אבינועם הרש

יוצאים לחירות: אבא אחד לא הסכים שלבנו יהיה סמארטפון ונשאר בחיים

משנכנס ניסן משתחררים מהכבלים. המחנך אבינועם הרש מסביר למה כדאי להורים לנצל את חודש החירות כדי ללמוד להגיד לילדים "לא", למרות ש"לכולם מרשים"

אבינועם הרשפורסם: 19.03.18 07:11
"הסתכלו מסביבכם. תראו את תחרות סמלי הסטטוס והמותגים היוקרתית שמטביעה את כולנו רק בגלל שאנחנו לא רוצים לצאת שונים או שאחרים יחשבו שאין לנו" (צילום: Shutterstock)
"הסתכלו מסביבכם. תראו את תחרות סמלי הסטטוס והמותגים היוקרתית שמטביעה את כולנו רק בגלל שאנחנו לא רוצים לצאת שונים או שאחרים יחשבו שאין לנו" (צילום: Shutterstock)
בסופר מרקט ליד מדפי המשקאות שמעתי ויכוח בין אב עם עגיל קטן באוזן ומראה כללי של היפי לבנו שנראה לי באזור כיתה ו'. בדרך כלל לא נוהג לצותת, אבל יש לי חולשה לשיחות הספונטניות האלו שיכולות להעניק לך כל כך הרבה מידע לגבי הלך הרוח העכשווי שקורה היום בין ההורים והילדים שלהם:

 

הבן: "אבל אבא, לכל הכיתה שלי יש סמרטפון, מתי תקנה לי גם? אתה רוצה שאני אהיה האחרון בכיתה בלי סמרטפון?"

האבא: "ואתה אומר שאתה האחרון שאין לו?"

 

הבן הסתכל על אביו במבט של תקווה: "כן, אני ועוד אחד עולה חדש שגם ככה הכיתה מתייחסת אליו כאל יצור..." ואז האבא ענה לו: "אתה יודע שאני הוצאתי רישיון אחרון בכיתה שלי. ואתה יודע למה? בגלל שאמא שלי פחדה מאוד והתחננה לפני שלא אוציא. תחשוב מה זה. כל החברים שלי נוהגים במכוניות של ההורים שלהם ורק אני האחרון שלא הוציא. לא בגלל כסף או יכולת, אלא בגלל שכיבדתי את אמא שלי. ויודע מה קרה בסוף?"

 

לפוסטים הקודמים של המחנך אבינועם הרש:

    

עכשיו הבן הסתכל אליו במבט שואל: "בסוף כולם העריכו אותי בגלל שהם ידעו שלא היה לי רישיון, אבל היה לי כוח רצון וכבוד לשחות נגד הזרם, ללכת עם האמת וכיבוד ההורים שלי.

 

"עכשיו תקשיב לי טוב: אתה רוצה שאני אקנה לך סמרטפון? תן לי סיבה טובה יותר מ'אני האחרון שאין לו'. כל הכיתה שלך קופים שמחקים אחד את השני ואתה תהיה הגבר היחיד שיגיד לכולם שאין לך סמרטפון בגלל שאבא שלך לא מסכים ואתה בן טוב שלא רוצה ללחוץ עליו רק בגלל שלכולם יש".

 

חיכיתי לתגובה של הבן, לחוסר ההבנה, אבל הבן פשוט שתק ואחר כך העביר נושא מעצמו. הסתכלתי על האבא במבט מעריץ. רציתי להציג את עצמי כמורה ולבקש מהאבא הזה חתימה ולהגיד לו שזו התשובה החינוכית הכי אמיצה ומדויקת שאי פעם שמעתי לכל הילדים שמבקשים מההורים שלהם ליישר קו עם כל הטרנדים המעפנים שיש בשוק: "רק בגלל שלכולם יש ואנחנו לא רוצים להישאר אחרונים".

 

ולפעמים, מה אתם יודעים, אנחנו מקבלים את שיעורי ההורות הכי טובים ליד מדפי המשקאות בסופר, דווקא מבן אדם שבמבט ראשון לא בדיוק נראה לך כמודל האידיאלי החינוכי של ההורה המודע. לך תבין. ועד שאני אבין, שוב הזכרתי לעצמי להפסיק לתייג אנשים לפי המראה שלהם.

 

הורידו את האזיקים האלקטרונים

חודש ניסן, שהתחיל השבוע, הוא הזדמנות נהדרת לבדוק מול הילדים שלנו מה מצב השלשלאות והאזיקים האלקטרונים שכובלים אותם וכופים עליהם לעשות דברים שהם לא רוצים בניגוד לאמת הפנימית שלהם.

 

"אולי תוכלו גם אתם לעשות לקראת חג החירות את הניסוי הקטן הזה עם הילדים שלכם, להחליט שיוצאים לחופשה או לטיול המשפחתי, בלי להיות שקועים בטלפון?"

בואו נדבר גלויות: אין כמעט הורה שלא נתקל בתירוץ האולטימטיבי, נשק יום הדין של התלמידים: "אבל כולם עושים" או "לכולם יש". כבר הפסקתי לספור את הפעמים בהם הגיעו אלי הורים מתוסכלים שקנו לילדיהם מוצרים שהם נשבעו שבחיים לא יקנו להם:

 

אמא שלא רצתה שהבן שלה יתקרב לאובורד, אבל נאלצה לקנות לו רק בגלל ש"לכולם יש". הורים מתוסכלים שנאלצו להיכנס לחובות מטורפים ולהוציא עשרות אלפי שקלים שאין להם על אולם והפקת הבת מצווה והבר מצווה, רק בגלל שכל התלמידים עשו בסטנדרט מסוים והם לא רצו לבודד את הילדים שלהם ולאתגר אותם מבחינה חברתית.

 

אין כמו ההזדמנות של חודש ניסן ורעיון החירות שלו בכדי שנתפוס את הילדים שלנו לשיחה אמיתית ונשאל אותם דרך הצגת אורח החיים שלהם:

  • "תגידו, כמה מהפעולות שאתם עושים - אתם עושים כי זה מה שאתם באמת רוצים או רק בגלל שככה עושים כולם ולא נעים לכם?"
  • "כמה מקום אתם נותנים לאמת הפנימית שלכם בכל תהליך קבלת ההחלטות הזה?"

 

הסתכלו מסביבכם. תראו את תחרות סמלי הסטטוס והמותגים היוקרתית שמטביעה את כולנו רק בגלל שאנחנו לא רוצים לצאת שונים או שאחרים יחשבו שאין לנו.

 

לראות את העולם מעבר לפיקסלים

ומה לגבי הסמרטפונים? האם אנחנו באמת מכורים כרונים או שאנחנו מסוגלים להוכיח לעצמנו שנוכל לחיות כמה ימים מבלי להזריק לנו את האינפוזיה הקבועה של הסמרטפון? אני זוכר איך לפני שנתיים הצעתי להנהלת בית הספר רעיון הזוי: בואו נצא לטיול השנתי של כיתות ו' בלי סמרטפון, רק עם מכשיר שיוכל לצלם וזהו.

 

ההנהלה חשבה ששוב פעם שכחתי לקחת את הכדורים שלי או שאולי לקחתי הפעם את הכדורים של סבתא שלי: אין מצב! ובחיים ההורים לא יאשרו. אבל אנחנו התעקשנו ונחשו מה? זה היה הטיול המדהים ביותר! סוף סוף התלמידים ראו את הנוף עוצר הנשימה של מדבר יהודה באופן טבעי והתחילו אשכרה לתקשר עם החברים שלהם.

 

אז מה אתם אומרים? אולי תוכלו גם אתם לעשות לקראת חג החירות את הניסוי הקטן הזה עם הילדים שלכם, להחליט שיוצאים לחופשה או לטיול המשפחתי, בלי להיות שקועים בטלפון? אני מבטיח לכם שזו הולכת להיות אחת ההחלטות היותר טובות שקיבלתם בזמן האחרון.

 

עוד מעט פסח וזה בדיוק הזמן להעניק לתלמידים ולילדים שלנו את מתנות מודעות החירות ולשחרר אותם לחופשי. זו מתנת האפיקומן הגדולה והטובה ביותר שתוכלו להעניק להם. באחריות . חג שמח!

 

 - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

 

אבינועם הרש, מחנך, נשוי לגיתית ואבא לשלושה. חבר מערכת "הגיע זמן חינוך", יזם חינוכי, מדריך 'אמירים' ורכז תקשוב.

לתגובות והזמנת שיחות לחדרי מורים והורים, מוזמנים לשלוח מייל

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נשוי לגיתית ואבא לשלושה ילדים. חבר מערכת 'הגיע זמן חינוך', יזם חינוכי, מחנך, מדריך 'אמירים' ורכז תקשוב. מעביר סדנאות וסמינריונים לנוער וחדרי מורים. מאמין ודוגל במשפט של קן רובינסון: "תפקיד המורה הוא לאפשר את הלמידה, זה הכל". משתדל לא להרוס את היצירתיות של תלמידי ולאפשר להם לעוף מעבר לגבולות הזמן והמקום הבית ספריים. מעבר לכך, מאמין בטוב וביכולת השינוי התמידית של האדם לגרום לעולם להפוך לטוב יותר או כפי שאמר זאת הרבי מקוצק, ר' מנחם מנדל: "האדם נועד להרים את השמיים'.