התחרות קשה, אך החלטנו: האוסקר על הפוסטר הטוב ביותר הולך ל...
מחר נגלה אם הכרזות הטובות ביותר מנבאות את הזוכים באוסקר, ובינתיים: איך בוחרים את הצילום הנכון, איזה פוסטר נראה תלת ממדי ואיזו טיפוגרפיה שירתה את הרעיון?
טקס האוסקר, שחוגג השנה 90, השתנה לא מעט עם השנים: בטקס הראשון היו רק 12 קטגוריות (מתוכן שתיים עבור "הבמאי הטוב ביותר" - הקומי והדרמטי), קטגוריות שונות בוטלו עם השנים (כמו "עוזר הבמאי הטוב ביותר" או "בימוי הריקוד הטוב ביותר"). כבר מזמן הצעתי כאן עוד שינוי, בדמות קטגוריה נוספת - "הפוסטר הטוב ביותר". בסופו של דבר, הכרזה היא חלון הראווה של הסרט, הרבה לפני מעצבי התלבושות והארט. עד שאקבל פנייה רשמית מהאקדמיה האמריקאית לקולנוע, הנה הדירוג שלי לפוסטרים הטובים ביותר של הסרטים שמועמדים השנה לאוסקר (ובונוס ישראלי בסוף):
קטגוריית הצילום הטוב ביותר
והמועמדים הם:
והמנצח הוא: פרויקט פלורידה
אחת המגמות הבולטות השנה בפוסטרים היא היציאה מהפריים. במקרה של ''פרויקט פלורידה'', בבימויו של שון בייקר, היציאה מהפריים נעשית בריצה. בחירת פריים אחד, שיהפוך לדימוי הראשי של הסרט, היא לא רק אמנות אלא תורה ממש. זו צריכה להיות מאית שנייה שתעשה את העבודה. הריצה של מוני בת השש, כשכמעט כל קצות גופה נחתכים החוצה, שערה מתבדר ברוח, מאחוריה קשת בענן, ופילטר צובע הכל במעין רכות נעימה - הופכים את הפוסטר הזה למסקרן. ספק בורחת ספק רודפת, היא רצה לכיווננו אבל אנחנו לא רואים את המבט בעיניה. אלמלא הטיפוגרפיה שסוגרת עליה בצדדים, הפוסטר היה יכול להיכנס לרשימת הפוסטרים הטובים ביותר שלי (הקטגוריה האחרונה בפוסט).
————————————
קטגוריית העיצוב הטיפוגרפי הטוב ביותר
והמועמדים הם:
והמנצח הוא: פלא
בקטגוריה הזו זכה פוסטר עם עיצוב טיפוגרפי שנראה פשוט, כמעט לא יוצא דופן. אבל לעצב פשוט ומדויק לפעמים הכי קשה. הפוסטר של "פלא", בבימויו של סטיבן צ'בוסקי, ריק לחלוטין בחציו העליון - בחירה נועזת שמוכיחה שהריק יכול להיות חשוב יותר מריבוי מידע שתפקידו למלא את הפורמט. איכותו של הפוסטר אינה רק בסידור האינפורמציה בלבן כמעט נעלם בחציו התחתון, אלא בזכות השימוש הנבון בקסדה של גיבור הסרט אוגי, שהופכת לאות O בלוגוטייפ. יחד עם המבט למצלמה, החיוך המבוייש והרקע הנקי מאחור, זהו פוסטר איקוני שראוי לסרט שנקרא "פלא".
————————————-
קטגוריית האיור הטוב ביותר
והמועמדים הם:
והמנצח הוא: איקרוס
זהו מקרה שבו לא רק האיור נהדר, אלא כל מרכיביו המדויקים: מהאיור שמצליח ממבט חטוף לספר לנו כמה דברים על הסרט, הקומפוזיציה האיורית שחוצה את הפוסטר, הרזון הצבעוני והשימוש הנבון בטיפוגרפיה - המכלול הופך את הפוסטר של "איקרוס" מבית נפליקס לטוב ביותר בקטגוריית האיור.
————————————
קטגוריית עיבוד המחשב הטוב ביותר
והמועמדים הם:
והמנצח בקטגורית עיבוד המחשב הוא: דנקירק
הפוסטר הזה הוא לא רק עיבוד מחשב מרשים. יש כאן כיאורוגרפיה נהדרת: מהמטוסים שטסים כלפי המתבונן, הים שנע לצדדים, עיני החייל שמביטות מעלה, ענני העשן הפונים בזוויות מנוגדות לתנועת המטוסים והלוגוטייפ שהוצב על קו האופק, חוצה את הפריים אך מתמזג בתוכו - זו הסינרגיה שהופכת את הפוסטר הזה לטוב ביותר בעיני.
————————————
קטגוריית סדרת הפוסטרים הטובה ביותר
והמועמדים הם:
והמנצח בקטגורית סדרת הפוסטרים הטובה ביותר: פלא
סדרת כרזות ה''בקרוב'' של הסרט, שמציגה את הדמויות השונות, ראויה בקלות גם לפרס האיור המקורי והטוב השנה. יש כאן החלטה לעבוד עם סגנון כביכול עילג ופחות מסחרי, מאוד גרפי, מנוגד לצילומים ולטיפוגרפיה החדה שבהם נעשה שימוש בפוסטרים הרשמיים של הסרט, לאחר השקתו. הקלילות האיורית, ההומור ואיקוניות הפרצופים, הופכים את הסדרה הזו (וכל פוסטר ממנה בנפרד) לעל-זמנית ממש.
————————————
קטגוריית הפוסטר הטוב ביותר לשנת 2018
(פוסטרים שמשלבים עיצוב טיפוגרפי, איור, צילום וקומפוזיציה מעולים)
והמועמדים הם:
והפוסטר הטוב ביותר לשנת 2018 הוא: ''העיתון''
הקומפוזיציה מופתית: כשהעיניים יורדות במורד המדרגות והכותרות (שימו לב, כאן החליטו שאין צורך בשמותיהם הפרטיים של כוכבי הסרט), מתגלות הדמויות שעולות בהן, והמבט יורד שוב לשם הסרט. השימוש במדרגות כגריד של שורות שהאותיות יושבות עליהן, כמו דף של עיתון; הפרופורציות החזקות בין גודלן של הדמויות לעומת הפורמט; וזווית המבט של הצופה, כמו מרחף באוויר - מזכים את הפוסטר הזה, בעיני, באוסקר של הפוסטרים השנה.
————————————
בונוס: הפוסטר הישראלי הטוב ביותר - המוזיאון
לעיתים נדירות אני נתקל בפוסטר ישראלי שעוצר את נשימתי, לא פחות. להב הלוי, מהמעצבים הגרפיים המוערכים בישראל, עיצב השנה את הפוסטר לסרט "המוזיאון", של רן טל. הלוי בחר בעבודת אמנות שתופסת את מלוא הפורמט, מכוסה חלקית בניילון. סרטי הדבקה, הלוגו והטיפוגרפיה של מפעל הסרטים חובקים את התמונה מצד לצד, ומשדרים לא רק את הישראליות (זה ללא ספק פוסטר מכאן), אלא גם טוטאליות עיצובית. דרך הקווים האופקיים נוצרת תנועה, במה שנתפס ברגע הראשון כדימוי סטטי. הפארטצ'יות הישראלית של עטיפת הניילון, שספק נקרע ספק לא הודבק כראוי, חושפת לא רק חלק מיצירת אמנות, שכולה עירום נשי, אלא גם את הלוגו של הסרט - כמו חור הצצה אל סיפור עמוק מהנראה לעין. יש בפוסטר של הלוי נסתר, גלוי וגילוי בו זמנית - וגם הזמנה: לתלות אותו על הקיר, כמו יצירת אמנות.
------------------------------------------------
עוד לקראת האוסקר: לחצו על התמונה לסיפור על העיצוב האדריכלי של ''צורת המים''
בוגר המחלקה לתקשורת חזותית של "בצלאל", ותואר שני בעיצוב ב-London College of Communication. בשנת 2007 הקמתי את Graphics & Words - סטודיו המתמחה בחשיבה קריאטיבית עיצובית מולטידיספלינרית, יצירת זהויות מותגיות ומחקרי טרנדים. כיום, בין השאר, אני זוכה להשתתף בתערוכות עיצוב, וגם לשמש מנהל קריאייטיב ויועץ למספר בתי סטודיו ומותגים מהמובילים בארץ. בעשור האחרון, אני מחלק את זמני כמרצה באקדמיות השונות - "בצלאל", "מנשר", "שנקר", "ויצ"ו חיפה" ואוניברסיטת תל-אביב.
להצטרפות לרשימת התפוצה של הטור שלי, שלחו לי מייל:
odedbenyehuda@gmail.com