הבנתי שיש בעיה ביום שבו התחלתי לשקול לקחת שוב כדורים נוגדי דיכאון וחרדה. זה קרה ממש לא מזמן, בעיצומן של ההכנות לגיליון מיוחד של "מנטה", מה שאומר שהלחץ היה בשיאו, ובחיים האישיים שלי הרגשתי שמשהו אצלי נשבר.
זה לא אמור היה להיות ככה. דווקא בחודשים האחרונים דאגתי למה שאנחנו אוהבים לכנות כאן במגזין ה־Well Being שלי (למה עדיין אין לזה הגדרה בעברית?), ועשיתי את כל מה שחשבתי שהוא נכון: הקפדתי ללכת לישון בשעות סבירות ולשמור על היגיינת שינה כי Clean Sleeping זה ה־דבר לשנת 2017 (תשאלו את גווינת' פאלטרו); מדי בוקר עשיתי אימון של 15 דקות (כי המומחים אומרים שזה יותר יעיל מאימונים ארוכים); שתיתי שייק ירוק שהכנתי לעצמי בבית; הפסקתי לאכול גלוטן וסוכר; נטלתי ויטמינים מסוגים שונים (כורכום בשביל האפקט האנטי דלקתי, ויטמין C כדי לשמור על העור ולחזק את מערכת החיסון, מולטי ויטמין כי הוא מולטי אז הוא חייב להיות יעיל, אומגה 3 כי היא חיונית, חמוציות משולבות עם פרוביוטיקה כדי לשמור על יציבות הוואגינה שלי וכן הלאה);
ניסיתי גם שיעורי יוגה; קראתי על מיינדפולנס; הורדתי אפליקציה שתזכיר לי לשתות מים לפחות פעם בשעה (ושתיתי!); הקשבתי להרצאות ב־TED שטענו שהמפתח לחיים מאושרים הוא טיפוח יחסיך עם הסביבה הקרובה (נסו את ההרצאה של רוברט וולדינגר, What Makes a Good Life?), וביליתי הרבה זמן עם חברים ומשפחה; ניסיתי לעשות לעצמי דיטוקס דיגיטלי ולהתנתק מהאייפון לפחות לכמה שעות ביום (נכשלתי כישלון מוחץ); ובגדול הלכתי עד הסוף עם הקונספט הזה שנקרא Wellness שאני נחשפת אליו על בסיס יומיומי, לא רק כי אני עורכת המשנה של המגזין הזה, אלא בעיקר משום שאני חיה בחברה מערבית בשנת 2017, ואם לא שמתם לב, כולם כאן באובססיה קשה סביב הנושא.
שוק שמגלגל 3.72 טריליון דולר
למעשה, תעשיית הוולנס מוערכת כיום בשווי של 3.72 טריליון דולר ונחשבת לתעשייה הצעירה ביותר בעולם שנמצאת בליגת ה"טריליון", עם צמיחה שנתית ממוצעת של 14%. לאיפה שלא תסתכלו תגלו עוד אנשים שעושים לפחות דבר אחד שהם מאמינים שתורם לוֶולְנֶס שלהם - מושג שגם לו עדיין לא המציאו מילה בעברית. אנשים בכל מקום מנסים תזונה חדשנית שהם קראו עליה, אימון כושר חדש שמבטיח את התוצאות הטובות ביותר, נוטלים שלל תוספי תזונה, עוברים לטבעונות מטעמים בריאותיים, נגמלים מגלוטן וסוכר, ומתרגלים שיטות של חיזוק תודעה או מודעות או מה שזה לא יהיה.
בו זמנית חברות מסחריות מסביבנו רק מנסות לדהור על העניין ולמתג את המוצרים שלהן בהתאם, אם זה משקה אנרגיה "בריא" או יוגה בשילוב עזים (באמת יש דבר כזה) או סתם קרקרים שמכילים עכשיו חיטה מלאה כי זה, ובכן, בריא יותר. כולם, אבל כולם, שקועים במרדף הבלתי פוסק אחר היעד הנכסף - וולנס.
רק שאני הרגשתי שנמאס לי. לצד הצפה בלתי פוסקת של מידע בנושא, עם הרבה מאוד מחקרים סותרים והמלצות סותרות (למשל, הטענה שטבעונות היא התזונה הבריאה ביותר לעומת הטענה ההפוכה שהטבעונות מסוכנת. משני הצדדים אפשר למצוא מומחים מהימנים, אז למי להאמין?), בעיקר, לא הייתי מאושרת. פתאום הדיכאון שלי הרים את ראשו המכוער ואיתו הגיעה גם החרדה. לבסוף שאלתי את עצמי מה הטעם בכל המאמצים להיות בריאה יותר, אם אני לא מצליחה לטפל במה שהכי מטריד אותי?
מותשים מבריאות
העניין הוא שאי אפשר פשוט להפסיק לדאוג לוולנס שלנו. אי אפשר לחזור לאכול פחמימות מטוגנות, עטופות בגלוטן וממולאות בשמנת, להפסיק להתאמן, לחזור לעשן, לישון ארבע שעות בלילה, לא למרוח מקדם הגנה ולהעמיד פנים שאנחנו בשנות ה־70 ושהכל יהיה בסדר. אנחנו כבר יודעים שלא. אבל המושג "וולנס" מתפרס על פני כל כך הרבה תחומים - תזונה, כושר, פסיכולוגיה, יחסים, טיפוח ועוד. אז מאיפה מתחילים בכלל?
אז איך לעזאזל יכולה אישה בוגרת (באופן יחסי) לדעת מה נכון בשבילה? החלטתי לנסות למפות את הנושא לכמה צעדים שעזרו לי, ואולי יעזרו גם לכם, להתמודד עם ההצפה הזאת.
1. להבין מה הכי חשוב
המרדף הוא תמידי, ולכל אדם שאתם מכירים, כולל אתם עצמכם, יש איזה יעד "בריאותי" נכסף. אנשים שרוצים להיכנס לכושר, אנשים שהם כבר בכושר ורוצים להיות יותר בכושר, אנשים שהיו בכושר והפסיקו לעשות כושר ורוצים לחזור; אנשים שרוצים להפחית במשקל או להעלות במשקל או לשמור על המשקל הנוכחי; אנשים שרוצים לישון יותר, לאכול פחות, להוסיף את זה ואת זה ואת זה לשגרת היומיום וכן הלאה וכן הלאה. כולנו דוהרים תמיד לעבר מטרה שמרחפת באופק הרחוק, ויום אחד, "כשיהיה כוח" או "כשיהיה זמן", עוד נגיע אליה, והיא יוצרת איזה פער תמידי בחיים שלנו בין הרצוי למצוי ותחושת תסכול ואפסיות שיש משהו שאנחנו אמורים לעשות אבל לא עושים.
באופן אישי, גיליתי שמה שהכי עוזר לי הוא להתמקד בכאן ועכשיו. במה מפריע לי כרגע ומה היכולות שלי מבחינת כסף, אנרגיה וזמן להקדיש לנושא, ואז לדרג את הצרכים ולהתמקד בשניים הראשונים ברשימה, ולחזור אליה מדי כמה חודשים ולבדוק מה השתנה. שני הסעיפים הראשונים שלי היו כושר ושינה, ולכן אני מתמקדת בהם כרגע ופחות בשאר. בחרתי שתי שיטות שנראות לי הכי הגיוניות - תוכנית אימונים יומית שאני עושה בבית ושיטת הירגעות לשינה. וזהו. כרגע אני מתעלמת מכל המלצה חדשה והזויה שמבטיחה שאם רק תוסיפו זרעי קורקבן מגידול אורגני בטיבט ליוגורט שלכם, תראו את האור.
2. לבחור מומחה ראוי
שוק הוולנס סובל מהצפת יתר רצינית בכל מה שנוגע למומחים לתחום. שלל מטפלים מזנים שונים שמבטיחים שהדרך שלהם היא זו שתוציא אתכם מהתהום הרצוצה שהיא חייכם. באמת שאין להם סוף, ורבים מהם גם כריזמטיים מאוד ומשכנעים ומפגיזים אתכם בסיפורים על כך שהם עצמם התגברו על שלל מצבים בריאותיים ונפשיים באמצעות השיטה שלהם. אישית, אני בהחלט חושבת שרצוי להיעזר במומחה כשזה נוגע לוולנס שלכם ולא להסתמך רק על מאמרים ביזאריים באינטרנט והמלצות של זרים בפייסבוק, אבל גם את המומחה צריך לדעת איך לבחור.
יש כמה דרכים לעשות את זה: לבקש המלצות מאנשים קרובים (כאמור, לא זרים בפייסבוק, ואם כבר זרים - רק בקבוצות ייעודיות לדבר ולא על הוול שלכם) שאתם סומכים על דעתם או לעשות סקר שוק, ללכת לכמה פגישות ולסמוך גם על האינטואיציה שלכם. לא להתפשר על המומחה הראשון שהקליניקה שלו הכי נוחה להגעה או שמבקש מכם את התשלום הכי מועט. מדובר בוול־ביאינג שלכם, אל תפקירו אותו בידיו של שרלטן.
3. לחזור לבייסיק
כן, יש עשרות סוגים של סופר־פודס, וכולם כולם מבטיחים לחולל פלאים בגופכם ובנפשכם, ויש עשרות שיטות להגברת המודעות והשלווה והאושר הפנימי ושיטות כושר חדשניות ומגניבות ואלפי בלוגרים שיספרו לכם איך שייקים מבננות וגוג'י ברי הפכו את חייהם מקצה לקצה. במקום להסתבך עם כל ההמלצות, שכל אחת מהן היא כמובן בחזקת קסם, עדיף להתמקד בבסיס: צריכת לקטוז לא עושה לכם טוב? תפסיקו לצרוך לקטוז. מרגישים שגלוטן גורם לכם להשמין? הפסיקו איתו. בא לכם לנסות יוגה? לכו ליוגה, עזבו אתכם מיוגה עם בירה או עם חיות משק.
עבדו בשיטת האלימינציה המצומצמת ואל תפסיקו הכל מהכל ובאותה המידה. אל תאמצו את כל מזונות־העל באשר הם ואת כל השיטות המתוחכמות שמערבבות בין העולמות. אפשר לבחור אחד, בסיסי, שהכי נראה לכם, ולראות מה הוא עושה לגוף. להיצמד למה שפשוט ולא לגרום למטבח שלכם להיראות כאילו שדדתם סניף של חנות טבע. לכו סתם לשיעור אירובי מדרגה, אף אחד לא אמר שמוכרחים לנסות TRX משולב פילאטיס. וכן, זה בסדר לחטוא עם מזון מעובד מדי פעם או לשתות משקאות מוגזים. אין מה לעשות, אנחנו לא חיים בעולם סטרילי ואי אפשר להיות מושלמים.
4. להיעזר בטכנולוגיה
גם הטכנולוגיה יכולה לסבך את חייכם, לא רק במובן של עודף המידע אלא גם בעודף האפשרויות: כל כך הרבה גאדג'טים שמציעים לנטר את שגרת הכושר שלכם ואפליקציות שילמדו אתכם להתאמן, וחשבונות אינסטגרם שרוצים לעורר בכם השראה. עזבו אתכם מכל המצאה חדשה, מכל שעון דופק סופר־מתקדם שחוץ מלהכין לכם קפה יכול לעשות הכל. חפשו אפליקציה אחת שתעזור לכם לעשות סדר, אם זה במעקב אחרי האימונים שלכם או אחרי הארוחות שלכם או סתם לתת לכם מידע. למשל, האפליקציה החדשה ALOE שפותחה על ידי אחת הנשים המובילות בצוות של הילרי קלינטון, כשהרגישה שהיא לא מצליחה להדביק אחר קצב החיים שלה ומזניחה את עצמה על הדרך. האפליקציה מתזכרת אתכם לעשות משימות קטנות ופשוטות, מרמת צחצוח השיניים ועד לקיחת תרופות או ללכת לאימון.
5. להשתמש ב"גלגל הוולנס"
חוקרי אוניברסיטת ריברסייד, קליפורניה, בנו "גלגל וולנס" שמפרט את האלמנטים השונים שמרכיבים את הוול ביאינג שלנו. הם ממליצים להשתמש בגלגל כדי להתמקד בתחומים האלה באופן שיוביל לאיזון בחיים:
הגלגל מורכב מוולנס חברתי (היכולת לתקשר עם אנשים אחרים ולבסס קשרים משמעותיים עם משפחה וחברים); וולנס רגשי (היכולת להבין את עצמכם ולהתמודד עם אתגרי החיים ולשתף את הרגשות שלכם באופן מעשי); וולנס סביבתי (היכולת ליצור לעצמכם סביבה חיובית בבית שלכם, בקהילה שלכם וגם לדאוג לכדור הארץ); וולנס רוחני (למצוא שלווה והרמוניה במעשים ובבחירות שלכם); וולנס תעסוקתי (היכולת למצוא סיפוק בעבודה ובקריירה שלכם וגם לשמור על איזון ביניהן ובין החיים האישיים שלכם); וולנס אינטלקטואלי (היכולת להרחיב אופקים ולשמור על ראש פתוח לרעיונות וכיוונים חדשים); וולנס פיזי (היכולת לשמור על בריאות פיזית שתאפשר לכם לבצע את המשימות היומיומית וכוללת כמובן תזונה מאוזנת ושגרת כושר).
