באחד הלילות, אחרי השידור של תוכניתו הקודמת "צינור לילה", קיבל גיא לרר שיחת טלפון. השעה הייתה אחת בלילה, ועל הקו היה אחיו הבכור זאביק. "הוא צרח עליי ואמר שנתתי במה להטרדה מינית", נזכר לרר. אחיו התכוון לקטע בתוכנית שבו השתתפה להקת הבובות "רד בנד". אחת הדמויות דיברה בהומור בצורה סקסיסטית, אבל זאביק לרר לא צחק. "אחי טען שאני אשם ושהעובדה שהתייחסתי לכך בחיוך זה חמור לא פחות ממעשה ההטרדה עצמו. צחקתי ולא הבנתי בכלל מה הוא רוצה. הוא לא דיבר איתי בגלל זה כמה ימים, והיום אני מבין שהוא צדק. אחי הוא מרצה בתוכנית ללימודי נשים ומגדר באוניברסיטת תל־אביב. בעבר הוא היה פסיכולוג צבאי ולקח חזק את נושא המגדר, עבד עם יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים ויש לו מניות במהפכת הנשים הלוחמות ובכך שפקידות לא צריכות להכין קפה. הוא רדיקלי, והושפעתי ממנו".
מאז השיחה ההיא חלפו כמה שנים, שבמהלכן עבר לרר דרך ארוכה. היום, בין כל המאבקים שתוכניתו מעלה על סדר היום ("אנחנו לא מובילים מאבקים, אנחנו נותנים להם בית", הוא מדגיש), בולט המאבק בפגיעה מינית בנשים. "במובנים מסוימים, במשך שנים רבות הייתי הגבר הישן", הוא מודה. "תמיד חשבתי שאונס מתרחש רק בסמטה אפלה. לא הבנתי שיש דברים אחרים שהם תקיפה מינית. לא הסבירו לי. הבורות של גברים הייתה כל כך גדולה, באמת לא ידענו. סיפורים של נשים שהבאתי לאורך השנים בתוכנית גרמו לי להבין".
הריאיון איתו מתקיים באולפני רשת, הבית החדש שלו בשלושת החודשים האחרונים. צוות התוכנית עובד במרץ על הכנת "הצנרת" (שמשודרת בימים א'-ה' ב־22:45, ואותה הוא מגיש לצד שי־לי שינדלר). תוך כדי כך, מתקבלות במערכת שתי הודעות מנפגעות תקיפה מינית שרוצות להיחשף בתוכנית. "כל סיפור כזה קורע אותי", הוא אומר, ומשיב להן שייצור איתן קשר בקרוב.
לא פשוט לעמוד בקצב של תוכנית יומית.
"זה ייסורי תופת, אבל הסיבה שבגללה אני עושה את זה היא שאפשר להוביל נושאים במשך שנים, וזה משנה עולם. אחת הרעות החולות של העיתונות היא שאייטם חם היום, וקר מחר.
זה קורה גם ברשת, יום אחד כולם על נושא אחד ואחרי יומיים אף אחד לא מדבר עליו. אנחנו בתוכנית יכולים להחליט לא לעזוב נושא מסוים".
בהנהלה לא יגידו לך "תתקדם"?
"לא. הם יכולים לייעץ לי להתקדם, וגם לי יש אחריות לא להיות טרחן אלא למצוא דרכים יצירתיות לשמר את הנושאים ולא להרפות. אני מתעסק בקנאביס כבר שנה וחצי, וגם בבתי הזיקוק ובמחאת הנכים. תקיפות מיניות היו על סדר היום כמעט מהיום שהתוכנית קמה".
בין כל הנושאים שאתה מעלה למודעות, מה מעמדו של המאבק בתקיפות המיניות מבחינתך?
"אני לא יכול לדרג מה חשוב יותר או פחות, הכל חשוב, אבל המאבק הזה הכי מרגש. בניגוד למחאות אחרות, שבהן קבענו תאריך, החלטנו מתי נעלה את הפוסט, תכננו הפגנה, הגדרנו יעדים בצורה מסודרת, פה זו תנועה כלל עולמית שלשמחתי מתקיימת גם בישראל, ונגררנו אליה בשמחה. רק בטווח של דור קדימה נבין עד כמה זה היה סיפור גדול, וכשהמהפכה תושלם, התוצאות שלה יהיו ניכרות לעין. עכשיו רואים רק ניצנים של מהפכה".
איך התהליך יושלם?
"זה עצוב ואירוני, אבל זו עובדה - שחקני המפתח הם הגברים. התהליך יושלם רק כשהגברים ישנו את ההתנהגות שלהם, ויבינו שמה שהיה בעיניהם התנהגות נורמלית, הוא התנהגות
פוגענית, אלימה, מרסקת כמו אגרוף בפרצוף. בעבר מעטים הבינו את זה, וכיום לשמחתי ההבנה הולכת וגדלה".
לא מעט גברים מתלוננים שכבר אי־אפשר לחזר אחרי נשים.
"אלו שטויות שגם אני שומע. אני אומר כגבר שאתה יכול להיות גבר פולקלוריסטי ולא פוגעני".
מה זה גבר פולקלוריסטי?
"אתה יכול להתנהג בצורה שנחשבה גברית: ללכת לכדורגל, לצחוק כמו בהמה, להיות טמבל, לגלוש עד שתיים בלילה באתרי הימורים של ספורט – ולא לפגוע בסביבה הנשית שלך. כשהדברים יבואו על סדרם, גברים יתחילו עם נשים ולהפך, גברים ידעו איך להזמין לדייט ואיך להיות שרמנטים ולחוות הרפתקאות מיניות בהסכמה. הכללים החדשים יסבירו לכל מי שמפחדים מהם עד כמה זה לא נורא.
"אני אספר לך סיפור. כשעבדתי עם תמר איש־שלום, העליתי תמונה שלה לפייסבוק וכתבתי את המילה 'יפה'. אכלו לי את הראש, ואז, אחרי התייעצויות, כתבתי פוסט שבו עמדתי על זכותי לקרוא לאישה שאני עובד איתה 'יפה'. ההסבר התקבל, תמר עצמה הגיבה בפוסט ואמרה לי 'זכותך המלאה לקרוא לי יפה'. הכל תלוי איך אתה משתמש במילה. אם הבנת שהיא לא שם רק בגלל שהיא יפה, ובפוסט פורטו שלל מעלותיה, אז ברור שהיופי לא בא על חשבון משהו אחר. אולי נפלתי והשתמשתי במילה שנתפסת כמחפיצה, אבל היה חשוב לי להגיד שלגבר שעבר תהליכים מותר לקרוא לאישה שעובדת איתו יפה".
- הראיון המלא עם גיא לרר, שני שטלריד, גל אמת, נופר קמרי ולירון תורג'מן בגליון "לאשה" החדש, עכשיו בדוכנים
