עילי, מרום ואימרי שנבאי
בנות 14 וחצי, עשר וחצי ושמונה, בנותיהן של דנה (מנהלת בקרת איכות) ויונתן (בעל עסק למיזוג אוויר), מושב רועי.
דנה: "חיפשתי שמות מיוחדים, כי קשה לי לקרוא לילדים שלי בשמות של אנשים שאני מכירה. רציתי שמות עם משמעות. הכרתי את השם 'עילי' לבנים והתאהבתי בו. הוא בא מהמילה עילוי, נשגב, והוא יפה. גם לשם 'מרום' יש משמעות של שאיפה למצוינות, שאיפה לגובה. ל'אימרי', אחד מבוני חומות ירושלים, יש צליל יפה בעינינו. והשמות האלה מתאימים לבנות. לא התלבטתי בכלל. אנשים התפלאו בהתחלה ואמרו: 'מי קורא ככה לבת?' אבל זה עניין של הרגל".
איך הבנות מתייחסות לשמות שלהן?
"עילי שואלת לפעמים למה נתנו לה שם של בן, וייתכן שהייתה מעדיפה שם אחר, אבל לדעתי זה עניין של גיל. היא תאהב את השם כשתגדל. בסך הכל הן שומעות תגובות אוהדות, ואוהבות את הייחודיות".
מאור בוחניק
בת שנה, בתם של ענבל (בעלת קליניקה לרפואה סינית) ואיציק (מנהל כוח אדם), אחות לעילאי (שבע) וגל (ארבע וחצי), אשדוד.
ענבל: "השם הגיע לפני שידעתי אם יש לי בן או בת. לפני הרבה שנים ראיתי בטלוויזיה בחורה צעירה בשם 'מאור' והתלהבתי. בהמשך שכחתי מזה, אבל כשגיליתי שאני בהיריון שלישי ישר קפץ לי השם".
מה חשבו בעלך והמשפחה המורחבת?
"בעלי חיפש עוד שמות. כולם הגיעו אליי עם רשימת שמות והציעו עוד רעיונות, אבל התעקשתי – היה לי ברור שזה השם. גם היום אני מקבלת הרבה פרצופים מאנשים, מבטי תהייה. בטלפון – אם אני קובעת לה תור לרופא, למשל – תמיד יחשבו שזה בן. אבל יש גם פרגון, כי זה שם מיוחד".
והאחים שלה?
"זורמים עם כל דבר".
השם מתאים לה?
איציק: "מאוד. היא מאירה את ביתנו כל בוקר מחדש, הביאה הרבה עדינות, מלאת חיוכים וקורנת".
מיכאל נסים
בת שלוש, בתם של סוזי (מנהלת חשבונות) וכפיר (איש הייטק), אחות לדניאל (11) ויונתן (שמונה וחצי), חולון.
סוזי: "בגן של הבת הגדולה שלנו הייתה ילדה שקראו לה 'מיכאל'. היא הייתה מקסימה ויפה, והתאהבנו בשם. כשנודע לי שאני בהיריון שלישי בעלי ישר אמר שזה השם שהוא רוצה. בהתחלה זה נראה לי מוזר, אבל אני בחרתי את השמות של הילדים הראשונים, אז החלטתי לזרום. היום אני כבר רגילה ונראה לי שזה מהמם".
והסביבה גם חושבת שזה מהמם?
"יש הרמות גבה. לפעמים מתווכחים איתי או מתקנים אותי. אני אומרת 'מיכאל', אז אומרים לי: 'מיכל?' או 'מיכאלה?' לפעמים גם שואלים אותי בלי בושה: 'למה קראת לה ככה? זה שם של בן'. אבל רוב האנשים חושבים שזה מקסים, כמו הילדה שלי".
זיו בנישתי
בת 12, בתם של ענת (מדריכת טיולים ומעצבת עוגות) וארז (סוכן ביטוח), בת־ים.
ענת: "מיד אחרי הלידה בעלי ואמא שלי נכנסו לחדר ואמרו שהחדר הוצף באור. רציתי שם שיתחיל באות ז’, כי לסבתא שלי קראו ז'נט ורציתי לכבד אותה. ככה הגענו ל'זיו'. בהתחלה היו התנגדויות. אמא שלי, למשל, חששה שילעגו לה".
וזה קרה?
"האמת היא שכשהיא הייתה קטנה זה קרה מדי פעם והייתה לזה השפעה. לכן, למשל, היא לא הייתה מוכנה להסתפר כדי שלא יחשבו שהיא בן. היום כבר לא צוחקים".
זיו מרוצה מהשם?
"כשהיא הייתה קטנה היא התלוננה לפעמים. הסברתי לה שהכל עניין של הרגל. היום היא אומרת שהיא מיוחדת כמו השם שלה. השם שלה משקף את האור, הנתינה וטוב הלב שלה. לפני חצי שנה היא קיבלה פרס 'פעיל מצטיין' מעיריית בת־ים. פעמיים־שלוש בשבוע היא מתנדבת ב'עזר לציון' ומחלקת אוכל לנזקקים".
עפר כהן
בת 15, בתם של טל (יועצת שיווק) ואלי (מנהל פנימייה), אחות לשחר (31), טל (27) ואלה (21), כפר הנוער כנות.
טל: "עפר זה שם שאני מאוד אוהבת. לפני שבתי הגדולה נולדה רציתי לקרוא לה בשם הזה. אלי לא הסכים וקראנו לה אלה (שחר וטל הן בנותיו של אלי מנישואים ראשונים, ל"ג). בהיריון עם עפר החלטתי לנסות שוב. ההתנגדות של אלי לשם נבעה מכך שאיבד את חברו הטוב, עופר כהן, בפעילות מבצעית של המשטרה, והוא לא רצה לקרוא לאחד מילדיו על שם חבר שנפל. מכיוון ששמו של עופר כהן נכתב עם ו', שכנעתי את אלי שנקרא לבתנו עפר, בלי ו'. אלי דיבר עם ההורים של עופר ז”ל, והם שמחו. כך השם התקבל ואני מאוד מחוברת אליו. השם מתאים לה. היא משהו אחר. ילדה יצירתית, מלאה בהשראה ועשייה".
עפר אוהבת את השם שלה?
"לפעמים היא מרוצה יותר ולפעמים פחות, אם כי בדרך כלל היא נתקלת בתגובות אוהדות. אני אוהבת את השם שלה יותר ממה שהיא אוהבת אותו, אבל זה הסיכון כשבוחרים שם לילד".
ניתאי ציון
בת 19, בתם של עינב (מנהלת כספים ומפיקה) ורובי (מפיק), אחות למאי־מאייקי (24), יובל (18), שי (12) ואורי (חמש וחצי), הוד־השרון.
עינב: "לחמש הבנות שלנו בחרנו שמות של בנים, אבל זה לא היה מתוכנן. 'ניתאי' נוצר מעירוב של שמות הסבתות: נינה ואתי. רצינו שם מיוחד והבנו שהוא מופיע גם במקרא. השם הזה לא נפוץ, גם לבנים, כך שלעתים הוא עורר הרמת גבה, אבל הוא מתאים לניתאי, שהיא בעצמה ילדה מיוחדת".
ניתאי: "הרגשתי חוסר ביטחון. היו צוחקים על השם שלי, בגן ובכיתה היו מופתעים לגלות שאני בת כי ציפו לבן. תמיד חיכיתי שאגדל ואוכל לשנות את השם. אבל עם השנים הבנתי שאני אוהבת את השם הזה. הוא מיוחד ומייחד אותי, ואני מקבלת עליו הרבה מחמאות”.
דני מסרי
בת שנתיים, בתם של אורית (די־ג'יי) ואבי (מסעדן), אחות ליהלי (חצי שנה), רמת־השרון.
אורית: "באחת הארוחות המשפחתיות לפני הלידה גיסי זרק משום מקום: 'מה עם השם דני?' בעלי ואני הסתכלנו זה לזה בעיניים וידענו שזה זה. בחדר לידה בישרנו למי שנכח במקום על השם המופלא שמצאנו לפרח שנולד. אמא שלי הגיבה בחיוך, וזה היה הרגע שבו דני קיבלה בצורה רשמית את שמה. היא ילדה מיוחדת ונדירה, כמו זן חדש של פרח".
אנשים מתפלאים?
"כן. אומרים לי: 'זה קיצור של דניאלה?' הרוב מתפעלים, כי זה שם כל כך יפה".
מתן שוורץ
בת ארבע, בתם של שלומית (עובדת בחברת אבטחה) וצחי (עובד בחברת ביטוח), אחות למור (שמונה), ומנור (עשרה חודשים), ראשון־לציון
שלומית: "אני קרויה על שם סבתי, סלחה, שנפטרה ביום שבו נודע לי שאני בהיריון עם מתן. התרגשתי לקרוא לה כך, כי ראיתי בה מתנה שסבתי השאירה לי ליום ההולדת. השם הזה כל כך יפה בעיניי, נכון שהוא ניתן בדרך כלל לבנים ותמיד אני צריכה להסביר אותו, אבל אני אוהבת שהעיניים של אנשים נפתחות והם תוהים, איפה הילד? אני לא מתחרטת. הילדה הזאת היא המתנה של החיים".
איך הגיבו לשם במשפחה?
"בעלי לא כל כך התלהב בהתחלה אבל בסוף התרצה, כי הבין את משמעות השם והסכים שזו אכן מתנה. אבא שלי ראה את הילדה יום אחרי הלידה, והוא בן המשפחה הראשון ששמע את השם. בהתחלה הוא התפלא ושאל אותי אם זה לא שם של בנים. אמרתי לו שכן, ואנחנו נהפוך אותו לשם של בת. הוא התרגש ועד היום יש ביניהם קשר חזק במיוחד".
ניר אנגל
בת שנה, בתה של שרוני (אשת שיווק), אחות לרוני (ארבע), מודיעין
שרוני: "הכרתי מישהו בשם ניר שאהבתי ובזמן ההיריון החלטתי ללכת על השם הזה. הרגשתי שזה משהו חדש ושונה, שדה לא חרוש. שמות שתי הבנות יוצרים סדרה עם השם שלי, וגם זה תרם להחלטה".
השם הזה בוודאי מעורר שאלות.
"תמיד שואלים אותי על השם, תמיד מופתעים ומתלהבים. במשפחה לקח קצת זמן להתרגל. גם רוני והחברות שלה היו בהתחלה עם פה פעור, אבל עם הזמן כולם התרגלו".
נתיב ביטון
בת 18 וחצי, בתם של קטרין (מנהלת חשבונות) וארז (עובד מועצה), אחות לדניאל (16), אור־יהודה
קטרין: "נתקלתי בשם 'נתיב' בטלוויזיה והתלהבתי. במשך השנים היו ילדים שאמרו: 'למה לא קראו לך כיכר?' או 'לכי לנתיב הימני'. אבל רוב התגובות היו אוהדות".
נתיב: "בתור ילדה חיכיתי לגיל שבו אוכל לשנות את השם. כעסתי על ההורים שלי שבחרו לי אותו והייתי ממציאה לי שמות אחרים. עם השנים למדתי לקבל את העובדה שיש לי שם מיוחד, והחלטתי שאני רוצה להישאר עם הייחודיות הזאת".
