רוני בת 14. גרה במושב בצפון. לאחר שהקשיבה להרצאה שלי היא משתפת אותי בחייה. היא אחות בכורה לשלושה אחים ואחיות שהיא מאוד אוהבת. "ההורים שלי מקסימים", היא אומרת לי. לאחרונה הקשר איתם יודע בעיות. "הם לא אשמים", היא מסבירה בתבונה ורגישות. "אני הבת הבכורה והם לא מכירים את התופעות של גיל ההתבגרות, אז אני צריכה מישהי שתקשיב לי. יש לי חברות ואני אף פעם לא לבד, אבל אני מרגישה לבד".
אני עונה לה שגם אני לפעמים מקנאה בדמויות שאני בוראת, נותנת להם חיים שרציתי שיהיו לי כשהייתי בגילן. רציתי חברה שאת יודעת שאת יכולה לסמוך עליה בעיניים עצומות, שמכירה אותי מבלי שאצטרך לדבר.
מהרגע שילדינו מתחילים ללכת, אנחנו רוצים שיאהבו אותם. כשרגליהם פוסעות לראשונה בגן, החרדה המרכזית של הילדים ועוד יותר של ההורים היא איך הם יסתדרו מבחינה חברתית. בכל פעם שהם חוזרים מהגן, מיד נשאלת השאלה עם מי הם שיחקו ואם יגידו שהם לבד, מיד נרים טלפון היסטרי לגננת ונברר למה הילד מבודד.
יש לי הרבה חברות אבל אני לבד
ההורים שילדיהם מתחברים בקלות מכינים לו"ז ביקורים אצל חברים וחברות, בעוד הורים אחרים מנסים לשדך לילד חבר, חברה, מחזרים אחרי הילדים והוריהם. עם הכניסה לבית הספר, סף החרדה עולה. לעתים חברויות מהגן ממשיכות;; לעתים הילדים מוצאים חברים חדשים ולפעמים הם נכנסים לבית ספר שבו הם לא מכירים אף אחד. אז הם צריכים ליצור קשרים חברתיים, ליזום מפגשים וקל זה לא.
"יש לי המון חברים וחברות. לפעמים יותר מדי", נערה בת 15 מספרת לי. "אבל אף אחת מהן לא ממש קרובה, אחת שבורחים אליה. לא מצאתי את הנפש התאומה שלי". יעלי בת ה-14 מספרת לי שאחת הדמויות בספר שלי מזכירה לה את חברתה הטובה. הקשר ביניהן התחיל ברגל שמאל. "שתינו היינו לבד. היא לא הפסיקה לדבר איתי. גם ברגעים שרציתי שתשתוק. לפעמים לא היה לי כוח אליה. רציתי את הלבד שלי. לקח לי די הרבה זמן לקלוט שהיא מדהימה".
חברתה הטובה מסכמת: "לפעמים אנשים בודדים מוצאים אנשים בודדים אחרים כדי שיהיו בודדים ביחד. זה מה שקרה לנו".
תלמידה אחרת מספרת שהיא מקנאה בשתיים מהדמויות בספרי. "אני כל כך אוהבת את עמית וליקוש'. עמית גורמת לי לרצות להיות מוקפת בחברות מדהימות כמו שיש לה. אני רוצה להיכנס לחיים של עמית, לראות איך היא מרגישה ובעיקר לחוות חברות שכזו עם ליקוש המקסימה".
דנה שמסיימת השנה את החטיבה מספרת: "ההורים שלי נחושים שאלך לתיכון חדש שנפתח אצלנו, שלדעתם טוב יותר מהתיכון שאליו אני רוצה ללכת, אבל שתי החברות הטובות שלי לא יהיו שם והחלטתי להיות איתן. חשוב לי שיהיה לי טוב מבחינה חברתית. אחרת יהיה לי קשה" .
מישהו שיקשיב לי
כולנו רוצים להרגיש חלק מקהילה או קבוצה המספקת לנו שייכות, תמיכה והרגשה שאנחנו לא לבד. כאשר מדובר בילדים ובמתבגרים - להשתייכות החברתית, לחשיפה ל"קבוצת השווים" (ילדים בני אותו הגיל) יש חשיבות גדולה יותר והכרחית מבחינה התפתחותית, התמודדות עם סיטואציות חברתיות, הכרת השונה, חיבור למוכר.
ילדים וילדות, נערים ונערות - נמדדים לפי המקובלות שלהם, מספר החברים והחברות. הם נרשמים לחוגים כדי להרחיב את מעגל ההיכרויות, הולכים לתנועות נוער, יוצרים קשרים דרך האינסטגרם והפייסבוק, חולקים חוויות משותפות מרחוק.
ולאחר כל הלייקים שהם קיבלו על תמונות שהעלו ואחרי ששיחקו כדורסל עם הקבוצה או היו במסיבת פיג'מות מהנה, חלקם חוזרים הביתה ומרגישים לבד. לא יודעים איך ליצור את הקרבה, איך לפתוח את הלב, לעבור את מחסום המבוכה.
נער בן 13 שלח לי מייל בו סיפר לי על התקופה הלא פשוטה שעוברת עליו: הוריו מתגרשים, הוא עצוב מאוד וחסר לו חבר טוב לדבר איתו. יש לו חברים שאיתם הוא נפגש, הוא כותב לי, אבל הוא לא מסוגל לדבר עם אף אחד מהם על נושאים אישיים.
כל אחד ואחת הם שונים. חלקם מרוצים שיש להם חבר או חברה טובים שממלאים את הצרכים הרגשיים והחברתיים שלהם ואם הם מאושרים וטוב להם אין צורך לשדך להם עוד חברים. הכמות לא מעידה על כישוריו החברתיים של הילד.
אם הילדים מבודדים או תלויים בחבר אחד ומביעים את תסכולם מול ההורים, כדאי לשבת יחד ולחפש פתרונות להיכרויות של חברים נוספים. והם יימצאו, כי בבית אחר עוד ילד או ילדה מחפשים את החבר או החברה הכי טובים שלהם.
