"ההורים שלי מתגרשים", כתבה לי שני בת ה-10. "אני יודעת את זה כי במקרה נשארתי ערה בערב כשהוריי התווכחו ודיברו על גירושים. אני לא רוצה למנוע מהם להתגרש כי אני יודעת שאם אעשה זאת הם יחיו בסבל רק כדי שאני ואחיותיי נהיה מאושרות", היא כתבה, אבל הוסיפה במייל שאחריו שהיא לא רוצה שהם יתגרשו. "שמעתי אותם מדברים על כך שהם היו בטיפול זוגי וזה לא עזר להם. הם לא יודעים שהקשבתי להם. אני מפחדת שהם יתגרשו. מה אני אמורה לעשות אם הם יתגרשו?"
לטורים הקודמים של נועה רום:
- להתבגר בעולם של סלבס בסקיני אחרי לידה: "אני מתביישת בגוף שלי"
- "בכיתה לא מבינים. אבא שלי מת והם רוצים שאפסיק להיות עצובה"
בודדה בבית הספר: "כבר שנתיים משפילים אותי ומציקים לי"
בודדה בבית שלי
הבית אמור להיות המקום הבטוח שלנו, בו אנחנו יכולים לנשום, להוציא אנחת רווחה, גם כשאנחנו גדולים והורים בעצמנו. בזמן שזוג הורים הנמצא בהליכי גירושים עסוק במלחמות בינם לבין עצמם, קירות הבית הופכים עבור הילדים לחורבות. חורבן בית. המוכר והידוע מתערער. רשת הביטחון שכל ילד צריך, של שני הורים מגנים - קורסת.
בתוך הנתונים העצובים על אחוזי הגירושים הגבוהים וההולכים וגדלים, נמצאים ילדים ובני נוער שכל מה שהכירו קודם מתערער. הם ניגשים אלי בביישנות אחרי הרצאות, שולחים לי מיילים מבולבלים ועצובים, הזועקים לעזרה.
"שמי נעמה, בת 12, בת להורים גרושים. לא יכולתי שלא לכתוב לך. כשהייתי בת שבע ההורים שלי התגרשו", היא סיפרה. "עברתי למקום חדש עם אמא ועם אחי ואחותי. הרגשתי שאבא שלי ברח. כשקראתי את הספר שלך (החיים החדשים שלי: המעבר) זה היה כמו לקרוא את היומן שלי. הספר לימד אותי כל כך הרבה. למדתי שאני לא לבד, שיש עוד אלפי ילדים כמוני, שמרגישים את אותו עצב, כעס, אכזבה ואשמה. אנחנו מרגישים אשמים. מרגישים שיכולנו לעצור את הגירושים, שזה בגללנו".
גם המייל של אריאל זעק לעזרה: "אין לי עוד מילים לתאר את איך שאני מרגישה", כותבת לי אריאל בת ה- 15. "יומנים שלמים מלאים בזה שאני בודדה. יש לי אח ואחות. ההורים שלי גרושים. אחרי הגירושים, אבא שלי התחתן שוב ואז שוב התגרש ועכשיו יש לו חברה עם שתי בנות ואנחנו עוברים לגור איתם, ואני ממש לא רוצה. גם אצל אמא שלי אין לי פרטיות. אח שלי ואני ישנים בחדר אחד. אני מרגישה לבד. אולי את תביני ותוכלי לעזור לי?"
ילדים באפילה
כשגירושים מתרחשים בזמן שהילדים נמצאים בגיל ההתבגרות, המצב הרגשי מעורער עוד יותר. גם כך הנערים והנערות נמצאים בתקופה מבלבלת רגשית והורמונלית, תקופה בה הם מנסים לבנות את עמוד השדרה שלהם מול העולם, מול עצמם. הם בוגרים ועצמאים, אבל הם עדיין ילדים שחוששים מהלא ידוע.
היום מוצעות להורים ולילדים אופציות שונות של ייעוץ, טיפול משפחתי, טיפול אישי, הדרכת הורים, שיתוף מערכת החינוך בתהליך ועדיין, הילדים נמצאים לא פעם באפלה, מרגישים את המתח, שומעים את הצעקות, מקשיבים לשתיקות ולא יודעים מה לעשות ועם מי לדבר.
ההורים של דניאלה התגרשו כשהייתה בת שבע. בת יחידה. בהמשך כל אחד מהם מצא זוגיות חדשה, התחתן בשנית ועם השנים נולד לכל אחד מהם עוד ילד. את דניאלה, נערה עדינה עם שיער שטני ארוך וחלק, חיוך מתוק והתמכרות לספרים, פגשתי באחת ההרצאות שלי. אז היא הייתה בת 12. על הגירושים לא דיברה הרבה. לאחר שקראה את הספר שלי, היא כתבה לי שהלוואי שהיה לה את האומץ של עמית (הדמות הראשית, שהוריו מתגרשים) לדבר עם אבא שלה על בת הזוג שלו. "אני לא מחבבת אותה. האמת שאני ממש לא סובלת אותה", היא הוסיפה וכתבה שהיא לא יכולה לדבר איתו. הם רחוקים מדי.
אני חושבת עליה ועל כל מי שכתבו ועל אלו שלא. אין גירושים יפים, אין יופי בפירוק משפחה. הילדים תמיד נפגעים, גם אם המצב הקודם היה רע, אבל אפשר וצריך להקשיב להם, לזכור בתוך כל הכאוס שהם שם, מבולבלים לא פחות ואף יותר מכם, ההורים. הם צריכים אתכם חזקים ובטוחים. הם צריכים לדעת היכן הם עומדים, אבל לא להפוך למשענת שלכם, לא להקשיב לצרות שלכם, לתסכולים ולכעסים. הם צריכים להיות שותפים למצב החדש, להכיר ולהבין את השינויים, אבל לא להיות חלק מהדיונים שלכם בכל הקשור לפרטי הגירושים. הם צריכים לדעת שיש להם שני בתים בטוחים.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -
נועה רום, רווקה + ילד בן שש, סופרת לנוער (עד הבת מצווה זה יעבור, כמה שאת נהדרת, נוגה, תראו אותם, סדרת החיים החדשים שלי), מגישה את התוכנית 'נועה מדברת עם נוער' ברדיו קול נתניה, מורה בהכשרתה לגיל הרך ומרצה על ספריה בבתי ספר וספריות.
