פניה הרעננות של הדוגמנית בת ה-18 לילי רוז דפ זוהרות ממודעות הפרסומת העכשווית של הבושם שאנל מספר 5. הניחוח האיקוני של בית האופנה הצרפתי, שהושק ב-5 במאי 1921 על ידי מעצבת האופנה גבריאל קוקו שאנל בת ה-37, ידע מאז שלל פרזנטוריות יפהפיות ומפורסמות, ביניהן קתרין דנב, אודרי טוטו, ניקול קידמן וג'יזל בונדשן, וזכה לדימוי מיתי בזכות איקונות כמו מרילין מונרו, שסיפרה כי היא נכנסת למיטה כשהיא לובשת רק שאנל 5. כל אלה הפכו אותו לבושם הנמכר ביותר בעולם, אבל מאחורי הסיפור הזוהר, הניחוח היוקרתי והבקבוק המרובע השקוף מסתתר מאבק ממושך ועמוס דרמה, שהתנהל בין המעצבת הצרפתייה והאנטישמית לבין פייר ורטהיימר, שותפה היהודי לעסק משנת 1924, כפי שעולה מסרטו התיעודי החדש של במאי הקולנוע סטפן בנהאמו, "הקרב על מספר 5", שיוקרן בפסטיבל הקולנוע היהודי בשבוע הבא בירושלים בנוכחות הבמאי.
שאנל היתה משת"פית של הנאצים, כפי שאושר בספרים וסרטים אחרים מהעשור האחרון, שהציגו מסמכים ועדויות למעורבותה של המעצבת במפלגה הנאצית, חלק אף טוענים כי שימשה כמרגלת עבור הרייך השלישי. "האינפורמציה הזאת היתה ידועה בחוגי האופנה מזמן, אך רק בשנים האחרונות עלה הנושא לסדר היום", מספרת עיתונאית האופנה לשעבר נעה ארבר, שסיקרה את תחום האופנה בישראל החל משנת 1972, והיתה אורחת קבועה, כמו עיתונאיות ישראליות אחרות, בתצוגות האופנה של המותג בפריז.
"הזכרתי את הנושא פעם אחת כשכתבתי על שאנל. בעלי ז"ל אמר שאם אני כותבת עליה אני לא יכולה לא להזכיר את הנושא". ארבר, שאף ראיינה בעבר את קרל לגרפלד, המעצב הראשי של שאנל משנת 1983, מוסיפה כי בחרה לא לעמת את קברניטי המותג עם הנושא. "אני לא גיבורה גדולה, ובחרתי לא להעלות את הנושא במפגשים איתם. היום כן הייתי עושה את זה".
אולם נראה כי יותר משהתקשורת בחרה לערפל את הסיפור, היה זה האינטרס של בעלי המותג, משפחת ורטהיימר הצרפתית, מהמשפחות היהודיות העשירות והדיסקרטיות בעולם העסקים הבינלאומי בכלל, ועולם האופנה בפרט. מלבד בית האופנה שאנל, מחזיקים האחים אלן וג'רארד ורטהיימר, נכדיו של פייר, בעסקי יינות ובאוסף יוקרתי של סוסים. השניים סרבני ראיונות מושבעים ומעדיפים לנהל את עסקיהם מתחת לרדאר התקשורתי, הן מחשש ממתחרים פוטנציאליים שינסו להשתלט על בית האופנה, והן בשל אורח חייהם המבודד, כפי שהציגה העיתונאית והסופרת דנה תומאס בתחקיר שפרסמה בניו יורק טיימס בשנת 2002.
אלן, 69, חי בדירת יוקרה בשדרה החמישית בניו יורק עם אשתו בריז'יט ושלושת ילדיהם, ומחזיק בבית כפר נוסף בקונטיקט. בני הזוג מתוארים כמנותקים מהחברה הגבוהה בעיר, כולל עדויות שאלן מעדיף להתנייד במנהטן ברכבת התחתית. אחיו ג'רארד, 66, חי עם אשתו ושני ילדיו בז'נבה, ומנהל את הזרוע האירופאית של החברה. כמו אחיו, גם הוא מעדיף לבלות עם קומץ חברים מצומצם, יהודי ברובו, הרחק מעין הזרקורים.
השניים מחזיקים גם באחד מאוספי האמנות המפוארים, הכולל ציורים של פיקאסו, קלימט, מאטיס ואחרים, התלוי על קירות שמונת הבתים של האחים, ובמשרדי ההנהלה ברחוב 57 במנהטן - אך הם אינם מאפשרים לשאול או לצלם אף אחת מן העבודות. בראיונות הבודדים והנדירים שהם מעניקים, הם מסרבים לדבר על שאנל, אלא רק על עסק היינות שלהם. "אנחנו לא מוכרים תיקי יוקרה או בגדי הוט קוטור - אנחנו מוכרים חלומות", הסביר אלן למגזין "יין ספקטטור". כך הם מסבירים גם את היעדרותם הקבועה מתצוגות האופנה העונתיות של שאנל, וכן מהשקות של חנויות המותג ומצילומים משותפים עם לגרפלד.
על פי נתונים שפורסמו בגרדיאן הבריטי, הכנסות החברה בשנת 2016 היו 5.67 מיליארד דולר, לעומת 6.24 מיליארד דולר ב-2015, והרווח הנקי הסתכם ב-874 מיליון דולר. אלה לא מנעו מהשניים לגרוף דיווידנדים בגובה 3.4 מיליארד דולר, פי 4 מרווחי החברה. הונם הפרטי של השניים מוערך על ידי פורבס ב-13.8 מיליארד דולר.
הקשר בין משפחת ורטהיימר לקוקו שאנל נולד בשנת 1924, בעקבות חיפושיה של המעצבת אחר משקיע שיסייע בשיווק והפצת הבושם שאנל מספר 5, שעד אז נמכר בעותקים בודדים ללקוחותיה. ושאנל, מן הסתם, רצתה להשתלט על העולם. בין השניים הכיר ת'אופיל באדר, הבעלים של בית הכלבו גאלרי לאפייט, ולאחר משא ומתן החליט ורטהיימר להשקיע במותג. השלושה חתמו על חוזה, שהותיר בידי המדמואזל 10 אחוזים בלבד, לאחר ש-70 אחוז היו בידיו של ורטהיימר, שלקח על עצמו את כל הוצאות גידול הפרחים, הייצור, ההפצה והמכירות, ו-20 אחוז בידיו של באדר. שאנל קיבלה הכנסה חודשית קבועה ודיבידנדים מההכנסות, שאפשרו לה לעסוק בעיצוב בלבד ולחיות ברמת חיים גבוהה, שכללה גם סוויטה במלון היוקרה ריץ בפריז. אלא שמהר מאוד הרגישה שאנל כי השניים הונו אותה בחוזה דרקוני, והיא ביקשה לצאת ממנו, ללא הצלחה.
שם החלה להתפתח השנאה האישית של שאנל כלפי ורטהיימר, והיא נאלצה להמשיך לעבוד לאורך שנים ארוכות עם מי שראתה בו את האויב הגדול ביותר שלה. רק בשנת 1940, עם כניסת הנאצים לפריז, נקטע שיתוף הפעולה. פייר ואחיו פול נמלטו לניו יורק, ועבור שאנל היתה זו הזדמנות להשתלט על החברה. אחת הדרכים שניסתה היתה דרך הנס גונתר פון דינקלאג, קצין נאצי בכיר ששאנל הכירה בחדרי מלון הריץ, שנכבש על ידי הנאצים ואירח את צמרת הרייך השלישי. בין השניים התפתח רומן ארוך, ושאנל ביקשה ממנו לסייע לה להוציא את העסק מידי משפחת ורטהיימר ולשחרר אותה מהחוזה, עכשיו שמעמדה ה"ארי" החדש וחוקי משטר וישי איפשרו לה להעביר בעלות על מפעלים של בעלי בית יהודיים לידיים אריות.
אלא שפייר ורטהיימר חשד בניסיון ההשתלטות של שאנל, ובטרם עזב לניו יורק העביר את זכויותיו בחברה לחברו הקרוב, איש העסקים הצרפתי פליקס אמיו, שמכר נשק ומטוסים לנאצים. בשל שיתוף הפעולה ההדוק בינו לבין הגרמנים, העסק של ורטהיימר ניצל, והגרמנים לא נגעו בחברה, למורת רוחה של שאנל. בתום המלחמה השיב אמיו את הזכויות לידיו של ורטהיימר, שהמשיך לנהל את העסק עד שהועבר לנכדיו לפני למעלה מ-30 שנה.
שאנל, לעומת זאת, עזבה לשוויץ עם מאהבה הנאצי, ושבה לפריז רק ב-1954, תשע שנים לאחר תום המלחמה, מתוך ציפייה שהחברה הצרפתית תשכח את שיתוף הפעולה שלה עם הנאצים. על אף המאבק בין השניים, חזרו ורטהיימר ושאנל לעבוד בשיתוף פעולה מלא, עד למותה של שאנל בשנת 1971. בהיותה נטולת משפחה ויורשים, במותה העבירה שאנל את אחוזיה בחברה למשפחת ורטהיימר מרצונה, ומאז שומר בית האופנה על מעמדו כאחד ממותגי האופנה החזקים, החשובים והמשפיעים בעולם, הנתון בידיים יהודיות עם כתם נאצי מעברה של המייסדת.
______________________________________________________
ואיזו התבטאות של קרל לגרפלד על השואה עוררה כעס בעולם?
