"יום אחד יצאתי לרכוב עם אבא ודקל. פתאום הטריד את הסוסה שלי זבוב והיא התחילה לדהור מאוד מהר. למרות שזה היה מפחיד, זכרתי מה שלימדו אותי ונשארתי על הסוסה. בפעם אחרת נפלתי מסוס ואפילו שברתי את היד. חצי שנה לא רכבתי וקינאתי במי שכן. שני המקרים האלה עזרו לי להבין טוב יותר איך לרכוב ולהתמודד עם מצבים דומים וגם לא לוותר על משהו שאוהבים, למרות שלפעמים זה מאתגר. אני אוהבת סוסים - זה עוזר לי להיות שלווה יותר וגם להכיר את הטבע ולראות נופים. להרגיש משוחררת".
המשפחה שלי
----------------
אני: הדר חזן בת 8, לומדת בכיתה ד'.
אמא: שגית חזן (41), מנהלת את החווה המשפחתית ועובדת עם אבא בחברת הדודים שלנו. אוהבת לאפר בשביל הכיף.
אבא: אבי חזן (49), מנהל חברת דודים ואת החווה המשפחתית. אוהב מאוד לרכוב על סוסים.
אחים ואחיות: דקל בת 9, לומדת בכיתה ד' - אוהבת אופנה וסוסים. דקל נולדה עשרה חודשים לפני. אנחנו מרגישות ומתנהגות כמו אחיות תאומות. למרות שאנחנו לא לומדות באותה כיתה, אנחנו תמיד שומרות אחת על השנייה, חולקות ארון בגדים, מתלבשות כמעט אותו הדבר ואוהבות את אותם דברים. לפעמים מתבלבלים בינינו, גם המורים. ברק בן 5 - אוהב מאוד מאוד תרנגולים, עוז בן 3 - אוהב סוסים ולחקור בחצר חיות וחרקים.
משמעות השם שלי: השם שלי מוזכר יחד עם השם של אחי: 'עוז והדר', בברכה של קידוש ליל שישי – 'אשת חיל'. ההורים שלי גם אוהבים מאוד פירות הדר, במיוחד תפוזים, וגם אני.
ארוחה משפחתית: בצהרים ובערב אנחנו יושבים כולנו ואוכלים יחד. אמא מכינה סלטים, אורז ולפעמים פסטה. כל אחד מספר איך עבר עליו היום, מה היה טוב ומה פחות. המשפחה עוזרת לפתור את המצב ויחד אנחנו לומדים איך אפשר לצמוח מכל דבר. לדוגמא, בתחילת השנה סיפרתי לכולם כמה אני אוהבת ללמוד בבית הספר. בפעם אחרת שיתפתי את בני המשפחה במקרה לא נעים שקרה לי, כאשר דיברו אלי לא יפה וצעקו עלי. דיברנו על הדברים וכולם עזרו לי לפתור את המצב.
המטלות שלי בבית: אני הכי אוהבת לנקות את החדר שלי. כשאני מסיימת, יש אווירה יותר נעימה. בבית שלנו יש תורנות של זריקת זבל, שגם בה אני לוקחת חלק. אני מקפידה גם לשחק עם הכלבים שלי, בכל יום כשאני חוזרת מבית הספר, כדי שלא יהיו עצובים. בחווה אני שוטפת את הסוסים, מביאה להם יחד עם אבא שלי חציר ותערובת של קמח וגרעינים.
האהבה הכי גדולה שלי: סוסים – בגיל שנתיים התחלתי לרכוב על סוס פוני. בגיל חמש ביקשתי מאבא שיקנה לי סוס ואז עוד סוס וגם אחותי רצתה גם ובסוף – ההורים קנו את כל החווה. זה מאוד מרגש – במיוחד כשבאים מבקרים ואני מספרת להם איך הכל התחיל ושהחווה קרויה על שמי.
עוד ישראלים קטנים:
>> נעמי, בת 8, מנצרת עילית: גרה בקיבוץ שיתופי בתוך בניין ענק
>> בניה גפן, בן 7, מאמציה: "ההורים אומרים שיום אחד נחזור לגוש קטיף"
>> נבט, בת 7, מחוות בולוטין: אבא ואמא מצילים חיות בר
>> לין חלבי, בת 7, מדליית אל כרמל: חולמת לעוף לסוריה ולהציל ילדים
הבית שלי
-----------
הישוב: חולון. אני אוהבת את השקט של השכונה שלנו – לא עוברות כאן הרבה מכוניות. זה נותן שלווה בבית. חולון היא עיר הילדים וזה גם מה שהופך אותה למיוחדת כל כך. בכל מקום יש גינות, משחקים ופסלים צבעוניים, בנוסף למוזיאון הילדים.
הבית: אנחנו גרים בדירת גן בבניין של שתי קומות. אני אוהבת את החצר - יש שם עצי פרי: לימון, קלמנטינות, עצי זית, ועצי דקל. כיף לי להתנדנד בגינה וגם לבלות, לשבת ולדבר עם חברות, עם אחותי או עם ההורים שלי.
