החיים כפי שאספתי אותם הביתה: חדש, ישן ומשופץ בדירה אחת

שני דברים עיקריים שובים את הלב כשנכנסים לדירתה של המעצבת רחלי שרפשטיין. הראשון הוא התחושה המשפחתית שעולה מהדירה הצבעונית והחמה, שבולטת בה המחשבה המעשית וההתייחסות לשלוש בנותיה, לא רק בין כתלי חדריהן. ניכר שכל בני הבית שותפים לעיצובו, ושהוא משתנה עם הצרכים, הרצונות והחיים. השני הוא אוסף עבודות האמנות שתלויות בכל אחד מהחדרים – מהסלון ועד חדר הרחצה.

שרפשטיין היא מעצבת מוצר ומעצבת רהיטים, שנולדה בחולון לשני אנשי מדע: אביה כימאי ואמה רוקחת. אבל החיבור לאמנות ולעיצוב בא מהבית, היא אומרת, משום שילדותה הייתה רצופה בנסיעות ושיטוטים ממושכים במוזיאונים.

היא נרשמה ללימודי עיצוב בבית הספר המנוח ''ויטל'', ועשתה תואר שני בעיצוב מוצר (בשונה מעיצוב תעשייתי) ב''דומוס'', האקדמיה המפורסמת במילאנו. אנדריאה ברזני היה אחד המורים שלה, ושם שם נשאבה לעולם החומרים. בפרויקט הגמר שלה שיתפה פעולה עם חברת התיקים "מנדרינה דאק", ועיצבה תיק שהוא רהיט, מחומר קשיח, כך שכשמניחים אותו על הרצפה הוא עומד ככלי קיבול פיסולי, שלא צריך לתלות.

מאז היא משתדלת לנסוע מדי שנה לשבוע העיצוב במילאנו, גם כשהיא כבר אם לשלוש בנות – עלמה בת 13, שירה בת 11 ונגה בת החמש. היא נשואה לאסי, שעובד בחברה המשפחתית לייבוא מכונות מזון.

תמיד עבדה כמעצבת עצמאית, והיום היא חולקת סטודיו עם אאא, בשיתוף פעולה שהיא מגדירה כמפרה ומוצלח. בשנה החולפת עיצבה רהיטים וחללים בבית ספר בשרון, במקביל לפריטים שהיא יוצרת על התפר שבין השימושי לאמנותי, כמו מושבים בהשראת מזרוני ים, מראות משולבות בעיגולי פרספקס זוהרים, ''קופבושקות'' (קופת חיסכון בצורה שמזכירה מטריושקה) וכפפות אגרוף בדוגמאות שונות.

מקדישה יום בשבוע ליצירת פריטים שעל התפר בין השימושי לאמנותי, כמו מראות משולבות עם עיגולי פלקסיגלס זוהרים (משמאל)(צילום: שירן כרמל)

"כל מעצב יוצר למגירה סקיצות שלא מתפתחות", היא אומרת. "אני זכיתי בפריבילגיה – יום בשבוע שבו אני עובדת על משהו שלא חייב להיות לו שימוש. פורקן לאספנות הקצת כפייתית שלי, של חומרים מכל הסוגים. כי כמה אפשר לפלוט מוצרים ממדפסת תלת ממד, כמה מוצרים צריך להוסיף לעולם? יש בזה פיתוי, אבל יש מספיק חומרים מסביב", היא משלבת אג'נדה עיצובית וסביבתית.

''יותר אפשרי לייצר אוסף ישראלי''(צילום: שירן כרמל)

איך נולד אוסף האמנות הביתי? האוצרת העצמאית קרן בר גיל היא חברתה הטובה עוד מימי הצבא. "אסי ואני, כזוג צעיר, קנינו פוסטרים בחנויות מוזיאון וכדומה. האוסף שלנו – שמורכב מעבודות של אמנים ישראלים צעירים – התפתח בזכות החיבור והעבודה אתה. חשוב לנו, לשנינו, למלא את הבית באמנות ישראלית. העבודה הראשונה שקנינו הייתה של אסנת אוסטרליץ, ומפה התפתח האוסף הביתי שלנו".

איך אתם בוחרים?

"קודם כל צריך להיות חיבור של שנינו לעבודה. וגם של הבנות. מרגע שהן מבינות ויכולות להביע דעה – חשוב לנו שהעבודה תמצא חן גם בעיניהן". יצר האספנות של שרפשטיין מתבטא גם באוסף של אבנים, למשל, שלוקטו בכל מקום שהיו בעולם, לצד משהו שקנתה בטמבורייה המקומית.

