"שנת חיפוש" - ככה קוראת שביט ויזל לשנה שעברה עליה. גיל 28, שהיא חוגגת ממש היום (2.2), הוא בהחלט זמן לבחון את הצעד הבא בחייה של דוגמנית. ויזל, שעדיין עובדת במרץ בשבועות אופנה בישראל ובעולם, מגששת כבר זמן מה אחר קריירה שנייה, אבל רק עכשיו, היא אומרת, מצאה את שנפשה ביקשה.
"הרגשתי שאני עובדת על אוטומט, והימים עוברים", היא מספרת. "הרוטינה היא שמדי פעם אני נוסעת לחו"ל לעבוד קצת, עבודות שאני כבר עושה בשוטף, ובשאר הזמן אני פה ויש לי המון זמן פנוי. זה נשמע כיף ומהמם, אבל זה לא קל. לא קל לשבת ולחכות לעבודות שיגיעו, וכמה אפשר לקום בבוקר וללכת לאכול עם חברה? רציתי משהו שימלא לי את הזמן, משהו לקום בשבילו".
זו לא הפעם הראשונה שוויזל יוצאת לחיפוש אחר האושר. בגיל 24 החלה ללמוד חינוך כדי להיות גננת, אבל אחרי שנה בסמינר הקיבוצים הבינה שקשה לשלב את הלימודים עם הקריירה. "זה עדיין קיים אצלי", היא אומרת. "אולי יום אחד עוד אחזור לזה. עבדתי שנים בפעוטון בקיבוץ ומאוד אהבתי את העבודה עם ילדים". אחר כך למדה טכנאות ציפורניים (או בשפת העם "פדיקור־מניקור") כשחשבה לפתוח עסק כזה עם שותפה.
"הרעיון של הציפורניים הגיע כי העולם השתנה. נכנס האינסטגרם, ופתאום לא משנה מי את ומה את, אלא כמה עוקבים יש לך, ואני לא הייתי שם. פתחתי אינסטגרם מאוחר יחסית כי לא הבנתי את החשיבות של זה למקצוע שלי. בזמן הזה לא השגתי מספיק עבודות, ישבתי בבית והתחלתי לחשוב מה אני עושה עם החיים שלי".
והגעת למסקנה שאת רוצה לפתוח עסק של מניקור־פדיקור?
"בהתחלה כן, ואפילו יש לי דיפלומה, אבל עם הזמן הבנתי שזה לא מתאים לי". התשובה שחיפשה, היא מספרת, הגיעה לגמרי במקרה, ובאופן אירוני התחילה מחשבון האינסטגרם שלה, שתפס תאוצה גם אם התחיל מעט אחרי כולם, ומתגאה היום ביותר מ־45 אלף עוקבים.
"קיבלתי הצעה לטוס עם חברת NEAL'S YARD למפעלים שלהם באנגליה. זו חברת קוסמטיקה אורגנית שלא הכרתי, ונדהמתי מהם, מהאג'נדות שהם מקדמים, מהמפעלים שלהם, מהרצינות ובעיקר מהמוצרים. חזרתי כל כך נלהבת, שביקשתי להיפגש עם היבואנים ונוצר חיבור עסקי. היום אני שותפה בחברה, ומתוך התשוקה לנושא התחלתי גם ללמוד נטורופתיה".
"נחשפתי לזוועות של התחום"
היא נולדה באשקלון לאמא אחות ואבא עורך דין, ילדת סנדוויץ' לאח בכור (מאור ויזל, 31, מוזיקאי ומפיק) ואח קטן, היום בן 24, בטיול אחרי צבא. כשהייתה בת שש עברה המשפחה לקיבוץ בארי, בואכה עזה. "לאבא שלי היה חלום לגדל ילדים בקיבוץ", היא אומרת, "אבל אני אנפץ פה מיתוס ואגיד שגם בשביל ילדים, קיבוץ זה לא מושלם. מצד אחד, זו ילדות מהממת, ואני רואה את ההבדלים בין חברות שלי שגרו בעיר לביני. אין מקום בארץ שלא טיילתי בו כילדה. בקיבוץ גם אין זמן פנוי, כל הזמן ממלאים לך את הלו"ז בפעילויות. מצד שני, אין לך אפשרויות בחירה. זו קבוצה קטנה. 12 ילדים בגיל שלך וזהו. ליופי שלי לא הייתה שום משמעות שם".
אז לא ידעת שאת יפה?
"לא ממש. רק סביב גיל 17-16, כשהתחילו להגיע הצעות ופנה אליי איזה צלם באשקלון, שצילם אותי והעביר את התמונות לסוכן".
ויזל החלה לדגמן, אבל הקריירה עשתה פוס אחרי התיכון, כשפנתה לצבא ושירתה כתומכת לחימה בסיירת צנחנים. שנה לפני סיום הפז"ם נרשמה ויזל לתחרות מלכת היופי. "חששתי בעיקר מהמפקד שלי", היא נזכרת, "בכלל לא חשבתי שאני הולכת לזכות. הייתה מישהי אחרת שהימרו עליה".
אבל ויזל קטפה את המקום הראשון בתחרות של 2010 ונשלחה אחר כבוד לסין להשתתף בתחרות מיס עולם. "לא היה לי סיכוי או משהו, תחרות יופי זה דבר מאוד פוליטי. אחרי כמה דקות שם, כשעושים תמונה קבוצתית ואת רואה שמעמידים מקדימה את אלה שמבחינתם הן מועמדות פוטנציאליות לזכייה, את מבינה את זה. ברגע שהבנתי את זה ושחררתי, מאוד נהניתי".
ויש את התחרות של מי תאכל פחות מתפוח ביום?
"בתחרות מיס עולם כבר נחשפתי לזוועות של התחום הזה, בעיקר לבולימיה, אבל גם לבנות שישנות עם מחטבים לוחצים במיוחד כדי לרזות, או בנות שהורידו צלעות בניתוח ולא מתביישות לספר על זה. גם במילאנו קרו דברים. בנות שקמות בבוקר, מכינות דייסה, אוכלות ממנה שתי כפות וזה מחזיק אותן כל היום.
"גם לי קרה שהגעתי לסוכנות במילאנו, מדדו אותי ואמרו לי: 'את 91 ס"מ, לא 90, לא נראה לנו שתקבלי העונה תצוגות, זה לא יעבוד'. כשאת צעירה ושברירית זה יכול להכניס אותך למקום בעייתי".
לא היה לך אף פעם אישיו משלך עם המשקל?
"לא. תמיד הייתי גבוהה ורזה, וככה גם כל המשפחה שלי. מעולם לא התאמצתי בשביל זה, אבל לכולם יש מה להגיד בנושא. אנשים ברחוב יכולים להגיד לי: 'תאכלי משהו, תסתכלי איך את נראית'. אני לא צריכה להתנצל, זה אתם שצריכים להתנצל על שאתם מייחסים לי מחלה נוראית בלי להכיר את הגנטיקה שלי. יש המון דעות קדומות על אנשים רזים, וזה מעצבן".
"אנחנו לא מכירים, אבל אתה חייב להיות חלק מהחיים שלי"
בגיל 14 כבר הייתה לה אהבה ראשונה שנמשכה חמש שנים עם חבר קיבוצניק. אחר כך הגיע החבר השני. עם החבר השלישי, אוהד בן נון, יזם בן 31, היא התחתנה. "הוא היה הבעלים של הבר 'אוטו' בדיזנגוף" היא משחזרת. "כל פעם ערכו בינינו היכרות והוא לא זכר אותי, עד שיום אחד הייתה שם מסיבת פורים. אני הגעתי כמתעמלת אמנותית והוא בא וקרא לי טופז. הוא זכר שיש לי שם מיוחד, אבל התבלבל. אז אמרתי לו: 'אנחנו לא מכירים, אבל אני מרגישה שאתה חייב להיות חלק מהחיים שלי'".
ומה הוא עשה?
"נישק אותי, ומאז אנחנו יחד".
בפורים 2016 הם התחתנו בחתונה בסגנון עליסה בארץ הפלאות, והיום הם גרים בשכונת בבלי בת"א, ולבן נון כבר יש דיי ג'וב שלא כולל אלכוהול וברים אפלוליים. "אני לא חושבת שהייתי יכולה לחיות עם מישהו שעובד בחיי הלילה", היא מסבירה. "אני לא בליינית. אני אוהבת בעיקר לארח ולהתארח". כשוויזל מדברת על אירוח, היא מתכוונת לשמות שכולנו מכירים, בעיקר של חברותיה הטובות שלומית מלכה, דנה גרוצקי, יערה בנבנישתי, לירן כוהנר ומאמנת הכושר ליקי רוזנברג. "אנשים נוטים לחשוב שזו חברות מפוברקת, אבל לכולם יש חברים מהעבודה, וזו העבודה שלי. וגם הבעלים חברים, שזה נורא כיף".
עוד מעט גם הילדים יהיו חברים.
"כן, לדנה כבר יש ילדה בת שלוש, לליקי יש עכשיו תינוק, וגם אנחנו צריכות להזדרז ולהדביק פערים. אני מרגישה מאוד מוכנה וגם הסביבה שלי מוכנה ודי, צריך להתקדם".
עד שההתקדמות תגיע, ויזל מתרכזת בלימודי הנטורופתיה ומקדמת גם את הקריירה הטלוויזיונית. "הלימודים הם תהליך של הרחבת ידע שאני מאוד מעוניינת בו. זה מסלול של ארבע שנים שאני לומדת בו גם רפלקסולוגיה ודיקור והופכת להיות מאוד מודעת למה שאני מכניסה לגוף שלי.
"לפני ארבע שנים הפכתי לצמחונית. הבאנו כלב ופתאום זה היה מאוד מוחשי: מה, אני אוכל בשר? זה כאילו שאני אוכל את הכלב שלי! מתוך הרצון לאכול בריא גם בלי בשר התחלתי לבלות יותר זמן במטבח. לא רציתי לאכול רק במבה, והעיסוק בקטניות ובדגנים גרם לי להתאהב בתחום. כל החברות שלי - שלומית ויערה ולירן וליקי - כולן צמחוניות ואוכלות בריא ומבשלות. אנחנו נפגשות לארוחות שאותן אנחנו דווקא לא מתעדות, וזה טעים בטירוף.
"מפה גם הגיע הרעיון לתוכנית בישול בערוץ האוכל שתיקרא 'דוגמניות מבשלות', שבה אארח בכל פעם מישהי ויחד נבשל מנה פוטוגנית שמצאנו באינסטגרם. עשיתי פיילוט עם לירן כוהנר והיה מאוד מגניב. אלו יהיו קליפים של שתיים–שלוש דקות שירוצו בין התוכניות. חוץ מזה אני גם מצטרפת לתוכנית 'הדסק של נועה תשבי' בערוץ החיים הטובים ובקשת, שם אהיה כתבת השטח שהולכת להתנסות בכל הדברים הטובים: בתי מלון, מסעדות, ספא. יהיה נורא קשה... האמת היא שמבחינתי זה באמת מאתגר, כי אלה התפקידים הראשונים שלי בטלוויזיה".
ומה לגבי התפקיד החדש כשותפה בחברת הקוסמטיקה. מה נדרש ממך שם חוץ מלהיות "הפנים של"?
"כל העניין השיווקי הוא עליי. זה לא מספיק להיות פרזנטורית, ואני באמת מאמינה במוצרים. כמעט כל מוצרי הקוסמטיקה מכילים רעלים. את יודעת שרוב מקרי סרטן השד מתגלים בצד שמאל, ונמצא שאנשים נוטים למרוח יותר דאודורנט בצד שמאל? אז אני לא אומרת לעבור לדאודורנט טבעי גם באוגוסט, כי זה לא לונדון פה, אבל בחורף בכל זאת עדיף להשתמש במשהו טבעי יותר, כי זה מאוד לא בריא".
השמלה שעיצבה עם משכית:
לצד הקריירה שהיא מפתחת לכל הכיוונים, ויזל נחשבת לאושיית אופנה, וניכר שגם בלוקים שלה היא משקיעה הרבה מחשבה. "כשהגעתי לתל אביב ופגשתי את בעלי, הוא זה שהסביר לי איך אמורים להתלבש", היא מודה. "בשלב ההוא האאוטפיט הכי מגונדר בארון שלי היה ג'ינס וגופיית סבא. היום יש לי הרבה בגדים, אבל אני לא באמת יכולה ללבוש את אותו בגד לשני אירועים, כמה שזה נשמע מתפלצן, אז אני שואלת ומחזירה. לחתונה של מאיה ורטהיימר, שהייתה על החוף באילת, לא מצאתי משהו שיהיה גם פשוט וגם מהמם, אז הלכתי למשכית – אני גם הפרזנטורית שלהם ‑ ויחד עיצבנו שמלה. המעצבת שרון טל סיפרה לי שביום שאחרי הטלפון במשרד קרס מרוב בחורות שרצו אותה".
אז יש סיכוי שתתחילי גם לעצב?
"אולי, אני לא פוסלת".
הכתבה המלאה בגיליון החדש של Gostyle, עכשיו בדוכנים
