"נולדתי במושב אוהד שבנגב, וכשהייתי בת 13 עברתי עם משפחתי לקיבוץ בצפון. הקליטה בקיבוץ כנערה הייתה עבורי לא פשוטה. גרנו בבתי נעורים, מבודדים מההורים, והמצב הזה גרם לכך שלא תמיד ההורים היו מודעים למה שקורה איתנו.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- הבעל המסתורי של האישה החזקה ביותר בעולם
"כשהייתי בת 14, היה נער בקיבוץ שהתאהב בי נואשות. הוא היה ילד מקובל וכריזמטי מאוד ורדף אחריי בלי סוף, אבל אני, מה לעשות, הייתי מאוהבת בנער אחר. יום אחד הוא קבע איתי פגישה ואיים עליי באופן מפורש שאם לא אסכים להיות חברה שלו, 'הוא כבר יראה לי מה זה'. אני לא רציתי אותו, והתגובה שלו לא איחרה לבוא: הוא ארגן את כל הבנים לחרם קשה וממושך עליי. שיא החרם היה כשהוא דאג שכל הבנים ילבשו חולצות שעליהן הופיע שם הגנאי שהוא נתן לי. בשלב מסוים, גם בנות הכיתה הצטרפו לחרם.
"זה היה בזמן החופש הגדול, כך שהמחנכים של הכיתה וצוות בית הספר בכלל לא היו מעורבים ולא ידעו מה קורה. במשך שבועיים שלמים לא יצאתי מהחדר שלי. היינו אמורים לעבוד בקיבוץ, ואני אמרתי שאני לא מרגישה טוב. בכיתי המון, הרגשתי חרדה גדולה: מה יהיה? מתי זה ייגמר? בקיבוץ יש קטע של הסתרה, ואסור להלשין על אף אחד. אם את מלשינה, את עלולה לשלם מחיר עוד יותר גבוה. ניסיתי להתמודד עם החרם בכוחות עצמי: פניתי לחברה שהייתה לי, שהמעמד החברתי שלה היה גבוה יותר משלי, והיא וחברה נוספת באו אליי לחדר. ביקשתי מהן שיעזרו לי, הן הזדהו איתי וגילו אמפתיה, אבל לא עשו שום דבר. אני מתארת לעצמי שהן פשוט פחדו להתערב.
"ההורים שלי לא הבינו בהתחלה מה קורה איתי. גם להם אמרתי שאני חולה ולא מרגישה טוב. בסוף נשברתי וסיפרתי להם מה קרה, והם דאגו לשים לחרם הזה סוף. הם פנו להורים של הנער שיזם את החרם, וככה זה נגמר.
"שנים אחר כך הסתובבתי עם הפצע הזה בתוכי. סחבתי איתי את תחושת הדחייה, חוסר הקבלה, ובעיקר הבנתי שכשאני בוחרת במה שטוב עבורי ולא במה שמחליטים בשבילי – יש לזה הרבה פעמים השלכות קשות על החיים שלי. בשלב מסוים חשבתי שהפצע כבר הגליד, אבל אז נתקלתי בסיפור של ילד שעשו לו שיימינג ברשתות החברתיות, והוא התאבד. הסיפור הזה לא נתן לי מנוחה, והבנתי שלא טיפלתי בעצמי מספיק בנושא הזה. הצעתי לצוות בבית הספר של הבת שלי לערוך בכיתות הרצאות בנושא שיימינג ובריונות. ובאמת, בשנים האחרונות אני מרצה בבתי ספר בכל הארץ בנושאים האלה, שהם בנפשי.
"לפני שלוש שנים, בדיוק בזמן שיצאתי מחדר הכושר, הטלפון שלי צלצל. הבן אדם מעבר לקו אמר: 'שלום, זוכרת אותי?' לא זיהיתי ברגע הראשון, והוא סיפר שהוא אותו בחור שהיה מאוהב בי וארגן את החרם עליי בגיל 14. הוא אמר לי: 'בבקשה, אל תנתקי את הטלפון'. הייתי בהלם. שאלתי אותו: 'מה קרה? מה פתאום נזכרת בי אחרי כל השנים?' הוא סיפר שהוא נמצא בתהליך של חזרה בתשובה, ותוך כדי ההתחזקות שלו בדת הוא בודק לאחור את הטעויות שעשה בחיים שלו. הוא אמר לי: 'אני מבין שיש הרבה דברים שחטאתי בהם, כלפי הזולת וכלפי אלוהים'. הוא אמר שהסיפור שלי רודף אותו שנים. שאלתי מי נתן לו את המספר שלי, והוא סיפר שביקש אותו מהאקס המיתולוגי שלי, החבר שהיה לי בקיבוץ ושנשארתי בקשר חברי איתו עד היום.
"הוא שאל אם אהיה מוכנה לסלוח לו. עניתי שסלחתי לו כבר לפני שנים, ושקודם כל סלחתי לעצמי על השנים הרבות של הקושי והכאב. המשכנו לשוחח עוד כמה דקות על העבר. בשלב מסוים לא רציתי שהשיחה תסתיים כל כך מהר. רציתי עוד קצת מהרגע המתוק הזה של הסליחה. אנשים הרי כמעט לא מבקשים סליחה אחד מהשני. מיד בסיום השיחה התקשרתי לאקס המיתולוגי שלי, מי שנתן לבחור את מספר הטלפון שלי. סיפרתי לו בהתרגשות על השיחה ועל התחושה שלי שסגרתי מעגל, והוא אמר: 'בגלל זה אפילו לא חשבתי לבקש ממך רשות לפני שנתתי לו את המספר שלך, כי ידעתי כמה הסיפור הזה הכאיב לך כל השנים'.
שורה תחתונה:
"הלוואי שכל אישה שעברה פגיעה כלשהי, תקבל יום אחד את הטלפון ממי שפגע בה שיאמר לה: 'סליחה, טעיתי, חטאתי'".
______________________________________________________
גם ויקי דור עברה בילדותה חוויה קשה שהשפיעה על כל חייה. הקליקו על התמונה:
מה הסיפור שלכם?
אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו - צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: sipur@laisha.co.il
