מעל דלת ברזל גדולה, שניצבת כבר 81 שנה בכניסה לבניין החיפאי הוותיק, מופיע כעת שלט גדול: "הבית", ומרמז על הכוונות שבבסיס הגלגול החדש של הבניין. אמנם "הבית" הוא בית זמני, המורכב מחדרים להשכרה, אך לרשות דייריו עומדים שטחים משותפים מושקעים, כאלה שיכולים להעניק תחושה ביתית ואווירה קהילתית.
את הפרויקט, שבו הושקעו כשני מיליון שקלים, יזמה "חברת הנמל 3", שנקראת כך על שם אחת משתי הכתובות של הבניין שרכשה, הפונה לשני רחובות מקבילים - הנמל והעצמאות, בעיר התחתית המתעוררת של חיפה. "הקונספט", מסביר יאיר חדש (37), מיזמי הפרויקט, "הוא לקחת בניין שלם, לתת אותו לדיירים ולהגיד להם - זה הכל שלכם, תשתמשו". חדש, שלמד אדריכלות בבצלאל, יוביל סיור בבניין, במסגרת אירועי "בתים מבפנים", שיתקיימו לראשונה בחיפה בסוף השבוע הקרוב.
- ''בתים מבפנים'' יתקיימו בסוף השבוע הקרוב במסגרת אירוע האמנות "רציף פירמידה – מנמל חיפה לוואדי סאליב" (לתוכנייה המלאה לחצו כאן
).
ההיסטוריה: כמו ספינה העוגנת במזח
הבניין ניצב על מגרש של 230 מטרים רבועים, ותופס את כל שטחו, כאחד מרצף מבנים שתוכננו ונבנו בשנות השלושים של המאה שעברה. לפני כן היה כאן הים, עד שרצועה רחבה ממנו יובשה לשם הקמת נמל חיפה ויצירת עורף לוגיסטי ומסחרי עבורו. כך נוצר, בין השאר, הרחוב שנקרא היום דרך העצמאות, ובמקור נקרא דרך המלכים.
לתכנון הפרויקט ההיסטורי הוזמן האדריכל הבריטי קליפורד הולידיי (1960-1897), ששהה באותן שנים בארץ ישראל ותרם רבות לקידום הבנייה באזור. בין השאר תכנן את בניין עיריית ירושלים ההיסטורי ואת כנסיית סנט אנדרוז, סמוך לתחנת הרכבת בירושלים, שנחשבת לאחת היצירות האדריכליות האיכותיות שנבנו בימי המנדט.
הולידיי, שהעניק תשומת לב גדולה במיוחד לקנה המידה העירוני, תכנן את שדרת הבתים לאורך דרך העצמאות מנקודת הנחה שלפרויקט יש חשיבות עירונית ואף ארצית. לכן העניק לשדרה, שאותה כינה "one mile street" (רחוב בן מייל אחד), ממד חגיגי וחריג בנוף הבנייה בארץ באותן שנים. את רצף המבנים המקוריים עיצב עם חזית אחידה ומודרנית, כמו בניין אחד ארוך, המזכיר ספינה שעוגנת במזח. הבניינים הצמודים נבנו בקו אפס משני צדי המגרש, חופו באבן והיו נקיים מקישוטים שאפיינו עד אותה עת רבים מהבתים באזור.
המבנים כללו קומה מסחרית במפלס הרחוב, שעל חזיתה מצל גגון רחב. מעליה תוכננו חמש קומות למשרדים או למגורים, וגם קומת מרתף. מלחמת העולם השנייה עצרה את ביצוע התכנית המקורית, שלא הושלמה עד היום. רק הקומה המסחרית נבנתה לאורך הרחוב באופן רציף, וברוב הבניינים נבנו רק שלוש מתוך שש הקומות שתוכננו במקור.
חיי היומיום: כניסה אחת נחסמה
הבית ברחוב הנמל 3, שהוא גם ברחוב העצמאות 3, הוא השני מהקצה הצפוני של הרחוב. בנייתו הושלמה ב-1937. מעל הקומה המסחרית שלו נבנו שתי קומות של דירות, שיועדו במקור לעובדי הנמל. הולידיי תכנן לבניין כניסה מכל אחת משתי החזיתות, שקושרו באמצעות מבואה פנימית שבמרכזה גרם מדרגות (בבניין אין מעלית).
לימים הפך המבנה לבניין משרדים. מסעדה שנפתחה בו בשלב מסוים תפסה חלק משטח המבואה וגם את המרתף, וניתקה את הבניין מרחוב הנמל. לכן הכניסה אליו כיום היא רק מרחוב העצמאות. בעשור הקודם המבנה ננטש, וב-2007 רכשה אותו קבוצת יזמים שבחרה להסב אותו לדירות עם חדרים להשכרה, על פי דגם מצליח שמצאו במינאפוליס שבמינסוטה, ארצות הברית. האדריכל גיא כץ הוביל את תוכניות העבודה, ועל העיצוב והשימור הופקד אלדר יוסף ביטון (33), הנדסאי אדריכלות, שלומד כיום לתואר שני באדריכלות באוניברסיטת תל אביב.
החידוש: ארבע דירות, 16 חדרים להשכרה
המרכיב הבולט בבניין המשופץ הוא האור הנעים ששוטף את כל חלקיו. חדר המדרגות מפנה מסך זכוכית רחב וגבוה לכיוון הנמל, ולבד מנוף הספינות העוגנות ופורקות את הסחורה, ומאות כלי הרכב שממתינים במגרש ענק לשיווקם, האור מאיר את המדרגות ואת מאחז היד המקורי, מעקה העץ, שחודש. רוב מרצפות הטראצו המקוריות שרדו את השנים, אך בכניסות לדירות נאלץ ביטון להחליף את המרצפות הסדוקות והשבורות במרצפות חדשות, עם דוגמה אוריינטלית קלילה.
בסך הכל יש בבניין ארבע דירות בשטח של 92 מטרים רבועים כל אחת. בכל דירה מטבח משותף, גדול ומאובזר, המוקף בארבעה חדרים להשכרה. החדרים שפונים לרחוב הנמל מתפרסים על פני 16 מטרים רבועים עם קומת גלריה של שמונה מטרים רבועים, שתוכננה למיטה. החדרים הפונים לדרך העצמאות מרווחים יותר, 20 מטרים רבועים, ללא גלריה.
בכל חדר יש רהיטים בסיסיים, מזרן, מסך עם כבלים וחדר רחצה שנראה כקובייה מבלוקים חשופים. המחיר - 2,000 שקלים לחדר לחודש - נחשב מעט גבוה בהשוואה למחירי השכירות באזור, אך הוא כולל גם דמי אחזקה, מים, ואת השימוש במטבח ובגג המשותף. חשמל משלמים בנפרד.
הגוונים שנבחרו לעיצוב הפנים בהירים, ונעים מלבן לאפור - בריצוף, בחיפוי ובריהוט. הדלתות ומגירות המטבח כוסו בפורמייקה בגוון בטון, ואין בהם ידיות אלא חורים פשוטים ועגולים. "ברגע שיש תחלופה של אוכלוסייה צעירה", מנמק ביטון, "אתה לא רוצה להתעסק בתחזוקה".
לפינת האוכל המשותפת נבחרו שולחן וכיסאות בגוונים טבעיים ובמידות שמאפשרות להזיז אותם בקלות מהדירה לאזור המדרגות או לדירה אחרת, לעריכת ארוחה משותפת. בכל אחד מחלקי הבניין חוזרים גופי תאורה שעוצבו בהשראת עולם התעשייה והספנות: מנורות ברזל שחורות עם נורות לד דמוי פחם, שנותנות אור רך.
בגג הבניין מצוי אזור הפנאי המשותף של הדיירים, הכולל כמה פינות ישיבה המשקיפות אל הנוף המרהיב של הנמל והים. על הגג יש גם מטבחון ומערכת הגברה.
בחלק משטחו, שכוסה באבני חצץ ובדק עץ, כבר נשתלה צמחייה, ובימים הקרובים תתווסף גם פרגולה שתשפר את ההצללה במשך שעות היום ותעניק אינטימיות בשעות החשיכה.
הדיירים: "נוצרה כאן חברות מאוד טובה"
המיזם הוא מהלך נוסף בהתעוררות האטית של העיר התחתית, במיוחד באזור שבין הנמל לקריית הממשלה. נפתחים כאן ברים ומסעדות, ואוכלוסייה של צעירים בני עשרים פלוס מתרכזת באזור שנחשב לזול, נגיש ותוסס. בבניין שאכלוסו החל בינואר השנה נותרו רק שני חדרים פנויים. הדיירים הם צעירים בני עשרים עד שלושים. "אנשים שהגיעו מהפריפריה של חיפה או חיפאים שיודעים שהעיר התחתית היא 'הדבר'", אומר חדש. "יש כאן סקיפרים, ברמנים, סטודנטים ומדריכי כושר".
נועה, בת 22, עברה לגור כאן לפני כחצי שנה, אחרי שסיימה את שירותה הצבאי. היא עובדת כברמנית ומלצרית בפאב העוגן המיתולוגי. "חיפשתי עם חברה דירה בעיר התחתית", היא מספרת, "כי יש בה הכל, חיי לילה, סביבה חזקה של צעירים ולא בעיה למצוא עבודה. מתווך דירות הפנה אותנו לכאן. כששמענו על הקונספט של השותפים, אמרתי שאין מצב, כי רצינו לגור רק שתינו. גם המחיר היה גבוה ב-400 שקלים ממה שתכננו, אבל אחרי שראינו - העדפנו לשים יותר כסף, לקבל ריהוט ודירה משופצת עם גג מטורף".
הגג הוא המקום האהוב עליה בבית. היא עולה אליו בכל ערב כדי לשתות קפה, וכבר הספיקה גם להשתזף בו. "נוצרה כאן חברות מאוד טובה", היא מספרת, "שזה ממש כיף. באתי ממושב שיתופי שהוא מאוד בטוח, ופחדתי מה יהיה בלילה, כשאחזור מהעבודה בשעות הקטנות. אבל מסתבר שתמיד יש אנשים ברחוב, אז אני מרגישה בטוחה. יש פה תנאים. בתל אביב היו לוקחים על דירה כזו 4,000 שקלים".
לעומת החדר המסודר של נועה, חדרו של הדייר הראשון שנכנס לבניין, זוהר, קצת מבולגן. הוא מעצב גרפי שבאופן זמני נמצא בשירות מילואים בתנאי קבע. גם הוא מספר על הרתיעה שחש בתחילה מהרעיון של שותפים. "חיפשתי דירה זולה בעיר התחתית. ראיתי כבר עשר דירות, ואז נתקלתי בתיוג בפייסבוק", הוא נזכר. "בהתחלה הקונספט הבהיל אותי, אבל זה הדבר הכי נכון שנקלעתי אליו". השיתופיות, הוא מספר, ממשיכה בדירתו גם למקרר. הדיירים עושים קניות משותפות ומדי פעם גם אוכלים יחד. בדירה הסמוכה הדיירים מעדיפים פרטיות ורמת השותפות נמוכה יותר.
הקונספט: "מרגע שאתה נכנס בדלת, כל הבית לרשותך"
"מבחינתנו הפרויקט הוא פיילוט", אומר יאיר חדש, "ולשמחתנו גם בהיבט של החיים שהוא מייצר וגם בהיבט הכלכלי הוא סיפור הצלחה. הסלוגן שלנו הוא 'לגור לבד עם חברים', כי מהרגע שאתה נכנס בדלת הכניסה מהרחוב, כל הבניין עומד לרשותך. אתה יכול לשים מקרן בחדר מדרגות ולצפות שם במשחק כדורגל, או לעשות על הגג מסיבה". לדבריו, היה ליזמים חשוב ליצור איזון בין המרחב הפרטי למרחב המשותף, הקהילתי. לכן, כל אחד מהחדרים הוא יחידה נפרדת, מבודדת אקוסטית. כך מצומצמת זליגת רעשים מהרחוב או המחדרים השכנים.
בגלל חוק הדייר המוגן לא הצליחו היזמים לפנות עד כה את המסעדה בשטח המרתף ומבואת הבניין, אך הם מקווים לפתור את הסוגייה בקרוב, ולהפוך את המרתף לחדר כביסה, חדר כושר ואזור מפגש נוסף עבור הדיירים. כעת הם גם מתלבטים כיצד להשלים את בנייתן של שלוש הקומות הנוספות, המותרות להם על פי התב"ע, מבלי לפגוע במיזם השכירות.
ההשוואה למיזם המגורים השיתופי המדובר WeLive מתבקשת. אך למרות הדמיון, לדברי חדש, המיזם הבינלאומי מציע שטחים משותפים מצומצמים יותר ביחס למספר הדיירים, והעיצוב - גם אם הוא אופנתי יותר - פחות מעודד יצירה של קהילה קטנה וביתית. החיפאים העדיפו כמודל מיזמים דומים במינאפוליס, למרות השוני בין הצרכים של הצעירים האמריקאים והישראלים.
- סיורים פתוחים ללא צורך בהרשמה, וללא תשלום, ייצאו מהכניסה לבניין ברחוב העצמאות 3, ביום חמישי, 19.7, כל חצי שעה בין השעות 19:00-16:00; ובשבת, 21.7, בין 17:00-14:00.
---------------------------------------------------
איפה ייפתח WeLive הראשון בתל אביב? לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
