אחד הפוסטים הכי פופולריים ב"אמאל'ה 12", עמוד הפייסבוק של ליאת ברששת, כולל תיאור מפורט של ארוחת שישי בביתה. ההכנות מתחילות מוקדם בבוקר, וארוחת הערב כוללת דגים, עוף בלימון, עוף בתנור ברוטב מתוק, קציצות עם אפונה, צלי בקר ופטריות, קדירת בשר ראש עם חומוס, אורז, יותר מעשרה סוגי סלטים, שלושה קילו לחמניות, קילו עוגות שמרים ועוד שלוש עוגות. "אמנם כל היום במרוצה, אבל בסוף אני מרוצה", היא מסכמת את היום לצד תמונה של שני שולחנות ארוכים וערוכים, מלאים כל טוב.
למי שעדיין לא התרשם מההספק, כדאי להפנים את הפרטים הבאים: בגיל 40 ברששת היא אמא ל־12 (!) ילדים, שאת הראשון שבהם ילדה בגיל 16 (!). בין גידול צאצאיה לתקתוק הבית היא מוצאת זמן גם לטפח זוגיות: זה שלוש שנים היא במערכת יחסים עם צחי אשר (41), גרוש ואב לבת שבע מפתח־תקווה, צלם במקצועו.
אשר הוא גם מי שהגה את שמו המבריק של העמוד, שהושק בספטמבר האחרון ומאז הספיק לצבור קרוב ל־7,000 חברים נלהבים. "החלטתי לפתוח דף שבו אכתוב על החיים המוטרפים שלי, על ההישרדות היומיומית, על ההתמודדות עם החיים ועל החיוך שלא יורד לי מהפנים", כתבה ברששת בפוסט הפתיחה. החברים
בעמוד עוקבים בשקיקה אחר הנעשה בביתה של ברששת, וצופים, למשל, בסרטון להכנת לחמניות שצולם באחת וחצי בלילה תחת הכיתוב "שעות שינה בגדר פנטזיה"; תמונה של ילדים באוטו עם הכיתוב "שבת בנוהל ים. קבוצה ראשונה יצאה לדרך, עוד 3 נגלות. קל"; או צילום של שתי מכונות כביסה עובדות זו לצד זו תחת הכיתוב: "נחשו כמה כביסות ביום?".
"העבודה בבית היא סביב השעון, כל היום ניקיונות, בישולים וילדים", מספרת ברששת. "בגלל זה אני לא יכולה לעבוד בעבודה מסודרת, כי אין מי שיעשה את זה או יישאר במקומי עם ילד חולה, חלילה".
אשר: "היא לא מסכנה. אני לא רוצה שאנשים יכתבו לה תגובות כמו: 'אז למה עשית כל כך הרבה ילדים?' היא מגדלת את הילדים שלה במסירות ובאהבה, ולא צריכה שירחמו עליה. להפך, היא זאת שנותנת לנשים אחרות כוח. המון נשים מתקשרות אליה ומבקשות עצות. אנשים רואים איך היא מגדלת לבד 12 ילדים, ונגנבים מזה".
חתונה בכיתה י'
כשרואים אותה, קשה להאמין שהגוף הרזה והנערי שלה ילד 12 ילדים. את הבן הראשון, לידור (25), היא ילדה עוד בטרם מלאו לה 16, ואחריו הביאה ילד לעולם כמעט מדי שנה: בת אל (24), שרה (21), שילת (18), שילה (17), טוהר (15 וחצי), יאיר (14), ינאי (13), יעקב (12), יהודה (11), יעל (תשע) ונויה (ארבע וחצי).
"לפעמים שואלים אותי בצחוק אם אני זוכרת את השמות של כולם, אז לא רק את השמות ותאריכי הלידה אני זוכרת, אלא גם את תאריכי הלידה העבריים ואפילו את משקלי הלידה של כל אחד", היא צוחקת. "קצת לפני שהתגרשתי עוד שימשתי משפחת אומנה לחברה של הבת שלי, שהוצאה מהבית בצו בית משפט, ואחרי שהיא עזבה המשכתי לשמש משפחת קלט עבור ילדים שהוצאו מהבית לתקופות מעבר, כי גם ברווחה יודעים שאצלי הילדים מעל הכל.
"אני יודעת שאנשים חושבים שבמשפחות כמו שלנו הילדים מגדלים אחד את השני, אבל אצלי זה לא ככה, אולי בגלל הילדות שעברתי. ילד צריך להיות ילד, ואני מגדלת כל אחד ואחד בזיעת
אפי. לפעמים אני רואה ילדה קטנה מרימה תינוק וזה מטריף אותי. כנראה אני עדיין בטראומה".
היא נולדה וגדלה בקריית־ים, בכורה במשפחה של שלושה ילדים. הוריה נפרדו כשהייתה בת 12. אמה לקחה את הפרידה קשה, ו"בן לילה הפכתי לאמא. מכורח הנסיבות נגמרה לי האופציה להיות ילדה". בדף הפייסבוק שלה סיפרה: "צריך לכבס, לבשל ולקום בלילה, להכין בקבוק, לטפל באמא כי היא חולה... אבי לקח אותנו תחת חסותו, כסף בקושי היה, אוכל בקושי. הייתי בכיתה ו' והעול של הבית היה עליי. להגיע הביתה אחרי בית הספר, להכין מה שיש לאכול, לאסוף את הקטנה מהמעון ולהיות איתה כי אבא מסיים לעבוד בשמונה, לנסות להישאר ילדה! ובקושי ללמוד, כי איפה יש לי בכלל זמן פנוי וראש ללימודים?! בגיל 13 התחלתי לעשות שטויות. הייתי אומרת לאבא שאני הולכת לחברה 'לרגע' ונעלמת לו לחצי יום. זה יצר בעיות קשות".
איך זה נגמר?
"דודה שלי לקחה אותי תחת חסותה. שנה גרתי אצלה בקריות עד שהתחתנתי, השנה הכי יפה בילדות שלי. שוב הרגשתי ילדה ולא אמא".
איפה היו אנשי הרווחה?
"הם ידעו הכל, אבל לא מיהרו אז להוציא ילדים מהבית. מכיתה ו' לא למדתי בבית הספר, חזרתי באמצע ט' ובכיתה י' כבר התחתנתי. איפה ראית ילדה בת 12 שמבשלת, מנקה ומגדלת ילדים? היום לא יכול לקרות דבר כזה".
תחזרי, הילדה בוכה
כשהייתה בת 14 עברה להתגורר עם דודתה באילת. חודשיים אחרי המעבר הכירה את בעלה לשעבר, שהיה אז בן 17 וחצי. "הוא היה אחיו של מי שיצא עם חברה שלי באותו זמן, ולימים הפכנו לגיסות", היא מספרת. "נמשכתי לזה שהוא מבוגר ממני. בתור ילדה התלהבתי מזה, והתאהבתי בו".
בגיל 15 נכנסה להיריון לא מתוכנן. "מכיוון שאני כביכול לבד בעולם, לא אבא ולא אמא, החלטתי להשאיר את ההיריון, להתחתן וללדת ויהיו לי חיים משלי", שיתפה את עוקביה. "עד חודש שמיני עוד למדתי בבית הספר. פתחנו תיק ברבנות, ולקח חצי שנה של טרטורים לבית המשפט בבאר־שבע עד שבחודש השמיני להיריון קיבלתי את ההיתר המיוחל להתחתן. ילדתי חודש אחרי החתונה. שם התחילה מסכת חיי השנייה כאמאל'ה לילדיי שלי. היה חסר לי חודש לגיל 16".
מה חשבת לעצמך?
"אמרתי לעצמי: 'יהיה לי ילד ויהי מה', לא היה אכפת לי גם לא להתחתן. גם אמא שלי ילדה אותי בגיל 16. תראי איך ההיסטוריה חוזרת על עצמה. אבל הבטחתי לעצמי שהבנות שלי לא ייכנסו למעגל הזה, והצלחתי. הגדולות בנות 24 ו־21 ועדיין לא נשואות".
איך התמודדת עם חיי הנישואים?
"זה היה הכי קל בעולם. מגיל 12 אני מטפלת בילדים ובבית, לא הרגשתי שמשהו קשה לי. שנתיים אחרי החתונה חזרנו בתשובה והלכנו עם זה עד הסוף. כיסוי ראש, חצאיות ארוכות, קיצוני.
עברנו מאילת לנתיבות עם שלושה ילדים, ואני עוד לא בת 19. הוא היה אברך בישיבה ואני הייתי צריכה לפרנס, אז התחלתי למכור אוכל מהבית. הלך לי טוב אבל זה לא הספיק, ואחרי שלוש שנים נשברנו וחזרנו לאילת".
ברששת מספרת שלאורך השנים עבדה בעבודות מזדמנות. "לא יכולתי לעבוד בעבודה מסודרת, כדי שזה לא יפגע לי בבית ובילדים. בגלל שגדלתי כמו שגדלתי, הייתה לי שריטה בנושא הזה, לחכות להם עם ארוחת צהריים בבית. הדת החזיקה אותי בנישואים האלה כל השנים, היו לי 11 ילדים והרגשתי שאני צריכה להישאר ולהתגבר על הקשיים. כשהקטנה יעל עוד לא הייתה בת שנה, אמרתי לעצמי: 'זה לא החיים שאני רוצה', ואחרי 19 שנה התגרשתי".
מה שבר אותך בסופו של דבר?
"החברה הכי טובה שלי הגיעה לאילת לחגוג יום הולדת. אני כמובן לא רציתי ללכת, שנים לא יצאתי לבלות, אבל היא לא ויתרה, אז הסכמתי לקפוץ. זה היה במוצ"ש, חיכיתי שתצא השבת, עשינו הבדלה, ניקיתי וסידרתי, הכנסתי את כל הילדים למיטות ויצאתי. איך שהגעתי קיבלתי טלפון מבעלי: 'בואי תחזרי, יעל בוכה'. חשבתי שאני מתה, אמרתי לו: 'רק הגעתי, תנסה להסתדר', אבל הוא לא הסכים וברקע שמעתי אותה בוכה, אז עזבתי הכל ורצתי הביתה. שמתי לה מוצץ ותוך שנייה היא נרדמה. באותו רגע אמרתי 'די'".
אם היה כל כך קשה, למה ילדת כל כך הרבה ילדים?
"אני אגיד לך את האמת? חשבתי לעצור, וגם קיבלתי היתר מהרב לקחת אמצעי מניעה, אבל זה לא עצר את ההריונות. לקחתי את כל אמצעי המניעה שיש ובכל זאת נכנסתי להיריון".
במקביל לגירושיה, ברששת חזרה בשאלה. "אני עדיין מחוברת לדת, אני חיה באמונה כל דקה ודקה בחיים שלי, אבל החלטתי לוותר על הצניעות. נמאס לי מהכיסוי ראש והבגדים הארוכים, הגעתי למצב שכבר שכחתי איך אני נראית".
כיום היא מתפרנסת מדמי מזונות, קצבאות הילדים "שעוזרות אבל לא מספיק", עזרה בשכר דירה ממשרד השיכון "ואני עושה מדי פעם משק בית להשלמת הכנסה. אנחנו בית צנוע, לא מפוצצים, אבל אין מצב שחסר אוכל".
התגובות הנלהבות לעמוד הביאו אותה למנף את ההצלחה לקריירה חדשה כעורכת ערבי נשים וחוגי בית, וגם כמרצה, מאמנת אישית ומנחת סדנאות העצמה, זאת אחרי שלמדה אימון והנחיה אצל המנטורית שלה, ריבי שחר. "סוף־סוף עשיתי משהו בשביל ליאת. אני יוצאת לדרך חדשה ויש לי המון מה לתת", כתבה לעוקביה.
הילדים רוצים עוד
שנה אחרי גירושיה הכירה ברששת בן זוג חדש, שעימו הביאה לעולם את נויה. הם נפרדו כעבור שלוש שנים, וחודשיים לאחר מכן הכירה את אשר, דרך אפליקציית היכרויות. "היה לילה חורפי וקר, הרגשתי לבד ושִעמם לי, אז נכנסתי לטלפון כדי להוריד משחק", היא מספרת. "רק כשנכנסתי גיליתי שזה בכלל אתר היכרויות, אז זרמתי. נרשמתי והלכתי לישון, וכשקמתי בבוקר חיכו לי 450 הודעות, אחת מהם הייתה מצחי. הוא נראה לי הכי מעניין, אז עניתי לו, התכתבנו ודי מהר עברנו לטלפון. הוא שאל מה הסטטוס שלי, וישר סיפרתי לו שיש לי 12 ילדים. הוא היה בשוק, אבל מצד שני זה גרם לו להסתקרן עוד יותר ולרצות לפגוש אותי. הוא רצה לראות איך אישה שילדה 12 ילדים נראית ככה. אחרי שבועיים נפגשנו במסעדה בקיבוץ ליד אשקלון. ישר הרגשתי שזה זה".
במשך שלוש שנים הם ניהלו זוגיות בשלט רחוק (אשר: "עשיתי את כביש הערבה מאות פעמים. לפעמים הייתי נוסע וחוזר באותו יום, עשר שעות על הכביש, כדי להיות איתה כמה שעות"). לפני חודשיים היא עזבה את אילת ועברה לקריית־ביאליק, והוא עבר להתגורר לידה. לידור ובת אל נשארו באילת, שאר הילדים עברו איתה.
אשר: "ליאת היא מהנשים של פעם, לא רואים היום נשים כאלה. ראיתי את האנרגיות שלה בסרטון שהיא העלתה לאפליקציה, וזה קנה אותי. יצאתי כבר עם בחורות, ראיתי בנות עם אנרגיות שליליות שהכל קשה להן, ופתאום לראות אישה כזאת, כל כך נמרצת וחיובית, אי־אפשר לא להתאהב בה".
ברששת: "זה מאת השם".
אשר: "מה שאני יודע על זוגיות למדתי רק ממנה, מבלי לפגוע בגרושתי המדהימה, אמא של הבת שלי, שיש בינינו קשר נפלא. לא ידעתי להיות בן זוג, באשמתי כנראה, וליאת לימדה אותי".
מה למשל?
"שאין דבר כזה ברוגז. אני מזל שור, אני עקשן, אבל
היא לא ויתרה לי. הייתה אומרת לי: 'לך לים, תיכנס למים, תתקרר ותחזור'. אצלה גם לא הולכים לישון כועסים. יש לי איתה הכל - משפחתיות, זוגיות, אהבה. היא חיברה אותי למסורת".
אז איפה בכל זאת הקושי?
"לפעמים אני רוצה להגיד לה משהו ולא יכול להשלים שני משפטים ברצף, כי כל פעם ילד אחר צריך משהו".
מה גרם לך להישאר?
"ברחתי כמה פעמים, לא אגיד לך שלא. אבל היא החזירה אותי בכל פעם מחדש. הכינה לי עוגות".
ברששת: "אל תשכחי שבאנו מעולמות שונים, אפשר להגיד שמיים וארץ, אבל אף פרידה לא הייתה קשורה לילדים. פעם הוא אמר לי: 'הייתי בטוח שניפרד בגלל הילדים, אבל זה לא הילדים בכלל'".
אשר, איזה קשר יש לך עם הילדים?
"אני לא אבא שלהם ואני גם לא מנסה להיות, אבל אני שם בשבילם".
איזה מין תגובות קיבלת?
"מבוהלות, כצפוי. אין בן אדם שלא אמר לי: 'מה אתה צריך את זה?' אני שומע את זה כל הזמן. אני יכול לשמוע הערות מכל העולם, אבל אני בן אדם מבוגר, ובסופו של דבר אני זה שישן איתה ואני יודע הכי טוב אם טוב לי או רע לי".
ברששת: "ברור שאנשים ירימו גבה, אנשים אומרים לו: 'בואנה, מה, אתה גנוב?'".
איך הגיבו ההורים שלך?
אשר: "קיבלו חום. כמו כולם. בפעם הראשונה שהם פגשו את ליאת לא סיפרתי להם. רק אחרי שהלכנו סיפרתי להם בווטסאפ המשפחתי שיש לה 12 ילדים, וכולם כתבו לי: 'שקרן, לא יכול להיות'".
מה הסוד מבחינתכם לזוגיות טובה לאורך זמן?
ברששת: "צריך לתת לכל אחד את המקום שלו. הרבה שנים ביטלתי את עצמי וויתרתי על עצמי, אבל היום אני יודעת שאם אני מרוצה, הילדים שלי מרוצים".
חשבתם על ילד משותף?
אשר: "אני יכול להגיד שיש דרישה, גם מהבית, מהילדים, אבל יש רק בעיה אחת: קראנו לדף 'אמאל'ה 12'".
ברששת: "מזל שביהדות 13 זה מספר מזל".
