הזמרת מיכל שפירא: "פעם הייתי משוגעת, המוות של אורי ביגר אותי"

לשפירא היו רומנים סוערים, אבל שום דבר לא השפיע עליה כמו הזוגיות עם אורי סלונים ז"ל. כעת היא מוציאה אלבום בכורה, ומסבירה למה בגיל 37, החליטה לסיים עם הדרמות

מיכל שפירא. "נשבעתי שלא יהיה לי יותר בן זוג שחקן, ועמדתי במילה במשך 16 שנה" (צילום: גל חרמוני)
מיכל שפירא. "נשבעתי שלא יהיה לי יותר בן זוג שחקן, ועמדתי במילה במשך 16 שנה" (צילום: גל חרמוני)
עם אורי סלונים ז"ל. "בהרבה מובנים אני כן הצלתי אותו, כי נתתי לו בשביל מה לחיות" (צילום: גל חרמוני)
עם אורי סלונים ז"ל. "בהרבה מובנים אני כן הצלתי אותו, כי נתתי לו בשביל מה לחיות" (צילום: גל חרמוני)

לפני כמה שנים התעוררה מיכל שפירא בשעת צהריים מאוחרת, אחרי עוד לילה ארוך של שתייה, ולא זכרה איך הגיעה אל המיטה שלה ומה קרה איתה בדרך. "זה היה רגע שבו נבהלתי ממש, כי בפעם הראשונה בחיי פשוט נעלמו לי כמה שעות מהלילה. פשוט נמחקו. בדרך כלל, גם כשהייתי מגיעה לשכרות קיצונית, עדיין הייתי זוכרת השתלשלות של אירועים, ופתאום היה לילה שלם שהיה לי בלאק".

 

מפחיד.

"כן. התחלתי לבלוש דרך אנשים, מי ראה אותי ובאיזו שעה. חברות העלו השערות לגבי סם אונס, אבל אני התעקשתי תמיד לקחת אחריות, ואמרתי, לא, לא שמו לי סם אונס. אני פשוט שתיתי כמו בהמה. למזלי, לא קרה לי שום אסון עד היום, אבל אני מסתובבת בהרגשה של מה היה יכול לקרות"

.

מיכל שפירא רוצה קצת שקט מהדרמות והחיים על הקצה שאפיינו את חייה ב־20 השנה האחרונות. היא כבר פחות מעוניינת להתרסק רק כדי להוכיח לעצמה שהיא בחיים, ותכף גם תיפול על הרגליים כמו חתולת רחוב למודת קרבות. פעם, אם היו מצלמות

על השתייה: "פתאום היה לילה שלם שהיה לי בלאק. כמה שעות פשוט נמחקו. נבהלתי ממש. פשוט שתיתי כמו בהמה. למזלי לא קרה לי שום אסון עד היום"

שמתעדות את חוויות הקיצון שלה, היא אפילו התעוררה עוד יותר. היום היא רוצה לשחק משחק אחר. "אני כבר לא רוצה למכור את נשמתי לשטן", היא קורצת, וכנראה מתכוונת לתקופה שבה הייתה מישל מ"פרויקט Y", מתוכניות הריאליטי הראשונות בישראל.

 

את הפרסום הגדול שלה קיבלה כשתיעדה לדוקו־ריאליטי "בקרוב אהבה" בערוץ 2, את הזוגיות שלה עם אורי סלונים ז"ל, תוך כדי התמודדותו עם מחלת הסרטן. העצב על מותו, היא אומרת, הציף הכל, והעלה איתו אל פני השטח את כל הכאב ששפירא הדחיקה כל השנים. מכאן, הדרך הייתה קצרה אל הבר הקרוב.

 

"כשאורי היה ממש חולה, התחלתי לחיות חיים כפולים", היא מספרת. "ביום הייתי לצדו, וכל ערב הייתי יוצאת ושותה. בחודש האחרון לחייו, כשהמוות כבר היה נוכח, הייתי שוכבת עם גברים. רציתי ללכת לאיבוד. הרעיון היה לאבד את עצמי לגמרי לתוך שתייה, הוללות ומין, וזה לווה ברגשות אשם מאוד כבדים. זיהיתי שאני לא שותה בשביל ליהנות, אלא בשביל לברוח. אני צריכה לשתות הרבה מאוד כדי לאבד שליטה. שישה צ'ייסרים לפחות. אני יכולה בכיף לשתות בקבוק יין שלם ולהישאר סבבה. בזמנו זה נראה לי מוצדק".

 

למה?

"באמת הייתי צריכה את זה. כשאורי נפטר, המשיך להיראות לי לגיטימי לשתות כי התמודדתי עם אבל. אחר כך עברה חצי שנה, שנה ושנה וחצי, ואמרתי, רגע, יכול להיות שאין לי תירוץ יותר לשתות ככה כל ערב? יכול להיות שזה כבר הפך לאובדן שליטה כללי על החיים שלי? הייתה תקופה שהייתי קמה בשתיים בצהריים, אחרי לילה של שתייה, במגוון מיטות. קרה גם שבמיסוך של אלכוהול גבר מסוים קסם לי, ואז פתאום הבנתי שאני בכלל לא רוצה להיות איתו. האלכוהול שלט בי ולא אני בו".

 

איפה היו החברים שלך?

"חברות ניסו לעזור לי, להסב את תשומת לבי לעובדה שאני כבר עוברת את הגבול עם זה. אבל קצת כמו עם ההורים שלי כשהייתי ילדה, הן הבינו שאני לא בנאדם שאפשר לשים לו גבולות. אני צריכה לשים לעצמי את הגבולות".

 

 

 

לבד על הגג

 

מיכל שפירא (37), שנולדה וגדלה בחיפה, היא בתם הבכורה של פרופסור בטכניון ורופאה. "החיפוש שלי אחרי דרמה נבע מהבית, מהעובדה שאמא שלי התמודדה על בסיס יומיומי עם שאלות של חיים ומוות, ולעומת זה, כל דבר שאני הייתי עושה נראה לה קטן. התנהגתי בצורות קיצוניות יותר כדי למשוך את תשומת לבם של ההורים שלי, והם לא כל כך ידעו איך לאכול אותי".

 

אחותה הצעירה היא צ'לנית מצליחה. היא עצמה בחרה בלימודי משחק כבר בתיכון, ולמדה במגמת תיאטרון בוויצ"ו צרפת. תמיד הייתה עוף מוזר. "כבר בכיתה ט' התחלתי להיות פעילה מינית. מהר מאוד הפסקתי להסתובב עם בני גילי, ונמשכתי לגברים מבוגרים. בגיל 15 יצאתי עם מישהו בן 30. הייתי יוצאת איתו ועם החברים שלו למסיבות בתל־אביב. ההורים שלי לא ידעו. גם עם המורים היו לי יחסים לא תקינים. היה בי משהו מאוד פלרטטני, שלחלוטין לא הייתי מודעת אליו.

 

"בני גילי לא ידעו איך לאכול אותי. סבלתי מאוד משמועות ומחרם, יותר מפעם אחת. הייתי השרמוטה של בית הספר, המוצצת של חיפה, אלה היו הכינויים שהדביקו לי. אלה דברים שצילקו אותי, ואני מתמודדת עם הצלקות האלה עד היום".

 

כשאת מסתכלת על הנערה שהיית, מה את רואה?

"מישהי שרוצה מאוד תשומת לב, רוצה מאוד אהבה, ולא מזהה את ההבדל בין אהבה למין. כל גבר שהייתי איתו, התאהבתי בו. בשלב מסוים ניסיתי להגיד, אני אהיה הגבר, אני אזיין אותך, אני אצוד אותך. היום אני מבינה שזה לא עבד".

 

שפירא זוכרת היטב מורה שהלך עם הדברים צעד אחד רחוק מדי, והטריד אותה מינית כשהייתה בכיתה י"א. "הוא היה אז בן 60 לדעתי, ועבדנו איתו על המונולוגים לבגרות. אני עשיתי מונולוג על אישה שמתמודדת עם סרטן שד. בשלב מסוים הייתי צריכה להוריד צד אחד של החזיה. בזמנו זה לא נראה לי מוזר שאני עובדת איתו על המונולוג לבד, אחד על אחד. עדיין לא קלטתי, אפילו כשהוא חפן לי את החזה באחד המקרים. הבנתי שמשהו

על הרומן עם השחקן המבוגר: "באחת הפרידות שלנו גיליתי שהוא הכניס את בת זוגו להיריון. איבדתי שליטה. נעלתי את עצמי בשירותים, ועם זכוכיות של בקבוק חתכתי את הוורידים"

לא בסדר כשהוא לקח אותי טרמפ הביתה, ובאמצע הדרך הוציא בקבוק יין ואמר, 'אולי את באה איתי לחדר במלון?'. אז הזדעזעתי, הבנתי הכל וכל האסימונים נפלו. הרבה שנים לקחתי על זה אחריות. אמרתי, כן, זה לא תקין, אבל אני אשמה. הבאתי את זה על עצמי".