החדר: אני אוהבת את הבית בגלל החדר שלי ושל אחותי. אמרתי לאבא איך אני רוצה שהחדר יראה וכך הוא סידר אותו. אנחנו ישנות במיטת קומותיים בצבע לבן - אני למעלה ואחותי למטה. לכל אחת מאתנו יש כוורת משלה, שם היא שמה מה שהיא רוצה וגם שידה וארון משותפים. אמא הבטיחה לקנות לי מדבקה גדולה של סוסים, שאדביק על הקיר.
חוות הדר – החווה המשפחתית: אני מנהלת עם אבא ואמא את החווה. בחווה שלנו יש יותר משלושים סוסים שמיועדים לטיולי רכיבה, לשיעורים פרטיים ולרכיבה טיפולית. מגיעים אלינו ילדים עם צרכים מיוחדים ואני עוזרת להם. ילדים קטנים מפחדים לפעמים לעלות על הסוס, כי הוא מאוד גבוה יחסית לגודל שלהם. אני לוקחת אותם לצד, מדברת איתם ומראה להם איך אני עולה או איך ילדים אחרים רוכבים. לפעמים אני מציעה להם לרכוב יחד איתי. אני מבקשת מהם לדמיין שעומד מולם חד קרן, בדיוק כמו שהם רואים בטלוויזיה. בסוף כשהם עולים, נהנים ורוצים להמשיך לרכוב – זה עושה לי כל כך כיף! אני ממש שמחה שעזרתי לילד להפוך את הרכיבה לחוויה.
בית הספר שלי
------------------
'א.ד גורדון' חולון. אני מאוד אוהבת את בית הספר. אחותי ואני לומדות בכיתות ד'1 ו-ד'2. הייתי רוצה להיות עם אחותי באותה כיתה, אבל אמא אומרת שאם זה יקרה, אנחנו נקשקש כל השיעור. אנחנו נפגשות בהפסקות וגם כשאנחנו יוצאות לשתות מים או להתפנות.
מה מיוחד בביה"ס שלי? יש לנו עצי זית, שעליהם אנחנו חורטים את השמות שלנו. יש לנו גם ספריה שבה המורים או התלמידים מקריאים סיפורים לילדים הקטנים, שעדיין לא ממש יודעים לקרוא, עם בובת יד מיוחדת.
המקצוע שאני הכי אוהבת: אמנות. כשאני יוצרת, אני מרגישה חופשיה ורגועה. בשיעורים אנחנו יוצאים לחצר ומציירים את מה שאנחנו רואים. בשנה שעברה השתתפתי בשיעור 'חווה חקלאית'. היינו הולכים לחווה ליד בית הספר ושם מכינים דבש עם צוף של דבורים, מגדלים צמחים ומכינים זרים למשפחות נזקקות. השיעורים מיועדים לילדים בכיתות ג' – כדי שיבינו את המסר של החשיבות של הטבע ועזרה לזולת.
המורה האהובה עלי: שירה המחנכת שלי מכיתה ג'. אם אני צריכה עזרה היא תמיד שם. אכפת לה ממה שקורה. חשוב לה להכיר כל אחד מהתלמידים.
מה הכי חשוב שיהיה במורים? מורה טוב הוא מורה שמקשיב, תומך, אחראי ומצחיק - כדי שלא נהיה כל הזמן באווירה של לימודים. הוא תמיד יעזור לך. גם אם קורה משהו בבית הוא שם בשבילך. אני אתן לך דוגמא: פעם אחת הסוס שלי היה חולה. הייתי עצובה ופחדתי שמשהו יקרה לו. שירה אמרה לי שאני יכולה לצאת מהכיתה מתי שאני רוצה ובאמת, לקחתי לעצמי כמה דקות לנשום. היא גם הציעה לי לדבר עם ההורים כדי להירגע ועוד דרכים שיעזרו לי – כמו משחק עם חברים.
אוהבת ללמוד? כן. אני חייבת גם ללמוד טוב, כי אני רוצה להיות וטרינרית. חשוב שאדע חשבון, אלמד על חיות וכך אדע יותר ואהיה חכמה.
איך יהיה לי יותר כיף ללמוד? אם יהיו יותר שיעורי אומנות ושיעורים חופשיים.
שיעורי בית: לא אוהבת. זה אומר שצריך ללמוד שעות נוספות.
הזמן הפרטי שלי
-------------------
אחר הצהרים: אני אוהבת להיות עם חברות, לרכוב על אופניים, לצייר עם אמא, לשחק עם האחים שלי בבית ולבלות עם אבא בחווה.
הכי אוהבת לעשות בעולם: להיות עם המשפחה שלי ולרכוב על סוסים. יחד אנחנו משחקים משחקי קופסא, רואים סרט, אוכלים פופקורן ונהנים.
מאכל אהוב: סלט עם חזה עוף שאמא שלי – שמבשלת מאוד טוב – מכינה.
טלוויזיה: אני אוהבת לצפות בתחרויות של סוסים וגם בסדרה 'בוב ספוג' ו'לאסי'. יום אחד אני גם אשתתף בתחרויות סוסים – כשאהיה בת 12 אוכל להתחיל.
מחשב: לא אוהבת.
