סיור בממילא, במסגרת אירועי "בתים מבפנים ירושלים", בוטל כתוצאה מדרישת משרד ירושלים ומורשת, המממן (באמצעות הרשות לפיתוח ירושלים) את האירועים. הסיור בבית הקברות ובבריכה של ממילא, שמטרתו לחשוף פרק מפואר בתולדות ירושלים, יתקיים בכל זאת במועדים שנקבעו לו בסוף השבוע הקרוב, מחוץ למסגרת הרשמית של הפסטיבל האדריכלי.
"אלף שנים נקברו בבית הקברות ממילא אלפים מבני המעמד הגבוה של ירושלים - מושלים, אנשי דת ובני המשפחות המכובדות", אומר הארכיאולוג יונתן מזרחי (46), שמוביל את הסיור המצונזר, "ולכן לבית הקברות יש חשיבות היסטורית ואדריכלית".
את הסיורים ביום שישי ושבת ידריכו מזרחי ומורת הדרך אנה וידר, שניהם חברים בעמותת "עמק שווה", הפועלת למען זכויות תרבות ומורשת ונאבקת בשימוש באתרים ארכיאולוגיים ככלים להשגת שאיפות פוליטיות. הסיור מתבסס על חפירה ארכיאולוגית שנעשתה באתר בתחילת העשור הקודם, ועל בסיס מחקר שערכו השניים על בית הקברות המוסלמי העתיק, שמתחבא היום בין מתחמי יוקרה ופנאי כמו מלון "וולדורף אסטוריה", מלון "ממילא", קניון ממילא וגן העצמאות.
מאז המאה ה-11
החוקר מזרחי מציין, כי כבר במאה ה-11 לספירה החלו לקבור בבית הקברות של ממילא, אם לא לפני כן, "אך מה שמעניין הוא שבית הקברות הפך לאתר הקבורה המרכזי של המוסלמים בירושלים". כיום, אחרי ששטח האתר הצטמצם לכדי 20 דונם, אפשר למצוא בו רק מצבות אבן מעטות, ברובן מוזנחות ושחוקות. אך במאות השנים הקודמות, נטמנו בבית הקברות הזה אלפי מוסלמים, שרוב מצבותיהם לא שרדו. חלק מבית הקברות נמחק לטובת הקמתו של "מוזיאון הסובלנות" הסמוך, שהקמתו חוללה סערה. לטענת מזרחי, במסגרת חפירות המוזיאון הוצאו מהאדמה כאלף שרידי גופות.
בבית הקברות נמצאת גם בריכת ממילא, שהיא בריכה מלבנית בת 6 דונם החצובה בחלקה באבן. בחפירה ארכיאולוגית התברר שהיא הוקמה במאה השישית לספירה, ושירתה את תושבי העיר עד המאה ה-20. ליד הבריכה בולטת כניסה מסורגת, המובילה אל בור מים. לפני חמש שנים ערכו אנשי "עמק שווה" וארגון "ידידי כדור הארץ" חפירה קהילתית, יחד עם תלמידי בית הספר הניסויי, וגילו כי הבור הוקם במקור כמערת קבורה ביזנטית, וכי רק בתקופה המוסלמית הוסב לבור מים.
הקבורה בממילא נפסקה ב-1941, ומאז קברו ערביי ירושלים את מתיהם בבתי קברות במזרח העיר. הבינוי העירוני החדש כבר הקיף את האתר, ולתנועה האיסלאמית הלאומית היו שאיפות לנצל את הקרקע לטובת הקמת בית מלון ואוניברסיטה. מלון "פאלאס" (היום "וולדורף אסטוריה") הוקם בסמוך והאוניברסיטה כבר תוכננה, אך לא נבנתה כך שבית הקברות ניצל מהריסה מוחלטת.
גם משפחת דג'אני פה
של מי הקברים שנותרו בבית הקברות של ממילא? עלאא אל-דין אל-כבכי, למשל, שמבנה הקבר שלו מעוטר בכיפת אבן גדולה ובולט לעיני העוברים ושבים ברחוב דוד המלך וברחוב אגרון. מבנה הקבר נחשב למבנה הממלוכי היחיד, שנותר שלם מחוץ לחומות העיר העתיקה. אל-כבכי היה מושל צפת ומושל חלב וסוריה, שהוגלה מעירו לאחר מאבקים פוליטיים, וסופו שנקבר בירושלים בסוף המאה ה-13.
לא הרחק מקברו של אל-כבכי, קרוב לרחוב הלל ולמוזיאון הסובלנות העתידי, ניצבות המצבות של קברי אשתו וחותנתו של אל-עזי אל-שג'אעי. הוא חי במאה ה-14 והתהדר בתואר "אחראי על המקומות הקדושים בארץ ישראל", בראשם הר הבית ומערת המכפלה. מזרחי מניח שגם על קברו של אל-כבכי הוקם מבנה מפואר, שנהרס במרוצת השנים כמו רבים אחרים.
אדם נוסף שקבור כאן, לפי ההערכות, הוא השייח' עבדאללה אל-קוריישי, בן לאחת המשפחות הדומיננטיות במכה ובחצי האי-ערב, שהיו צאצאי מוחמד מייסד האיסלאם. אל-קוריישי מת אמנם ב-1202, אך מצבתו הסמוכה למלון "לאונרדו פלאזה" מעוצבת בסגנון עות'מאני. ייתכן שלנוכח חשיבותו של האיש, החליפה המצבה הנוכחית מצבה ישנה שנשחקה.
גם משפחת דג'אני המפורסמת טמנה כאן את בני המשפחה, בחלקת קבר המצויה בקצה המערבי של גן העצמאות, למרגלות מלון "לאונרדו פלאזה". בחלקה המשפחתית נמצא מבנה הקבר המטופח, ובמרכזו מצבת קברו של השייח' אחמד אל-דג'אני, שעליה מצוין כי מת בירושלים ב-1561.
גורל עגום לבתי קברות עתיקים, בלי קשר לדת
גורלם העגום של בתי קברות עתיקים בישראל, בעיקר בתוך ערים, הוא תופעה מודחקת. בבאר שבע, בית הקברות הבדואי הענק מצוי בין העיר העתיקה לבין קריית הממשלה והתחנה המרכזית. הוא מוזנח כבר שנים ואין אף רשות - אף לא הבדואים עצמם – שתמצא לנכון להתמודד עם השטח הגדול שקשה לדמיין כי הוא בית קברות. גורל דומה נגזר על בית הקברות הנוצרי בעיר.
בתל אביב פזורים כמה בתי קברות עתיקים ומוזנחים, כמו שייח' מוראד בדרך קיבוץ גלויות, עבד אל-נבי הסמוך למלון הילטון, ובית הקברות של הכפר שייח' מוניס ברמת אביב. בחיפה נגזר גורל דומה על בית הקברות היהודי העתיק, שמוקף אמנם גדר אבן, אך מאחוריה הוא אך מוזנח ומתפורר. למרות זעקותיהם של גורמי שימור, אין כל כוונה לדאוג לשימורו. בערים כמו יהוד ויבנה הפכו בתי הקברות לגינות ציבוריות, כשרק מאוזוליאום בודד נותר בשטח והפך לאתר עלייה לרגל (יהודה בן יעקב ביהוד, רבן גמליאל ביבנה).
השר: הפעלתי וטו אישי
"אנחנו לא מוכנים להשלים עם העובדה שמימון ממשלתי יועבר לאדם, שטוען שמנהרות הכותל הן כמו מנהרות החמאס. לכן הפעלתי וטו אישי ודרשתי לבטל את השתתפותו של מר מזרחי בפרויקט", טוען השר זאב אלקין. מזרחי מעיד כי אינו מקבל שכר ממארגני האירוע על הסיור, וטוען כי ההשוואה שערך השר בהתבסס על מאמר שפרסם באתר "שיחה מקומית", היא שקרית.
בנוסף טוען מזרחי, כי אם הביטול נובע מהשתתפותו שלו, ניתן היה להשאיר את הסיור בהדרכתה של שותפתו אנה וידר. על תהיות אלה, כמו גם השאלה איזו סכנה טמונה לציבור בסיור, סירבו בלשכת השר להתייחס. מהרשות לפיתוח ירושלים נמסר בתגובה, כי "מדובר בהנחיה של משרד ירושלים ומורשת, המממנת את האירוע". אביבה לוינסון, מייסדת ומנהלת אירועי "בתים מבפנים", לא הגיבה.
"המחיקה של הסיור היא פעולה אכזרית של אדם שלא יודע מה הסיפור התרבותי של ירושלים", מתרעם מזרחי. הוא חושש שמחיקת הסיור ממפת האירועים תפחית את מספר המשתתפים בו. לדבריו, בשנים הקודמות של "בתים מבפנים", הגיעו לכל סיור כזה כ-250 משתתפים.
- הסיור "מורשת נסתרת" ייערך ביום שישי 27.10 (תשע ו-11 בבוקר); ובשבת 28.10 (עשר בבוקר וארבע אחר הצהריים). ההשתתפות בחינם וללא הרשמה מראש
