חייב לצאת, חייב לזוז: הצעיר שרוצה ללמד אתכם שתנועה היא דרך חיים

אם יש משהו שאפשר לומר בוודאות על אביעד פורמן, זה שהוא אוהב לזוז. הנה כמה מהדברים שהבחור הספיק לעשות עד גיל 26 (קחו אוויר): בתיכון ניגן בפסנתר והיה קלידן של להקת פאנק יו, שזכתה במקום הראשון בתחרות להקות צעירות של כוכב נולד 6 וחיממה את הדג נחש ואת ברי סחרוף; בצבא התגייס למסלול שחקים היוקרתי של חיל המודיעין; אחרי הצבא עבד בחברה לייעוץ ביטחוני המתמחה בפרויקטים סביבתיים באפריקה ובמרכז אמריקה, עם דגש על לוחמה בציד לא חוקי, ובמסגרת עבודתו עבר "חוויה מדהימה עם כמה מהסיפורים הכי משוגעים שהיו לי בחיים" (הייתה שם גם בריחה מקן צרעות אימתני, ועוד נגיע לזה).

עוד בערוץ אנשים:

• נאלצו לפנות את ביתם ברעננה: "זה לא קל, אבל לא אסון"
• הקופירייטר הצעיר פתח עמוד פייסבוק שעשוי לעצבן הורים
• כיצד מקימים עסק ומנהלים שיווק דיגיטלי מוצלח?
  

אחר כך טייל במשך שבעה חודשים מדרום אמריקה ועד ארצות הברית:

כשהגיעה העת להירשם ללימודים גבוהים, החליט להתחיל תואר בפיזיקה ובפילוסופיה באוניברסיטת תל אביב. אבל למה להסתפק בלימודים לתואר כשאפשר על הדרך ללמד את עצמך להיות מעצב גרפי, לעבוד בסטארט-אפ וגם לעשות קורס נגרות בשביל הנשמה?

ההפתעה היא שנכון לעכשיו הוא לא עוסק באף אחד מהתחומים שבהם עסק עד כה. מתברר שבין שלל עיסוקיו הספיק פורמן גם לעשות כושר, וכיום הוא עובד כמנהל וכמדריך במרכז של עידו פורטל בתל אביב. פורטל, חיפאי במקור, הפך לגורו ספורט ששיטתו מועברת במרכזים רבים ברחבי העולם. הוא גם מאמן תכופות את איש ה-MMA (אמנות לחימה משולבת) המפורסם קונור מקגרגור והמציא שיטה ששמה את התנועה במרכז ומשלבת אלמנטים של קאפורה, יוגה, ריקוד, פארקור, אקרובטיקה, טיפוס ועוד. ואת כל זה מיישם גם פורמן.

פורמן בתקופה שעסק במוזיקה. "עזבתי את הנגינה, סיימתי עם העבודה באפריקה"(צילום: אלבום פרטי)

"פעם הייתי בן אדם סופר-אקלקטי", אומר פורמן, "היום התחלתי לזנוח דברים אחרים ולהתרכז בכושר כי הבנתי שזה מה שאני הכי אוהב. עזבתי את הנגינה, סיימתי עם העבודה באפריקה והפסקתי בינתיים את הלימודים באוניברסיטה. אבל גם בספורט אתה יכול להיות רב-גוני: אתה יכול ללמוד אצלנו ג'אגלינג יום אחד, ויוגה ביום אחר".

אני לתומי חשבתי שאנשים באים לעשות כושר כדי להיראות ולהרגיש טוב יותר.

"לפעמים באים אנשים שרוצים ריבועים בבטן, אבל זו לא המטרה - זו אחת התוצאות. אנחנו לא אוהבים את השימוש במילה 'אימון'. בשבילנו, לזוז זה לחיות, וצריך לחוות את זה כדי להבין".

במכון הכושר. "בשבילנו, לזוז זה לחיות"(צילום: אלבום פרטי)

לילה מעניין עם נחש

פורמן גדל בכפר סבא ומתגורר כיום בתל אביב. "בילדותי לא הייתי קשור לספורט בכלל", הוא אומר, "הייתי כולי במוזיקה". בצבא ניסה אימונים מסוגים שונים אבל לא הרגיש שמשהו עושה לו את זה, לכן החליט לבנות אימון לעצמו בעצמו, שאותו תרגל מדי יום בחצר בית ילדותו. יום אחד הגיע חבר להתאמן איתו, ובאותה הזדמנות המליץ לו להצטרף לקבוצה שהתאמנה לפי שיטת פורטל. הוא נענה להמלצה ופגש את רועי גולדשמידט, הבעלים של מרכז פורטל בתל אביב, שאותו פורמן מנהל כיום.

במהלך גיחותיו הרבות לאפריקה עסק בעיקר בתמרוני הישרדות. "אמא שלי לא סבלה את זה, ואפשר להבין אותה. הייתי פותח סי-אן-אן, רואה שאומרים לא להגיע לאזור כלשהו - וקולט שאני שם. פעם היינו בבקתה בלב ג'ונגל, ונעלם לנו נחש בתוך הבקתה רגע לפני שהלכנו לישון. היה לילה מעניין: שעות חיפשנו אותו. בהזדמנות אחרת, באמצע הליכה באזור מלא עצים ללא נעליים, הרגשתי שענף דוקר אותי בראש. פתאום הבוס שלי צעק לכולנו לרוץ, ופשוט התחלנו לרוץ באמוק. תוך כדי, הבנו שקן צרעות אפריקאיות רודף אחרינו, כי אחד האנשים שהיו איתנו נשען על עץ שנענע את הקן. מכיוון שהייתי לבוש היטב, נעקצתי רק באזור הראש, אבל זה היה מטורף - משהו שאפשר לתאר כמו מזרק עם מחט עבה מלא בתה רותח. היו לי 11 עקיצות בסך הכל: תשע בראש ושתיים בפנים. הן עזבו אותנו רק אחרי רבע שעה, כשהגענו למקור מים ונכנסנו לתוכו.

"שנים אחר כך השתתפתי בארץ בפסטיבל מידברן ונעקצתי בעורף מעקרב בזמן ששכבתי. זה אמנם כאב רצח, אבל אחרי חוויית הצרעות זה היה בקטנה בשבילי. חברים שלי התגלגלו מצחוק על זה שהייתי כל כך רגוע בדרך למרפאה". 

בטיילת בתל אביב. "אתה יכול ללמוד אצלנו ג'אגלינג יום אחד, ויוגה ביום אחר"(צילום: אלבום פרטי)

התחלתי מאפס

היה גם רגע אחד שבו חשב פורמן שלעולם לא יוכל לעשות את מה שהוא הכי אוהב. זה קרה כשחזר מהטיול באמריקה, אליו יצא אחרי מספר חודשים מרובי טיסות ליבשת השחורה: פתאום הוא גילה לתדהמתו שאינו מסוגל להזיז את היד. "הרופא אמר שאין הרבה מה לעשות: יכול להיות שזה יעבור, ויכול להיות שלא. נלחצתי. הבנתי שאולי לא אוכל לחזור להתאמן וגם לא לנגן. פניתי לאחותי הגדולה, שהיא פיזיותרפיסטית, ואחרי כמה דקות של טיפול חזרה לי תחושת נמלול ליד. היא זיהתה שיש לי מתיחה בעצב ראשי ביד, ואחרי כמה טיפולים פשוט פתרה לי את זה. אלא שהיעדר התנועה ביד במשך חודש שלם הוביל גם לאטרופיה - הידלדלות מסת השריר - והתחלתי כמו מאפס. לאט-לאט חזרתי לזוז". 

לימים עיטר את גופו בקעקוע שמזכיר לו את הרגע הזה. "על היד שלי מצויר קו, ולצידו כמה כוכבים. הקו עובר בדיוק על העצב, והוא נמתח עד לגב, שם מצויר פרח שמוקדש לאחותי, שהצילה לי את היד. בתוך הקו יש חלק מהמשפט מ'הנסיך הקטן': 'אם מישהו אוהב פרח, שבכל מיליוני הכוכבים יש רק אחד כמוהו, די לו להסתכל בכוכבים וכבר הוא מאושר. הפרח שלי נמצא שם באיזה מקום'".

______________________________________________________

הרופאים לא האמינו שהיא תשרוד. הקליקו על התמונה:

לימור שמש. "החלטתי שאני אעשה הכל כדי שאוכל ללכת שוב כמו שצריך - בלי קביים". הקליקו על התמונה (צילום: אלון פרס)