הכי אוהבת לעשות עם אמא: לבשל יחד. בכל יום שישי אנחנו מכינות דגים ואופות חלות. אנחנו אוהבות גם לבשל מרקים ולאפות עוגיות. אמא מלמדת אותי גם לצייר ואחר כך שתינו מרגישות רגועות.
הכי אוהבת לעשות עם אבא: ללכת לחווה – לנקות את האורוות, לטפל בסוסים ולרכוב יחד. אנחנו גם מאוד אוהבים לשחק משחקי קופסא.
הכי אוהבת לעשות עם האחים: אני אוהבת לעשות איתם הכל. אנחנו אוהבים לרכוב יחד – לכל אחד יש את הסוס שלו: לי יש את מילקי, לדקל את טינה, שלג שייך לברק ועוז עוד קטן, אז הוא מחליף סוסים. יש לכולנו גם להקה. אחי הקטן מנגן על תוף הצעצוע שלו או עם סיר וכפיות, אחי השני מנגן על כוסות מים – כל כוס אנחנו ממלאים עם כמות שונה של מים וכך יוצאים צלילים שונים. אחותי ואני שרות.
הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים: חברים. אני רוצה להרגיש שאני מדברת לבן אדם ולא למישהו שרק נותן הוראות. אם אפשר, עדיף לצחוק יחד. ההורים שלי הם גם וגם.
החבר/ה הכי טוב/ה: רובי ומיקה. רובי – אוהב פורטנייט, סוסים ואומנות. יחד אנחנו רוכבים על אופניים והוא גם מבקר הרבה בחווה ורוכב איתנו על סוסים. מיקה – החברה הכי טובה שלי - אוהבת לסרוג ולצרוף תכשיטים כמו אמא שלה, אוהבת לרכוב איתי על אופניים. היא מקשיבה לי וצוחקת איתי.
החלום שלי: להיות וטרינרית כדי לעזור לחיות וגם לגור במושב חגור, כי יש שם שקט ושלווה. דודה שלי גרה שם פעם והיה לי כל כך כיף בכל פעם שישנו אצלה.
כוח העל שהייתי רוצה שיהיה לי: כוח שמפשיר שלג – כדי להפשיר עצב אצל אנשים, שיהפכו להיות שמחים. זה בסדר שלפעמים עצובים, אבל אני רוצה לעזור ולהפוך את כל העולם לשמח.
כשאהיה גדולה: אני רוצה להיות מאלפת סוסים ושתהיה לי משפחה כמו שיש לי היום.
מתי כועסים עלי? כשכל האחים רבים, ואז ההורים שולחים כל אחד מאתנו לחדר. בדרך כלל עלי הכי פחות כועסים, כי אני יודעת לשבת בשקט במיטה ולשמוע שירים מרגיעים.
הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשרכבתי עם אבא לחוף פלמחים. לקחנו אוכל ובקבוקי מים ורכבנו מהחווה שלוש שעות לכל צד. כשהגענו לים נכנסנו עם הסוסים למים והיה כל כך כיף. זה היה זמן איכות עם אבא שלי, שמצחיק אותי כל כך וכל הזמן מספר בדיחות.
חיות: יש לנו שני כלבים ותוכי מדבר, שאומר כל הזמן את השם של אחותי ושל אחי הקטן.
חוגים: רכיבה על סוסים, צופים ועוד מעט אתחיל ללמוד בבית הספר שחייה.
הייתי רוצה לחיות ב: מקום שקט. לקום בבוקר ולשמוע את התרנגולים ואת הציפורים.
לגדול או להישאר ילדה לנצח? להישאר קטנה – כיף להיות ילדה. הגדולים שומרים עליך, נותנים לך הרבה דברים ולוקחים אותך למקומות כיפיים, שמתאימים רק לילדים קטנים.
ההמלצה שלי לספר: יומנה של חנונית וגם יומנו של חנון. קראתי את כל הסדרה. כל אחד מהספרים ממש מצחיקים וכך אני גם לומדת על אנשים אחרים ועל מצבים שונים: איך מתחברים, מה בנות חושבות ועושות בכיתות גבוהות ואיך ילדים אחרים חיים.
טקס שינה: אנחנו אוכלים ארוחת ערב, רואים טלוויזיה או קוראים ספר, משחקים יחד, מצחצחים שיניים, קוראים לאחים הקטנים סיפורים והולכים לישון. דקל ואני ממציאות משחקי מילים לפני שאנחנו נרדמות. פעם אחת המצאנו משחק שבו אחת אומרת אות והשנייה צריכה להשלים מילה או משפט.
* * * * * * * * * *
מכירים ילד/ה שחייב/ת להיות בין 100 הישראלים הקטנים ?
ילדים בגילאי 7-9, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.
שלחו אלינו למייל את פרטי הילד/ה (הסיפור, המקום, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
אהבתם את הדר? הכירו גם את יובל המדען, שגדל במכון ויצמן, בין המיקרוסקופים למבחנות:
לחצו על התמונה: יובל, בן 7 מרחובות: "אמא ואני משמידים חיידקים רעים במעבדה" (צילום: קובי בכר)
