הייתה לי פציינטית בת 27 שהיה לה חבר במשך שבעה חודשים שנפרד ממנה", מספר הפסיכולוג ד"ר גיא וינש. "היא נכנסה למשבר ודיברה על זה עם החברים שלה חודשים רבים. אותי היא הגיעה לראות ארבעה חודשים אחרי הפרידה, כשהיא עדיין במקום בסיסי מאוד של שברון לב ובכי כל יום. אחרי שלושה חודשים של טיפול אמרתי לה: 'תראי, עכשיו את כבר מתאבלת על מערכת היחסים יותר זמן ממה שהיא נמשכה. אולי זה הקו האדום שבו באמת צריך לקבל החלטה: אוקיי, בזבזתי על זה מספיק זמן'. אנחנו כפסיכולוגים לא מתעלמים מהכאב של המטופל, אבל יש רגע שבו צריך להתחיל לדבר על איך ייראו החיים בעתיד, והוא מתחיל מחר".
ג'ניפר אניסטון, בתקופת הפרידה שלה מבראד פיט, ביקרה אצל הפסיכולוג שלה פעמיים או שלוש בשבוע. מוגזם או מוצדק?
"אני חושב שזה פסול ויוצר תלות. אני עובד עם אנשים שבורי לב כבר 20 שנה. הרבה אנשים מגיעים אליי בטיסה לניו־יורק אפילו לפגישה אחת, כדי שאתן להם כלים להתמודד, ואני מייעץ טלפונית לאנשים מכל העולם. אני די פרקטי, לא רואה אנשים יותר מפעם בשבוע ואין בזה צורך בעיניי. אנחנו מדברים על הכלים שאפשר להשתמש בהם, צריך לעבוד עם זה ביומיום ולראות מה עוזר ומה לא, ויש ניסוי וטעייה. אין קסם".
נשבר לכם הלב? תתקדמו
הכירו את ד"ר גיא וינש (57), פסיכולוג קליני עם מומחיות יוצאת דופן: לב שבור. וינש, ישראלי שחי זה שני עשורים בניו־יורק, מוציא בימים אלה בעברית את ספרו השלישי, "איך מרפאים לב שבור" (ידיעות ספרים). ולא, אל תצפו שהוא יגיש לכם טישו או ינדב קופסת בן אנד ג'ריז. הגישה של וינש אומרת בפשטות: כן, אתם אומללים, וזה בסדר לגמרי – אבל זה לא יכול להימשך לנצח. הכלים שהוא מציע לריפוי הם פרקטיים וחד־משמעיים, ועדיף שתתחילו לבצע אותם כבר היום.
וינש, בן לאב אנגלי ואם ישראלית, נולד בלונדון וגדל בירושלים. הוא שירת כמש"ק קישור בשריון, והשלים תואר ראשון בפסיכולוגיה באוניברסיטת תל־אביב, במסלול דו־חוגי עם לימודי קולנוע. בתום לימודיו התקבל לאוניברסיטתNYU למסלול הישיר לדוקטורט, ובהמשך עשה גם פוסט־דוקטורט (אגב, גם אחיו התאום, גיל וינש, סיים דוקטורט בפסיכולוגיה קלינית). את חייו הפרטיים הוא נמנע בקנאות מלחשוף.
ד"ר גיא וינש הפך לגורו לענייני לב שבור לפני חמש שנים. אחרי שפרסם שני ספרי פסיכולוגיה, קיבל הזמנה לשאת הרצאה ב־TED. ההרצאה שלו, "למה כולנו צריכים לתרגל עזרה עצמית רגשית", שתיארה כיצד מרגישים אנשים שבורי לב ואיך הם יכולים לצאת מהמצב הזה, זכתה עד היום לשבעה וחצי מיליון צפיות. בעקבות ההרצאה הגיע גם הספר, "ומאז שהוא יצא אני מקבל לפחות 30 מיילים כל יום מאנשים שבורי לב שמבקשים כלים להתמודדות. אני מדבר עם אנשים מכל העולם, וזה כולל הרבה מהעולם הערבי — ערב־הסעודית, קטאר ומצרים. הם לא יודעים שאני ישראלי, או שהם יודעים ולא אכפת להם. שברון לב הוא חוויה שכולם עוברים בצורה מאוד דומה, בכל הגילים והתרבויות. זו חוויה שמאחדת את כולנו".
צפו בהרצאה של ד"ר גיא וינש
מסע מחיקות וחסימות
וינש – שאגב, מתייחס בספר גם לשברון לב כתוצאה ממות חיית מחמד – מציג בו מחקרים המראים איך כאב רגשי מתפרש בגוף כמו כאב פיזי חזק מאוד. מאידך, הוא מעניק אלטרנטיבה לאמירה המפורסמת שלפיה "הזמן יעשה את שלו". "זה בעייתי", הוא אומר, "כי על הזמן אין לנו שליטה והוא יכול לעבור לאט, ואז מה עושים? נשארים חסרי אונים? אנשים לא יודעים שיש כלים ספציפיים ואפקטיביים יותר כדי להתגבר על שברון לב".
