בהפגנות אל תהיה צודק, היה פוטוגני, התלבש בחוכמה!

למה המחאה המוצדקת נגד השחיתות לא זוכה לכותרות מהדהדות? כי אין לה נראות בולטת שעוברת מצלמה. רק אוסף ענק של אנשים במעילי פוך אפרוריים של יוניקלו

ארז עמירןפורסם: 25.01.18 16:13
1. שושקה בהפגנה נגד השחיתות | 2. הפגנות MeToo# בחו"ל | 3. הפגנה בשדרות רוטשילד | 4. צעדת נשים בלוס אנג'לס | 5. הפגנה נגד ההתנתקות | 6. כוכבות "שקרים קטנים גדולים" לבושות שחור בטקס גלובוס הזהב | 7. הפגנה אמריקאית לציון חמש שנים למלחמה בעירק | 8. מחאה מחוץ לביתו של דונלד טראמפ (צילום: Gettyimages, יובל חן, יאיר שגיא, משה מילנר לע"מ)
1. שושקה בהפגנה נגד השחיתות | 2. הפגנות MeToo# בחו"ל | 3. הפגנה בשדרות רוטשילד | 4. צעדת נשים בלוס אנג'לס | 5. הפגנה נגד ההתנתקות | 6. כוכבות "שקרים קטנים גדולים" לבושות שחור בטקס גלובוס הזהב | 7. הפגנה אמריקאית לציון חמש שנים למלחמה בעירק | 8. מחאה מחוץ לביתו של דונלד טראמפ (צילום: Gettyimages, יובל חן, יאיר שגיא, משה מילנר לע"מ)

למה המחאה המתמשכת נגד השחיתות לא פורצת את תקרת הזכוכית של התקשורת? אם תשאלו אותי, זה לא בגלל מני נפתלי או אלדד יניב, וגם לא בגלל החרוזים המאולצים הון-שלטון-עולם תחתון, אלא בעיקר בגלל הלוק.

 

קחו לדוגמה את האמריקאים, כשהם מחליטים למחות הם עושים את זה כמו שצריך. שם, בצד הזוהר יותר של האוקיינוס, הבינו מזמן ששלטים מתוחכמים זה אחלה, אבל זה לא מה שייצר סיקורים עם תמונות גדולות. לכן תנועת ה-Me too צובעת בשחור את כל שמלות הערב על השטיח האדום בגלובוס הזהב, לכן האנטי טראמפיות חובשות כובעים ורודים, המפגינים נגד המלחמה בעירק מופיעים במסכות לבנות, ואלה שצועקות לשחרר את הפטמות, ובכן, הן אכן משחררות את הפטמות. היחידות שלא עוטות על עצמן צבע, בגד או מסיכה הן נשות "צעדת השרמוטות", ויש להן סיבה ממש מוצדקת.

 

לוויזואליה של המחאה יש כוח עצום, בטח בעידן האינסטגרם, ולצלם המונים צועדים בשדרה, ללא שום קו נראה לעין שמחבר ביניהם, זה פשוט לא סקסי ולא מעניין.

 

גם אני מסתובב על ציר רוטשילד-הבימה במוצ"ש, סופר ראשים (מלבינים) וחושב לאן נעלמו המצלמות. והנה שתי תובנות ראשוניות על ציבור המוחים בשדרה: הוא מתנגד לצבעי שיער, סולד מעיסוק בסממנים חיצוניים, ולא יודע להרים הפקות. אם תרצו, ההפגנה בשדרה היא בעצם המקבילה התל אביבית להחרשת חטיפים בטירונות הצה"לית – נמנעת מקולות מסגירים, מתעטפת בשמיכה ומכבה את האור.

 

איך נראית מחאה תל אביבית לא פוליטית אבל בעיקר שמאלנית, כלומר, מרכז? אם צריך לצמצם אותה לכדי דמות אחת אז אפשר להגיד שהיא אהוד ברק – נמוכה, שמנמנה, נבלעת בתוך מעיל פוך של יוניקלו, ועטורה זקן מהזן המדובלל. ל"ברקיות" הזו יש סלוגנים נאים, לא אכחיש, אבל אין לה לוק שמצדיק מהדורה מרכזית, מצלמות רחף והנהון אמפתי של יונית לוי. בקושי רבע אייטם אצל שרון כידון בשש בבוקר.

 

המון אנשים טובים שצועקים משפטים ראויים צועדים שם בשדרה, אבל בואו נודה על האמת, אף אחד שם לא יודע להתלבש, לאף אחד מהם לא ממש אכפת מבגדים, ולכן גם למצלמות לא אכפת מהם.

 

לא מדובר בסתם טעם רע, אלא בהגדרת האסתטיקה כעניין שאין בו חשיבות. כי מהי חליפה גזורה היטב, למשל, לעומת אידיאולוגיה, אג'נדה, או כיבוש. אומרים שכל הכוסיות בשמאל, שלא לדבר על יפי הבלורית והתואר, אבל איכשהו כל היופי הזה נבלע במצעד האפרורי של מעילי הניילון והג'ינס מהניינטיז, ולא מצליח להותיר אמירה אחת שתהדהד בזיכרון.

 

בדיכוטומיה מייד-אין מפא"י ההיסטורית ותנועות השמאל, אי אפשר להיות גם חכם וגם יפה. להתגנדר זה לא פטריוטי, ובטח לא מתאים ל"מדינה קטנה מוקפת אויבים" שלא יכולה להרשות לעצמה את העיסוק הטפילי, הנחות – איזוטרי אפילו - באיך אני נראה.

 

לכן ההפגנות נראות כמו שהן נראות. שורות שורות של שממה מדברית. כל כך הרבה צדק חברתי ומעילי פוך פרקטיים ומחממים, וכל כך מעט תושייה, כל שכן טעם אופנתי משובח.

 

ואני אומר, לפחות הייתם משקיעים בסלבס ייצוגיים שירימו. מפזרים איזו שירי מימון או סטטיק ובן אל בין העצים בשדרה כדי לשדרג, ולו במעט, את הנראות העלובה של ההפגנה הכי צודקת שמריצים פה מדי שבוע, אבל איפה? מה פתאום. במקומם קיבלנו העתקים דהויים של חברי הגבעטרון, מחוזקים באלדד יניב ומני נפתלי – אוסף של אנשים נטולי זהות מובהקת שמחברת ביניהם.

 

נכון, מהפכות לא עושים באמצעות בגדים או סטייל, וכשנלחמים על ערכים, זה נשמע ממש לא לעניין לדבר על גובה המכפלת או על כתפיות ספגטי – כן או לא. מצד שני, אם השמאל הישראלי חושב שללבוש אג'נדה זה מספיק, הוא טועה, ולכן למחאה שלו יש כוח משיכה תקשורתי של עז תועה במדבר. עד שלא יצבעו את ההפגנות האלה בצבעים שנראים למרחוק, היא תישאר אפורה ומנמנמת. תעירו אותי בבקשה כשהחלטתם להחליף תדמית.

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מעצב אופנה, מרצה בשנקר, מאייר, אבא (של גאיה ושירה), מאמין שאופנה היא תרבות שאפשר (ורצוי) לדבר עליה, ולא רק ללבוש, ולא שוכח לרגע שמתחת לבגדים כולנו עירומים