 

בגיל 19 וקצת, לאחר תשעה חודשי שירות צבאי שמיצה את עצמו מבחינתה, נחתה בתל־אביב. היא התקבלה לסטודיו למשחק של ניסן נתיב, והתאהבה בשחקן תיאטרון מבוגר ממנה, שפגשה במסגרת הלימודים. "זה התחיל כמו אגדה. הוא היה בן 40, אני בת 20. רק חודש אחרי שהכרנו נודע לי שהוא מתגורר עם בת זוג ועם הבת המשותפת שלהם. זה היה מקרה קלאסי של לבד על הגג שבתות וחגים. ניסיתי כמה פעמים להיפרד ממנו, אבל הייתי מכורה. היה ברור שאין לי עתיד איתו, למרות שהוא מדי פעם היה אומר שהוא יעזוב את הבית, וזה לא קרה. העובדה שהוא עזב את הארץ הצילה את החיים שלי. כשהוא בא להיפרד לפני שנסע לשדה התעופה, זרקתי לו את התיק מהחלון וצעקתי לו, 'הלוואי שתתרסק עם המטוס'. זאת הייתה שיחת הפרידה שלנו".

 

מה היה הרגע הכי נמוך שלך מכל התקופה איתו?

"באחת הפרידות שלנו גיליתי, ביום ההולדת שלי, שהוא הכניס את בת זוגו להיריון. איבדתי שליטה. באחת החזרות להצגה שהעלינו בבית הספר, לקחתי בקבוק יין שהביאו למישהי, פרצתי אותו עם עט כי לא היה לי פותחן ושתיתי את כולו בשלוק אחד. נעלתי את עצמי בשירותים, שברתי את הבקבוק, ועם הזכוכיות של הבקבוק חתכתי את הוורידים. בשפה מקצועית זה נקרא סלף מיוטליישן, הטלת מום עצמית".

 

ניסית להתאבד?

"כבת של רופאה אני יודעת שכדי להתאבד צריך לחתוך ורידים לאורך ולא לרוחב, וברור שזו הייתה יותר קריאה לעזרה. היה לי כאב נפשי כל כך עמוק שלא יכולתי להכיל אותו, והרגשתי צורך להכאיב לעצמי פיזית כדי להסיח את הדעת מהכאב הנפשי".

 

 

"הדבר שהכי מפחיד אותי הוא שהאלכוהול אולי פגע לי בפוריות וביכולת להיכנס להיריון" (צילום: גל חרמוני)
    "הדבר שהכי מפחיד אותי הוא שהאלכוהול אולי פגע לי בפוריות וביכולת להיכנס להיריון"(צילום: גל חרמוני)

     

    סוף־סוף מישהו נורמלי

     

    בגיל 24 הכירה שפירא את המפיק המוזיקלי משה לוי, המבוגר ממנה ב־23 שנה. גם איתו עברה שלוש שנות דרמה, שבשיאן שברה לו את שמשות המכונית כשהעז להגיע עם חברה חדשה להופעה של שלום חנוך שאיתו עבד, זמן קצר לאחר שנפרד ממנה. במקביל היא שרה בהרכבים שונים, וניסתה להרים את קריירת המשחק והמוזיקה שלה בזמן שנותר לה, אחרי שכילתה את האנרגיה על מערכת היחסים.

     

    "משה היה גרוש טרי, ומהרבה בחינות זה הרבה יותר גרוע מנשוי. הוא הרגיש צורך לחקור את כל הטוב שנמצא שם בחוץ, ואני הבנתי את הצורך הזה שלו, ורציתי לאפשר לו את זה, אבל זה גם שבר אותי כל פעם מחדש. ניסיתי להיות סופר־וומן כזאת, האחת שמבינה ומקבלת. הוא אמר שהוא מצטער שהוא לא יכול להבטיח לי עתיד, כי הוא לא רוצה יותר ילדים. והנה, כעבור כמעט עשור, צחוק הגורל, הוא שוב אבא לתינוקת מבת הזוג החדשה שלו. אני שמחה שזו לא אני".

