דרגאן סטרוניאש הוא אדריכל סרבי שמוביל סיורים בבלגרד. את המאמר כתב בהזמנת ערוץ האדריכלות של Xnet
בלגרד היא אחת הערים העתיקות באירופה, ובאזור הגיאוגרפי שבו היא שוכנת נמצאו עקבות לקיומו של יישוב כבר בתקופה הפרה-היסטורית. העיר עצמה נוסדה על ידי קלטים במאה השלישית לפני הספירה. בתקופת השלטון הרומי בעיר, בשנת 91 לספירה, אירגנו אותה הרומאים כקסטרום (מצודה שבה חנתה יחידה של הצבא הרומאי, על כל מטענה ובהמות התובלה שלה). למרות שלא ניתן להבחין כיום בסימנים ארכיטקטוניים לעת ההיא, סביר להניח שמתחת למבנים, לרחובות ולפארקים במרכז העיר קבורים שרידי העיר הרומית.
לפרקים הקודמים בסדרה "אדריכלים בוחרים עיר":
מרקש | בודפשט | איי האמנות של יפן | ורשה | סרייבו | ג'איפור
לאדריכלות בבלגרד יש קשר הדוק להיסטוריה ולגיאוגרפיה שלה. העיר נחשבה מאז ומתמיד לנקודה אסטרטגית חשובה, הודות למיקומה בנקודת המפגש בין נהר הדנובה לנהר סאווה הנשפך אליו, ולכן סבלה תדיר ממלחמות עקובות מדם. מעריכים כי העיר נהרסה לחלוטין יותר מ-40 פעמים, עובדה שמסבירה היטב מדוע שרידים מתקופות עתיקות ואף מאוחרות יותר המעידים על קיומה - לא שרדו במרוצת השנים. מגמה זו נמשכה לא רק בתקופת ימי הביניים, אלא גם בעידן המודרני ובמלחמות של המאות ה-19 וה-20, ששיאן האחרון במלחמה הקשה בין מדינות יוגוסלביה המתפרקת.
עירוב סגנונות בגלל המלחמות
יש מי שמגדירים את האדריכלות בבלגרד כ"עירוב של סגנונות", אלא שהסיבה המתבקשת לבליל הזה, למעשה, היא שלעיר מעולם לא היה די זמן להתפתח לפני שמלחמה נוספת פקדה אותה. המצודה של בלגרד נבנתה מחדש פעמים רבות. כיום, ניתן לראות בעיקר קירות ושערים שנותרו ממנה, ברובם מהתקופה העותמאנית מהמאות ה-16 עד ה-19 לספירה, ומתקופת שחזורה בימי הבסבורג במאה ה-18, כולל שער בסגנון הבארוק של צ'רלס השישי. רק חלק קטן מהמצודה הימי-ביניימית הסרבית, שמתוארך למאה ה-14 או ה-15, נשמר ונבנה מחדש.
מצודת Kalemegdan בעיר העתיקה של בלגרד:
תחת שליטת האימפריה העותמאנית, מאז 1830, סרביה זכתה לאוטונומיה והחלה להתפתח לאיטה כעיר "אירופאית" במושגים אדריכליים, ולאמץ יסודות של אדריכלות קלאסית, בניגוד לסגנון הבלקני הנוכחי המאפיין אותה. רק לאחר שהטורקים עזבו באופן רשמי ב-1867, העיר התרחבה והחלה להתפתח בכיוון זה. המצודה איבדה את מטרתה הצבאית, ובאופן הדרגתי החלה להפוך לפארק הגדול ביותר בעיר. כיום מצויים בשטחה גלריות לאמנות, שטחים ירוקים, גן חיות וגם מוזיאון צבאי המסביר על עברה.
במקביל לעזיבת האימפריה העותמנית, ניכרה בבלגרד צמיחה משמעותית, הודות לתוכנית העיר הראשונה שהוכנה לה. התרבות והחינוך החלו לשגשג, ואחד ממבני הראווה הראשונים בעיר היה התיאטרון הלאומי. מוסדות ובנייני דירות החלו להיבנות בסגנונות שונים - כגון ניאו-קלאסי, רומנטי ולעתים אקלקטי – וחלקם, אלה ששרדו את מלחמות העולם, עדיין מבצבצים היום במרכז העיר.
בירת סרביה נהגה לאמץ חידושים במהרה: היא אחת הערים הראשונות בעולם שהתקינו תאורת חשמל ציבורית. הדבר נכון גם בנוגע לאימוץ סגנונות אדריכליים: ניתן למנות דוגמאות להשפעות מתנועת הזצסיון כגון מלון מוסקבה, מבנה Oficirska Zadruga, וחנות הכלבו Robni Magazine עם חזית הזכוכית שלה. ניתן למנות גם השפעות של אדריכלות מודרנית, שהותירה את עקבותיה במרכז העיר אך גם בעיצוב של וילות פרטיות.
המבנה הראשון בשכונת "בלגרד החדשה",Fair (Staro sajmiste) , נבנה רק שנים ספורות לפני תחילת מלחמת העולם השנייה, ובאופן טרגי שימש כמחנה של כוחות הכיבוש הנאציים בזמן השואה. המלחמה גרמה נזק גדול לעיר, ורבים מהמבנים ומהשחזורים שנבנו בעיר לאחריה נעשו בסגנון מודרניסטי, כשחלקם יצירות מופת של ממש. למרות היותה מדינה קומוניסטית, יוגוסלביה לא הייתה מעולם חלק מהגוש המזרחי, וראתה עצמה כמנהיגת המדינות הבלתי מזדהות. כך, בבלגרד לא נבנו כלל מבנים בסגנון ריאליזם סוציאליסטי; הסגנון הכללי פנה יותר לכיוון המערבי.
בלגרד החדשה
ב-60 השנים האחרונות גדלה העיר, ופרוורים רבים סביבה, על תשתיותיהם, הורחבו. בלגרד החדשה, המחברת בין העיר העתיקה ל-Zemun (שסופחה למחוז בלגרד), תוכננה לאחר המלחמה ונבנתה כולה על אדמת ביצות שיובשו, על פי עקרונות סגנונות המודרניזם והפונקציונליזם. בתחילה היא עוצבה כדי לשמש כמרכז ממשלתי-מינהלי חדש ליוגוסלביה, בדומה לצ'אנדיגאר בהודו ולברזיליה בברזיל. למרות העובדה שהיא מחוברת לשתי ערים ישנות, היא תוכננה כעיר חדשה על קרקע בלתי מנוצלת.
בניית מרכז העיר החדשה, עם שורה של בנייני ציבור וממשל, התעכבה רבות עקב הביקוש הגבוה לדירות מגורים, עד שמעולם לא נבנתה כמתוכנן עד תום. בשני העשורים האחרונים הופכת בלגרד החדשה לאזור העסקים הראשי של העיר כולה, ובין בנייני הדירות הוקמו גם בנייני משרדים רבים. מלבדם, היא עדיין מציעה מגוון מרשים עם בניינים כמו SIV Palace, Genex Tower והמוזיאון לאמנות עכשווית.
בנוגע לאדריכלות עכשווית, הרי שבלגרד מציעה אותה רק בקנה מידה קטן. בעבר עלו שמות של אדריכלים-כוכבים כמועמדים לתכנון פרויקטים גרנדיוזיים בעיר – דניאל ליבסקינד את נמל בלגרד, זאהה חדיד את קומפלקס Beko – אבל התוכניות הללו לא הבשילו. וכך, רוב האטרקציות האדריכליות נשארו מתקופות קדומות. אחרות ניזוקו קשות במתקפה העזה של כוחות נאט"ו נגד סרביה, ב-1999, ובהן Generastab , מלון יוגוסלביה, מגדל הטלוויזיה ובניין CK.
בימים אלו נבנית טיילת החוף, שעלולה לשנות את פניה של בלגרד לתמיד. עתידו של הפרויקט עדיין אינו ברור לחלוטין, ועיצובו נעשה מחוץ למדינה, על רקע התנגדות עזה של אדריכלים וגורמים נוספים, שמזהירים מפני פרויקט ראווה שמנותק מהתכנון הכולל של העיר וזר לצביון שלה. רבים האמינו כי הפרויקט השאפתני לא ייצא לבסוף אל הפועל וכי נועד אך ורק לצרכי קידום פוליטי - הדבר אף הוביל למחלוקות מרובות בהסכמים בין הממשלה לבין חברת הנדל"ן האחראית על הפרויקט, שמושבה באיחוד האמירויות הערביות. אלא שאתר הבנייה כבר סואן, ומבנים ראשונים בו כבר מתחילים להתרומם, לאחר שינויים מזורזים שהוכנסו לתוכניות העירוניות תוך ביטול תקנות שמגבילות את הבנייה לגובה. נראה שבקרוב מגדלים יעטרו את נהר הסאווה ואת נוף העיר העתיקה, במקום שהיה מיועד לשטחים ציבוריים ולפארקים עם קומץ מבנים ביניהם.
וכך, לאחר תקופה ארוכה של ליקוק פצעים, ניתן להבחין כיום במנופים בלב בלגרד. "עירוב הסגנונות" מוסיף להתקיים, אפוא, והצפייה בדוגמאות רבות-ערך לסגנונות אדריכליים מתקופות שונות בעת הליכה ברחובות מרכז העיר מוסיפה נופך של קסם לבלגרד.
SIV Palace
בניין רב-רושם ועצום בגודלו שתוכנן לממשלת יוגוסלביה, נחנך ב-1961 ואירח את הקונגרס הראשון של תנועת ה-Unaligned. ההקמה נמשכה כ-14 שנה: העיצוב החל בצוות של ולדימיר פוטוצ'ניאק (Vladimir Potocnjak), שבהמשך הוחלף למיכאילו ינקוביץ' (Mihailo Jankovic) כחלק מגל הפרויקטים הראשונים של בלגרד החדשה, אלא שהמצוקה הכלכלית עיכבה את סיום הבנייה במשך כעשור.
זהו אחד המבנים המרשימים של המודרניזם בבלגרד, ויצירת מופת בעיצובו הפנימי. כל רהיט יוצר ועוצב במיוחד לכאן, עם אוצר שמנצח על התצוגה שבה משתתפים כמה מהאמנים החשובים ביותר של יוגוסלביה בימי הזוהר שלה. רוב שטח הבניין מוקדש לאולמות מפוארים, כשלכל אחת משש רפובליקות יוגוסלביה-לשעבר הוקצה אולם נפרד המעוטר באלמנטים של סגנונותיהן הלאומיים. האולם המרכזי בכניסה נקרא "יוגוסלביה", וידוע בנברשת מעוגלת גדולה המשתלשלת מתקרתו.
Genex Tower
האייקון הברוטליסטי נחנך ב-1980 בתכנונו של מיכאליו מיטרוביץ' (Mihailo Mitrovic). לקח זמן רב עד שהפרויקט אושר, ועד שהתקבל כלגיטימי בקרב התושבים, אבל עד מהרה הפך לאחד מהמבנים החשובים בבלגרד, וגם זכה למקום של כבוד בקרב אדריכלים.
המבנה מחולק לשני גורדי שחקים (האחד מאכלס עסקים, השני דירות מגורים) שמחוברים בראשם על ידי מסעדה עגולה (בלתי פעילה), ובתחתיתם חניון תת-קרקעי. האלמנטים העיקריים בחזיתות המגדל הכפול הם שני גלילים גלויים, שמאכלסים ציוד תקשורת. גימור הבטון החשוף, במיטב המסורת הברוטליסטית, ניחן בזיקה ברורה לחשיבה פיסולית.
Sava Center
"סאווה סנטר" הוא פרויקט של האדריכל סטויאן מקסימוביץ' (Stojan Maksimovic), שנחנך ב-1979 במתחם גדול המאכלס גם את מלון קראון פלאזה. עד מהרה הפך לאתר התרבותי הראשי של העיר. באולם הראשי יש מעל 3,600 מושבים, ובנוסף לו יש 15 אולמות קטנים יותר בגדלים שונים.
המבנה עולה מהקרקע כמספר אובייקטים מחוברים, שלכל אחד מהם שימוש שונה. עיצוב הפנים היי-טקי, עם מרכיבים חשופים כמו צינורות אוורור וחומרי בנייה גסים, גם בפרטים הקטנים.
Beogradjanka
ארמון "Beograd" הוא המגדל היחיד במרכז העיר. הוא נחנך ב-1972 כמגדל עסקים, בתכנונו של ברנקו פסיץ' (Branko Pesic), שהיה גם ראש עירייה אהוד שזכה לשתי תקופות כהונה. בשעתו, הבניין זכה לתהודה בגלל ההטמעה של 20 פתרונות טכניים וחומריים חדשניים לזמנו. בבניין פעלה חנות-הדגל של הרשת הקמעונאית הגדולה "Beograd".
Kapetan Misino Zdanje
נחנך ב-1863 בעיצוב יאן נבולה (Jan Nevole) כפרויקט בסגנון רומנטי, עם עיטורים עשירים בהשפעות ביזנטיות, גותיות ורנסנסיות. היה זה הארמון הגדול הראשון של העיר, ועד היום הוא אחד מהמעוטרים בה.
כאשר נחנך, היה לבניין הגדול ביותר באזור, בטרם נבנה התיאטרון הלאומי. המבנה קרוי על שמו של המשקיע שלו, שתרם את הבניין לעיר כדי שישמש מוסדות תרבות וחינוך. מי שנהנה לשבת בו כיום הוא רקטור אוניברסיטת בלגרד.
Beogradska Zadruga
רבים מחשיבים אותו למבנה היפה בעיר. הוא נחנך ב-1907, בעיצובם של אנדרה סטבנוביץ' (Andra Stevanovic) וניקולה נסטורוביץ' (Nikola Nestorovic) שהתבססו על סגנון ניאו-בארוקי עם אלמנטים של אר-נובו. הבניין שכן באזור החשוב והמפואר ביותר של העיר, שהתפתח ליד נהר הסאווה ונקרא Savamala (ועל הסכנות שמחכות לאזור - מיד בהמשך).
הוא הוקם כביתו של מוסד פיננסי-ביטוחי, ומאוחר יותר שינה את בעליו: במשך זמן רב היה מכון גיאולוגי, ובעת האחרונה ניתן - לאחר ששופץ – לשימושה של חברת "הטיילת של בלגרד", ובו משרדיה וחלל תערוכה שמציג את הפרויקט השנוי במחלוקת שעליו היא עמלה (עוד על כך בהמשך). יש הגורסים כי במהלך השיפוץ איבד הבניין מקסמו החיצוני, בעיקר עקב התערבויות בעיצוב החללים הפנימיים.
Square 9 Hotel
פרויקט חדש יחסית (2011) שמעניק זריקה של עיצוב עכשווי למרכז בלגרד. ברניסלב מיטרוביץ' (Branislav Mitrovic) והאדריכל הברזילאי איסיי וויינפילד (Isay Weinfield) אחראים לעיצוב פנים שמשלב קלאסי ועכשווי, עם חומרים מהודרים, צבעים טבעיים ושילוב של יצירות אמנות וריהוט וינטאג'. החזית הרבועה בולטת כווריאציה עכשווית של מודרניזם.
Sports Center "25th May" | Milan Gale Muskatirovic
כאשר צועדים בעיר העתיקה על גדות הדנובה, אי-אפשר שלא להתפעם מצמד מבני בטון אלגנטיים, שאותם תכנן איוון אנטיק (Ivan Antic) ושנחנכו ב-1973. בתוך הקומפלקס הברוטליסטי שוכנת גם מסעדת "Dunavski cvet" הנישאת מעל הנהר. ב-2011 הבניין שופץ והפך לחדר כושר עם תקרות מוארות ובריכות שחייה מעוצבות, הממוקמות בחלק החיצוני והפנימי גם יחד של המבנה.
Hotel Moskva
מלון מוסקבה היה המבנה הגדול הראשון שנבנה בכיכר Terazije. יובן אילקיץ' (Jovan Ilkic) תכנן את המלון, שכאשר נחנך ב-1908 היה לבניין המודרני ביותר בבלגרד. הסגנון האדריכלי הושפע מתנועת הזצסיון, שזכתה להערכה רבה בבלגרד, והוא אחד המבנים היותר-עשירים בעיטורים שמאפיינים את הסגנון, כשאריחים צהובים ואריחי קרמיקה ירוקים הם חומרים דומיננטיים במלון.
כל האלמנטים הקישוטיים תוכננו על ידי האדריכל ונוצרו במפעלZsolnay בעיר פץ' (כיום בהונגריה), לייצור מיוליקה (סגנון בקדרות). אבן הגרניט האדומה בקומת קרקע יובאה משוודיה. המלון עבר כמה סבבי שיפוצים, ונפגע קשות במלחמת העולם השנייה. השיפוץ האחרון שלו נעשה בעשור האחרון, וכלל גם עדכון של עיצוב הפנים. לבית הקפה של המלון יש תפקיד חשוב בחיי התרבות והחברה, הן כמקום מפגש והן בתרבות השתייה המקומית.
Belgrade Waterfront
הפרויקט הגדול ביותר שבונים כעת בבלגרד עומד לשנות מהיסוד את שכונת Savamala, אך גם את העיר כולה. כפי שנכתב למעלה, אדריכלים ואיגודים מקצועיים מתנגדים נחרצות לפרויקט הזה, שלמענו הושלכו לפח תוכניות עירוניות קיימות שביקשו להזיז מסילות רכבת כדי לפתוח את קו המים לציבור ולאפשר שם בנייה נמוכה – ומגדלים אמורים לצוץ שם למען מי שיכול להרשות לעצמו לגור בהם.
רגולציה על בנייה לגובה בעיר בוטלה רשמית, כדי לאפשר לפרויקט לקרום עור וגידים. תחרות אדריכלות בינלאומית, שהייתה מתבקשת בפרויקט כה משמעותי, מעולם לא הוכרזה. ממשלת סרביה חתמה באפריל 2015 על חוזה עם חברת Eagle Hills מאבו-דאבי, שלפי דיווחים שונים תעניק הלוואה לעיר כדי שזו תבנה את כל התשתית הנדרשת לפרויקט. החוזה המלא מעולם לא נחשף לציבור, והפרויקט ממשיך לעורר רוגז וניסיונות לבלום אותו. אגודת "Ne davimo Beograd" מארגנת הפגנות בעיר, ופועלת ליידע את הציבור על אי-סדרים בפרויקטים ובחוזים הקשורים בו.
אדריכלים חוששים מכך שהפרויקט כולו ניתן לחברה במדינה זרה, ללא התייעצות עם מתכננים מקומיים, וללא כל קשר לתכנון העירוני של בלגרד. לדידם, אפילו המודל של הפרויקט מוכיח עד כמה הוא מתעלם מההקשר של העיר: הבניינים שהוצבו סביב לו אינם מייצגים את המבנים שנמצאים שם באמת.
אלא שהשלב הראשון של הפרויקט כבר החל. שני מבנים ראשונים כבר נראים לעין, סמוך לנהר הסאווה, והם אמורים להיות גורדי שחקים בגובה 72 מטר. שני בניינים נוספים מתחילים להיבנות, ובהם מלון, וכן מתוכננים להיבנות קניון ענק ומגדל בן 42 קומות שיתנשא לגובה של 168 מטרים, בתכנון משרד האדריכלים האמריקאי הענקי SOM. באופן רשמי, לפרויקט שלושה שלבים נוספים ותאריך סיום של 30 שנים מהיום, עם התחייבות לסיים לפחות 50% ממנו בתוך 20 שנה. בהתחשב בכל הספקולציות, ההודעות והשינויים המשמעותיים, איש אינו יכול להיות בטוח שזה מה שיקרה ב-30 השנים הקרובות.
- תרגום מאנגלית: בן עופר
