כשיזמים מקבלים אחוזי בנייה מופלגים לפרויקט נדל''ני מפואר, הם בדרך כלל מתבקשים לתת תמורה כלשהי לציבור הרחב, באמצעות מה שמוגדר "זיקת הנאה" - ובדרך כלל מדובר בגינה זעירה, בינונית או גדולה. כבר למדנו, בערוץ האדריכלות של Xnet, כי יש שיטות שונות לממש את אותן "זיקות הנאה" לתועלת הציבור בצורה קמצנית במיוחד, מבלי שהציבור יוכל באמת להשתמש בגינות ולהפריע את מנוחתו של הדייר המשקיף מלמעלה.
ראינו את זה רק לא מזמן במגדל בשדרות רוטשילד 22 בתל אביב. במקום לתת לציבור את השטח הציבורי שמגיע לו - הכניס היזם (יחד עם האדריכל משה צור) את כל השטח הציבורי לתוך הלובי של המגדל. בעזרת כמה אקטיביסטים שהתנחלו בלובי, בצורה חוקית לחלוטין, נאלץ בעל המגדל לאפשר את כניסת הציבור פנימה, אך כמובן שרוב הציבור אינו מנצל את האופציה וכך נותרה זיקת ההנאה כחובה על הנייר.
ראינו את זה גם בפארק המובטח בפרויקט הענק של השוק הסיטונאי בתל אביב. שם הופעלה שיטה מקובלת אחרת: להעלות את הגינה למפלס מספיק גבוה ולא נגיש, שיוציא את החשק להגיע אליה. זה כמובן עובד היטב:
ועכשיו, שלום בוגוסלבסקי, בסרטון שמופיע בראש הכתבה, מסביר היטב איך עושים את זה בצורה מושלמת גם ב"כפר דוד" בירושלים, שהוא מתחם רפאים של בתי עשירים באזור ממילא, מול חומות העיר העתיקה. שם, ברחוב יצחק קריב 9, נמצא גן ציבורי חבוי היטב. כמה ירושלמים יודעים על קיומו? בדיוק: הוא מוסווה בשלל דרכים מתחכמות, אף שכל אדם זכאי ליהנות ממנו, כשניכר שההסתרה נועדה למנוע את כניסת העוברים והשבים.
בוגולבסקי, מורה דרך מירושלים, מציג את הטכניקה של ההסתרה, ופותח בפשטות את השער. תיהנו מהסרט, תיהנו מהגינה!
- בימוי הסרטון: רותם מלנקי
ואם חשבתם להשתמש במעבר הוותיק לרחוב אלנבי בת''א - תשכחו מזה:
