מבשלים, שרים, ומתלבשים נורא: מי ישפוט את השופטים של הריאליטיז?

השף העממי, המוזיקאי האשכנזי המצליח או המזרחי טוב הלב – המאסטרים של הפריים טיים בזים למתמודדים נטולי גוון אישי, אבל ממחזרים בלבושם כל קלישאה אפשרית

ארז עמירן פורסם: 17.12.17 08:46
מבהייה במסך מתקבל הרושם שכל הבחירות האופנתיות כאן הן נגזרת של משחק אסוציאציות נטול תחכום: שרירים? גופייה. ראפר? גורמטים, קעקועים, קסקט, שחור. מתוק? ורוד. דודה? וילון. היריון? בלון מצופה פאייטים. למה? כי קלישאות הן חלופה זולה ונוחה לסטיילינג מבוסס חשיבה (צילום: קשת 12, רשת 13)
מבהייה במסך מתקבל הרושם שכל הבחירות האופנתיות כאן הן נגזרת של משחק אסוציאציות נטול תחכום: שרירים? גופייה. ראפר? גורמטים, קעקועים, קסקט, שחור. מתוק? ורוד. דודה? וילון. היריון? בלון מצופה פאייטים. למה? כי קלישאות הן חלופה זולה ונוחה לסטיילינג מבוסס חשיבה (צילום: קשת 12, רשת 13)

המציאות הישראלית, כפי שהיא נשקפת משלל ערוצי החדשות בטלוויזיה, משדרת בעיקר דיכאון קיומי – אלה מושחתים וההם זועמים, ומי שלא מושחת או זועם, הוא ודאי מטרידן סדרתי. עזבו אותי, באמא'שלכם! מעדיף לראות, בלופ אינסופי, אנשים שמבשלים מהלב במקום ממתכון, וזמירים שכונתיים ששרים ברגש במקום בקול נעים - הרי בשביל מה המציאו את הריאליטי אם לא בשביל לברוח מהמציאות.

 

ומכיוון שאת האוכל איני יכול לטעום, ואת השירה איני יכול לשאת, אני ממשיך ביתר שאת להקדיש את תאי המוח ההולכים ומקלישים שלי לענייני לבוש ואופנה, עם דגש על בגדיהם של השופטים. שכן, המתמודדים בכל אותן תחרויות טלוויזיוניות, בואו נודה, מעניינים את השועלים, וממילא הם וסיפור חייהם המדמיע לפרקים נועדו לשמש לא יותר מתפאורה מתחלפת לפאנל השופטים המהודק והמהוקצע. מצדי רובם ככולם יכולים להתכסות בבז' ולשמש כמשטח נחיתה ל-"הפיתה שלך היא רחם", מבית היוצר של המשורר המבשל.

 

בניגוד לפורמט המתחרה "משחקי השף", שבו חבר השופטים מתהדר בסינרים אחידים, ב"מאסטר שף" מצמידים לכל שופט (ע"ע מאסטר) את קלישאת אופיו בלבושו. חיים כהן הוא "העממי", ולכן מלבישים אותו בטי שירט גנרי או חולצת ג'ינס אבהית, שתהווה מצע נטול מניירות אופנתיות לזקנו האפרורי. אייל שני הוא "המשורר הפוחז", ולפיכך הוא עטוי חולצה מכופתרת ברישול שצוותה אל בלייזר בוהמייני ומכנסיים אדומים – רוצה לומר, הוא מתלבש בערך כמו שהוא מדבר, ובשני במקרים הגיבוב האקראי הזה לא מתפתח לכדי אמירה קוהרנטית.

 

ויש את מיכל אנסקי שמוקמה במשבצת "הדוגמנית של התוכנית", שאורזת את נתוניה המשובחים בשמלות שנדמה כי הן עצמן פוזלות בכלל אל בימת ריאליטי השירה בערוץ המתחרה. את התובנות המתוחכמות שלה - "אני מוקסמת", "אני מאוהבת" וכו' - היא משחררת מגובה הסטילטו, וכל עוד היא שומרת על העיקרון החשוב ביותר, לחשוף רגליים כמובן, היא יכולה להיות בטוחה שכולם מקשיבים לה, או לפחות רואים אותה.

