עוד חופשת ילדים עברה חלפה לה ואנחנו מתקדמים עם שנת הלימודים. עכשיו זה זמן מצוין להתחיל באמת את תקופת "אחרי החגים". כן כן, גם אם אנחנו דחיינים מקצועיים והצלחנו אפילו את "אחרי החגים" לדחות לאחרי חנוכה, עכשיו הגיעה התקופה שכולנו חיכינו לה או לפחות דחינו את כל מה שיכולנו לדחות לאחריה.
אמנם דחיינות יכולה להיות תכונה חיובית, אבל הגיע הזמן לבדוק איך הילדים שלנו לומדים. גם ימי ההורים המתקיימים בתקופה זו יכולים להוות צלצול השכמה להרבה הורים וילדים. הזדמנות לברר מה באמת מתאים לילדינו וולא לרוץ על אוטומט "כי ככה לומדים אצלנו בבית". בדרך כלל ילדים, בעיקר הקטנים יותר, לומדים לפי הנחיות שאנחנו נותנים להם: "שב להכין עכשיו שיעורי בית כי אחרי זה יש לך חוג" או "את לא קמה מהכיסא לפני שאת מסיימת את כל התרגילים" ועוד כל מיני משפטים שממסגרים את הלמידה לפי מה שנוח, מתאים ומקובל אצלנו בבית. מי אמר שהשיטה הזו טובה עבור הילדים שלנו? האם מה ש"מקובל אצלנו בבית" עוזר לילדים שלנו ללמוד – או אולי דווקא פוגע בלמידה שלהם?
לומדים ללמוד - שלושה כללים
ישנה רשימה ארוכה של מיומנויות והרגלי למידה אותן מומלץ לבחון ולהתאים ליכולות, צרכים והעדפות של הילדים שלנו. בכתבה הנוכחית אנחנו מתמקדים בשלוש מיומנויות חשובות ומרכזיות לתחילת השנה:
1. בסלון או בפינת האוכל? איפה כדאי ללמוד?
למקום הישיבה והלמידה בבית ובכיתה השפעה רבה על רמת הריכוז ואיכות קליטת החומר הלימודי.
לו היה ניתן לתאר מקום למידה מיטבי, הייתי כמובן עושה זאת, אבל כמו שכבר סיכמנו – אין מקום אחד שמתאים לכולם. יחד עם זאת, ישנן כמה נקודות שחשוב לבחון בבואנו לעצב סביבת למידה בבית:
- האם סביבת הלימוד מעודדת ומאפשרת למידה וריכוז?
- האם סביבת הלימוד מנטרלת מסיחים שונים, כמו טלוויזיה, מוזיקה, טלפון, אנשים אחרים בבית ועוד?
- האם סביבת הלימוד מאפשרת תנאים נוחים ללמידה, כמו שולחן פנוי ללמידה, כיסא שנוח לשבת עליו לאורך זמן וכו'?
- האם סביבת הלימוד מכילה את עזרי הלמידה שהתלמיד זקוק להם, כגון ספר, מחברת, כלי כתיבה, מחשבון, מחוגה, סרגל וכל מה שנדרש לטובת הלמידה הקרובה? המטרה היא שכל העזרים יהיו זמינים בלי לקום כל פעם לחפש את העזר הבא.
איך יודעים? מנסים
אם מוזיקה עוזרת לילדיכם ללמוד טוב יותר, אפשרי בהחלט ללמוד איתה. אם לילדיכם נוח יותר ללמוד על הספה בסלון, אז בהצלחה. אם נכון להם ללמוד בפינת האוכל כשאתם בסביבה, אז נהדר. כאמור, אין נכון או לא נכון, אבל כדאי להיות ערים למבחן התוצאה. אם אחרי כמה ניסיונות ללמוד במקום מסוים אנחנו רואים שזה מצליח, הרי שאנחנו בכיוון הנכון ואם לא, זה הזמן לנסות ולמצוא מקום מתאים יותר ללמידה.
2. לומדים עד שיוצא עשן לבן?
בדרך כלל שיעורי הבית נדחקים בין חוג לחוג, בין מפגש עם חברה לבין מפגש עם חבר ובין אילוץ אחד לאילוץ אחר. עד שכבר מצאנו זמן פנוי בו הילד שלנו יכול ללמוד או להכין שיעורי בית - ננסה להקדיש את כולו ללמידה. אנחנו מגדירים לילד שהוא לא קם מהכיסא עד שהמטלה מסתיימת או עד שנגמר הזמן וחייבים לעבור לנושא הבא בסדר היום.
ניסיתם פעם להציץ לחדר אחרי חצי שעה או שעה של למידה? כמה פעמים שמתם לב שהילד שלכם אולי יושב עדיין ליד השולחן, אבל לא ממש עוסק בלמידה? זה לא עניין של אמון או רצון להתחמק. גם אם מדובר בתלמיד חרוץ ומוכשר שבאמת מנסה ללמוד או להכין שיעורי בית במשך כל הזמן שהגדרתם לו, הוא לא ממש יכול לעשות את זה בצורה איכותית לאורך זמן.