הדבר החשוב ביותר בתהליך ההחלמה, וינש טוען, הוא לקבל החלטה לשחרר. "יש הבדל בין לרצות שהכאב הרגשי ייפסק לבין קבלת החלטה נחושה להפסיק אותו", הוא כותב בספר. "זה קורה כשמסתכלים במראה ואומרים לעצמנו, הגיע הזמן להרפות. הנפש רוצה להשאיר את הכאב רענן, כדי לוודא שלא נשכח. אלה תכתיבים הרסניים של הלא־מודע. עלינו לעשות בדיוק את ההפך, ולצמצם את הזמן שאנחנו מקדישים להרהורים על האובדן שלנו".
"לקבל החלטה לשחרר ולעבור הלאה - בעיניי זה קריטי", הוא מוסיף בריאיון ל"לאשה". "קבלו את העובדה שזה נגמר. צריך להגיע לאיזו הבנה למה זה קרה, אבל היא לא חייבת להיות מאוד מדויקת. צריך להגיע להבנה שאפשר לחיות איתה, גם אם זה רק 'טוב, לא היינו מספיק מתאימים' או 'הוא/ היא לא היה מספיק בשל להיכנס למערכת יחסים' או 'זה לא היה הזמן'. זה נותן לנו שקט נפשי ואפשרות להגיע למצב של קבלה ושחרור. הרבה פעמים אנשים שבורי לב נוטים להמציא תיאוריות קונספירציה לפרידה. המוח שלנו מניח שאם הכאב שאנחנו מרגישים דרמטי כל כך, ודאי יש לו סיבה דרמטית לא פחות - גם כשאין כזאת".
למה אתה לא ממליץ לפנות אל האקס ששבר את לבנו כדי לברר למה זה נגמר?
"באמת שאין צורך לסגור מעגל בשיחה עם בן הזוג הנוטש, גם אם הדבר אפשרי. שיחה כזו עלולה לחשוף אותנו לפגיעוּת רגשית רבה יותר ולפתוח מחדש את הפצעים, הכאב והתסכול. בשביל מה? צריך להמציא הסבר משלנו לפרידה, שאינו מערער את הגאווה והכבוד העצמי שלנו".
צעד נוסף שווינש ממליץ עליו הוא התנתקות דיגיטלית מהאדם ששבר את לבכם. הוא ממליץ "לצאת למסע של מחיקות וחסימות" - כלומר, לאנפרנד, להסתיר, לחסום ולמחוק את הגישה שלנו אל עולם הסייבר והסלולר של האקס, כולל חבריו ובני משפחתו.
זה לא צעד קיצוני וילדותי?
"המטרה פה היא בוגרת מאוד: מניעת כאב. נורא מפתה לראות מה קורה כל הזמן עם האקס, והנה הוא נראה שמח בחתונה של בת הדודה. את כל זה אפשר למנוע. למה שאני אחשוף את עצמי לכאב? למה לעשות את זה קשה יותר? אני אומר למטופלים: 'תעשו את זה זמנית', אבל כשעוברים הלאה מעט אנשים חוזרים להיות חברים של האקסים - כי אין להם צורך בכך".
אתה ממליץ על היעזרות במערך תמיכה חברתי. מצד שני, אתה מצביע על תופעה חברתית מעניינת: נטישת החברים את שבורי הלב. למה זה קורה?
"הנטישה הזו קורית כאשר אנשים מאבדים סבלנות, מתחילים להתעצבן על החבר שנשבר לו הלב ומאבדים את החמלה. זה לא קורה מיד, אבל כאשר לדעתם החבר שלהם נמצא יותר מדי זמן במצב השבור שלו, הם חושבים: 'טוב, עכשיו באמת נשבר לי'. אנשים לא יודעים איך להתמודד עם זה, לא שבור הלב ולא החברים שרוצים להגיד: 'נו, תעבור הלאה, אי־אפשר לגרור את הסיפור הזה כל כך הרבה'. אנשים לא מדברים על כך שפשוט נגמר להם הכוח לתמוך, כי החבר שלהם מדבר שוב ושוב על אותם הדברים בלי שום דבר חדש שיוצא מזה".
אז מה הפתרון?
"אל תלכו כל הזמן לאותם שניים־שלושה חברים, כדי שלא תהיו עול על כתפיהם של אותם האנשים. הרחיבו את המעגל החברתי - שיהיו, נניח, עשרה חברים שתומכים בכם".
מתי גם אתה אומר למטופל, די, אתה צריך להשתחרר?
"זה קורה לי כל הזמן. אני יכול להגיד במצב כזה: 'אם עדיין כואב לך, זה בגלל שאתה לא עושה מספיק כדי להירפא. בוא נסתכל על הטעויות שתוקעות אותך עוד יותר'".
תשכחו מברידג'ט ג'ונס
"איך מרפאים לב שבור" הוא ספר מרתק גם באופן שבו הוא מציג את המטופלים מהקליניקה של ד"ר וינש (פרטיהם שונו כדי למנוע זיהוי). בין היתר הוא מתאר את דב, מנהל מכירות גרוש בשנות ה־40 לחייו, שחי עם בת זוג, אבל כבר שנים עוקב באובססיביות בכל הרשתות החברתיות אחרי חברתו מהאוניברסיטה, הרגל שטיפח כאשר יחסיו עם אשתו עלו על שרטון. וינש משקף לו עובדה כואבת: הוא משתמש במעקב הזה כדי לברוח מהתמודדות גם היום, כשיחסיו עם חברתו מתערערים. "אבל כן", אומר וינש, "יש אנשים שאף פעם לא מחלימים מפרידה במאה אחוז".
אחד הסיפורים המרגשים הוא של קתי מניו־יורק, שחלתה פעמיים בסרטן השד, ועברה במשך ארבע שנים טיפולים כימותרפיים קשים. קתי נשברת באופן שמקשה עליה לתפקד בעבודה ולהמשיך בחייה, דווקא כשהחבר שלה נפרד ממנה אחרי חצי שנה, בשעה שהיא הייתה בטוחה שיש חתונה באופק. "אני עובד עם אנשים בניו־יורק שלעתים רחוקות מאוד מוצאים מישהו שאפילו קצת מעוניין בדייט או שניים", וינש מסביר, "ולכן אם אחרי חמש שנים לבד הם מצאו מישהו לשלושה חודשים ואמרו 'ברוך השם' - כשזה נגמר, זה יכול להיות קשה מאוד".
מי נשבר יותר – גברים או נשים?
"אין הבדל. החוויה דומה מאוד, רק הביטוי החיצוני עשוי להשתנות. לגברים קשה יותר לדבר על זה, הם מרגישים יותר אי־נוחות או בושה מכך שכואב להם כל כך, כי השפה הרגשית שלהם פחות עשירה".
דמויות קולנועיות נשיות, דוגמת ברידג'ט ג'ונס, מבלות שבורות לב בפיג'מה מול הטלוויזיה כשהן מחסלות קופסה של בן אנד ג'ריז. הכאב שלהן לא דומה לדיכאון האפל שמתרחש במצבים כאלה במציאות.
"כן, אנחנו נוטים לחשוב שגבר עושה שוטים של טקילה על הבר עם חברים ונשים אוכלות גלידה. כשהיא אוכלת את הגלידה זה רגע השפל, ותמיד בבוקר היא מתחילה את הקאמבק לחיים שלה. זה לא מציאותי. במציאות אנחנו פונים לגלידה או לאלכוהול, זה נמשך חודשים, וכשאנחנו עולים 20 קילו, אנחנו עוד יותר בדיכאון".
מקומות עבודה נוטים לא לכבד את הכאב ואת תחושת האבל על שברון לב רומנטי.
"כן. אף אחד שעבדתי איתו לא הרגיש נוח לומר בעבודה שהוא סובל משברון לב ולא יכול להגיע היום. ההנחה הבסיסית היא: 'נו, יאללה, אתה לא בן שמונה, תגיע לעבודה'. ההסתכלות על זה היא כעל משהו שהוא חלק מהחיים ולא צריך לעשות ממנו עניין גדול, גם אם אנחנו מרוסקים. התוצאה היא שאנשים מגיעים לעבודה ומבלים את רוב היום בלבכות בשירותים, או שהם יושבים במשרד ולא מתפקדים. אנשים עם כאב רגשי הם כמו כאלה שסובלים מכאב פיזי, אבל עם רגל שבורה אף אחד לא מצפה שתוכלי להתרכז. הלוואי שהיחס הזה ישתנה".
איך נרפאים מלב שבור? 5 טיפים
1. אל תחכו שהזמן יעשה את שלו. הוא אכן יעשה, אך לעתים קרובות לאט ובצורה לא יעילה, שתשאיר אותנו עם פצעים שלא יגלידו לעולם לגמרי.
2. קבלו את הסיבה לפרידה שנמסרה לכם על ידי אהובכם כאשר נפרד מכם. היא חוסכת חודשים ארוכים של ניתוחים מנטליים וסבל רגשי וגם מאפשרת לסגור מעגל מהר יותר.
3. אל תעשו אידיאליזציה למי ששבר את לבכם. זה מחמיר את הכאב הרגשי ומעכב את ההחלמה. אלצו את עצמכם לראות את הפגמים של בן הזוג לשעבר ואת הפגמים ביחסים.
4. אל תימנעו ממקומות, אנשים ופעילויות שמזכירים לכם את האובדן. זה מונע כאב בטווח הקצר אך מגביר אותו בטווח הארוך. במקום להימנע מהמסעדות שבהן אכלתם, למשל, הפכו את המסעדה למקום שבו אוכלים בראנץ' עם חברים. בפעם הרביעית האסוציאציות החדשות יהיו חזקות מספיק כדי להתחרות בישנות.
5. ערכו "טיהור מזכרות". סילוק או היפטרות מחפצים שקשורים לבן הזוג עלולים להיות מייסרים, אבל זהו מחיר ששווה לשלם.
