הפרסומת החדשה של הודיס הצליחה להציף בימים האחרונים גלי זעם וביקורת מצד לקוחות פוטנציאליים ונשים מוסלמיות גם בעולם, בזכות שימוש בכל הטריקים הידועים כדי לזכות בליטרת יחסי הציבור שמותג אופנה המתמחה בבייסיק יוכל לקבל העונה. המהלך הקבוע של פרסומת פרובוקטיבית – דיון ציבורי, הסרת הפרסומת ו/או פסילתה, ואינספור מילים, טורי דעה ושיתופים ברשתות החברתיות – אומץ גם הפעם לשיווק בגדים שקשה למצוא קשר בינם ובין אג'נדה אמיתית. הנה, אפילו הזמרת האירית שוהאדה דאוויט, שמה המוסלמי החדש של שינייד אוקונור, יצאה נגד הפרסומת והכריזה שהיא גאה להיות מוסלמית.
העלילה בקצרה: עיני התכלת של בר רפאלי מציצות מתוך ניקאב שחור המכסה את כל הפנים והגוף למעט העיניים, מהסוג שמזוהה עם נשים בדואיות ומוסלמיות. אז עוברת המצלמה לפרזנטוריות הנוספות של המותג העונה, כולן פליטות "האח הגדול" לדורותיו: טהוניה רובל, סתיו סטרשקו ושמס מרעי אבומוך, המציגות כביכול רבגוניות ישראלית, במעין גרסה לקמפיינים של בנטון משנות ה-80. תגיות זה אולי לא פוליטיקלי קורקט, אבל כאן קשה לברוח מהאפיון הברור: האתיופית, הטרנסקסואלית, הערבייה ורפאלי, שככל הנראה מייצגת את הישראלית האולטימטיבית – בהירת עור ובלונדינית. תחת הסלוגן Freedom Is Basic (חופש זה בסיסי), אנו רואים את רפאלי מסירה בהפגנתיות את הניקאב ומפזרת את שיערה בחופשיות, כשלצדה שורת הפרזנטורים, הכוללת גם את איש התקשורת החרדי מלך זילברשלג.
השילוב בין אופנה לדת הוא חיבור נפיץ, וגם, יש להודות, די שחוק. כבר שנים רבות שפרסומאים, מעצבים, אמנים ויוצרים מבקשים לעורר דיון סוציו-דתי דרך קמפיינים וקולקציות הלבשה ואביזרים, ובתוך כך לעורר רעש תקשורתי ואולי גם הרחבה של גבולות אסתטיים ואמירה נוקבת על מקומה של הדת בחברה.
מעצב האופנה ז'אן פול גוטייה היה מהחלוצים, כשהציג בשנת 1993 את קולקציית החסידים על המסלול בשבוע האופנה בפריז, בכיכובן של הישראליות מיקי ממון (שפתחה את התצוגה) עם שטריימל אופנתי ומעיל צמר שחור, וסטלה עמר (אליס). על אף הרצון להאדיר את המראה החסידי ולעורר שיח על נזילות מגדרית, הקהילה היהודית לא אהבה את התרגום של המעצב הפרובוקטיבי שהלביש נשים בבגדי גברים.
לאורך השנים היו גם הקמפיינים הפרובוקטיביים של דיזל ובנטון, ביניהם המודעה המפורסמת של נזירה לבושה לבן מתנשקת עם כומר לבוש שחורים. היתה גם קולקציית Between לאביב-קיץ 1998 של המעצב הקפריסאי-בריטי חוסיין שאלאיין, אחד היוצרים האוונגרדים והשנויים במחלוקת, ששלח אל המסלול בשבוע האופנה בלונדון שש דוגמניות עטויות ניקאב שחור. מדוגמנית לדוגמנית יצר שאלאיין רדוקציה של מערכת הלבוש, עד שהדוגמנית האחרונה נותרה בעירום מלא כשרק פניה מכוסות.
יש להודות על האמת, יותר משהקמפיין של הודיס הוא חדשני, נועז ופרובוקטיבי – הוא בעיקר הולך על הפתרון הקל והפחדני, בלי לנסות לומר משהו מעניין על דת, אופנה או היחס אליהן בישראל. הדימוי של בר רפאלי שמתנערת מבגד מוסלמי מבטאת בעצם את הלך הרוח הנוכחי בחברה הישראלית, גם אם כוונותיה לא היו לפגוע במגזר המוסלמי בארץ ובעולם כולו. לו היו רוצים בהודיס ליצור מתוך עניין עמוק ואמיתי בחופש, פתיחות ומסורת, היינו שמחים לראות אותם מתייחסים לסממני הדת כמקור לדיאלוג והשראה, או לפחות מציגים שביס לצד הניקאב, במקום להתחמק מהמתח הגובר סביב סוגיית ההדתה היהודית בישראל. כל עוד הפרובוקציה נשארת בגדר גימיק משעמם ונטול תוכן, היא מנצלת את צרכני הקמפיין לא פחות מאשר את סמלי הדת עצמם. כנראה שהמחיר של אג'נדה נוקבת יקר מדי בשביל למכור לנו מכנסי טרנינג לחורף ועליוניות קפוצ'ון.
___________________
ומה גילינו על יעל רייך בלי איפור מול המראה?