לכל לומד יש יחידת רצף אישית שבמהלכה רמת הריכוז שלו גבוהה דיה כדי לבצע משימות ומטלות שדורשות עירנות, תשומת לב, יכולת הבנה, זיכרון, עיבוד והפנמה בצורה אפקטיבית. ברגע שעברנו את יחידת הרצף הזו, יהיה קשה מאוד להמשיך ללמוד בצורה אפקטיבית.
חשוב שנעזור לילדינו לזהות את יחידת הרצף שלהם ונבקש מהם ללמוד בהתאמה. תלמיד שיש לו יחידת רצף של כ-30 דקות יידרש לשתי יחידות לימוד עם הפסקה באמצע כדי לסיים שיעורי בית שצפויים להימשך כ-40-50 דקות. אין טעם ללחוץ עליהם לסיים את שני התרגילים האחרונים מאחר והם כבר מחוץ ליחידת הרצף ורמת הריכוז נמוכה כרגע. לחץ עלול ליצור תחושת חוסר הצלחה, בעוד שהפסקה קצרה ולאחריה פתרון של שני התרגילים עשויה ליצור חוויית הצלחה קלה יותר.
איך יודעים? מנסים
כדי לזהות מתי נגמרת יחידת הרצף והלמידה כבר לא אפקטיבית, נשאל את שתי השאלות הבאות, מדי רבע שעה: 1. מה הספקתי עד כה 2. מה הבנתי עד כה?
על השאלה "מה הספקתי?" ניתן לענות תשובות כגון "הספקתי שלושה תרגילים" או "הספקתי לקרוא עמוד וחצי". על השאלה "מה הבנתי?" אפשר לענות "בסך הכול אני מבין טוב את מה שעשיתי ברבע שעה האחרונה" או "עד עכשיו הכול ברור לי".
בשלב מסוים, כאשר יחידת הרצף תגיע אל הקצה, התשובות לשאלות הללו יצנחו משמעותית. למשל, על השאלה "מה הספקתי?" התשובות יהיו "הספקתי תרגיל אחד" או "קראתי רק כמה שורות". על השאלה "מה הבנתי?" התשובה תהיה: "האמת היא שלא הבנתי כלום". כאשר אלו התשובות, סימן שהגיע הזמן לעשות הפסקה קצרה, להתרענן ולחזור בחזרה ליחידת הרצף הבאה.
3. מתי תכין את שיעורי הבית? מחר-כך
יש משהו בטבע האנושי שגורם לנו לדחות משימות שלא ממש בא לנו לעשות. זה טבעי, זה קורה לרבים מאתנו וזה קורה גם לילדינו. שיעורי בית נמצאים בדיוק בקטגוריה הזו שבה רוב הילדים ירצו לדחות את המטלה לזמן כמה שיותר רחוק, אם בכלל.
להכנת שיעורי הבית ביום שניתנו יש יתרון משמעותי: החומר שנלמד בכיתה עדיין טרי ומהדהד בזיכרון ובתת-מודע, כך שתרגולו בבית זמן קצר לאחר למידתו בכיתה יאפשר התמודדות קלה ומהירה יותר עם שיעורי הבית. מומלץ לשקף לילדים את הצלחתם או אי-הצלחתם בהכנת שיעורי הבית. למשל: "אלישע, ביום ראשון לא הכנת את שיעורי הבית והיום כמעט איחרת לחוג הכדורסל כי שכחת חלק מהחומר" או למשל, "חמוטל, אתמול הכנת את שיעורי הבית מיד כשנכנסת הביתה וסיימת אותם במהירות שיא ובצורה מצוינת" וכן הלאה. השיקוף יאפשר לילדינו לראות מה עובד ומצליח ומה כדאי לשנות ולשפר.
לסיכום – איך לעזור לילדים שלנו ללמוד טוב יותר?
- נבדוק אם סביבת הלמידה שלהם מאפשרת ריכוז ולמידה לאורך זמן.
- נבדוק את יחידת הרצף האישית שלהם ונחלק את זמני הלימוד בהתאם.
- ננחה אותם לבצע מטלות לימודיות ככל שניתן ביום שהן ניתנו.
מיומנויות למידה הן שורת כלים יישומיים שמקנים לילדיכם את האפשרות ללמוד בדרך נכונה ויעילה, בהתאם לסגנון הלמידה האישי שלהם. מודעות למיומנויות הלמידה השונות בהתאם והתאמת הלמידה בהתאם תסייע לילדים שלנו ללמוד טוב יותר ולהקטנת תסכולים וקשיים במהלך הלמידה.
- אייל ברנר, איש חינוך ומומחה למיומנויות למידה, ממקימי חברת "פסיפס
", מחבר הספר "מר מחר
" וממחברי הספר "סודות הלמידה
".
