כמעט שעה וחצי לקח לי לחזור הביתה מהביקור באולמות התצוגה של רכבי BMW, מיני, פורד ומאזדה –מרחק אווירי של כשבעה קילומטרים בלבד בין מחלף לה גווארדיה לגבעת שמואל. הכבישים באזור המרכז קרסו מזמן מעומס התנועה, תשתית התחבורה הציבורית מפגרת, הפקקים בלתי נסבלים – אך כל זה נראה שקט ומנומס מאוד כשעוד היינו בתוך הבניין החדש, ממוזגים היטב ומביטים מבעד למסכי הזכוכית במכוניות שתקועות בנתיבי איילון.
המכוניות המבריקות והיקרות קורצות לנהגים היגעים כמו מאפים ריחניים בקונדיטוריה, מונחות קרוב לחלונות הגדולים של שני מבנים תלת-קומתיים. זהו רק הסיפתח האטרקטיבי לשלב הבא, שישנה מהיסוד את אופיו של רחוב החרש, בואכה התחנה המרכזית החדשה ושכונת נוה שאנן.
אזור-השוליים האפלולי, עם מוסכים ומחסנים עלובים, מכוניות שועטות והולכי רגל שמסכנים את חייהם בריצה מהירה בין המסלולים, רק חיכה לרגע שבו הגל הנוכחי שהופך כל פיסת קרקע לנדל"ן לוהט יגיע גם אליו. הרגע הגיע, והוא נמצא בידיים של "דלק מוטורס". החברה מחזיקה בחטיבת קרקע שאפשר לראות בה, למעשה, את אחד משערי העיר.
רק השלב הראשון והקטן של המיזם כבר הושלם, אמנם, אך אי-אפשר לפספס אותו - לא ביום ובעיקר לא בלילה. "זה מבנה שכל מטרתו הייתה אחת ויחידה", מסביר שחר שמש, מנכ"ל דלק מוטורס. "להעביר את הכוח שהמותג יודע להעביר בפן האוטומוטיבי, והלוקיישן שהוא לוקיישן אורבני. מצד אחד יש לך את הסקיי-ליין (קו הרקיע, מ"י) של תל אביב ומהצד השני יש לך את נתיבי איילון שבהם עוברים מדי יום 500 אלף כלי רכב. רצינו להעביר חוויה צרכנית אחרת".
אנחנו מבקרים בבניין עם האדריכל אבנר ישר, כשלצדו שני האדריכלים האחראים על הפרויקט - עדי דוידוב והדס עינב - ומבעד לליווי הדוק של צמד יח"צניות ממשרדו של רני רהב (מדוע אדריכל זקוק לחגורת אבטחה יחצ"נית? האדריכלות שלו אמורה לדבר בעד עצמה). ישר משמיע נבואה ברורה בנוגע לעתיד של שכונת נוה שאנן: "יהיה פה מקום נהדר. מה שלשימור יהיה לשימור, אך אני בטוח שבעוד עשר שנים לא תכיר את המקום".
כיצד תיראה השכונה
התוכנית היא אכן מאסיבית ואינטנסיבית: ישר, יחד עם שותפו יוני גרוסוסר, הכינו תוכנית מתאר למתחם בן 23 דונם, שגובל ברחובות ובכבישים סואנים - לה גווארדיה מצפון, נתיבי איילון ממזרח ורחוב החרש ממערב. התוכנית מאפשרת להקים שתי שורות של חמישה מגדלים בני 39 קומות מעל הקרקע, ברובם משרדים אך גם מגורים (400 דירות – חלקם מגורי סטודנטים או דיור מוגן) ומלונאות (250 חדרים). בשטח שבין המגדלים ייבנו מבנים נמוכים יותר, בני שש קומות, שייצרו דופן רציפה. העירייה אמורה לקבל כאן שטחי ציבור בסך 7,000 מ"ר, שמן הסתם ינוצלו בראש ובראשונה לבתי ספר וגני ילדים, לטובת מי שיעבור לגור כאן.
ואיך יחצו את הכביש?
האם משפחות צעירות ינהרו לגור בין נתיבי איילון לתחנה המרכזית החדשה, באחד האזורים היותר מפויחים ועשנים בתל אביב? גם סוגיית הנגישות למתחם תהיה שיקול, מאחר שרחוב החרש הוא אוטוסטרדה מסוכנת, וקשה להאמין שהורים יאפשרו לילדיהם לחצות אותו לבד. בתשובה לשאלה, אומר ישר כי יהיו פתרונות תחבורתיים, ובהם הורדת הגשר העילי הוותיק שבו עולים ויורדים האוטובוסים לתחנה המרכזית החדשה.
אלא שעיריית תל אביב-יפו טוענת אחרת: "בניגוד לנטען, לא מקודמת תוכנית לביטול או הריסת הוויה-דוקט. העירייה תוכל לבחון את הנושא, ככל שיפסיק השימוש בתחנה המרכזית לאוטובוסים ותימצא אלטרנטיבה".
במיזם הזה, של דלק מוטורס וחברת "ויתניה", הושלם בינתיים בניין נמוך אחד – שבו התמקמו אולמות התצוגה של BMW ומיני – וחלקו התחתון של מגדל, המשמש את אולמות התצוגה של פורד ומאזדה. בימים אלה מתחילים את המשך בנייתו לגובה. ישר עצמו מתעתד לעבור לכאן כאשר יושלם המגדל - הוא ו-70 אנשי משרדו.
את שתי שורות המגדלים יחצה רחוב פנימי להולכי רגל, שיקשר בין הרחובות לה גווארדיה בצפון וההגנה בדרום, ולאורכו יהיו קומות מסחריות ל"שימוש המועסקים במתחם וכלל הציבור", כך נכתב בהוראות התוכנית, "כמו גם להבטיח מרחב עירוני תוסס ופעיל". קומת המסחר תפנה גם לרחוב החרש ולשכונת נווה שאנן הצמודה.
בינתיים, חלק זעיר מהרחוב הפנימי כבר מפותח, אך אף עסק עוד לא נפתח, למעט אולמות התצוגה של המכוניות. אדריכל הנוף ליאור וולף יצר פסים כהים על רקע מרצפות אפורות, וגם בריכת דגי זהב קטנה עם ספסל. בהדמיות פיתוח הנוף נראה נהדר, אך במציאות חלק משמעותי מהרעיונות המוצגים בהדמיות נעלם והתוצאה אופיינית לאזורי תעסוקה סטריליים ומנוכרים שנבנים כיום, בהתחמקות מהאתגר של יצירת סביבה מזמינה נוחה ונעימה לשהות בה, ולא רק לעבור בה.
מינימום אדריכלות
אולמות התצוגה משקפים גישה שדוגלת במינימום אדריכלות ומקסימום אנונימיות: מעטפת זכוכית עם פלטות בטון לרצפה ולתקרה, קומת כניסה, גרעין עם מבואה וחדר שירותים בכל קומה – זה הכל. מי שמכיר את יצירתו של אבנר ישר ימצא גם כאן את הנושאים שמעסיקים אותו ואת משרדו, ואפילו פרטי בניין מסוימים: עמודים מעוגלים ומסיביים שצבועים לבן, או שימוש עודף ולא תמיד מוצדק של מסכי זכוכית.
אצל ישר לא מדובר רק באופנה, כך נדמה, אלא ברצון להעלים ככל האפשר את המחיצות בין מי שנמצא בבניין לבין הנוף שנשקף לנגד עיניו. אלא שבדרך כלל, הרצון הזה מתנפץ אל מול המציאות הישראלית והכללית: העובדים במגדלי המשרדים דורשים וילונות כדי לראות מה כתוב על מסך המחשב מול השמש, וכך מה שנראה ביום ההשקה נראה אחרת לגמרי כעבור שנה; להבדיל, כאשר אין וילונות, נחשפת לעיני העוברים והשבים כל תכולתם של המשרדים בבניין: דפים, קלסרים, כבלי תקשורת, פחי אשפה משרדיים, חפצים שנפלו בתווך שבין החלון לשולחן העבודה – הכל רואים.
למזלם של אולמות התצוגה המתוחזקים היטב, כאן המצב שונה.
עיצוב המגדלים של ישר
ישר תכנן לכל בניין מעטפת אחרת: זה שיהפוך למגדל מתאפיין בשריג של משולשי ענק; השני, שפונה לנתיבי איילון, עוצב בצמצום - פסים אנכיים המקבילים לעמודים עגולים ומאסיביים. רשת בגווני אפור ושחור עוטפת את גרעיני הבניין, המצויים בקצותיו ומחופים בלוחות בטון לבן.
בהשוואה לבנייני משרדים שתכנן ישר בשנים האחרונות, עיצוב החזיתות פטור מגימיקים: בחזית מגדלי ב.ס.ר. בבני ברק שולבו מסגרות אדומות, ובבניין SAP ברעננה שולבו אמבות. במגדלי המשרדים שהוא מתכנן, נוהג ישר לפטור את סוגיית העיצוב בפסים אופקיים, לבנים ודקים המופיעים בקצב קבוע ומסמנים את ההפרדה בין קומה לקומה - כך זה במגדלי המגורים בשדרות רוטשילד 1 ו-17, ב-W בפארק צמרת, ובמגדל "נוה נוף" בבת ים שהיה מגדל המגורים הגבוה בישראל.
בשנים האחרונות השתלב אבנר ישר בתחום הרכב. הוא תכנן שורה מכובדת של אולמות תצוגה, ולאחרונה השלים את מרכז השירות של BMW בפתח תקוה, מרכז שמעניק למונח "מוסך" סטנדרטים חדשים. ישר הוא מהאדריכלים הבולטים בעידן המגדלים של תל אביב: אחרי מתחם השוק הסיטונאי של "גינדי", החלו לאחרונה עבודות הבנייה של שני מגדלים בני 50 קומות במפגש הרחובות לאונרדו דה וינצ'י וקפלן, שבהן בולטת בריכת שחייה שקופה ומרחפת שתקשר בין שני המגדלים. ברחוב תוצרת הארץ מושלם בימים אלה שלד הבניין (TOHA) שתכנן במשותף עם רון ארד, וכעת השניים ניגשים לבנות את שלב ב' שיכלול מגדל בן 65 קומות.
לא מפתיע לגלות שאת ההשראה לתכנון תולה ישר באדריכלות תאגידית אמריקאית. הוא מציין את בניין קרן התעשיינים (Manufacturers Trust Company Building) בשדרה החמישית בניו יורק כמקור השראה. הבניין מ-1954 שתכנן גורדון בנשאפט (Gordon Bunshaft), במסגרת שותפותו במשרד SOM, מתנשא לגובה דומה ומורכב ממסכי זכוכית גדולים, כמעט ללא מחיצות פנים, כשתקרה המוארת באופן אחיד בכל הקומות היא האלמנט הבולט במבט מהרחוב.
ישר מודה שלא ביקר בבניין שממנו שאב השראה, אלא רק "ראיתי אותו מהמונית". בחלוף 64 שנה, הדמיון הזה מעיד על ההיבלעות הישראלית בתאגידי ענק דורסניים – לרבות האדריכלות שנותנת להם בית – ללא יצירת תרבות מקומית.
"הבניין מקרין את מה ש-BMW רוצה להקרין", מסביר ישר את הרעיון העיצובי. "סולידיות, איכותית ושקט בוטח בעצמו, בלי צורך להצטנע". הוא גאה במיוחד בתקרות שבחר לאולמות התצוגה כאן – 1,500 אירו למטר רבוע מחירן. הן מכילות נורות לד ופתרונות אקוסטיים, פרי פיתוח של "פיליפס" ו"אפל" לחנויות של האחרונה. התקרות מורכבות מקופסאות אור אחידות, המעניקות לכל שלוש הקומות אחידות שמבליטה את הבניין לעיני העוברים והשבים.
לכיוון נתיבי איילון מפנה האולם מסכי זכוכית שנרכשו בגרמניה, כשכל מסך מגיע לרוחב של 8.2 מטר ולגובה 3.2 מטר. ישר טוען כי אלה מסכי הזכוכית הגדולים ביותר שהותקנו בארץ. "הבניין הוא מצע לתצוגה", הוא מסביר, "והמצע הזה צריך להיות מזמין, אבל נייטרלי, כי מה שחשוב הוא מה שמוצג בו".
במבט מרחבת הבניין, נשקפים מבעד למסכי הזכוכית המעברים המקשרים בין מפלסי אולמות התצוגה: מעליות, דרגנועים וגשרים חצי תלויים. כאן, מספר ישר, ההשראה באה לו ממרכז פומפידו בפאריז – שם תרבות ופה מכוניות – הידוע במערכת התנועה הפנימית-חיצונית שגלויה לעיני כל.
בפן העיצובי, יש בבניין הראשון חלוקה מוחלטת בין מאזדה לפורד, והבידול מודגש בבחירת הצבעים – כתום בפורד, שחור במאזדה. בבניין השני החלוקה שונה, לנוכח כוחם השונה של המותגים: BMW תופס 2.5 קומות, ומיני תופס מחצית מהקומה העליונה. קומת הקרקע מיועדת למכוניות הנוסעים, הקומה האמצעית לדגמי ה-X (רכבי השטח), ובקומה העליונה מוצגות המכוניות החשמליות, מכוניות היוקרה של סדרה 7 וכאמור רכבי מיני. בשני הבניינים משולבות באופן נסתר מעליות למכוניות, והתכנון התחשב ברדיוסים שלהן כך שיוצגו באופן מיטבי.
גם מבחר גדול של כובעים, חולצות ותיקים המעוטרים בסמל המותג, דגמי מכוניות ורכבי צעצוע מוצעים כאן למכירה. בקומת הגג מיועדת להיפתח בעתיד מסעדת מרפסת. כל הריהוט בבניין לרבות הריצוף נרכשו מ-BMW, שמכתיבה לכל נציגיה בעולם שפה עיצובית זהה. סידור התצוגה נערך במשרדו של ישר, וקיבל את אישורה של הנהלת החברה הגרמנית.
למשוך את הנהגים בחזרה לאולמות התצוגה
האם נהגים ממשיכים לפקוד אולמות תצוגה בעידן האינטרנט? "יש ירידה דרמטית בכמות הכניסות לאולמות התצוגה", מודה שמש. "לפני חמש שנים לקוחות נהגו לבקר בממוצע ב-5.5 אולמות תצוגה לפני שהחליטו על רכישת רכב. היום הלקוחות עושים את רוב הסקר באינטרנט, ובסוף נכנסים ל-1.7 אולמות תצוגה, כלומר הכניסה היא מאוד תכליתית".
לדבריו, הבחירה של החברה במיקום הנגיש ובעיצוב המוקפד נועדה למשוך לקוחות חזרה לאולמות התצוגה. זאת ועוד, שמש סבור שבעתיד הקרוב יהפכו אולמות התצוגה ליותר חווייתיים ויותר אינטראקטיביים.
ודווקא מול הנהגים באיילון, כשכל המדינה מתפוצצת מעומסי תנועה, בחרתם למקם את החנות ולהוציא לכולם את העיניים.
"אני לא חושב שאנחנו מוציאים לכולם את העיניים. אני לא אקרא לאולם הזה 'שלט פרסומת', אבל בסוף בנדל"ן זה 'לוקיישן, לוקיישן, לוקיישן', ואולם תצוגה שנמצא בלוקיישן כל כך דומיננטי, הוא משהו שנותן למותגים שלך כבוד. לקוחות רואים את המכוניות מתוך נתיבי איילון וגם מהיציאה מתל אביב, ובפירוש המכוניות כולן יפות ועושות חשק לבקר במתחם, ובתקווה שלאחר מכן גם לקנות. השאלה אם יש יותר או פחות מכוניות, לא קשורה ללוקיישן של אולם התצוגה".
מכל מקום, מי שיתפתה לחתוך מהפקק המעיק, ויעלה ממחלף לה גווארדיה לבניין החדש כדי לשדרג את הרכב, ימצא מתחת לאולמות התצוגה, בחניון התת-קרקעי של המבנה, 100 רכבי הדגמה. כך אפשר להיכנס, לבקש נסיעת הדגמה ולקבל אותה ביעילות מהחניון – מה שמקל על הלקוח לקבל החלטה, ועל אנשי המכירות לחתום עסקה.
ולמה במתחם המגדלים הענקי על צומת מעריב אין כמעט מגורים? לחצו
