אופנה

    הבתים היפים של אנשי האופנה: בווילה הפריזאית של אצולת הנעליים

    בחנויות המותג שלה מציגה נועה תורן אדלר נעלי בלרינה שמתחדשות ללא הרף, אבל בביתה, דו קומתי לשימור בשכונת תל ברוך, היא מעדיפה חפצים בעלי ערך היסטורי

    איתי יעקב

    |

    10.10.17 | 08:49

    בואו לבקר: נועה תורן אדלר עורכת לכם סיור בביתה
    צילום: ניצן דרור, כתב: איתי יעקב עריכה: דפנה פלד
    נועה תורן אדלר בביתה. "אין לי בעיה למכור את הבית, אבל לא את החפצים ועבודות האמנות שבו" (צילום: ענבל מרמרי)
    נועה תורן אדלר בביתה. "אין לי בעיה למכור את הבית, אבל לא את החפצים ועבודות האמנות שבו" (צילום: ענבל מרמרי)
    "אם יש לי עצה אחת לתת למי שבונים בית ויש להם אפשרות כלכלית, היא להשקיע ולא להתפשר. שיפוץ הוא דבר ששואב אותך, בור ללא תחתית, וכשמתפשרים זה יוצא ליד, ולא פשוט לשנות לאחר מכן". סלון ביתה של נועה תורן אדלר (צילום: ענבל מרמרי)
    "ידעתי שאני רוצה שבקומת הכניסה יהיה חלל פתוח, ושלבית יהיה מראה ושיק פריזאי, ושלמרות זאת, אני רוצה שזה יהיה בית, לא מוזיאון" (צילום: ענבל מרמרי)
    "הבית מאוד משקף את האישיות שלי, ואת המקום ממנו באתי". חדר השינה (צילום: ענבל מרמרי)
    "אני מקפידה לקנות פריטי וואן אוף א-קיינד במכירות פומביות ובשווקים, ושמה במחסן, כי יבוא יום ואצטרך את הדברים האלה". חדר האמבטיה (צילום: ענבל מרמרי)
    "כשהגענו לכאן ראינו חורבה עם עץ אקליפטוס בחוץ, ולמחרת כבר היה לנו חוזה ביד" (צילום: ענבל מרמרי)
    "הייתי זקוקה לבעלי מקצוע מאוד מיוחדים, כי על מנת להביא את כל הווינטג' והעתיקות מפריז נדרש טיפול מיוחד, אנשים שהם מעבר לבעלי מלאכה אלא אומנים" (צילום: ענבל מרמרי)
    "אני שמחה שלא התפשרתי על שום דבר, ועשיתי בית שאני נהנית לחיות בו" (צילום: ענבל מרמרי)
    "באתי ממשפחה שבה מאוד אהבו אמנות, חפצים מיוחדים" (צילום: ענבל מרמרי)
    "'גברת', אמר לי המוביל בדירה המקסימה שהיתה לנו ברחוב יעל, 'זה לא שהבית קטן - הרהיטים שלך גדולים'" (צילום: ענבל מרמרי)
    "לי ולשי בעלי היתה החלטה ראשונית חשובה: רצינו לשמור על הצורה של הבית, שהיה אחד מהבתים הראשונים בשכונה. שנינו חובבי שימור, בניגוד למה שנהוג בארץ, שמביאים דחפור ומוחקים את הכול" (צילום: ענבל מרמרי)

    בוקר אחד התעוררה נועה תורן אדלר מסיוט. "חלמתי שמישהו מציע לי מחיר מטורף על הבית, בתנאי אחד, שהוא רוכש אותו יחד עם החפצים שבו. הכול או כלום. היתה לי בחלום התלבטות, שבסופה אמרתי כמובן לא", היא מספרת נסערת, "אין לי בעיה למכור את הבית, אבל לא את החפצים ועבודות האמנות שבו". החלום ההוא לא חזר על עצמו, אבל הוא עדיין מלווה את תורן אדלר, רודף אותה בשעות הערות, ומעלה את מפלס החרדה. בכל זאת, מאחורי כל ציור, ספר, כיסא גן ואפילו המטבח הנסתר בעיצוב ארמאני קאזה, ישנו סיפור מפותל ועמוס ניואנסים שתורן אדלר מספרת לאורחים. על הקיר בסלון, למשל, תלויה עבודה של צייר ספרדי שהביאה מחו"ל; את ספת הקטיפה המזמינה בסלון, בעיצובו של ז'אק גרסייה, היא התעקשה לרכוש בפריז למרות סירובם של בעלי החנות; ועל שולחן העץ בסלון ניצבת בובה מתוכשטת, שעברה דרך ארוכה עד שהגיעה אליה חזרה כמתנת יומולדת בגיל 50. "'גברת', אמר לי המוביל בדירה המקסימה שהיתה לנו ברחוב יעל, 'זה לא שהבית קטן - הרהיטים שלך גדולים'", מספרת תורן אדלר ונראית כחיה את זיכרונותיה.

     

    נועה תורן אדלר. "חרוט לי משפט של אמא שלי, שכל השנים אמרה שבחוץ אנשים נראים מצוין, מדברים לכולם מקסים וכל הנשים מאופרות בקפידה, ואז מגיעים חזרה הביתה ומחליפים לבגדים ג'יפה ומוציאים מהפה הכול" (צילום: ענבל מרמרי)
      נועה תורן אדלר. "חרוט לי משפט של אמא שלי, שכל השנים אמרה שבחוץ אנשים נראים מצוין, מדברים לכולם מקסים וכל הנשים מאופרות בקפידה, ואז מגיעים חזרה הביתה ומחליפים לבגדים ג'יפה ומוציאים מהפה הכול"(צילום: ענבל מרמרי)

       

      לפני שש שנים היא עברה להתגורר כאן, בשכונת תל ברוך השקטה בצפון תל אביב, בדיוק כשהחליפה גם סביבת עבודה והפכה ממנהלת השיווק של רשת 'קסטרו מן' לזכיינית הישראלית של מותג הנעליים 'פריטי בלרינס'. בווילה היפהפייה היא חיה עם בעלה מזה 12 שנים, שי אדלר, אדריכל ואיש היי טק בדימוס, וכיום מפתח עם נועה את המותג בישראל. השניים רכשו בית דו קומתי ישן, שהיה שייך לטכנאי השיניים של השכונה, ושיפצו אותו מאפס בסגנון פריזאי, עם מזרקה קטנה בכניסה וחפצים רבים שהביאו מעיר האורות. הבית אפוף אבק כוכבים גם בזכות השכנים הידוענים: בבית הצמוד מתגוררת שרית חדד, ובכניסה אחרת מתגוררים הוריה של נועה תשבי.

       

      "אני מאמינה גדולה בנעליים" (צילום: ענבל מרמרי)
        "אני מאמינה גדולה בנעליים"(צילום: ענבל מרמרי)

         

        חיבתה של בעלת הבית לאמנות ועיצוב באה לידי ביטוי בכל מילימטר בבית, אבל אנחנו מתעניינים בעיקר במקום המסתור של התשוקה הגדולה ביותר שלה, נעליים. "אמא שלי היתה רוכשת לנו נעליים בחנות במבינו ברמת גן, וכילדה השתוקקתי לנעלי לכה", היא נזכרת. "יום אחד הלכנו איתה יחד ארבע בנותיה, לרכוש נעליים. בדיעבד, גילינו שהיא הגיעה כבר בבוקר לחנות, וביקשה מהבעלים שימליץ לנו לא לקנות נעלי לכה. כשהגענו האחיות שלי התרצו, ורק אני יצאתי משם עם נעלי לכה, ועוד עם עקב".

         

        בגיל 17 כבר מכרה את נשמתה לנעלי מעצבים, ופירקה את דמי הכיס בבוטיק נושקה (כיום הלגה עיצובים) בכיכר המדינה. "אני מאמינה גדולה בנעליים. זאת עובדה: נעליים יקרות נשמרות לאורך השנים, והאימום שלהן טוב יותר", היא מסבירה. "עם נעליים טובות את יכולה גם להתלבש פשוט ולהיראות מדהים".

         

        "את הבית עיצבו איתי ישראלי ואבי דך. זה היה דיאלוג פתוח, שבו היה לי עם מי לחלוק ולהתלבט" (צילום: ענבל מרמרי)
          "את הבית עיצבו איתי ישראלי ואבי דך. זה היה דיאלוג פתוח, שבו היה לי עם מי לחלוק ולהתלבט"(צילום: ענבל מרמרי)

           

          שש מגירות הנעליים הצרות שלה מכילות כיום, כמובן, דגמים של נעלי בלרינה שטוחות של פריטי בלרינס, עם עדיפות לדגמים מקטיפה עם אבני סברובסקי מנצנצות. תורן אדלר מסבירה כי בכל עונה היא שומרת לעצמה דגם אחד, ואת היתר מעבירה הלאה. במגירה אחרת היא שומרת ארבעה זוגות מהעבר: מגפיים שחורים שרכשה לפני 12 שנה בירח הדבש בניו יורק, נעלי החתונה שלה בצבע בז', וזוג נעליים קלועות בצבע כסף – כולן של המעצב סטפן קיליאן; וזוג נעליים נוסף עם חרטום מרובע במראה מטאלי של גוצ'י, שגם היום, עשור לאחר שרכשה אותן, הן עומדות במבחן הזמן.

           

          "עם נעליים טובות את יכולה גם להתלבש פשוט ולהיראות מדהים" (צילום: ענבל מרמרי)
            "עם נעליים טובות את יכולה גם להתלבש פשוט ולהיראות מדהים"(צילום: ענבל מרמרי)

             

            הנכס: וילה בת שישה חדרים, הפרושים על שתי קומות בגודל 240 מ"ר על שטח של חצי דונם.

             

            השכונה: תל ברוך, תל אביב.

             

            הדיירים: נועה תורן אדלר, 52; שי אדלר, 58; בנם המשותף יואב, 11; ליאור אדלר, 27, בתו של שי מנישואיו הקודמים; ורובין, כלב קולי בן 5.

             

              (צילום: ענבל מרמרי)
              (צילום: ענבל מרמרי)

               

              ותק בבית: שש שנים.

               

              מי עיצב את הבית?

              "איתי ישראלי ואבי דך, שעיצבו גם את שלושת הסניפים של פריטי בלרינס".

               

              מאחורי כל ציור, ספר, כיסא גן ואפילו המטבח הנסתר בעיצוב ארמאני קאזה, ישנו סיפור מפותל ועמוס ניואנסים שאדלר מספרת לאורחים (צילום: ענבל מרמרי)
                מאחורי כל ציור, ספר, כיסא גן ואפילו המטבח הנסתר בעיצוב ארמאני קאזה, ישנו סיפור מפותל ועמוס ניואנסים שאדלר מספרת לאורחים(צילום: ענבל מרמרי)

                 

                איך זה לעבוד עם מעצב נוסף על המרחב האישי והפרטי?

                "זה היה דיאלוג פתוח, שבו היה לי עם מי לחלוק ולהתלבט. הייתי זקוקה לבעלי מקצוע מאוד מיוחדים, כי על מנת להביא את כל הווינטג' והעתיקות מפריז נדרש טיפול מיוחד, אנשים שהם מעבר לבעלי מלאכה אלא אומנים, כמו אנדריי קומני, שטיפל במרפסת מתקופת נפוליאון בחדר השינה. אם יש לי עצה אחת לתת למי שבונים בית ויש להם אפשרות כלכלית, היא להשקיע ולא להתפשר. שיפוץ הוא דבר ששואב אותך, בור ללא תחתית, וכשמתפשרים זה יוצא ליד, ולא פשוט לשנות לאחר מכן. זה לא זוג מכנסיים שאתה יכול להחזיר לחנות, זה משהו שאתה חי איתו אחר כך כל יום. בסוף, ההבדל הכלכלי בין לעשות משהו שאתה אוהב לבין הפשרה הוא 30-20 אחוז יותר. אני שמחה שלא התפשרתי על שום דבר, ועשיתי בית שאני נהנית לחיות בו".

                 

                  (צילום: ענבל מרמרי)
                  (צילום: ענבל מרמרי)

                   

                  כיצד הוגדרו תחומי ההחלטה המשותפת על עיצוב הבית?

                  "קיבלנו החלטות יחד. איתי ואבי ידעו איזה תחושות אני רוצה להעביר בבית. ידעתי שאני רוצה שבקומת הכניסה יהיה חלל פתוח, ושלבית יהיה מראה ושיק פריזאי, ושלמרות זאת, אני רוצה שזה יהיה בית, לא מוזיאון. בית שחיים בו. בנוסף, לי ולשי בעלי היתה החלטה ראשונית חשובה: רצינו לשמור על הצורה של הבית, שהיה אחד מהבתים הראשונים בשכונה. שנינו חובבי שימור, בניגוד למה שנהוג בארץ, שמביאים דחפור ומוחקים את הכול. כשהגענו לכאן ראינו חורבה עם עץ אקליפטוס בחוץ, ולמחרת כבר היה לנו חוזה ביד".

                   

                  "אני זוכרת שגם כילדה הייתי מגיעה למשרדים המשפחתיים ברחוב נחמני בתל אביב, בזמן שעבדו, למשל, על השקופיות של קטלוג גוטקס - פעם זאת היתה נעמי קמפבל ופעם תמי בן עמי. זה לא היה בית של שופוני, וגם הבית שלי אינו כזה, אלא הוא אקלקטי ומורכב מחפצים שאספתי עם השנים" (צילום: ענבל מרמרי)
                    "אני זוכרת שגם כילדה הייתי מגיעה למשרדים המשפחתיים ברחוב נחמני בתל אביב, בזמן שעבדו, למשל, על השקופיות של קטלוג גוטקס - פעם זאת היתה נעמי קמפבל ופעם תמי בן עמי. זה לא היה בית של שופוני, וגם הבית שלי אינו כזה, אלא הוא אקלקטי ומורכב מחפצים שאספתי עם השנים"(צילום: ענבל מרמרי)

                     

                    האם יש קשר בין סגנון הנעליים שאת מייבאת לסגנון העיצוב של הבית?

                    "אני לא מעצבת, למדתי תולדות האמנות באוניברסיטת תל אביב ובתכנון שלי היה ללמוד מנהל עסקים ולהמשיך את בית ההוצאה לאור טורנובסקי, שהוקם על ידי סבי, וולטר טורנובסקי. כשאני מרכיבה את הקולקציה בפריטי בלרינס, אני תמיד בחשש לגבי 'מה הם עוד יכולים לחדש', כי זאת נעל קלאסית, אבל אני תמיד מופתעת. הם מאפשרים לי הרבה חופש פעולה, ואני אוצרת קולקציה ושילובים במטרה לחדש ללקוחות שלי".

                     

                    החדר של יואב בן ה-11 (צילום: ענבל מרמרי)
                      החדר של יואב בן ה-11(צילום: ענבל מרמרי)

                       

                      מה את לובשת בבית?

                      "חרוט לי משפט של אמא שלי, שכל השנים אמרה שבחוץ אנשים נראים מצוין, מדברים לכולם מקסים וכל הנשים מאופרות בקפידה, ואז מגיעים חזרה הביתה ומחליפים לבגדים ג'יפה ומוציאים מהפה הכול. אמא שלי היתה מורה למתמטיקה, אבל התלבשה כבוהמיינית בג'ינס עם נעלי אולסטאר ותכשיטים מהודו. ממנה למדתי להישאר בבית עם הבגדים שאיתם יצאתי לעבודה בבוקר. לפעמים, אני מחליפה למשהו נינוח יותר, אבל עדיין זה נראה 'פיין'".

                       

                      מדפים עמוסים בספרים בקומה הראשונה (צילום: ענבל מרמרי)
                        מדפים עמוסים בספרים בקומה הראשונה(צילום: ענבל מרמרי)

                         

                        מה הפינה האהובה עלייך בבית?

                        "אני אוהבת לשבת על ספת הקטיפה של ז'אק גרסייה, שעיצב את מלונות קוסט ובורז' דיבורז' בפריז. מצאתי אותה בחנות רהיטים גדולה ומפוארת בפריז, ובעל החנות אמר לי שהיא נמכרת כזוג. בסוף שכנעתי אותו וקניתי אותה כבודדת. פינה נוספת היא שולחן הקפה בגינה מתחת לעץ הזית".

                         

                        "הם מאפשרים לי הרבה חופש פעולה, ואני אוצרת קולקציה ושילובים במטרה לחדש ללקוחות שלי". קולקציית סתיו-חורף 2017-18 של פריטי בלרינס (צילום: ניר יפה)
                          "הם מאפשרים לי הרבה חופש פעולה, ואני אוצרת קולקציה ושילובים במטרה לחדש ללקוחות שלי". קולקציית סתיו-חורף 2017-18 של פריטי בלרינס(צילום: ניר יפה)

                           

                          איפה את נרגעת בבית?

                          "על כיסא נוח בחוץ, מביטה על הגינה, ובשישי-שבת בחדר השינה בקומה השנייה".

                           

                          איפה את שותה את הקפה בבוקר?

                          "בכוס חד פעמית בטיול הבוקר של רובין, מלווים את יואב לבית הספר".

                           

                          פינות בווילה של נועה תורן אדלר ומשפחתה (צילום: ענבל מרמרי)
                            פינות בווילה של נועה תורן אדלר ומשפחתה(צילום: ענבל מרמרי)

                             

                            לפני השיפוץ: הבית בשכונת תל ברוך (צילום: שרון רז)
                              לפני השיפוץ: הבית בשכונת תל ברוך(צילום: שרון רז)

                               

                              עד כמה הבית משקף את האישיות שלך?

                              "הוא מאוד משקף את האישיות שלי, ואת המקום ממנו באתי. באתי ממשפחה שבה מאוד אהבו אמנות, חפצים מיוחדים. בסלון היה לנו קיר מלא תמונות, איקונות, רישומים של ציירים כמו אורי ליפשיץ ואחרים, לצד חתיכת בד רקומה או שמלה פלסטינית שהוריי רכשו בשוק. אני זוכרת שגם כילדה הייתי מגיעה למשרדים המשפחתיים ברחוב נחמני בתל אביב, בזמן שעבדו, למשל, על השקופיות של קטלוג גוטקס - פעם זאת היתה נעמי קמפבל ופעם תמי בן עמי. זה לא היה בית של שופוני, וגם הבית שלי אינו כזה, אלא הוא אקלקטי ומורכב מחפצים שאספתי עם השנים".

                               

                                (צילום: ענבל מרמרי)
                                (צילום: ענבל מרמרי)

                                 

                                האם יש לך חדר ארונות?

                                "יש לי ארון בחדר השינה. אני לא מאלה שיש להן פנטזיה על חדר ארונות".

                                 

                                על מה את מעדיפה לבזבז יותר: כלי בית ורהיטים או בגדים ואביזרי אופנה?

                                "אני מוציאה על שניהם באופן דומה. אני מקפידה לקנות פריטי וואן אוף א-קיינד במכירות פומביות ובשווקים, ושמה במחסן, כי יבוא יום ואצטרך את הדברים האלה".

                                 

                                ______________________________________________________

                                 

                                ואיך נראית הווילה של ויוי בלאיש וגדי אלימלך בשיכון דן?

                                ביקור בית אצל ויוי בלאיש וגדי אלימלך. לחצו על התמונה לכתבה המלאה (צילום: איתי סיקולסקי)

                                 

                                 

                                 
                                הצג:
                                כל התגובות לכתבה "הבתים היפים של אנשי האופנה: בווילה הפריזאית של אצולת הנעליים"
                                אזהרה:
                                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד