עולם האופנה שייך לזקנים: איך זה קרה ומי המרוויח הגדול?

הפרצוף של עולם האופנה מתקמט וזה בסדר גמור, אבל אל תטעו לחשוב שהוא באמת נהיה דומה יותר לפרצוף שלנו. זה לא שמישהו סילק ממסלול התצוגה, חלילה, את כל הבֶּלוֹת, הקאיות וחברותיהן לפעוטון, אבל אותם מסלולים מציגים כעת יותר ויותר שיער לבן, סימני מתיחה וקמטים עמוקים - ותראו מה זה, הכול בסדר, היקום לא קרס לתוך עצמו, הבגדים לא יצאו להפגין ברחובות, להפך, פתאום גילינו שאפשר להיות גם זקנים וגם יפים.

בכלל, נדמה שדוגמנים, אותם בני אלים שנהגו לרחף גבוה מעל ראשינו, הוטחו בשנים האחרונות אל הארץ והפכו להיות, ובכן, אנחנו, ואם לא ממש אנחנו, אז לפחות אנשים ששירתו איתנו בצבא, חולקים איתנו אופן ספייס בעבודה, או מזיעים לצדנו במיטת הפילאטיס. הם אולי צועדים על מסלול שאליו אנחנו אפילו לא הוזמנו, וגם החליפות מונחות עליהם טוב יותר, אבל אנחנו לגמרי יכולים לדמיין אותנו משווים איתם הפרשות לפנסיה. אחרי עשורים שלמים של גילנות מופלגת בעולם הזוהר, נדמה כי העשור הנוכחי מבשר את הפיכתה של הזיקנה לגיבורת אופנה.

אפילו במקדש הנעורים והעור המתוח ווג איטליה החליטו להקדיש את הגיליון האחרון לנשים שלא בטלות בששים. לורן האטון, דוגמנית האייטיז המיתולוגית שסוגרת השנה 73, מככבת על שער המגזין, ועל הדרך זוכה בתואר האישה המבוגרת ביותר על השער של ווג בכל הזמנים. האטון לא עוצרת בכריכת המגזין הנחשק בעולם האופנה, ונכון להיום היא משמשת גם כדוגמנית בקמפיינים של בית האופנה האיטלקי בוטגה ונטה, ושל קלווין קליין, כלומר, של קו ההלבשה התחתונה (!). את האטון הקדימה השחקנית הלן מירן, כשהציגה את חזית מהפיכת האנטי-אייג'ינג, או אולי בעצם חזית הפרו-אייג'ינג, בכתבת ענק על שער מגזין אלור.

גם ג'יין פונדה לא מפסיקה להצטלם לשערים בקלוז-אפים מרשימים, ביניהם שלל מהדורות הרפר'ס בזאר בעולם, אליהם התווסף בשבוע שעבר גם פרצופה על מגזין טאון&קאנטרי. אז נכון, היא לא נמנעת מהזרקות, ניתוחים, פוטושופ ותאורה סלחנית, אבל, היי, האישה בת 79!

בזירת הקמפיינים מדושנת התקציבים תמצאו בימים אלה גם את הדוגמנית לשעבר (והאמא של המיליארדר אילון מאסק) מאי מאסק, 69, על תקן הפנים של מותג האיפור "קאבר גירל"; דוגמנית העבר ורושקה, 78, במותג האופנה אקנה; פיה גרונינג השבדית בת ה-65 השתלטה על הקטלוג של המותג ג'יי קרו; ואפילו כריסטי ברינקלי חוזרת עם ביקיני לספורטס אילוסטרייטד, כמעט 40 שנה אחרי הפעם הקודמת.

הן, ועוד נשים רבות שמרפדות את העשורים שבין 60 ל-80, מוכיחות שאין פה סוג של גימיק שולי או חד פעמי, אלא מגמה בוערת ומהפכנית. הוסיפו לכך גם את בני הגיל השלישי מהצד השני של המגדר – גברים מכסיפים עד מלבינים שמדגמנים לאחרונה סקס-אפיל עתיר קמטים על מסלולי התצוגות – והרי לכם תופעה גורפת של דינוזאורים שחזרו לחיים.

כמובן שלא מדובר רק בגילוי מאוחר של היופי המסתתר בבריחת הסידן, גם לא בהרחבה של המשפט המעצבן "הרווחתי כל קמט ביושר" – שכן המניע לטרנד הגיל השלישי בעולם האופנה הוא לא אידיאולוגי אלא, איך לא, כלכלי. מישהו סוף סוף הבין שלא כדאי לוותר על פלח השוק המרוויח והמבוסס יותר, לטובת נעורים פוחזים שעפים על האשראי של אמא. העולם אולי שייך לצעירים, אבל הצעירים פחות יכולים להרשות לעצמם את הבגדים.

לכאורה, הכול נהדר. גם גיוון גילאי, גם הנגשה לקהל היעד המועדף, וגם, מודה - ממרום קשישותי, כל מגמה שלא שולחת אותי למחסן של המקולקלים שפג תוקפם, מתקבלת אצלי בתרועות שמחה. אבל תנו לי בכל זאת לחרב כהרגלי גם את המסיבה הזאת ולהבהיר שאותם אנשים "אמיתיים", "רגילים", "דומים לנו", הם לא באמת אנחנו, בטח לא אני.

כמו שאמרה בזמנו העורכת היוצאת של הווג הבריטי אלכסנדרה שולמן, "אנשים לא רוכשים מגזין אופנה כדי לראות את מה שהם רואים כשהם מביטים במראה - את זה הם יכולים לעשות בחינם בבית". כי גם אם הם בגילנו, האנשים שמוכרים לנו פנטזיה, לא דומים לנו יותר ממה שקנדל ג'נר דומה לנו. הם יפים מאיתנו, גבוהים מאיתנו, עשירים ומצליחים מאיתנו וכן, כמובן, רזים מאיתנו.

גם לורן האטון, שהשכילה לא להפוך את פניה למסכת בוטוקס, והשנים שעברו מאז שעשתה את ריצ'רד גיר ב"ג'יגולו אמריקאי" ניכרות על פניה - היא לא כמונו. קודם כל כי היא לורן האטון, אבל גם כי היא רזה, בדיוק כמו שמתבקש מדוגמנית להיות רזה. ככה זה, מתברר – אנחנו מוכנים לסלוח על קמטים, שיער לבן ושאר סימני הזמן, אבל בעניין השומן, אנחנו עדיין מקשיחים עמדות. נו, כנראה שצריך לעשות מלחמה אחת בכל פעם.