כשסיפרתי לחברים שאני עומדת לראיין את יוסי שטרית, עוררתי, מתברר, את מפלס הקנאה והתיאבון שלהם גם יחד. "איזה כיף לך", אמרו כולם, "את הולכת להתפנק בארוחת גורמה". זה היה יכול להיות נכון אם הריאיון היה מתקיים באחת ממסעדותיו המהוללות של השף מ"משחקי השף". אבל באופן מפתיע, מצאתי את עצמי נפגשת עם שטרית (42) דווקא בבית קפה של מכון כושר שכונתי. מצד שני, אחרי ששטרית סיפר לי על משטר האימונים והתפריט שלו, הפסקתי לרחם על עצמי והתחלתי לרחם עליו.
"אני מתאמן חמש פעמים בשבוע", הוא מכריז. "בגלל שהלו"ז שלי עמוס אני מקפיד להגיע למכון עד שמונה וחצי בבוקר, כדי שבעשר וחצי כבר אוכל לצאת ממנו. אני עושה שעה ועשר דקות של אימון כוח ועוד 20 דקות ריצה. בנוסף, יש לי תפריט תזונה מאוד מוקפד".
"עד לפני כמה שנים פחות הקפדתי. הרשיתי לעצמי לטעום בלי חשבון מהאוכל במסעדות שלי. אמרתי שמותר לשפים להיות שמנים. אבל יש במשפחה שלי נטייה גנטית ללחץ דם גבוה וסוכרת. אבא שלי סובל עכשיו מכל מיני סיבוכים של סוכרת חמורה. הידיעה הזו תמיד ארבה לי בפינה, ואמרתי שיום אחד אתחיל לשמור על עצמי. ואז, לפני שלוש שנים וחצי, הלכתי עם השותף שלי למסעדה בניו־יורק. שקלתי 25 קילו יותר ממה שאני שוקל היום. כשיצאנו הוא הצביע על הבטן שלי ואמר 'נו, מה יהיה?'. באותו רגע נפל לי האסימון. עכשיו, אני בן אדם מאוד טוטלי. אם אני מחליט משהו, אני לא מסתכל יותר לצדדים. ככה גם נגמלתי מעישון, בגיל 27. אצלי אין דבר כזה סיגריה אחת ביום. זה או הרבה סיגריות או כלום".
אבל לשמור על תפריט כזה כשאתה שף?
"זה קשה מאוד. אל תשכחי שאני גם חייב כל הזמן לטעום את המנות שאני רואה. אבל הצלחתי להציב לעצמי גבולות. היום אני יודע מה ההבדל בין לטעום ללאכול. פעם בשבועיים יש לי גם 'צ'יט דיי' שבו אני מרשה לעצמי לאכול הכל. בדרך כלל אני אוכל במסעדות שלי, אבל לפעמים אני מפרגן לעצמי מסעדות נחשבות בארץ או בחו"ל. בסופו של דבר הבנתי שאתה נהנה יותר מהאוכל כשאתה משאיר אותו לטקסים מסוימים. אנשים שזוללים כל יום בלי חשבון מאבדים את החוויה".
שטרית, עבור מי שלא עוקב, הצטרף ל"משחקי השף" (רשת 13, ימי ראשון ושני ב־21:00), בתחילת השנה, לעונה השלישית, אחרי שהחליף את השף מאיר אדוני, ששפט לצד מושיט רוט ואסף גרניט בשתי העונות הראשונות.
איך היחסים שלך עם אסף ומושיק?
"מצוינים. את אסף הכרתי עוד לפני התוכנית. עם מושיק השיח היה יותר מקצועי, אבל ברגע שהצטרפתי לתוכנית, שניהם קיבלו אותי בחיבוק גדול. יש בינינו כימיה מצוינת, ואנחנו גם מבלים ומדברים הרבה בלי קשר לתוכנית. יש לנו קבוצת ווטסאפ וקראנו לה 'חודש תשיעי', בגלל שתמיד אחרי יום צילומים היינו מרגישים כמו בחודש תשיעי מרוב שאכלנו והיינו מפוצצים".
ובאמת שאין שום קנאה?
"בין שפים אחרים ברור שיש, אבל בין שלושתנו אין קנאה בכלל. כשאסף סיפר לנו שהוא פותח מסעדה בלונדון, מיד שמחנו בשמחתו. כשמושיק מספר על מנה חדשה שהוא עשה, הדבר הראשון שאני מרגיש בבטן זה שהוא גאון".
גירושים? אין דבר כזה
סיפור האהבה שלו עם אשתו התחיל בערך באותו זמן שהתחיל סיפור האהבה שלו עם האוכל. "הייתי בן 17 וחצי ונעמה הייתה בת 15", הוא נזכר. "להורים שלה הייתה חנות נעליים צמודה למסעדה שבה עבדתי. היא והאחים שלה היו מגיעים אחר הצהריים לעזור להורים בחנות, והיו קונים אצלי אוכל במסעדה. בשנייה הראשונה שראיתי אותה הוקסמתי ממנה. יש לה גומת חן מהממת, ואני זוכר שחשבתי לעצמי: 'איזו יפה היא. אם היא תהיה שלי זה יהיה הדבר הכי מדהים בעולם'. כדי להתקרב אליה שיחדתי את האחים שלה באוכל ובשתייה חינם. לאט־לאט הפכנו כולנו לחברים, ואני והיא, שגם למדנו יחד באותו תיכון, הפכנו לזוג".
ומאז אתם חיים באושר עד עצם היום הזה.
"מלבד פרידה של חצי שנה שהייתה לנו באמצע. זה קרה כששנינו היינו בצבא. יצאתי עם כל מיני בנות, והבנתי שאני רוצה רק את נעמה. התקשרתי אליה, אבל היא לא קיבלה אותי חזרה. אני זוכר שאבא שלי ראה אותי עצוב ושאל אותי מה קרה. סיפרתי לו שנפרדתי מנעמה ובמקום לעודד אותי הוא אמר: 'טמבל. אתה לא תמצא מישהי כמוה בחיים'. אז בכלל התחלתי ליילל".
"ואז היה איזה יום שתפסתי שיחה עם אלוהים. אמרתי לו 'בבקשה, תן לי רק לפגוש אותה'. ובאמת, באותו יום היא התקשרה אליי. מאז כבר לא נפרדנו".
היום הוא ונעמה, מנהלת קשרי אדריכלים בחברת דקים ופרגולות, גרים בהוד־השרון והורים לשניים: אופיר בת התשע ותומר בן החמש.
סיפרת שבעקבות הפרסום מתחילות איתך המון נשים.
"זה נכון. נשים מתחילות איתי עכשיו בצורה קצת קיצונית. לא מזמן כתבה לי מישהי בפייסבוק: 'אתה פשוט עושה לי את זה. אני לא יכולה לישון מרוב מחשבות עליך'. ידעתי שאני יכול להתעלם, אבל בחרתי לענות לה. עניתי: 'אני מאוד מעריך את הכנות שלך, אבל אני נשוי באושר'. היא ענתה: 'אני מצטערת'. הייתה אחרת שאחרי שכתבתי לה שאני נשוי, ענתה: 'אז מה? גם אני נשואה'. יש גם כאלה שמגיעות למסעדה ומתחילות איתי באופן ישיר, או כאלה ששולחות לי תמונות שלהן. אני מודה שזה משמח אותי במובן מסוים. הרבה שנים בחיי לא הרגשתי שאני נראה טוב, אז זה בהחלט עושה לי טוב לאגו. אבל אני לא מיישם שום הצעה".
איך עומדים בפיתוי?
"ברור שבראש מחשבות על סקס תמיד קיימות. אם תשאלי את נעמה, היא גם תגיד לך שכולם מסתכלים וכולם מפנטזים. אבל מה שחשוב בסופו של דבר הוא מבחן התוצאה. אני מוצא באשתי כל כך הרבה דברים. היא מוסיפה לי ועושה לי כל כך טוב בחיים, שלא ניתן להשוות את זה בשום פרמטר. אז אני מברך על מה שיש לי, ובשאר היום פשוט מתגברים".
לנעמה לא מפריע שכל כך הרבה נשים מתחילות איתך?
"בניגוד אליי, שאני יודע שהייתי מתעצבן אם גברים היו מתחילים איתה וכותבים לה הודעות, אותה זה לא מטריד בכלל. אני מספר לה ומראה לה הכל, והיא סופר־אדישה. היא יודעת עם מי יש לה עסק ואיזה טיפוס אני. כשאני מסיים לעבוד אני לא הולך לברים, אלא מגיע ישר הביתה. היא גם יודעת איך חונכתי ומאיזה בית אני בא. אצלנו אין דבר כזה גירושים. זה אולי נתפס מאוד מיושן ופרימיטיבי, אבל אבא שלי תמיד העביר לי מסר שברגע שיש לך ילדים - זה כרטיס לכיוון אחד. כמובן שאם זה מגיע גם עם זוגיות טובה מאוד כמו שיש לי עם נעמה, אז בכלל זה בונוס".
ומה אתה נותן לה?
"בתור התחלה, הרבה אהבה. וכמובן, גם את הפרנסה וההצלחה שאני מביא הביתה. זו הצלחה ששייכת לשנינו. לא נעים לי להעיד על עצמי, אבל אני באמת חושב שאני בעל מקסים. אני יכול לחזור הביתה באחת בלילה ולהתחיל לקרצף את הרצפה ולעשות כביסות. יש לי חברים שרק יושבים על הספה".
הבנתי שדווקא לבשל בבית, זה משהו שאתה כמעט ולא עושה.
"זה נכון. כי זה שונה לגמרי מלבשל במסעדה, שם יש לך מישהו שמקלף לך את תפוחי האדמה ושוטף את הקולפן. בבית אתה צריך לעשות את הכל, אז נעמה היא זו שמבשלת יותר. היא מכינה שניצלים, פירה וגם הרבה תבשילים מרוקאיים שהיא למדה מאמא שלי".
ואתה לא מבקר את האוכל שלה?
"לעתים רחוקות אני יכול להגיד 'כאן חסר לך דבר כזה או אחר'. אבל אז היא אומרת בחיוך 'אוקיי ילדים, בשבוע הבא אבא מבשל לכם'. בגלל זה אני כמעט לא מעיר".
- הראיון המלא עם יוסי שטרית במוסף "לגבר" בגיליון "לאשה" החדש, השבוע בדוכנים
