עיצוב

    נהגת, את לא קיימת: מדוע השוויון בין המינים נעדר מהתמרורים?

    מדוע הדמות בתמרור תמיד גברית, האם הדמות הנשית חייבת חצאית ואיך אפשר אחרת? אלטרנטיבות משמחות מתוך ''תמרורות'', ספר חדש בעריכתה של טולה עמיר

    מיכל סהר ואונה שגב

    |

    29.10.17 | 08:25

    מה הופך דמות לנשית, מה הופך דמות לגברית? האם כדי שדמות תהיי נשית עליה ללבוש שמלה, או להתקשט? בדימויים אלו מובאות גישות שונות לאיפיון דמות גבר, אישה וילד. החל בדמויות גיאומטריות (כמו כאן למעלה), המופשטות מכל סממן פיזיולוגי ומורכבות מצורות פשוטות (עיצוב: מיכל סהר)
    מה הופך דמות לנשית, מה הופך דמות לגברית? האם כדי שדמות תהיי נשית עליה ללבוש שמלה, או להתקשט? בדימויים אלו מובאות גישות שונות לאיפיון דמות גבר, אישה וילד. החל בדמויות גיאומטריות (כמו כאן למעלה), המופשטות מכל סממן פיזיולוגי ומורכבות מצורות פשוטות (עיצוב: מיכל סהר)
    דרך דמויות אנושיות יותר, בהן ישנה התייחסות לשוני במבנה הגוף בין המינים (עיצוב: מיכל סהר)
    ועד לדמויות שמספרות סיפור, המאופינות בלבוש ובתנוחת גוף הנראים לקוחים מחיי היום-יום. מקור ההשראה לדמויות אלו הן הצלליות שיצר האמן מאיר גור-אריה בשנות ה-20 של המאה הקודמת, בהן תיאר בהקפדה וברגישות תמונות מחיי החלוצים (עיצוב: מיכל סהר)
    מערכת התמרורים עושה שימוש בדמות יחידה, בעלת כתפיים רחבות ומותניים רחבים, כמבנה גוף הגבר. יוצא דופן הוא התמרור “זהירות ילדים בדרך” (למעלה מימין), שבו נראית צללית של ילדה, המזוהה באמצעות שמלה וצמה. הילדים נעים בו בתיאום. באלטרנטיבות המוצעות נוהגים הילדים בחופשיות (עיצוב: מיכל סהר)
    האם הסיטואציה המוצגת בתמרורים מחויבת להיות ייצוגית ומוקפדת, או שיכולה להיות נאמנה למציאות שאינה בהכרח מאורגנת? (עיצוב: מיכל סהר)
    בתמרורים אלה הגוף השלם מוחלף בכף יד. באמצעות אימוץ מאפיינים "נשיים" עוברת היד לייצוג המגדר "השני" (עיצוב: מיכל סהר)
    כאן מחליפות דמויות איקוניות את הדמות הכל-אנושית. ניתן לנצל את מידת השפעתם של גיבורי וגיבורות תרבות כמקור להזדהות ולהערצה (עיצוב: מיכל סהר)

    התמרורים הפזורים במרחב הציבורי מתפקדים כחלק אינטגרלי מהנוף. במרכזי ערים, בצדי דרכים ובאזורים פתוחים הם משמשים תזכורת תמידית למעורבות האנושית בסביבה. הם מורים כיצד יש לפעול, מעבירים מידע ומתריעים מפני סכנה צפויה. כל זאת נעשה באופן חזותי, ללא שימוש בשפה הכתובה, מתוך שאיפה

    לפנות למכנה משותף רחב, ליצור שפה גרפית אוניברסלית ועל-זמנית. שפה זו מבוססת על מערכת צבעונית מצומצמת ועל סימנים גרפיים מינימליסטיים, המבקשים למסור את הנחוץ באופן חזותי נהיר, מיידי ותמציתי.

     

    שפתם של התמרורים שגורה בנו. אנו קוראות וקוראים את התמרורים באופן אוטומטי, ותוכנם מתקבל על ידנו ללא עוררין. בתיווכם אנו תופסות ותופסים את הסביבה, נערכות בזהירות לקראת "סיבוב מסוכן", נערכים בכניסה ל"דרך ללא מוצא".

     

    שפתם של התמרורים שגורה בנו (עיצוב: מיכל סהר)
      שפתם של התמרורים שגורה בנו(עיצוב: מיכל סהר)

       

      אנחנו קוראים וקוראות בהן באופן אוטומטי (עיצוב: מיכל סהר)
        אנחנו קוראים וקוראות בהן באופן אוטומטי(עיצוב: מיכל סהר)

         

        התבוננות בשפה הגרפית של התמרורים מדגישה את חוסר האיזון שבייצוג המגדרי הקיים בהם. מובלע בין התכנים האחרים, גם חוסר איזון זה, מתקבל על ידינו בהכנעה ובצייתנות. בדרך זו מקדמת מערכת התמרורים תפיסה פטריארכלית מפלה כדבר שבשגרה.

         

        שכן מערכת התמרורים עושה שימוש בדמות יחידה. הדמות בעלת כתפיים רחבות ומותניים רחבים, כמבנה גוף הגבר. בתמרור “מעבר הולכי רגל” אף לבושה הדמות בחליפה ומגבעת — פריטי לבוש גבריים. יוצא דופן הוא התמרור “זהירות ילדים בדרך” שבו נראית צללית של ילדה, המזוהה באמצעות שמלה מתנפנפת וצמה קלועה.

         

        האם יש צורך במאפיינים "גבריים" לדמות, או שדמות הגבר היא ברירת המחדל, אליה מצטרפת הדמות הנשית כתוספת? כיצד יש להגדיר מין של תינוק/ת? האם באמצעות קשירת סרט הופך כלב לכלבה? (עיצוב: מיכל סהר)
          האם יש צורך במאפיינים "גבריים" לדמות, או שדמות הגבר היא ברירת המחדל, אליה מצטרפת הדמות הנשית כתוספת? כיצד יש להגדיר מין של תינוק/ת? האם באמצעות קשירת סרט הופך כלב לכלבה?(עיצוב: מיכל סהר)

           

          השימוש במאפייני לבוש כאלו (לגבר, ולילדה) מסייע בשיוך הדמויות לקטגוריות מגדריות על פי התבנית הבינארית המקובלת, אשר מכתיבה, בין היתר, איך צריך להיראות גבר, ומהו הלבוש ה"נכון" עבור ילדה. הזהות המגדרית מתקבלת באמצעות פעולת סימון, המסתמכת על סימנים חיצוניים המשמשים לצורך הגדרה.

           

          פתרון לחוסר האיזון המגדרי הקיים בתמרורים, המתבטא גם בפנייה מילולית בלשון זכר כמו “סע לאט” או “האט”, דורש חשיבה חדשה. כזו שתמצא דרך לייצג כל מגדר או לחילופין אף מגדר. האלטרנטיבה החדשה תצטרך לספק ייצוג הולם למגדרים השונים, שאינו נשען על תבניות מגדריות שחוקות, או ליצור דמות אנושית אנדרוגנית, ללא שיוך מגדרי.

           

          ייצוג גרפי של שני המינים/מגדרים במקביל (עיצוב: מיכל סהר)
            ייצוג גרפי של שני המינים/מגדרים במקביל(עיצוב: מיכל סהר)

             

            מדוע בעצם צריך לשמר את ההפרדה ביניהם? (עיצוב: מיכל סהר)
              מדוע בעצם צריך לשמר את ההפרדה ביניהם?(עיצוב: מיכל סהר)

               

              מתוך האלטרנטיבות שעיצבה מיכל סהר (עיצוב: מיכל סהר)
                מתוך האלטרנטיבות שעיצבה מיכל סהר(עיצוב: מיכל סהר)

                 

                המעצבת מיכל סהר מציעה גישות שונות לפתרון. חלק מהסימנים שיצרה מהווים תחליף לחלוקה המגדרית ואילו אחרים מייתרים אותה. הסימנים של סהר מעלים הן שאלות גרפיות והן ערכיות, המתכתבות עם גישות פמיניסטיות שונות. בין הסוגיות שעולות: האם ההבדלים המגדריים ניתנים לתרגום חזותי שאינו סטריאוטיפי?

                 

                תמרורים ללא דמויות אנושיות (עיצוב: מיכל סהר)
                  תמרורים ללא דמויות אנושיות(עיצוב: מיכל סהר)

                   

                  עד כמה משמעותית נוכחות אנושית להבנת התמרור? (עיצוב: מיכל סהר)
                    עד כמה משמעותית נוכחות אנושית להבנת התמרור?(עיצוב: מיכל סהר)

                     

                    האם ניתן להשיג שוויון בין הייצוג הגברי לייצוג הנשי? היש דרך מעשית שתביא לביטול ההגמוניה הפטריארכלית ותשים סוף להדרת הייצוג הנשי מהמרחב הציבורי? סהר בוחנת סוגיות אלו באמצעים גרפיים מצומצמים, תוך בחירה קפדנית של הקו, הצורה, הצבע והסגנון. התוצאה המקורית מעוררת מחשבה, ועשויה לשמש אלטרנטיבה ראויה לקיים.

                     

                    המילים "נשים בכביש" עלולות להוביל לפרשנות שוביניסטית מחפיצה, אך גם יכולות לתאר מצב בו את תפקידי הגבר המסורתיים ממלאת אישה (עיצוב: מיכל סהר)
                      המילים "נשים בכביש" עלולות להוביל לפרשנות שוביניסטית מחפיצה, אך גם יכולות לתאר מצב בו את תפקידי הגבר המסורתיים ממלאת אישה(עיצוב: מיכל סהר)

                       

                      • מאמרן של אונה שגב ומיכל סהר לקוח מתוך ''תמרורות'', ספר חדש על פמיניזם ומרחב בישראל, בעריכתה של אדריכלית טולה עמיר.

                       

                       (עיצוב: מיכל סהר)
                        (עיצוב: מיכל סהר)

                         

                         
                        הצג:
                        כל התגובות לכתבה "נהגת, את לא קיימת: מדוע השוויון בין המינים נעדר מהתמרורים?"
                        אזהרה:
                        פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד