אח, זה גדול: הדוגמנית פאולינה אלברשטיין תעצב לכם את הבית

אתם זוכרים אותה מבית האח הגדול וכאקסית של עפר שכטר, אבל היום היא חיה במגדל מפואר ומנהלת מותג משלה. ודוגמנות? "הגוף שלי נראה היום טוב יותר מאשר בגיל 20"

"תמיד עיצבתי כל דירה שנכנסתי אליה". אלברשטיין בסלון ביתה (צילום: טל שחר)
"תמיד עיצבתי כל דירה שנכנסתי אליה". אלברשטיין בסלון ביתה (צילום: טל שחר)
"מצאתי את עצמי משוטטת ומחפשת רהיטים ואביזרים מקוריים וייחודיים ולא מוצאת, אז התחלתי לעצב אותם בעצמי".  פאולינה בחדר השינה שבעיצובה (צילום: טל שחר)
"מצאתי את עצמי משוטטת ומחפשת רהיטים ואביזרים מקוריים וייחודיים ולא מוצאת, אז התחלתי לעצב אותם בעצמי". פאולינה בחדר השינה שבעיצובה (צילום: טל שחר)

רובכם זוכרים את פאולינה אלברשטיין מימיה ב"האח הגדול", עת פרצה אל המסך הקטן בעונתה החמישית. אלברשטיין, היום בת 33, הוצגה אז כדוגמנית החיה בלונדון וגם כאקסית של עפר שכטר, מהבודדות שהצליחו לפצח את קוד הכניסה ללבו של הרווק הנצחי. הפרידה משכטר, שקרתה סמוך לכניסתה לבית האח, לא גרמה לה להחמיץ רומן טלוויזיוני עם המתמודד לאון שוובסקי. "פאו פאו" היה הכינוי שלה אז בפי הדיירים, ועל אף שהודחה בשלבים די מוקדמים, היא נותרה דמות אהובה, ואחרי שיצאה גרפה קמפיינים, עבודות ותשומת לב רבה מהתקשורת. הרומן עם שוובסקי, לעומת זאת, לא שרד את המציאות, והם נפרדו ימים ספורים אחרי שגם הוא יצא מהבית.

 

הזמן חלף, ואלברשטיין כבר לא סובלת מפפראצי שעוקבים אחריה - ואין לה בעיה עם זה. היא מתגוררת במגדל תל אביבי מפואר ששוכן בשדרה מרכזית בעיר, בדירת חמישה חדרים מפוארת אותה הלבישה לפי טעמה. היא עובדת כמעצבת בתים ויש לה אפילו מותג ריהוט ואקססורי לבית משלה בשם LUBLU. כבר שלוש וחצי שנים שהיא בזוגיות עם טל בר, יזם בתחום הנדל"ן וההייטק והגרוש של ענבל שלוי, כיום אשתו ואם שלושת ילדיו של שלום מיכאלשווילי.

  

מסנט פטרסבורג לנתניה, לאופקים, למגדל פאר. אלברשטיין במרפסת הדירה שלה בתל אביב  (צילום: טל שחר)
    מסנט פטרסבורג לנתניה, לאופקים, למגדל פאר. אלברשטיין במרפסת הדירה שלה בתל אביב (צילום: טל שחר)

     

    אלברשטיין נולדה בסן פטרסבורג ובגיל 5 עלתה לארץ עם הוריה ואחיה מנישואיו הראשונים של אביה לישראל. הם התיישבו בנתניה ואז עברו לנגב, לאופקים. את שנות הילדות והתיכון שלה העבירה במוסדות החינוך של קיבוץ שובל הסמוך. "היתה לי ילדות כיפית של ללכת יחפה לבית ספר", היא מספרת. "כל היום משחקים בחוץ ומלא שדות. אפילו שהיינו ילדים מעיירת פיתוח, ילדי הקיבוץ קיבלו אותנו יפה. היו הבדלי מנטליות, אבל מהר מאוד הורדנו את הנעליים והתאמנו את עצמנו לסביבה. ואולי גם הם לקחו קצת מאיתנו, משהו באופנה. תמיד היה אצלי עניין באופנה וחוש לסטייל. בגיל 12 כבר התחלתי לנסות לתפור לעצמי דברים. אמא שלי יודעת לתפור מהמם והיא לימדה אותי, ואופנה הפכה להיות אהבה גדולה שלי".

     

    בגיל 18 החליטו הוריה שהם חוזרים לסן פטרסבורג, ואילו היא קיבלה החלטה להישאר. "ההורים שלי הם הורים מבוגרים. אבא שלי יהיה בן 80 השנה והם כבר היו לקראת פנסיה ורצו חיים נוחים. היום הם מחלקים את חייהם כך שהם חצי שנה ביער, בבית נופש כפרי, וחצי שנה בעיר. עם הגיל אני מבינה יותר ויותר את ההחלטה שלהם. נורא חם פה והיה להם קשה עם זה. בשבילם זה תענוג, וכיף להם. אני באה אליהם כל קיץ, בתחילת הקיץ ובסופו, וזה הזמן שלי להטעין את הסוללות, לנוח, לצבור כוחות חדשים לקבל השראות. שם אני נמצאת קצת בטבע, זה חסר לי בתל אביב".

     

    "אין ממש פאשן ביזנס בישראל"

    הוריה החתימו את הדרכון לבלי שוב בדיוק כשהיא התקבלה לתחרות "נערת השנה", בה זכתה בתואר סגנית שנייה. אלברשטיין החליטה לעבור לתל אביב, חתמה בסוכנות יולי והתחילה לקבל עבודות דוגמנות. אחיה הגדול, שמבוגר ממנה בעשרים שנה, נשאר כבן משפחה יחיד בארץ.

     

    "כל דירה שנכנסתי אליה עיצבתי מיד. קניתי דברים בשווקים וסגננתי לסטייל שלי עם שטיחים ומנורות. הייתי חייבת להרגיש שזה בית, כי זה היה הבית היחיד. מגיל 18 אין לי בית אחר לחזור אליו"
    "היתה איזו תקופה אז שנסעתי לשם וניסיתי לחיות שם עם ההורים, אבל זה לא עבד. המנטליות כבר היתה לי שונה מידי. הרוסים יותר קרים מהישראלים, והרגשתי שונה. לא רציתי להישאר. חזרתי לארץ, שכרתי דירה עם שותפה והתחלתי לחיות. כל דירה שנכנסתי אליה עיצבתי מיד. קניתי דברים בשווקים וסגננתי לסטייל שלי עם שטיחים ומנורות. הייתי חייבת להרגיש שזה בית, כי זה היה הבית היחיד. מגיל 18 אין לי בית אחר לחזור אליו" .

     

    בגיל 22 עברה לקייפטאון. "שלחו אותי מהסוכנות לעבודה וזה התגלגל. הצליח לי שם. היו לי הרבה עבודות אז החלטתי להישאר. בקייפטאון אין סטריט לייף בגלל שמסוכן שם. זה לא כמו פה, הכל מהבית לאוטו ומהאוטו למסעדה. לא נוסעים באופניים, לא הולכים ברגל ולקראת הערב מסתגרים בבתים. מצד שני זה מקום מדהים עם חופים מעולים ונוף אינסופי. היתה לי שם קליקה כזו של דוגמנים מכל העולם, וביליתי ועבדתי והכרתי אנשים חדשים. כשמיציתי והרגשתי שאני צריכה להמשיך הלאה, עברתי ללונדון. קיבלו אותי לסוכנות IMG, שזו אחת הסוכנויות הגדולות שם שחתומות בה שמות כמו קנדיס וורפול, לארה סטון ואיזבל גולארט, והתחלתי לעבוד".

     

    ונשארת חמש שנים.

    "כן, ותוך כדי למדתי ריפוי בתזונה. חשבתי שאולי זו תהיה הקריירה הבאה שלי, אבל תוך כדי הבנתי שזה משהו שאני עושה יותר בשבילי. התקבלתי גם ללונדון קולג' אוף פאשן - חשבתי שאני רוצה ללמוד פאשן ביזנס - אבל הבנתי שאם אני רוצה לגור בישראל, זה לא ממש מעשי, כי אין ממש פאשן ביזנס בישראל".

     

    הסגנון: אלגנטי, לא צמוד מדי ולא קצר מדי, אבל מדגיש את היתרונות. הפטיש: תיקים פאולינה בשלל אאוטפיטים ואירועים (צילום: ניר פקין, אביב חופי, ענת מוסברג, שוקה כהן באדיבות פנאי פלוס)
      הסגנון: אלגנטי, לא צמוד מדי ולא קצר מדי, אבל מדגיש את היתרונות. הפטיש: תיקים פאולינה בשלל אאוטפיטים ואירועים(צילום: ניר פקין, אביב חופי, ענת מוסברג, שוקה כהן באדיבות פנאי פלוס)

       

      אלברשטיין חזרה לארץ, ואחרי זוגיות מתוקשרת עם עפר שכטר מצאה את עצמה בבית "האח הגדול". "יורם זק שכנע אותי", היא מספרת. "חששתי מאוד הפרסום ומהדעות החלוקות על התוכנית, אבל יורם אמר שזו ההזדמנות שלי לעשות קאמבק אחרי הרבה שנים שאני לא בארץ. שיכירו אותי וידעו שחזרתי. זה עבד, ואני ממש לא מצטערת שעשיתי את זה. בארץ לא מספיק שתהיי דוגמנית, את חייבת להיות מפורסמת בשביל שיקחו אותך לעבודות".

       

      כשנגמר ההייפ שאחרי התוכנית נרשמה אלברשטיין ללימודי עיצוב פנים בסטודיו B6. "מיד התחלתי לעצב לחברים חדרים ודירות", היא מספרת. "מצאתי את עצמי משוטטת ומחפשת רהיטים ואביזרים מקוריים וייחודיים ולא מוצאת, אז התחלתי לעצב אותם בעצמי".

       

      מה היה הדבר הראשון שעיצבת?

      "מנורה. מצאתי רגל קריסטל של מנורה באחד השווקים, משהו משנות השבעים, שיפצתי את החשמל ועיצבתי לה אהיל חדש".

       

      "בגיל 20 הייתי סתם רזה"

      היום, המותג LUBLU ("אוהב" או "אוהבת" ברוסית) כולל מלבד מנורות גם וואזות, ספלים, סרוויסים, כריות נוי, מגשים, שמיכות טלוויזיה ותמונות ישנות עם מסגרות שאלברשטיין מעצבת - והיד עוד נטויה. "כל פעם בא לי רעיון חדש", היא מפרטת. "בכל מקום שטיילתי בו בעולם אספתי פריטים, בעיקר בשווקים, והיום הם נכנסו למותג. החיבור בין וינטג' לחדש מעניין אותי. אני אוהבת לשלב מודרני וישן. יש לי אנשי מקצוע שאני עובדת איתם - רפד, נגר, תופרת - אני מזמינה בדים מחו"ל ומעצבת מה שבא לי".

       

      חדר השינה (צילום: טל שחר)
        חדר השינה(צילום: טל שחר)

        פינת העבודה בדירה. אוהבים להיות בבית (צילום: טל שחר)
          פינת העבודה בדירה. אוהבים להיות בבית(צילום: טל שחר)

           

          מתי הבנת שהקריירה שלך כדוגמנית נגמרה ושאת צריכה הסבת מקצוע?

          "דוגמנות היא לא מקצוע נצחי, גם אם את נראית מעולה. הרגשתי שמיציתי את זה. השתעממתי ובא לי להביע את עצמי בדרכים אחרות חוץ מלעמוד מול מצלמה"

          "דוגמנות היא לא מקצוע נצחי, גם אם את נראית מעולה, ורוב הדוגמניות נראות מעולה גם בגיל מבוגר כי המודעות שלהן מצוינת ויש להן גנטיקה טובה. אני אישית הרגשתי שמיציתי את זה. השתעממתי ובא לי להביע את עצמי בדרכים אחרות חוץ מלעמוד מול מצלמה. היה לי ברור שאני אעשה משהו אחר, ורק חיפשתי את הפאשן שלי.

           

          "לא פשוט לעשות את הסוויץ' מדוגמנות כשאת לא רגילה לעבוד באופן שאנשים מכירים. לא רוכשים מיומנויות עבודה בדוגמנות. את צוברת ידע על אופנה, אבל כל דבר אחר צריך ללמוד. להתרגל להיות עצמאית או יזמת או לחילופין לעבוד תחת בוס אחרי קריירת דוגמנות - זה לא קל".

           

          ולגרום לאנשים לשנות את זווית הראייה לגבייך?

          "כן, גם זה. זו איזו סטיגמה שצריך לשבור. להרגיל אנשים שיש לך כישרון לעוד משהו וזה לוקח זמן".

           

          קריירת הדוגמנות שלך תמה?

          "לא מבחינתי. גם עכשיו יש עוד הצעות ואני בכיף אעשה דברים אם הם מעניינים אותי. לרוב אני מסרבת. הגעתי לגיל שמיציתי ורציתי לעשות שינוי ואני רוצה להתפנות בלב שקט לעיצוב".

           

          ובכל זאת, הגעת לשלב שבו אפשר לשחרר את החגורה?

          "בשביל גרגרנית כמוני זה חלום. אני מאוד אוהבת לאכול והכי אוהבת פיצה. בגיל 20 הגנטיקה עשתה את העבודה, אבל היום זה כבר לא פשוט וצריך להתאמץ. אבל אני חושבת שהיום הגוף שלי נראה טוב יותר מאשר בגיל 20 כי אז סתם הייתי רזה, אולי רזה מדי. עכשיו יש לי גוף של אישה ואני עושה פילאטיס מכשירים והולכת המון ברגל, אז אני גם חזקה יותר. אבל אני לא יכולה לוותר על הפיצה שלי. טל ואני מזמינים פיצה משפחתית והוא תמיד מתלונן שאני הבחורה היחידה שמתחלקת איתו חצי־חצי ואוכלת 4 סלייסים".

           

           
          הצג:
          אזהרה:
          פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד