לפני שלוש שנים החליטה אור אלוני לשים קץ לחייה. "ידעתי שאני אמורה להיות בכנס במדריד והחלטתי לקחת אחריות ולשים סוף לכאב", היא משחזרת. "נתתי לעצמי הרשאה לקפוץ מקומת המלון העליונה שבה שוכנתי".
מה מנע ממך לקפוץ לבסוף?
"הייתה לי תוכנית מפורטת לפרטי פרטים והיא לא יצאה לפועל. משהו קרה בתודעה והלהט לקפוץ פחת. מצאתי את עצמי על המטוס בדרך חזרה הביתה. אבל במדריד כנראה נזרעו הזרעים לשינוי. כמה חודשים אחרי, כבר הייתי על המטוס לתאילנד כדי לעבור ניתוח לשינוי מין".
אור נולדה לפני 46 שנים כבן זכר בשם ליאור. במשך יותר מ־42 שנים קברה את האישה שבה ורק לפני כשנתיים "יצאתי לאור בשמי החדש. היה ברור שלא אשאר ליאור, זה מקושר אצלי עם קונוטציה זכרית. כששיניתי בתעודת הזהות, ליאור נשאר כשם שני, מתוך כבוד לאמי שנתנה לי את השם".
מי שמתבונן באור אלוני, גם במבט שני ושלישי יתקשה להבחין שהייתה פעם גבר. אישה יפהפייה שהצליחה להתגבר על הפחדים הכי כמוסים והמהמורות הכי גדולות בדרך לזהותה החדשה: "זה כמו לראות בריכה מלאת תנינים עם מלתעות פעורות ולהחליט שאת קופצת ראש". והיא קפצה. ועוד איך קפצה.
להדחיק, להסתיר, להציג
אור נולדה בבאר־שבע לאב מנהל חשבונות בחברת בנייה ולאם מנהלת לשכה בסוכנות היהודית (בן בכור לשתי אחיות). כבר בגיל צעיר ידעה שהיא אישה שכלואה בגוף של גבר, אבל "זה היה הסוד הגדול ביותר שלי ופחדתי ממנו פחד מוות. הבנתי שעליי לקבור את האישה שבי כמה שיותר עמוק. אפילו אילפתי את עצמי לעשות תנועות גוף 'גבריות' שיעברו מתחת לרדאר".
וזה עבד?
"היו הקנטות, אבל הן היו יחסית מינוריות. בכיתה ו' זה החריף, השנה העברית הייתה תשמ"ד ומבחינתי זה היה שמד. בתיכון הייתי בודדה מאוד. כל הזמן צצו מחשבות שאני רוצה למות, דיכאון גדול. ידעתי שברגע שתגיע הנקודה שבה בנים יתעניינו בבנות ולהפך, אשאר בחוץ. ההורמונים השתוללו, נמשכתי לבנים אבל הם לא התייחסו אליי כאל בת. ואז התחילו מסיבות כיתה ואני השתדלתי להתחמק מהן, וכשהגעתי סבלתי נורא.
"הייתי אומרת ש־99 אחוז מהאנרגיות המנטליות שלי הושקעו בקונפליקט
הזה, בבניית פרסונה שקרית. בדיעבד אני מבינה שיכולתי לקבל כמה אוסקרים על התפקיד שהצלחתי לגלם. מדהים שכשאני פוגשת היום אנשים שהיו איתי בתיכון הם זוכרים נער חייכן ומצליח שמוקף בנות".
ההורים הבחינו במשהו?
"לא. הפסאדה הייתה מושלמת, אף אחד לא ידע, לא ניחש, לא חשב".
היו לך מערכות יחסים עם גברים?
"לכאורה הייתי גבר שנמשך לגברים, אז למה לא לצאת עם הומואים? אבל ברגע שגבר נמשך אליי כאל גבר, מבחינתי המשיכה אליו נעלמה. התחילו איתי המון אבל לא רציתי. הרגשתי אישה וחיפשתי גברים שרוצים אותי כאישה. זה היה מצב של דד אנד".
בשנת 1990 ליאור התגייס לחיל השריון, והקושי התעצם. "שיבצו אותי כלוחם בשריון כשפגז של טנק שקל יותר ממני. זו הייתה סביבה גברית מובהקת, קטסטרופה שאפילו לא ידעתי איך להיערך אליה. ללכת לקב"ן כלל תיוג ברמה שידעתי שאחרי כן אף מקום עבודה לא יקבל אותי. מצאתי את עצמי בבסיס סגור בדרום. זה היה בלתי אנושי. העובדה שנשארתי בחיים היא נס. מסביבי היו רק גברים. אני אמורה לישון איתם, להתקלח איתם, השפה היא 'אחי' ואני לא שם. אני פשוט לא מסתדרת.
"המקלחות המשותפות היו מבחינתי גיהינום. תחשבי על אישה שמתקלחת עם גברים. כך הרגשתי. עברתי למצב של רובוט, ניתקתי את עצמי מכל רגש אפשרי".
ראית בגברים ששירתו איתך אובייקט מיני?
"הרגשתי דברים וקברתי אותם עמוק. היו מצבים שבהם הרגשתי עם גברים סטרייטים, שהם מבינים שמשהו אחר אצלי, הם הרגישו את האישה שבי. הם לא יכלו לבטא את זה במילים, אבל הייתה התקרבות מסוימת מצדם, רצון לקרבה אינטימית. אני דחיתי הכל בגלל הפחד העצום".
בתום השירות הצבאי החל ליאור בקריירה עיתונאית. בגיל 23 מונה לעורך העיתון "כל בי" - אחד משני המקומונים הגדולים ביותר בנגב, שבתקופה ההיא היו בפריחה. בפרסונה החיצונית הוא גילם דמות חזקה שמקושרת לכל הגורמים החשובים בעיר ומחוצה לה. "ככל שההצלחות של ליאור היו גדולות יותר, כך אור חטפה את החרב וסובבה אותה עמוק יותר בפנים. ככל ששיבחו את ליאור, כך הרגישה אור גמורה יותר. בכל בוקר הייתי מתעוררת וכל מחשבותיי היו איך לסיים את חיי".
לצאת מהארון כהומו
בגיל 25, כשליאור הבין שהוא לא מסוגל יותר לחיות את החיים בהסתרה מוחלטת, החליט לצאת מהארון וסיפר לכולם שהוא גיי. "לא יכולתי להציג חזות נורמלית עד אין־סוף. הבנות בגילי כבר התחילו להתחתן והבנים שסביבי היו בזוגיות ואני לא מצאתי את עצמי. קבוצת ההתייחסות היחידה שאיתה עוד איכשהו יכולתי ליצור קשר הייתה להט"בית".
ההחלטה לצאת מהארון הגיעה לאחר שבתל־אביב התקיים לראשונה מצעד הגאווה. "באחת השיחות שלי עם יעקב טרנר, ראש עיריית באר־שבע דאז, שאלתי אותו אם יש היתכנות לקיום מצעד כזה בבאר־שבע, וטרנר ענה לי: 'בבאר־שבע אין הומואים ולסביות'. והוא צדק. לא שלא היו, אבל אף אחד לא ידע עליהם. בהמשך הקמתי את אגודת ההומואים והלסביות בבאר־שבע ועמדתי בראשה".
ואיך בישרת להורים?
"באותה תקופה הזמרת שינייד אוקונור יצאה מהארון ואמא שאלה: 'מה איתך?' עניתי: 'כן, גם אני'. היא שיתפה את אבא, היו דמעות, הייתה דרמה. אבא שלי קרא לי ואמר: 'אנחנו מקבלים אותך כמו שאתה'.
"במשך שנה שבה הייתי ראש האגודה, הצלחנו לעשות הרבה יחסי ציבור
לנושא, זו הייתה הצלחה אדירה. רבים יצאו מהארון. אבל הבנתי שאני נלחמת עבור אחרים ולא עבור עצמי. אני נשארתי אותה אור אומללה. זה הרג אותי. פסאדה אחת החליפה פסאדה שנייה, והאישה שבי הלכה והתפוגגה. הלכתי והתרחקתי ממנה כי ידעתי שלא אוכל להיות היא".
בגיל 30 הגיע ליאור לתל־אביב אחרי שהשלים כמה שנים כעורך המקומון הדרומי ולאחר שסיים תואר ראשון במדעי ההתנהגות. הוא מצא עבודה כעורך מדור מחשבים באתר וואלה, בהמשך עבד ככתב בכלי תקשורת נוספים ואז עשה הסבה לתחום יחסי הציבור, תחילה כשכיר ולאחר מכן כאיש יחסי ציבור וייעוץ תקשורת בעל משרד עצמאי PRM Communication. המשרד שמייצג גם כיום שגרירויות, ארגונים גדולים וחברות תעופה בינלאומיות, ממשיך להצליח למרות המהפך הדרמטי שהתחולל בחייה של בעלת המשרד.
מה אמרת ללקוחות שלך לפני שנסעת לניתוח בתאילנד?
"ימים ספורים לפני הנסיעה התקשרתי ללקוחות, הודעתי שאני טסה לתאילנד כי אני הולכת לעשות שינוי ואחזור אישה. זה היה קטע הזוי, מצב של אין ברירה".
איך הם הגיבו?
"הם היו בהלם, ואחרי רגעים של שתיקה ומבוכה היו תגובות מרגשות. הם הביעו תמיכה ונתנו לי את ברכת הדרך.
"השינוי מאפשר לי היום לראות את נושא הנשיות בפרספקטיבה רחבה. ישבתי בעבר בישיבות מנהלים כגבר, והיום אני יושבת שם כאישה. בשונה מהעבר אני צריכה לחזור לעתים על מה שאני אומרת כמה פעמים כדי שיתייחסו אליי, אני צריכה להוכיח את עצמי, במקומות שבעבר לא הייתי צריכה. וזה הזוי, הרי לא עברתי ניתוח לשינוי מוח".
מה את אומרת בעצם?
"שאם הייתי נולדת אישה הייתי מפנימה כנראה שאני פחות שווה מגבר, פחות מוצלחת. זו תפיסה שלצערי מוטמעת בתת־מודע. אני הדוגמה הטובה ביותר לכך כי הייתי בשני העולמות. המטרה שלי כיום היא להעצים נערות בהרצאות שאני עושה בתיכונים ברחבי הארץ. חשוב לי להגיד להן - אתן לא פחות טובות, לא פחות שוות. אישה מצליחה יכולה להיות מאופרת, לנעול נעלי עקב ועדיין לנהל ביד רמה. אני יכולה היום לבטא את הנשיות שלי ואף אחד לא יכול להגיד לי דבר או לזלזל - הייתי בצד השני".
איך ליאור התייחס לנשים?
"תמיד בכבוד ובהערכה. הן העריצו אותו והתאכזבו לגלות שהגבר המדהים הזה שהיה להן קשר טוב איתו, שידע לפרגן והבין ללבן - הוא בעצם אישה".
לקפוץ מהמלון במדריד
עד שהגיע לתובנות הללו הדרך הייתה ארוכה. בגיל 34, בעצת ידיד קרוב, החליט ליאור ללכת לטיפול. "אחרי שנים של שתיקה ישבתי ופרקתי הכל, ביקשתי מהפסיכולוגית שתוציא את האישה הזו ממני. ליאור היה מאוד שכלתן והרגיש שהאישה שבו רודפת אותו. הרציונל אמר: אם היא תצא ממני אוכל לחיות. למעלה משבע שנות טיפול נלחמתי להוציא את האישה, אבל היא נשארה. ואז החלטתי לסיים את חיי".
כשהוא מצויד בתוכנית מגירה כיצד יוציא את ההחלטה אל הפועל, נפגש ליאור לפני הטיסה עם ידיד קרוב שאותו שיתף בסוד הגדול. "לא דיברנו שנתיים. כשנפגשנו הוא סיפר לי על בחור שעבד איתו בעבר והפך מגבר לאישה. הוא שלף את הטלפון הנייד והראה לי תמונה של אישה. הרגשתי שאין לזה קשר אליי. לא האמנתי בשינוי מין, זה לא היה על הפרק מבחינתי.
"במדריד, החלטתי שקודם איהנה מהמלון המדהים הזה עם שמונה מצבי תאורה בחדר ואמבטיה מפנקת - דרך מצוינת לסיים את החיים, וכשהכנס ייגמר אקפוץ מהקומה העליונה. במלון התארחה אז קבוצת ריאל מדריד, היו מלא צלמים, ואם הייתי קופצת זה בטח היה מתועד. הכנס נמשך שלושה ימים, יש לי בלקאאוט משם, אבל בסוף לא קפצתי. כשחזרתי ארצה ביקשתי מהידיד שיפגיש אותי עם הבחור שעשה את השינוי והפך לאישה".
איך התרשמת כשפגשת אותה?
"הגיעה מישהי לבית הקפה, היא נראית אישה ואני רואה שמתייחסים אליה כאישה. בעיקר העסיק אותי איך מתייחסים אליה. חשבתי - וואלה, יכול להיות שזה אפשרי. המחשבה הזו חולפת בראש בשעה שאופציית ההתאבדות עדיין קיימת. הבנתי שעומדות בפניי
שתי אפשרויות: או לעשות את השינוי ולתת לאישה שבתוכי לצאת החוצה או להרוג אותי ואותה ולהתאבד".
מה היה השלב הבא?
"התחלתי לברר איך עושים את השינוי, המאבק העצום בין השכל לרגש לא פסק לרגע, מאבק איתנים. אבל אז קרה משהו מפתיע. אני מגלה שאותו ידיד, שמעולם לא שיתף אותי בסודו, נמצא במצב זהה לשלי והחליט לעשות שינוי. הייתי בשוק.
"הוא אמר שהוא מתחיל לקחת הורמונים. החלטתי ללכת בעקבותיו. אחרי תקופה התחילו שינויים גופנים, ואני בהכחשה מוחלטת. יום אחד אחת השכנות שלי אמרה לי: 'אנחנו צריכים להתחיל לקנות לך חזיות, אתה מגדל חזה'".
איך הגבת?
"נכנסתי הביתה, סגרתי את הדלת ואמרתי: 'או מיי גוד, רואים את זה'. התחלתי ללבוש חולצות ג'ינס גדולות או ז'קטים בחום של מאי־יוני. זה נראה הזוי".
מי ששב להניע את התהליך היה אותו ידיד, שהטיל פצצה וסיפר לליאור שבעוד חודשיים הוא טס לתאילנד לבצע ניתוח לשינוי מין. "זה היה חלום חיי, להיפטר מהדבר הזה למטה. יותר מכל דבר אחר הבנתי שאם לא אטוס איתו, לעולם לא אעשה את השינוי. המחשבות התרוצצו כמו אוטוסטרדה בראש. רזיתי, הייתי ממש בתת־משקל, ובמקביל המשכתי לעבוד, לא עצרתי לרגע.
"כתבתי למרפאה בתאילנד והתברר שיש תאריך פנוי סמוך לניתוח של הידיד שלי. קבעתי תור. לא ביררתי כלום, לא בדקתי. זה מאוד לא אופייני לי, אחד שרגיל להיות בשליטה, שרוצה לדעת הכל לפרטי פרטים".
לא חשבת על האפשרות לעבור את הניתוח בישראל?
"היה לי ברור שאני לא עושה את זה דרך משרד הבריאות ובוודאי שאני לא הולכת לעמוד בפני הוועדה הציבורית שתפקידה לבדוק התאמה של הפונים. שמעתי מכאלה שהיו שם שהמסלול ארוך, מתיש ומבזה".
כמה עלה הניתוח בתאילנד?
"50 אלף שקל, לא כולל מלון וטיסות".
את מי שיתפת בהחלטה?
"שבועיים לפני הטיסה קראתי לאחותי האמצעית, שצעירה ממני בשנה וארבעה חודשים וסיפרתי לה. היא הייתה בהלם ואני העברתי את עצמי למצב רובוטי. לא היה מקום לרגש, לא בכיתי. החלטנו שלא אומרים להורים. הפקדתי בידיה מכתב שכתבתי להם, הבאתי בחשבון שהקשר יתנתק. עבור אמא שלי ליאור היה אלוהים. היא העריצה אותו".
תסבירי.
"גדלתי בבית נורמטיבי כילד בכור, מרַצה, אחד שהולך בתלם. למדתי, הוצאתי בגרות, הצלחתי בעבודה מעל ומעבר, למדתי לתואר ראשון. אז מה פתאום שאני, ליאור המוצלח והקונפורמיסט, פתאום ילך ויהפוך לאישה? זה עמד בניגוד גמור לתפיסה שלי את עצמי".
לעבור ניתוח לשינוי מין
לפני הנסיעה לתאילנד טסה אור ללונדון לנסיעת עבודה. כאן, לראשונה בחייה, קנתה בגדי אישה - שמלה, נעליים ופאה. "ליאור, שהיה חובב מותגים וידע בדיוק מה לקנות, פינה את מקומו לאור שלא ידעה כלום. מה מתאים לה? איזו גזרה? איזו מידה? נשברתי ובכיתי בתא ההלבשה.
"כשחזרתי למלון בבגדי אישה, הייתה תקלה בכרטיס ולא הצלחתי לפתוח את דלת החדר. ירדתי למטה לקבלה, ואני זוכרת שפקיד הקבלה חייך לעצמו ונתן לי כרטיס חדש".
איך עבר הניתוח?
"הוא נמשך תשע שעות. הורידו את איבר המין הגברי ויצרו איבר מין נשי. כשהורידו את התחבושות והצלחתי לעשות פיפי לבד, הבנתי שזה איבר אחר לגמרי ושעליי להתרגל".
איך נודע להורייך על הניתוח שעשית?
"אחותי הקריאה להם את המכתב חמישה ימים אחרי הניתוח. כתבתי בו שתמיד הרגשתי אישה כלואה בגוף של גבר, הסברתי שהאומללות הייתה מנת חלקי במשך שנים, ובסוף כתבתי שנוקיר את ליאור על כל כישרונותיו, מיוחדותו וחוכמתו, אבל הוא היה צריך
ללכת. סיימתי את המכתב בכך שאני מקווה שיקבלו אותי בדרכי החדשה.
"בעודי במונית מהמלון לבית החולים כדי להוריד את התפרים, קיבלתי מאמא שלי הודעת ווטסאפ: 'את אמיצה, את גיבורה, נולדה לי בת חדשה'. הייתי בשוק. הייתי בטוחה שאם אני לוקחת לה את ליאור, יהיה משבר גדול. בחלומות הכי טובים לא שיערתי שאקבל תגובה כזו. שאלתי את עצמי - זו אמא שלי? איך לא ראיתי אותה באמת כל השנים האלה?".
ואבא שלך?
"הוא היה פרגמטי. מיד רצה לשלוח אליי את אחותי כדי שלא אהיה לבד אחרי הניתוח. העדפתי שלא, אמרתי שאני מסתדרת".
יום אחרי ההודעה להוריו העלה בפעם האחרונה פוסט בפייסבוק כליאור. את הפוסט הוא כתב לאור ובו סיפר איך במשך שנים ביקש להסתיר אותה, התנצל על הגיהנום שעברה, ועכשיו, כשיצאה לאוויר העולם, הוא מאחל לה את כל הטוב שיש לעולם להציע".
אכן, מאז הניתוח, שנערך ב־18 ביולי 2015, לוקחת אור ביסים גדולים מהחיים. "היום אני מצליחה להדביק פער של שנים, להיראות אישה וסוף־סוף לחיות. למדתי בכלום זמן, מה שאישה לומדת חיים שלמים - להתאפר, ללכת, להתלבש. היה שלב שבו גברים התחילו להסתכל עליי וחשבתי שהם מסתכלים כי הם רואים שעשיתי שינוי, לא הבנתי שבא להם להתחיל איתי".
לא רק שמתחילים איתך, היום את אפילו בזוגיות.
"יש לי זוגיות לראשונה בחיי ולא פשוט להתרגל. היום אני יודעת שהמודל שמתאים לי כרגע הוא שכל אחד יחיה בבית שלו".
איך הכרתם?
"דרך אתר היכרויות. הוא קצת יותר צעיר ממני, יותר מזה לא ארצה לפרט".
סיפרת באתר על השינוי שעשית?
"העליתי תמונה וכתבתי שאני אחרי ניתוח לשינוי מין והוא יצר איתי קשר. הוא אמר שמעולם לא הכיר דבר כזה והוא מוכן להיפגש ולהכיר, ואחרי זה היו עוד פגישות".
ילדים?
"עברו רק שנתיים וחצי מהשינוי, אני עדיין באופוריה, ולשמחתי בן זוגי לא לוחץ. חוץ מזה, הגעתי למסקנה שאני יכולה להיות אישה שלמה גם בלי למלא את הפונקציה של אמהוּת".