 

אל בשר הקלישאות הטחון הזה הצטרף העונה גם הרכש החדש ישראל אהרוני, שמחופש לנער מועדונים פריפריאלי, כולל הקרעים בברכיים, ולא כולל הפירסינג בגבה (מסיבות ברורות), ועובר כמו קורבן של הלבשת יתר. בניגוד לעמיתיו, הוא אומנם מביא איתו סגנון אישי, והז'קטים המודפסים שלו אינם נעדרי חינניות, אבל כל אלה נשטפים בזיעת המאמץ שמחרבת כל פוטנציאל של קוליות.

 

במילים אחרות, הרביעייה הזו אולי מבינה באוכל, אבל מבחינת חוכמת הלבוש שלהם, הם לא ראויים לצלחת בדיוק כמו דגים משלשום. ומאלוהי המטבח לכוהני הזמר, כי היום מי שלא מבשל שר, ואם זה לא נגמר במקלחת, זה ודאי קורה ב"הכוכב הבא" או "אקס פקטור" (מי שמצליח להבדיל בין השתיים הוא כפי הנראה חלק מצוות ההפקה).

 

השופטים, באקס או בכוכב, כולם חמצמצים, מלאים בעצמם, וצפויים כמו הגשם בפורים. חוץ מסטטיק ובן אל, כמובן, שהם מתוקים וחיוביים ומלאי רגש וגם, יסלחו לי אלוהי השטיחים האדומים, מופת של טעם רע ונורא.

 

ומסביב? הרגיש, המתנשא והדודה של כוווולם, ומהצד השני של הקשת – האשכנזי המצליח, המזרחי טוב הלב, הראפר המחוספס, וההריונית - כולם מתערבלים אלה באלה, ונדמה כי אין שום רבי או סטייליסט שיבוא וייתן בהם סימנים.

 

מבהייה במסך מתקבל הרושם שכל הבחירות האופנתיות כאן הן נגזרת של משחק אסוציאציות נטול תחכום: שרירים? גופייה. ראפר? גורמטים, קעקועים, קסקט, שחור. מתוק? ורוד. דודה? וילון. היריון? בלון מצופה פאייטים. למה? כי קלישאות הן חלופה זולה ונוחה לסטיילינג מבוסס חשיבה.

 

כך שאם שאלתם את עצמכם למה עברי לידר מנווט בין בתי שחי חשופים לחולצה שקופה, אמדורסקי נחנט בז'קט צבאי שחור, וקרן פלס נראית תמיד כמו הדודה הרווקה מצד הכלה, אז זוהי התשובה - לאחראים על ההלבשה בהפקות האלה אין חשק לחשוב. מינימום מעוף ומקסימום גישה לסניף הקרוב של זארה הם המתכון הבדוק לבינוניות האופנתית המפוהקת שהשתלטה על שולחנות השופטים והמאסטרים באשר הם.

 

לא פלא שהעניין החזותי היחיד שהעובש הטלוויזיוני הזה השכיל לייצר הוא זוג הממתקים לעיניים שאנחנו כה אוהבים לשנוא - אסי ורותם. אז נכון, הוא מעיק ולוחץ וטרחן, והיא די מעצבנת ובעיקר ממש ממש רזה, אבל הם יפים, לבושים בחן, ולא לוקחים ברצינות אף אחד ושום דבר.

 

***

 

"נו באמת", אני מטקבק את עצמי מראש, "הרי אף אחד לא מכריח אותך לצפות. ובכן", אני גם עונה לעצמי את המשפט שאיתו אני תמיד מנצח בוויכוחים עם בנותיי, "אני עושה את זה כדי שאתן לא תצטרכו". תודו לי על זה בהזדמנות (וגם על שצלחתי את הטור הזה בלי אף מילה על בר רפאלי).

 

______________________________________________________

 

ואיך נראות כוכבות "חתונה ממבט ראשון" בשמלות כלה? 

הכלות של הפריים טיים מדגמנות בלבן. לחצו על התמונה להפקת האופנה המלאה (צילום: איתן טל)
הכלות של הפריים טיים מדגמנות בלבן. לחצו על התמונה להפקת האופנה המלאה (צילום: איתן טל)

 

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
מעצב אופנה, מרצה בשנקר, מאייר, אבא (של גאיה ושירה), מאמין שאופנה היא תרבות שאפשר (ורצוי) לדבר עליה, ולא רק ללבוש, ולא שוכח לרגע שמתחת לבגדים כולנו עירומים