     

    את הפרסומאי והמוזיקאי אורי סלונים הכירה כשהיה עדיין בריא. היה להם סיבוב אחד, כשהייתה באחת ההפסקות שלה מלוי וניסתה לצאת עם אחרים. "כשהכרנו אמרתי, סוף־סוף מישהו נורמלי בגילי, אבל לא היה לו סיכוי באותה תקופה כי לא הייתי פנויה רגשית, ולכן הוא גם זרק אותי אחרי חודש, בדיוק כשממש התחלתי להתאהב בו", היא משחזרת.

     

    היא חזרה לסלונים באופן, כמובן, מאוד דרמטי. "סבא שלי נפטר, בשבעה הגיעה איזו דודה רחוקה שלי שהיא גם דודה רחוקה מאוד של אורי, וסיפרה שהוא חולה ונפרד ממי שהייתה ארוסתו באותה תקופה. הרגשתי שהיקום אומר לי, זו השליחות שלך, להציל אותו.

    על ביטול אירוסיה: "הסכמתי להצעת הנישואים כי זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו הציע לי. הייתי באופוריה. פתאום מישהו ראה אותי כמי שראויה להיות אשתו ואם ילדיו"

    ובאמת באמת האמנתי שאני אציל אותו. אחרי השבעה חזרתי לתל־אביב ואמרתי לו בטלפון, 'שמעתי שאתה חולה ואני חייבת לפגוש אותך'. היה משהו בקלילות שדיברתי על זה, שבגללה הוא הרגיש שאני יכולה להכיל את זה".

     

    הסוף ידוע: אורי סלונים נפטר ב־3 באוקטובר 2011 ("לפעמים זה מרגיש כמו נצח ולפעמים כמו שלשום"). עד למותו הספיקו השניים להקליט שני שירים: "מה זה עצוב" ו"סרט אחר לגמרי", שיר יפהפה שסלונים כתב והלחין, שמתאר את ההתמודדות עם המחלה. הם הספיקו גם להופיע כמה פעמים, ולהצטלם בחמשת החודשים האחרונים לחייו לסרט תיעודי מטלטל של הבמאית עמליה מרגולין.

     

    אנשים חשבו שאת מוכרת אותו כדי להתפרסם.

    "ברור. זו הסיבה שנמנעתי מלדבר עליו אחרי מותו במשך הרבה מאוד זמן. היה מקרה שהכי בתמימות רציתי לפרסם ערב של שירי מאיר גולדברג שהופעתי בו, התראיינתי ואחר כך הייתה כותרת מאוד צהובה, 'מיכל שרה לזכרו של אורי'. קיבלתי ביקורת שאני רוכבת על מותו ומנצלת אותו להתפרסם, ואנשים בקרבתו נפגעו. לא חשבתי שזו תהיה הכותרת. זו באמת הייתה האשמה מאוד כואבת וכבדה.

    "ביני לבין עצמי אני יודעת שעשיתי כל מה שיכולתי, ובהרבה מובנים אני כן הצלתי את אורי, כי נתתי לו בשביל מה לחיות. הרופאים נתנו לו כמה חודשים והוא חי מעבר לתחזיות, שנתיים של מחלה ומתוכן שנה וחצי איתי, שהיו מדהימות והוא הספיק בהן מה שאנשים לא מספיקים בחיים שלמים".

     

    אם יכולת להחזיר את הגלגל לאחור, מה היית עושה אחרת?

    "אחרי שאורי נפטר הייתי בטיפול, והבנתי שטבעי להתמודד עם מצב כזה באמצעות אלכוהול ומין, שהוא יצר החיים. ועדיין, מספיק שפעם או פעמיים אורי היה פוקח את העיניים והדבר הראשון שהוא היה שואל את אמא שלו הוא איפה מיכל, ואני לא הייתי שם, ברור לי למה זה מספיק כדי לעורר כעס עליי. כבר ביקשתי סליחה מאות פעמים בלב וגם מול אנשים שקרובים אליו, ולקח להם זמן, וכל אחד בתורו סלח לי. אבל לעצמי עוד לא סלחתי".

     

    שש שנים עברו מאז מותו של סלונים, ושפירא עדיין מלקקת את הפצעים של החשיפה ההיא. חלק מהתחושות שלה הפכו לשירים, והם מופיעים באלבום הבכורה שלה, "תקליט ראשון". בזמן שעבר מאז, הופיעה במחזמר "עלובי החיים", והעלתה מופע משירי איימי ויינהאוס. בשנה האחרונה שחררה שלושה סינגלים, "אהבה", "הזמן שעבר" ו"פריז" המקסים. אף אחד מהם לא הפך ללהיט חורך רדיו, אבל היא עדיין מקווה שהפריצה הרדיופונית תגיע, ואיתה אהבת הקהל. מופע השקת האלבום שלה מתקייים בימים אלו (3.10, בקפה ביאליק בתל-אביב, 10.11, בסינקופה בחיפה).

     

     

    לפני שמונה חודשים היא סיימה מערכת יחסים עם איש הייטק, שעמו בילתה במשך שנתיים וחצי. בני הזוג אף עמדו להתחתן, אך החתונה בוטלה. "אהבתי אותו, אבל זו לא הייתה אהבה רומנטית", היא מסבירה. "בשלב מסוים נהיינו כמו אחים. הסכמתי להצעת הנישואים שלו כי זו הייתה הפעם הראשונה שמישהו הציע לי. הייתי באופוריה. בפעם הראשונה הרגשתי ראויה ושווה. כמישהי עם עבר כמו שלי, ועם תחושה שאני לא מאריג' מטיריאל, פתאום מישהו ראה אותי כמי שראויה להיות אשתו ואם ילדיו, וזו המחמאה הכי גדולה שקיבלתי בחיים. נשארנו חברים".

     

    בחודשים האחרונים היא מצאה שקט. יש לה אפילו אהבה - שחקן בתחילת דרכו, שצעיר ממנה בשבע שנים. "אני מאוהבת מאוד, לחלוטין", היא אומרת, "זה מרגיש כמו האהבה הכי גדולה בחיי מאז אורי. אחרי הרומן עם שחקן מבוגר, נשבעתי שלא יהיה לי

    על הזוגיות הנוכחית:"אני מאוהבת מאוד. זו פעם ראשונה במערכת יחסים שאני שלמה לחלוטין עם המיניות שלי. הייתי צריכה ילד בן 30 שילמד אותי. מטורף"

     יותר בן זוג שחקן, ועמדתי במילה במשך 16 שנה. זו פעם ראשונה במערכת יחסים שאני שלמה לחלוטין עם המיניות שלי. הייתי צריכה ילד בן 30 שילמד אותי לא להיות מנוהלת על ידי רגשות האשם שלי. אני, שאיבדתי את בתוליי כשהוא היה ילד. מטורף".

     

    התבגרת.

    "כן. אני כבר לא מחפשת את הדרמות והן כבר פחות מחפשות אותי. פעם הייתי מיכל הקריזיונרית שתשבור כוס, תזרוק כיסא, תהפוך שולחן. פעם הייתי מיכל המשוגעת, היום אני מיכל האדישה, הסופגת. המוות של אורי ביגר אותי. זאת חוויה כל כך קיצונית, שאי־אפשר להישאר אותו בנאדם אחרי כזה דבר".

     

    אמרת לי בטלפון שהפרויקט הבא שלך יהיה ילד.

    "כן. אבל הדבר שהכי מפחיד אותי הוא שהאלכוהול אולי פגע לי בפוריות וביכולת להיכנס להיריון. היו לי הרבה מערכות יחסים, אבל הזוגיות הכי יציבה שלי הייתה עם האלכוהול. הוא תמיד היה שם בשבילי, נותן תמיכה והשראה. אני כבר לא במקומות האלה, אני מקווה. זו לא הייתה פרידה מוחלטת. נשארנו ידידים".

     

    • צולם בוויסקי בר מוזיאון, מתחם שרונה ת"א

     

    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
    הגליון החדש של לאשה - עכשיו בדוכנים (צילום: שי ארבל, סגנון: ראובן כהן)
     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד