מבוקשת: רונה-לי שמעון מסתערבת ב"פאודה" ומסתערת על הוליווד

בשבוע שעבר קיבלה רונה־לי שמעון הודעה מפתיעה באינסטגרם. "בחור מאיראן שצפה ב'פאודה' כתב לי שזאת הפעם הראשונה שהוא מרגיש שהצד שלו מסופר באופן כל כך אנושי", היא מספרת. "זה נורא שימח אותי".

ההודעה הזאת מצטרפת לגל האהבה שמציף את רונה־לי, המגלמת את נורית המסתערבת ב"פאודה", שחוזרת בימים אלה לעונה שנייה. "קיבלתי הודעות מצופים באיטליה, ספרד, צ'ילה וטורקיה. כשהגעתי לארצות־הברית אמריקאים עצרו אותי ברחוב ואמרו שהם מתים על הסדרה וחיסלו אותה בבינג' של יום וחצי. זאת באמת סדרה שכיף לראות בבינג'".

אבל את ההודעה הכי מעניינת היא קיבלה כבר בחורף שעבר, כשליאור רז, השחקן הראשי שיצר את "פאודה" יחד עם אבי יששכרוף, בישר לה ש"פאודה" נמכרה לנטפליקס, מה שהופך אותה לסדרה הישראלית הכי מצליחה בעולם כיום. בהתחלה היא הייתה בהלם. אחר כך הייתה משוכנעת שענקית הסטרימינג שמשדרת ב־190 מדינות תעשה גרסה חדשה לסדרה, כמו ב"הומלנד" שהתבססה על "חטופים" הישראלית. "ידעתי שיש לנו מוצר איכותי ואנושי ושעשינו עבודה טובה, אבל העוצמה והמרחק שאליהם הגענו הם בלתי נתפסים. אף אחד לא חשב שיקנו את הסדרה איך שהיא. כשזה קרה – תהינו בינינו לבין עצמנו, איזה קהל יש לסדרה בערבית ועברית?".

והנה, מתברר שיש, ולשם שינוי המבקרים מסכימים עם דעת הקהל: "פאודה" נכנסה לרשימת הסדרות הטובות של 2017 של "ניו־יורק טיימס". הופתעת?

"יש ב'פאודה' משהו מחוספס ונאמן למציאות שאנחנו מכירים כבר שנים. אני חושבת שזו הפעם הראשונה שהצלחנו לדבר את הקונפליקט הזה בלי לשפוט אותו ולספר על ההתמודדות עם הנסיבות בשני צדי המתרס – זה דבר שלא עשו עדיין, וזה מה שפתח לאנשים את הלב. הקהל התאהב בפנתר (המחבל אבו־אחמד שמגלם השחקן השאם סלימאן, ד"א), שמילא את תפקיד ה־Bad Guy בעונה הראשונה. אי־אפשר שלא להתרגש מהרגע שבו הוא שולח את אנשיו לחפש בכל רמאללה את הבושם האהוב על אשתו, זה היה מהלך תסריטאי כל כך מבריק להאניש ככה את הצד השני".

ב"פאודה". "אף אחד לא חשב שיקנו את הסדרה איך שהיא. כשזה קרה – תהינו בינינו לבין עצמנו, איזה קהל יש לסדרה בערבית ועברית?"(צילום: רונן אקרמן)

משככי כאבים וכורכום

עם עליית העונה השנייה של "פאודה" (שמשודרת באפיק 18 של yes בימי ראשון בשעה 22:00), נתלו ברחבי הארץ שלטי פרסומת עם כיתובים בערבית ("תתכוננו", "הבלגן עומד להתחיל"). לא כולם אהבו את זה: בקריית־גת ובנשר העירייה הסירה את השלטים. ביחסי הציבור של הסדרה אולי היו מרוצים מכך שהקמפיין השיג את מטרתו, אבל את רונה־לי זה העציב. "זה מצער מאוד. להוריד שלט בגלל שהוא כתוב בערבית זה בעוכרינו לחלוטין. זה מכעיס ועצוב, כי יש לנו לא מעט אזרחים דוברי ערבית במדינת ישראל. מצד שני, אם כולם מדברים על זה, זאת עוד הוכחה שהקמפיין הזה גאוני".

איך התכוננת לתפקיד נורית המסתערבת?

"נורית היא פייטרית. בעונה שעברה היא רק נלחמה להיכנס לצוות. בעונה השנייה היא חלק מהצוות לכל דבר ועניין. כדי להתכונן לצילומים שוחחתי עם חיילים משוחררים שהתמודדו עם הלחץ בשטח באופנים שונים. ישבתי עם החבר'ה של אח שלי, ששירת ביחידה מובחרת, ולמדתי המון מהסיפורים של יוצרי הסדרה, אבי יששכרוף וליאור רז. הם הסבירו לי שיש לוחמים שנאטמים ומתרכזים בפעולה. אחרים נכנסים להתקף חרדה גדול מתחילת הפעולה עד לסופה, דבר שממשיך ללוות אותם במשך שנים. גם עידן עמדי, שהצטרף לסדרה בעונה החדשה, היה לוחם, והיו לנו המון שיחות על איך אתה ממשיך בחייך אחרי שראית מה שראית ועשית מה שעשית. אנחנו שולחים ילדים נורא צעירים לעשות דברים מאוד קשוחים וזה הולך איתם אחר כך לכל החיים. זה תפקיד שמעניין לשחק כי היא בן אדם שכל הזמן בין לבין, יש לה קונפליקט בין המצפון לערכים שלה ומה שהיא צריכה לעשות".

את נתקלת בקונפליקט כזה?

"לא, אף פעם לא הייתי צריכה לעשות את מה שהאנשים האלה צריכים לעשות, כי לא שירתי בצבא. זה עשה לי חור קטן בדבר ישראלי משמעותי, אבל אני מסתדרת איתו כי אני אמנית, אני אדם רגיש, ואני מצליחה להתאים את עצמי לסיטואציות ולכל תפקיד".

את משחקת בסדרה בעיקר לצד גברים. הם מרחמים עלייך או שהם מרשים לעצמם להתנהג בחופשיות לידך?

"הם ממש לא מרחמים עליי. מצד שני, הם כמו אחים גדולים שדואגים לי. באחת הסצנות צילמנו מכות. הם שמרו עליי ופרגנו ליכולות הפייטינג שלי. אני מקווה שאף פעם לא אצטרך להשתמש בהן".

נשמע לא כיף, לחטוף מכות, גם אם זה במסגרת התפקיד.

"אני אעשה הכל בשביל התפקיד, והאמת היא שדווקא נהניתי מזה. הדבר הראשון שדן מור, המאמן שלי, לימד אותי, זה שלוקח מלא זמן לאתחל את האינסטינקטים שלך ללחימה ולתקוף בעת סכנה. האינסטינקט שלנו הוא הפוך, להתכנס ולהגן על עצמנו. הוא היה מכוון לי מכות לפרצוף ועוצר בשנייה האחרונה. עכשיו אני נדרכת וברגע מוכנה לקרב. בחודש הראשון לאימונים בקושי הצלחתי ללכת, חטפתי מכות וזה שבר אותי. גם להרביץ זה קשה. זה דורש כוח מתפרץ, דבר מאוד שונה ממחול. אבל בזכות המחול יש לי סף כאב מאוד־מאוד גבוה. רקדנים חיים עם כאב כל החיים. כואב לי כל הזמן במפרקי הירכיים, ואני סובלת מכאבי גב. כשהייתי רקדנית לקחתי משככי כאבים, היום יש הרבה תחליפים שעוזרים לי, ממגנזיום ועד כורכום שנוגד דלקות. אפשר לרחם על עצמך, אבל אסור להיכנע לכאב".

"עברתי כמה אודישנים מעניינים ואני מחכה לתשובות"(צילום: דניאל קמינסקי, סגנון: שלו לבן)

גל גדות פתחה דלת לכולנו

 לקראת הפרמיירה של העונה השנייה של "פאודה" חזרה לדירתה בתל־אביב, אך את החודשים האחרונים בילתה בהוליווד, מכה בברזל כשהוא חם. "ליאור רז ואני התחברנו בצילומים ונשארנו בקשר טוב", היא מספרת. "באחת הפעמים, כשהוא חזר מארצות־הברית, הוא אמר לי שיש עניין גדול ב'פאודה', ששאלו אותו עליי ושאני צריכה להגיע ללוס־אנג'לס. מאוד אהבתי את העיר הזאת עוד קודם, יש לי שם המון חברים, אבל זאת הפעם הראשונה שעשיתי עליה מהלך כזה. הנחישות שלו גרמה לי לוותר על פרויקטים בארץ. פשוט סמכתי עליו וטסתי לחודשיים. עברתי כמה אודישנים מעניינים ואני מחכה לתשובות, אבל אני מודעת לכך שאלה תהליכים שלוקחים זמן".

"פאודה" פתחה לך דלתות בחו"ל?

"לחלוטין. זה שנכנסתי לחדר והכירו אותי, שאנשים חיכו לפגוש אותי וידעו מי אני, מאיפה באתי ומה עשיתי, זה לא עניין של מה בכך. הרבה אנשים בתעשייה מציינים אותה באותה נשימה יחד עם סדרות כמו 'נרקוס' ו'גומורה'".

איך משפיעה ההצלחה של גל גדות על היחס לשחקניות ישראליות בהוליווד?

"היא פתחה דלת לכולנו. אין פעם שאני אומרת שאני מישראל ולא שואלים אותי עליה. היא השראה ענקית".

"בדייט על הספה עם נטפליקס כל לילה"(צילום: דניאל קמינסקי, סגנון: שלו לבן)

היא מתגוררת לבדה. לפני כמה חודשים נפרדו היא ומי שהיה בן זוגה במשך שנתיים וחצי, איש חיי הלילה עידו בורנשטיין.

אז איך הגברים שם בחוץ?

"אני לא יודעת, אני לא מאמינה בדייטים, הם נראים לי מלאכותיים מאוד, ולא הייתה לי אינטראקציה מהסוג הזה של גבר־אישה רווק־רווקה כבר כמה חודשים. אני בטוחה שיש אנשים מקסימים בחוץ. אם הדבר הנכון יגיע, אז הוא יגיע. אני לא מחפשת את זה. בינתיים, אני בדייט על הספה עם נטפליקס כל לילה".

יש עלייך לחץ מהסביבה בנושא חתונה וילדים?

"חוץ מזה שתמיד רוצים להכיר לי בחורים, אין עליי מכבש לחצים. בעניין ילדים, אני מאמינה שכשזה יקרה זה יקרה. כילדה להורים גרושים התמוססה לי כל הרומנטיזציה של מוסד הנישואים ומה שהחברה עושה ממנו. חשוב לי להיות מדויקת עם עצמי ואני מוכנה לשלם את המחיר על הדיוק הזה. לכן אף פעם לא התעסקתי באפליקציות של היכרויות או באתרים. אני צריכה להרגיש משהו פיזי במפגש הראשוני, להתרגש, הגוף שלי אומר לי אם זה זה".

• הראיון המלא עם רונה-לי שמעון בגיליון לאשה החדש, עכשיו בדוכנים