לא מזמן התבשרנו שהגענו למקום הראשון בין מדינות המערב בהשמנת ילדים ובני נוער. אין מה לומר - מדובר בכבוד מפוקפק. למען האמת, אין צורך בכתבות ובסקרים, מספיק להתבונן בילדים שמשחקים בחצר בית הספר ולראות במו עינינו את מספר הילדים עם עודף משקל. בדור שלי, היה ילד אחד שמן בכיתה ואין צורך להכביר במילים על החוויות הקשות שעבר. עכשיו נראה שלא רחוק היום שבכל כיתה יהיו רק מעט ילדים במשקל תקין.
ההשמנה כידוע אינה רק עניין אסטטי, היא מביאה עמה גם בעיות בריאות. כאשר התחלתי לעסוק בתחום, לא העליתי על דעתי שאצטרך לשלוח ילדים ובני נוער לעשות בדיקות כדי לנטר אצלם את רמות הסוכר והשומנים בדם. אני כבר לא מתפלאת כאשר הבדיקות שלהם מצביעות על רמות סוכר גבוהות ואף על סוכרת מסוג 2, מחלה שמאפיינת בדרך כלל מבוגרים.
ברור שלילדים עם עודף משקל יש סיכוי גבוה להפוך למבוגרים עם עודף משקל וכך ל'זכות' בכל הנזקים הבריאותיים הכרוכים בכך. כבר נאמר לא פעם שאנחנו מגדלים את הדור שיחיה פחות מהוריהם. האמירה הזאת עצובה במיוחד לאור העובדה שאנחנו חיים בעולם של רפואה וטכנולוגיה מתקדמים. עם זאת רפואה טובה ומתקדמת ככל שתהייה לא יכולה לבוא במקום אורח חיים נכון ובריא.
לא פשוט להיות רזה בעולם של שפע. הגוף שלנו לא מתאים לתקופה הזאת. פעם הבחירה שלנו הייתה הייתה בין לחם שחור ללחם לבן, כיום היא עומדת על מספר דו ספרתי של מאפים. זאת כאשר המטרה הביולוגית של הגוף היא לעלות במשקל ולמלא את מאגרי השומן (כי מי יודע, אולי יגיע הרעב הגדול?). הרעב והרצון לאכול הם חלק מאותו מנגנון הישרדותי שגרם לאבותינו הקדמונים לצאת ולחפש מזון. העניין הוא שהיום כבר אין צורך לחפש אותו, הוא זמין ואפילו זמין מדי. אנחנו מוצפים בפיתויים בכל עבר: מספיק לעבור ברחוב ולראות שיש אוכל בכל פינה. לך תהייה רזה בעולם שכזה.
רק מעטים הם בני מזל היכולים לאכול ככל העולה על רוחם ולא לעלות במשקל. כל היתר נאלצים להשתתף במאבק הזה או להסתכן בעלייה במשקל.
מה עובר על ילד עם עודף משקל? מי שהתנסה ב"חוויה" הזו יכול להבין ולהזדהות. שיעורי ההתעמלות הופכים לסיוט, הליכה לים או לבריכה הופכים למבצע וקניית בגדים חוויה טראומטית. מה גם שבעוד שהעולם המערבי משמין, הרי מודל היופי דווקא מצמצם היקפים. מודל היופי רק מתרחק והופך לבלתי ניתן להשגה.
המציאות הבלתי אפשרית הזאת מכניסה את הילדים מגיל צעיר מאוד לעולם הדיאטות. בעולם השיפוטי והמגביל, לנו המבוגרים קשה לעמוד בכל הכללים אז תארו לעצמכם מה עולם שכזה עושה לילדים, לביטחונם ולדימוי העצמי שלהם.
איך משנים את המגמה?
להלן התייחסויות שונות מפי שתי משתתפות בסדנאות שלי:
"אני עם עודף משקל בגלל הלחץ בבית", מעידה אחת המשתתפות בסדנאות שלי, "כבר בגיל 10 לקחו אותי לדיאטניות שונות, והתוצאה? אכלתי בסתר ודווקא".
"הלוואי והיו בבית מתייחסים לעודף המשקל שלי. ההורים שלי היו צריכים לכוון אותי לתזונה נכונה ובריאה יותר".
כך שלצערי אין נוסחא מושלמת אחת שעובדת עבור כולם. אחת המטרות הראשונות היא לשנות את ההתייחסות לתהליך הירידה במשקל. תשכחו מהמושג 'דיאטה' שמעלה אסוציאציות של חסך, מסכנות, ועונש. תתחילו בלשנות את המינוח המוכר של 'אל' ו-'אסור'. הכול מותר. כן, גם מתוק.
עם זאת חשוב לתת את הדעת לסוג המזון שאנחנו נותנים לילדינו - במהלך אחת ההרצאות ניתחנו תפריט יומי של אחת המשפחות. והנה, במשפחה הזאת מתחילים את היום עם קורנפלקס מתוק עם חלב. בעיני זה כמו לתת לילד עוגיות: כמות גדולה של סוכר ללא כל ערך תזונתי. בהמשך, הילדים נשלחו לבית הספר עם כריך שוקולד. בצהריים הם אכלו שניצלים מוכנים וצ'יפס. אחר הצהריים, קיבלו חטיפים שונים. ובערב נהנו מפיצות מוכנות. והנה, בלי להתאמץ אפשר לראות כי התזונה של המשפחה הזו קרובה להיות נטולה מערך תזונתי. האם מישהו יופתע לראות את הילדים האלה יהפכו למבוגרים עם עודף משקל?
אז נכון, אנחנו עובדים קשה ואין לנו זמן לעצמנו. אבל עם זאת חשוב להבין כי תזונת הילדים הם חלק מהאחריות ההורית ולכן אסור לעצום עיניים. קחו רגע ותבדקו את הרכיבים על האריזה של שניצל תעשייתי: נראה שהוא מכיל 45% עוף. מישהו ראה פעם 45% עוף? וגם האחוזים האלה הם לא החלקים המשובחים דווקא. וה-55% הנותרים? רק ניתן לתאר. ברגע שמבינים מה מכיל המזון התעשייתי, קל יותר לפנות חצי שעה להכנת אוכל בייתי.
דוגמא אישית היא תנאי הכרחי להצלחה. אל תצפו מילד שיאכל נכון ובריא כאשר המשפחה אוכלת בורקסים, חטיפים ועוגות. משפחה עם ילד בעודף משקל צריכה לבדוק את עצמה, את הרגליה ואת סגנון החיים שלה. הבריאות היא לא העבודה הבלעדית של הילד, אלא תהליך משותף של כל המשפחה. ובעצם כדאי לראות בזה הזדמנות להבראה של כולם ולא כעונש משפחתי.
ובכלל, אל תוציאו את כל 'הדברים הטובים' מהבית. תעברו עליהם, יחד עם הילדים ותחליטו עם מה אתם מוכנים לחיות ועל מה אתם יכולים לוותר, מה מפתה מדי ומה אתם מוכנים להכניס לתפריט שלהם ובאיזה כמות. קחו בחשבון שהאוכל שנשאר חייב להיות טעים. מי החליט שמזון בריא צריך להיות תפל וחסר טעם? אפשר להכין אוכל מפתה, טעים וגם מופחת קלוריות.
ובמסגרת הדוגמא האישית כדאי לחזור למסורת שבה משפחות נפגשו לארוחות, גם אם זה לא מדי יום ביומו. זו הזדמנות לשוחח, לפרוק וגם לשמש דוגמה. גם ילדים סרבני מאכלים חדשים, ישתכנעו בסופו של דבר לטעום את מה שכולם אוכלים.
ומה עם פעילות גופנית? לפני לא הרבה שנים, ילדים יצאו לשחק בחוץ. היום, החלק היחידי שמופעל אצלם הוא אצבעות הידיים, גם כשהם רוכבים על האופניים החשמליות שלהם. לילדים יש חוגים? חברים, זה לא מספיק. שעות בודדות בשבוע לא יעזרו לילד לבנות את הדימוי העצמי שלו ואת הביטחון הדרושים לו.
גם כאן כדאי שתשימו לב להתנהגויות שלכם עצמכם. אמא שמתבוננת במראה, נאנחת ומכניסה את הבטן השטוחה שלה פנימה רק מחזקת את הנורמות הבלתי אפשריות שדיברתי עליהן לפני. הורים שהספורט היחיד שהם עושים הוא צפייה בטלוויזיה ופיצוח גרעינים לא יצליחו לשכנע את הילדים שלהם שפעילות גופנית היא משהו שכדאי לבזבז עליו את הזמן.
חשוב להעמיד מטרות ריאליות. כל אחד מאתנו בנוי אחרת ולא כל אחד יכול לשקול כמו המנחה בתוכנית הטלוויזיה. ובהזדמנות זאת, כדאי להיפטר מכל הטבלאות ונוסחאות המשקל שמביאות לכאב לב, תסכול וייאוש. תכניסו לעצמכם ולילדכם לראש כי אנחנו הרבה יותר מסך הקילוגרמים שלנו. הדימוי והביטחון העצמי חייבים להיות מנותקים לגמרי מהמשקל.
ובסופו של דבר, הרצון לשינוי חייב לבוא מהילד עצמו. נוכחתי לדעת שלחצים שלעיתים מפעילה הסביבה, בדרך כלל לא עוזרים. נכון שלהורים קשה לראות את ילדם עולה במשקל, אבל חשוב לזכור כי ההחלטה היא של הילדים ועלינו לכבד זאת. עליהם לתת לילדים מידע נכון (וגם לצרוך אותו בעצמם), לספק מזון איכותי, ליצור אוירה נכונה של אכילה שפוייה, לתת דוגמא אישית והעיקר, להפסיק לדבר כל הזמן על דיאטה.
במשפחה עם הרגלי אכילה נכונים ושפויים, עם התייחסות נכונה לאוכל, יגדלו ילדים עם התייחסות נכונה ובריאה למזון, עם דימוי עצמי חיובי וגם בעלי משקל תקין.
רחל גרנות היא יועצת תזונה בעלת תואר שני בחינוך לבריאות מאוניברסיטת קליפורניה בארה"ב
