"הייתי באה מבי"ס ורואה שהבית ריק בגלל עיקולים של ההוצאה לפועל"

כשדקלה גולדשטיין-מלמוד הייתה בת 14, התהפך עולמה. "ממצב של המון יש-יש למצב של המון אין-אין" – כך היא מתארת את המשבר הכלכלי שפקד את משפחתה ושאילץ אותה לצאת לעבוד ולתפקד במשך שנים בכמה עולמות במקביל. אבל בזכות המחויבות, העבודה הקשה ויכולת ההתמדה שלה היא הפכה את הלימון ללימונדה: היום היא עושה "גם וגם" מתוך בחירה ובמטרה להעשיר את עולמה.

מי את?

"דקלה, בת 41, בזוגיות פרק ב'. אמא של אור (בן 15), זיו (בת 11) ויהל (בן שש), גרה באזור".

ומה את עושה?

"ביחד עם מיכל זקס אני הבעלים ושותפה ב-Insideout - חברה המתמחה במיתוג פנים-ארגוני. אני גם בעלת 'החברים של דקלה' - מיזם של ארוחות שף שמחברות בין אנשים. יש לי תואר ראשון בתקשורת ותואר שני במינהל עסקים מהמכללה למינהל".

עם אמה. "היא לא הפסיקה להגיד לי שאני הכי טובה, הכי יפה והכי מוצלחת"

שורשים, נופי ילדות – מה את זוכרת?

"אבי אבנר הוא יליד הארץ ויתום מבצע קדש. אמו נישאה מחדש, והם עברו לגור באזור. אביו החורג אימץ אותו אל ליבו ולימד אותו את מלאכת המסגרות שבה עסק, ולימים הקים אבי מפעל שבו עבד גם אביו. אמי שולה גדלה בפתח תקווה במשפחה של שמונה ילדים. בתום שירותה הצבאי למדה בסמינר לגננות, ולאורך השנים גידלה דורות של ילדים. הוריי הכירו בחוף הים דרך חבר משותף. כבן יחיד, אבי מצא אצל אמי את המשפחה הגדולה שלא הייתה לו, והיא זיהתה בו את השקט שביקשה לעצמה. אמו של אבי נפטרה בגיל צעיר. כשהייתי בת שש, עברנו לגור בבית שבנינו מעל ביתו של סבי; חיינו ממש יחד איתו ומילאנו את עולמו בשמחה עד יומו האחרון.

"הייתי ילדה ונערה דעתנית ובטוחה בעצמה. ידעתי שההורים שלי גאים בי: אמי לא הפסיקה להגיד לי שאני הכי טובה, הכי יפה והכי מוצלחת. בתוך רשת הביטחון הזו יכולתי להרשות לעצמי להיות עצמאית מאוד ולא פעם גם מרדנית, כי ידעתי שיש מאחוריי גב חזק ויציב. מגיל צעיר אחיי ואני עבדנו בחופשות במפעל אצל אבא שלי, והוא הקצה לנו תחומי אחריות. מההתנסות הזו הבנתי שאני רוצה לעסוק בשיווק. גם היה לי אופק מקצועי: רציתי להיות מנהלת השיווק בעסק המשפחתי. אבל כשהייתי בת 14, הכל התהפך. המפעל של אבי נקלע לקשיים ופשט את הרגל. בבת אחת עברנו ממצב של רווחה כלכלית למוד של הישרדות. זו הייתה תקופה קשה ומתוחה: קרה לא פעם שבבוקר הלכתי לבית הספר, וכשחזרתי בצהריים, מצאתי את הבית ריק מחפצים בעקבות עיקולים של ההוצאה לפועל. אני זוכרת אותנו, הילדים, מחביאים דברים אישיים כדי שלא ייקחו לנו אותם. מהר מאוד התעשתי והתחלתי לעבוד כדי לממן את עצמי ואת צרכיי, וכך גם אחיי. בזמן שהחברות שלי ניהלו חיים רגילים של נערות, אני הייתי חוזרת מבית הספר והולכת לעבוד עד הלילה ואז חוזרת ומכינה את שיעורי הבית. במשך השבוע עבדתי בחנות בגדים, ובסופי שבוע עבדתי כמלצרית בקייטרינג. זה היה לא קל, בלשון המעטה, אבל למזלי, לא הייתי לבד. בתוך המשבר העצום הזה נתנה אמי לאבי גיבוי מלא ושמרה על בית חם ומלוכד".

כמפיקת פסטיבלים. "נוצרה סביבי חבורה גדולה של אנשים"

כשהתגייסה לצבא, ביקשה לשרת קרוב לבית כדי שתוכל להמשיך לעבוד, ושובצה לתפקיד מש"קית עיתונות בלשכת דובר צה"ל. "אחרי השחרור", היא מספרת, "התחלתי לעבוד אצל דובר עיריית תל אביב כדי לחסוך כסף ללימודים. כשהדובר עבר למשרד פרסום משלו, הוא לקח אותי איתו, וכך, בגיל 21 נכנסתי לעולם הפרסום. אחרי כשנה התחלתי ללמוד תקשורת ומינהל עסקים, ובמקביל עבדתי כמנהלת פרסום בהפקות תיאטרון ובפסטיבלים. בהמשך הגעתי למשרד הפרסום של מורדי גורן, שהיה עבורי סוג של בית. מורדי קיבל אותי בזרועות פתוחות, הבין את הפוטנציאל שלי ונעשה מנטור מקצועי. במשך שש שנים עבדתי אצלו בתפקידים שונים, כולל מנהלת של מחלקת לקוחות ואסטרטגיה.

"בתקופת הצבא הכרתי את שחר, בעלי הראשון ואבי ילדיי. ב-1999 נישאנו ונולדו לנו שלושה ילדים. לימים נפרדנו, וכיום אני בזוגיות פרק ב' עם יוראי ליברמן, צלם תיעודי, שאיתו שירתי בדובר צה״ל. כשנעשיתי אם, ביקשתי להיות נוכחת בחיי בני והתקשיתי לג'נגל בין הבית לעבודה. כשאור היה בן שלוש, החלטתי לעזוב את משרד הפרסום ולקחת פסק זמן כדי לחשוב. זו הייתה נקודת שבר. בפעם הראשונה מאז גיל 14 לא הייתה לי מטרה מוגדרת וברורה. בעקבות מודל שפיתחתי בלימודי התואר השני, החלטתי להקים את Insideout ולעסוק במיתוג פנים-ארגוני. הבנתי שעבודת שיווק נכונה נעשית מבפנים החוצה, ושהארגון צריך קודם כל ללמד את העובדים את שפת המותג שהוא משדר.

"מכיוון שאני אדם חברותי מאוד, עם השנים נוצרה סביבי חבורה גדולה של אנשים, ועלה בי רעיון להפגיש אותם כדי ליצור חיבורים. כך נולד לפני כשנתיים 'החברים של דקלה' - מיזם של ארוחות שף והרצאות שבהן אני מפגישה בין אנשים ומאפשרת להם להרחיב את מעגל ההיכרויות שלהם וליצור חיבורים. לפני כמה חודשים הגיע המיזם לניו יורק וגם יחזור אליה בקרוב. החזון לעתיד הוא הרחבה שלו לארגונים".

עם בן זוגה, יוראי ליברמן, במשרדי סי-אן-אן בניו יורק. "הוא שירת איתי בדובר צה"ל"(צילום: אנדרסון קופר)

מה לקחת עימך מבסיס האם וממסע חייך לדקלה של היום?

"המשבר הכלכלי שפקד את משפחתי אילץ אותי לתפקד מגיל צעיר בכמה עולמות במקביל - לימודים, עבודה, צבא ועוד. גם כשיצאתי לעצמאות, עבדתי בהתחלה במקביל כפרילאנסרית בתחום הפרסום, עד שהעסק שלי עמד על הרגליים. כתוצאה מכך, התפתחה אצלי יכולת לעסוק סימולטנית בכמה תחומים ועדיין להיות מסורה באופן טוטאלי לכל אחד מהם ולהגיע להישגים. פעם זה היה מתוך כורח; היום זה מתוך בחירה. בזכות המסע שעברתי יש לי יכולת לעשות את זה בלי לשלם מחירים גבוהים מדי ולהרוויח עוד תחומי עשייה והשפעה".

מסר לאומה?

"גם בעידן גלובלי ודיגיטלי אין תחליף למפגש אמיתי, פנים אל פנים. אנשים כמהים למפגשים, וזה הבסיס שלנו כבני אדם וכחברה. כשהמפגש קורה בצורה נכונה ואחראית, יש לו פוטנציאל לייצר חיבורים מלאי עוצמה ובעלי השפעה, גם במעגל המיידי וגם במעגלים רחבים יותר, של חברה ומדינה - חיבורים שיותירו את חותמנו בעולם".

באמצע החיים לקה איתן אביר באי-ספיקת לב סופנית, שהביאה אותו לסף מוות. מה מצבו כיום?

"הייתי בריא, ופתאום לא יכולתי לעשות מקלחת". הקליקו על התמונה (צילום: אלבום פרטי)