלה לעזוב הכל ולנסוע לשטוקהולם עם בן זוגה השוודי, פול טאבו, שאותו הכירה כמה שנים קודם לכן. "אתה לא מבין כמה זה עזר לי", היא אומרת. "אתה בא לארץ חדשה, אתה אנונימי, השפה אחרת, האוויר אחר, יש יערות, אגמים, אין לחץ, כולם מדברים בשקט. זה היה סוג של תרפיה אחרי מה שעברתי במלחמה; סוג של מרפא".

     

    היום היו מכנים אותך "בוגדת".

    "כבר אז קראו לי ככה. אמרו שאני יורדת. כתבו: 'היא עזבה את הארץ והפסיקה לשיר'. ככה העיתונאים החליטו, שהפסקתי לשיר".

     

    אבל היא לא הפסיקה לשיר. בשנתה הראשונה בשוודיה העלתה מופע שבו ביצעה שירים ישראליים, ושנה לאחר מכן הקליטה אלבום שכלל שירי עם מכל העולם. ב-1986 חזרו בני הזוג לישראל, ונתנאלה הוציאה כאן את האלבום "על גן אדן חלוני", אבל כעבור שנתיים הם שוב היגרו לשוודיה, שם נולדו ילדיהם עלמה (31) ונמו (27). ב-1992 נחתו בנתב"ג פעם נוספת, והפעם השתקעו והקימו בית בכפר האמנים עין הוד. זמן קצר לאחר מכן קיבלה טלפון מאדם שהזדהה כמפיק ישראלי שעובד עם אולפני יוניברסל בהוליווד. "הוא אמר לי שסטיבן ספילברג עושה סרט על השואה, 'רשימת שינדלר', ושהם רוצים שאגיע להוליווד כדי להקליט לסרט את 'הליכה לקיסריה', כי ספילברג שמע ביצוע שלי לשיר הזה ומאוד אהב. אמרתי לו: 'מה? מתי? איך אני אגיע? יש לי שני ילדים קטנים'. הוא ענה: 'תוך יומיים את צריכה לנסוע'. לא האמנתי. חשבתי שיגאל שילון מותח אותי".

     

    כשהבינה שמדובר בהצעה אמיתית, המריאה להוליווד כדי להקליט את השיר. "זה היה פשוט חלום, כמה שעות של חלום", היא נזכרת. ספילברג עצמו לא היה באולפן, אבל הוא התקשר להחמיא לה על הביצוע, "וזה היה נורא מרגש".

     

    נתנאלה עם ספילברג. "מה? מתי? איך אני אגיע?" (צילום: אלבום פרטי)
      נתנאלה עם ספילברג. "מה? מתי? איך אני אגיע?"(צילום: אלבום פרטי)

       

      אמא, די, תחזרי כבר

       

      ב-1997 החליטה שוב לחזור לשוודיה. "אחרי רצח רבין לא יכולתי להיות כאן. האווירה בארץ נהייתה קשה. אמנם, הכל עבד לי כאן נהדר, מבחינת הופעות והכל, אבל היה לי קשה". ארבע שנים לאחר המעבר לסקנדינביה החליטו היא ובן זוגה להיפרד. "זה נושא מאוד אישי, וקשה לי להיכנס לזה", היא אומרת, "אבל היו סיבות שגרמו לזה, והכל נשאר ברוח טובה". במשך שמונה שנים היא חיה ללא זוגיות, "עד שיום אחד עלמה אמרה לי: 'אמא, די, תחזרי כבר לארץ ותתחילי לעשות אלבומים'. היא רצתה שאחזור לעצמי". ואכן ב-2009 מכרה נתנאלה את ביתה השוודי וחזרה לישראל במטרה להישאר. "קשה פה", היא אומרת. "עצוב לי שהילדים לא לידי ואני לא לידם, אבל אני רואה שזה לא מקום בשבילם. אם הם יעברו לחיות פה, זה יהיה בעקבות החלטה אישית שלהם".

       

      עכשיו היא גרה בתל אביב, ובשנים האחרונות יש לה זוגיות עם רוני שובל, שמשמש גם כמנהלה האישי ואחראי להוצאת אלבומה "ליקוי חמה". אחד השירים בו, "גופי משתנה", מתאר את השינויים שעוברים על נתנאלה. "אני מקבלת אותם באהבה, ויש בי סקרנות לקראת השינוי הבא", היא אומרת. "אני חושבת שצריך לקבל בחיבוק את השינויים שלנו, לעמוד מולם ולהסתכל להם בעיניים, כי הם חלק מאיתנו, חלק מהטבע. אי אפשר להתכחש להם".

       

      וכשאת מסתכלת אחורה על העבר שלך, היית רוצה לשנות משהו?

      "יש דברים שלא היו תלויים בי, כמו החיים האישיים המשותפים. אם זה היה תלוי בי, הייתי פועלת אחרת, אבל מפחיד אותי לחשוב שהייתי צריכה להישאר פה ב-1976. מבחינת הקריירה הייתי אמנם בתקופה טובה מאוד אז, אבל אני לא יודעת לאן הייתי מגיעה אם הייתי נשארת. אולי הייתי עושה קריירה, אבל הייתי מאבדת את עצמי ואת הנפש שלי. לא הייתי מסוגלת להשלים עם מה שציפו ממני לעשות, ואם הייתי עושה את זה בעל כורחי, אני חושבת שהייתי מאבדת את עצמי לדעת. כשעזבתי את הארץ, אמרו שזה סוג של התאבדות מקצועית, אבל אני חושבת שאם הייתי נשארת כאן, ולא עוזבת, הייתי מתאבדת פיזית, כי הייתי מאבדת את עצמי".

       

       

         

        מה חושבת נעמי פולני, כלת פרס ישראל הטרייה, על אחד הלהיטים של נתנאלה? הקליקו על התמונה:

         

        "את רואה, הכל עצב". הקליקו על התמונה (צילום: אלעד גרשגורן)
        "את רואה, הכל עצב". הקליקו על התמונה (צילום: אלעד גרשגורן)

         

         

         
        הצג:
        אזהרה:
        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד