את יום הולדתו ה-29 חגג מעצב האופנה אביתר מייאור כשהוא קבור עמוק בהכנות לתצוגת האופנה הראשונה שלו בשבוע האופנה בתל אביב, שייפתח בשבת. בלוני הליום כסופים, זרי פרחים ועוגת שוקולד קישטו את הסטודיו שלו בשבוע שעבר, ושמשו כאתנחתא רגעית בין שלל ההתחייבויות שלו, כולל ראיון ראשון ל-Xnet אופנה. "אני עובד 24 שעות ביממה, וכשאני ישן אני חולם על עבודה", הוא מפרט את סדר יומו העמוס, בעוד כתמי הצבע על נעלי הסניקרס השחורות שלו חושפות שבילה את הימים האחרונים בצביעה של קיר הרקע לצילומי הקולקציה. "אני מכוון מטרה, 'הארד וורקר'. הדבר היחיד שאני יכול להגיד על עצמי הוא שאני חרוץ - המחמאה היחידה שאני חי איתה בשלום".
מפירות העבודה המאומצת של מייאור ניתן יהיה להתרשם ביום שלישי הקרוב, כשעל המסלול תעלה קולקציית האופנה הראשונה בעיצובו לנשים ולגברים, שמצטרפת לקו שמלות הכלה שהשיק בספטמבר האחרון. בהצצה ראשונה על דגמים בעבודה, חושף בפנינו המעצב הצעיר והשאפתן שמלות רקומות, חצאיות ומכנסי עור, וטוניקות שיפון מנומרות שיתאימו לערב, חלקן מבדים שיופיעו גם בקו הגברים.
שנתיים לאחר שסומן בתצוגת הבוגרים של שנקר מחזור 2016 כאחד השמות המבטיחים, בזכות קולקציית גמר מרהיבה בלבן, חובת ההוכחה חלה על מייאור, שתצוגת האופנה שלו נחשבת לאחת המסקרנות של השבוע. "הוא מעצב מוכשר, ייחודי, שאפתן וחרוץ מאין כמוהו", אומרת לאה פרץ, ראש המחלקה לאופנה בשנקר, שמייאור היה בן טיפוחיה. "כבר בשנה ב' עמדנו על יכולותיו הגבוהות ופתחנו בפניו קורסים מתקדמים יותר".
מייאור, שגדל בשהם לאמא פרפקציוניסטית ואבא "קצת פחות", התגלגל אל אופנה במקרה בגיל 23, לאחר חמש שנים שעבד בצמוד למעצבת הפנים כרמי בר, המבוגרת ממנו ב-31 שנים, ש"גילתה" אותו כשהיה בן 17. השניים הקימו את הסטודיו לעיצוב פנים "כרמי & אב", וגלריה לעיצוב ביפו, שם גילה מייאור את אהבתו לטקסטיל. בשנה ג' כבר נשלח בתיווכה של פרץ לעבוד בווינה עבור חברת האופנה והפרווה Liska, ובמקביל הקים מותג עצמאי. לפני כשנה שב לישראל ולאחרונה הקים את המותג הנושא את שמו, עם השותף העסקי מוני אבוטבול וגב כלכלי של אבוטבול ובן זוגו, מבעלי רשת ארקפה. מבסיסו הנוכחי בשדרות רוטשילד הוא חולם לכבוש את העולם, ומסמן כיעד את שבוע האופנה בפריז ואת תפקיד חלומותיו, להיות המנהל האמנותי של כריסטיאן דיור. "אני מאמין בליצור מהמקום בו אני חי ונמצא", הוא אומר, "אבל החלום הוא להיות המנהל הקריאטיבי של דיור בעוד עשור. בשנתיים שחייתי בווינה הוכחתי לעצמי שאפשר לעבוד על הקו. פריז היא במרחק של 4 שעות בלבד מתל אביב, זה לא ביג דיל".
כדי להתברג בתעשיית האופנה בפריז, צריך להיות חלק ממנה. גם אלבר אלבז לא היה מצליח בה אם היה נשאר כאן אחרי הלימודים בשנקר.
"אין לי מה ללכת להציע את עצמי לדיור לפני שאהיה בשל לכך, והעשייה שלי עכשיו היא צעד נוסף בדרכי לשם. לגבי אלבר, העולם כיום כל כך שונה (משנות ה-80 בהן סיים אלבז, א"י). פעם כדי שיבינו מי אתה היית צריך לדפוק על הדלת. היום, דרך הרשתות החברתיות, אתה מפליץ ברוטשילד ושומעים את זה בניו יורק".
אתה בכלל בנוי לחיים התובעניים האלה?
"אני לא חושב שיש מישהו שמתאים לזה יותר ממני, וזה גם נושא הקולקציה שלי. בתור אדם שמנסה לתכנן את מסלול חייו בצורה מסוימת, ולהיות מעצב אופנה במקום גבוה, אני יודע שיש לזה מחיר מאוד קשה - נפשי, משפחתי, זוגי. לא ראיתי חברים תקופה ארוכה, והייתי רוצה ללכת להורות משותפת ולהקים משפחה - אבל כדי לגדל ילדים אתה צריך להיות איתם. תחום האופנה הוא אכזרי והשעות אינסופיות. אעשה את זה רק כשאוכל להרשות לעצמי חמש מטפלות לילדים מסביבי".
צריך לבחור בחיים האלה.
"ביודעין! והיצירה שלי שווה את המחיר הזה".
אתה לא חושש שתתעורר בגיל 40 ותחטוף כאפה מהחיים?
"אני אחטוף ואהיה מדוכא מזה, אבל אסתכל אחורה ואחייך. כי לפחות יהיה לי גוף עבודה. ואם יכתבו עליי ספר איזה יום, אז זה שווה".
מקווה בשבילך שהספר עליך ייכתב עוד בחייך.
"מי יודע, אולי יהיה לי סוף טראגי. אני מקווה שלא".
"לא הייתי מגדיר את עצמי אדם מלנכולי", הוא מוסיף לאחר פאוזה ממושכת. "אבל כמו כל יוצר, יש לי את הרגעים שלי שאני שונא את החיים, גוזר לחתיכות שמלות שלא יוצאות לי טוב, וזורק אותן לזבל. אם יתמזל מזלי, אוכל לעשות אופנה לצד אהבה, משפחה וילדים, וחברים שאני אוהב. אבל עם כל הבחירות היפות שלנו, יש מי שצוחק עלינו מלמעלה".
"לא רואה הבדל בין אכילת חיות ולבישת חיות"
השיחה עם דוריאן גריי הצעיר משדרות רוטשילד מציגה תמונה של מעצב מלא בניגודים. במהלך השירות הצבאי, לדוגמה, כבר היה מעצב פנים פעיל, אך רצה לבצע שירות משמעותי והתגייס ליחידת הקומנדו מגלן, ממנה פרש לבסוף. "הבנתי שאני מתאמן להרוג בני אדם כל יום, וברגע שאהרוג מישהו - אהרוג את עצמי אחר כך", הוא מסביר. "מלחמה כרוכה בהרוגים משני הצדדים, והבנתי שאני רוצה להעניק חיים, לא לגזול חיים. את המשך השירות הצבאי עשיתי במשרד הביטחון".
תחנה נוספת של קונפליקטים בחייו היתה כשעבד עבור חברת האופנה האוסטרית Liska, המפורסמת בשל השימוש בפרווה. "ואני עוד צמחוני שנים רבות", הוא אומר כמנפנף בכתב הגנה. "לא נראה לי הגיוני לאכול בעלי חיים ושמשהו ידמם לי בצלחת. איך אני מסביר את הסתירה הזאת? זאת שאלה טריקית. אני מאמין שאנחנו חיים בעולם שעוד לא יכול להיגמל מזה בצורה אבסולוטית. מה ההבדל בין פרווה לעור?"
עורות הן לרוב תוצר לוואי של תעשיית המזון, פרווה מגודלת בחוות מיוחדות לצורך זה.
"אני לא רואה הבדל בין אכילת חיות ללבישת חיות, כי בשני המקרים אתה ממית את החיה. יש המון צביעות של אנשים שלא מבינים שעור זה חיה בלי פרווה".
אבל העולם משתנה. אפילו גוצ'י, מייקל קורס וג'ימי צ'ו הודיעו בשנה האחרונה כי יפסיקו שימוש בפרווה.
"בקולקציה שלי לא תמצא פרווה כי מי יקנה את זה, בעוד שבחו"ל יש מי שעדיין משלמים 4,000 יורו למעיל מינק. אני מאוד אוהב חומרי גלם, ואם הייתי מוצא גלם שיאפשר לי לחקות את היופי שבטבע בצורה שאינה כרוכה בסבל והמתה של בעלי חיים, הייתי בוחר בזה".
"יותר מדי בשבילך? תעשה אנ-פולו"
בדומה למעצבי אופנה אחרים הפועלים בישראל, העשייה של מייאור מתחלקת בין עיצוב שמלות כלה וקו מחויטים לגברים בהזמנה אישית, לקולקציית האופנה המוכנה ללבישה, שתימכר באתר האונליין של המותג, שנמצא כרגע בשיופים אחרונים. באין ייצור טקסטיל מקומי, מייאור מחזיק לדבריו במפעל בהודו, עם 50 רוקמים שמבצעים כל רעיון מופרך שעולה על רוחו. "רציתי לשים את עצמי במקום שבו לא אומרים לי 'לא", הוא אומר. "אבל יותר משיש לי אהבה לעבודת יד, אני רוצה שאנשים ילבשו את הבגדים שלי. מה הטעם לעשות בגדים שאנשים לא ילבשו?", הוא תוהה. "יש מעצבים שעושים בגדים לאינסטגרם או לכוכבות, קולקציות שמתוכן יש אולי שני פריטים שנשים ירצו ללבוש באמת. יש משהו עצוב בבגד שאתה מזיע עליו ימים ארוכים, ובסוף לא לובשים אותו".
עיצוב שמלות כלה הוא מבחינתך כורח כלכלי למעצב בשוק המקומי?
"כשהייתי בווינה ידעתי שאם אשוב לישראל אשיק קו כלות, ואני לא מצטער על זה. זה אילוץ שאני חוגג. אני מאוד אוהב בגדים לבנים ופרויקט הגמר שלי היה כולו לבן".
כיוונת לזה?
"ממש לא".
אתה כל כך מחושב שקשה להאמין שלא תכננת את זה.
"זה מאוד 'ריסקי' להשיק קולקציית כלות כמו שלי, כי היא לא כלתית. אין פה שמלות בגזרת 'מרמייד' או דברים כלתיים. הדברים מאוד נקיים".
אז הצעד הבא הוא שבוע אופנת הכלות בניו יורק?
"אני משתדל למקסם כל עשייה שלי, ואין סיבה שקו הכלות לא יהיה באי אילו בוטיקים בעולם, אבל כרגע יותר מעניין אותי להציג בשבוע האופנה בפריז, מאשר בשבוע האופנה לכלות. ואני לא מזלזל חלילה בתחום - אני מעריך כל אדם שעוסק בישראל באופנה. מאוד קשה עד בלתי אפשרי להצליח כאן".
מייאור מבין היטב איך לקחת חלק בעידן הרשתות החברתיות והשיתוף הגובר, ובעמוד האינסטגרם שלו הוא חושף בפניכם הכול, כולל תמונות שמסווגות תחת X גדול, כמו בליטה של איבר מין מתוך תחתונים לבנים, ישבן חשוף מתוך תחתונים הנושאים את שם משפחתו Myor, ותמונה שלו יוצא מבריכת מים עירום, כשקו שיער הערווה שלו גורף 1,442 לייקים.
"החשבון שלי הוא שלי", הוא אומר. "האם הוא מייצג את העסק? כרגע אנחנו מתמודדים עם השאלה האם לפתוח למותג חשבון נוסף. אני מביא את עצמי במאה אחוז, ואם יש מחיר שאני אשלם על זה, אין לי בעיה. אני אדם פרונטלי מאוד, והאינסטגרם שלי הוא סיפור של מה שאני רואה ואוהב, כתב ההתחייבות שלי. אם אתה חושב שזה יותר מדי, זה בסדר, אתה יכול לעשות אנ-פולו".
_____________________________________________________
ומי יצעדו על המסלול של שנקר בשבוע האופנה תל אביב?