במסדרון תלויה העבודה היחידה בדירה שאינה של אמנית ישראלית – ציור של ג'ואנה פדרסן הדנית. "החיבור לאמנות ישראלית הוא רגשי. זה המקום שבו אנחנו נמצאים, זה המקום שבו אנחנו יוצרים, משהו בעין הישראלית הוא מובהק. יש גם את ההיבט הכלכלי – יותר אפשרי לייצר אוסף ישראלי. ויש גם משהו בהיכרות עם האמן, במפגש. תמיד משמח לגלות ולשוחח".

חיפשנו חתיכת אדמה

בדירה הזו הם גרים כשלוש שנים. קודם גרו בדירות שכורות. כשחיפשו לקנות, "היה לנו חשוב למצוא חתיכת אדמה, שנוכל לשתול קצת". הם מצאו דירת קרקע ארוכה וצרה, בבניין מגורים באחד הרחובות השקטים בצפון הישן של תל אביב. 115 מטרים רבועים, ועוד 115 מטרים רבועים של גינה מסביב.

לצורך השיפוץ והחלוקה החדשה של הדירה פנו לאדריכלית טולה עמיר. כל הקירות הפנימיים הישנים הוסרו. שלושה חדרים הפכו לחמישה: בתחילה חשבו לייצר לשלוש הבנות מרחב גדול ומשותף עם מחיצות, ובסופו של דבר, אחרי ששאלו את פיהן, החליטו על חדרים נפרדים, קטנים.

דלת הכניסה נפתחת אל המסדרון. מצד ימין הוא מוביל אל חדרי השינה והרחצה; משמאל הוא נפתח אל מרחב פתוח, שבו מחיצות שונות מפרידות בין שימושים שונים – פינת עבודה עם פסנתר וספרייה תחומה במערכת מדפים וינטג'ית שמאחוריה פינת אוכל, ובקצה החלל סלון הפונה בקיר זכוכית גדול אל הגינה. בציר מקביל יש מטבח צר ואחריו מעין מרפסת מקורה שבה פינת ישיבה חיצונית, נינוחה וזרוקה.

מול דלת הכניסה עבודה של אסנת אוסטרליץ ולוקר לכל בן בית(צילום: שירן כרמל)

מדרגה בין המסדרון למפלס הציבורי היא אילוץ טופוגרפי. גם העמודים התומכים היוו אילוץ. לכן הציעה עמיר לרצף את המסדרון בשני סוגי טראצו שונים, שאחד מהם גולש מתוך חדר הרחצה המרכזי והשני יוצר קו ישר. הסלון רוצף באריחי בטון מוחלק, ובחדרי השינה פרקט. כל הקירות לבנים, מלבד הטפטים שהבנות בחרו בחדריהן. "לכל אחת נתתי שלוש אופציות, והן בחרו דוגמאות מאוד עדינות".

הכניסה לחדר ההורים(צילום: שירן כרמל)

וחדר הרחצה שלהם, עם פוסטר של נפוליאון, שקנו כזוג צעיר בטיול לפריז(צילום: שירן כרמל)

בחדר ההורים בולטת שידת מגירות שמקורה בבית מרקחת ישן, ושאותה שרפשטיין שיפצה וצבעה בעצמה. את ארון הקיר היא תיכננה, ומאחר שאליו פונה המיטה, בחרה לו "גוונים של ים". על הקיר מעל המיטה שני צילומים מודפסים של בני בר גיל – אביה של קרן, רופא שיניים במקצועו.

במבואה הקטנה שמחברת בין חדרי הילדות יצרה שרפשטיין על הקיר קומפוזיציה שמורכבת ממגירה מצוירת של יואל גילינסקי, משחק ישן שנקנה בשוק הפשפשים באיטליה, ועגלת תה צבועה.

בחדר של שירה שולחן כתיבה ישן ששופץ ("וינטג'מאניה'') וכיסא ''גוסט'' שקוף מהסדרה של פיליפ סטארק. גם אצל עלמה שולחן וינטג', שהיה פעם בבית חברתה של סבתה. את ארון האמבטיה עיצבה שרפשטיין ממתכת לבנה, מחוררת כמשרבייה.

כל אחת מהבנות בחרה את דוגמת הטפט בחדרה(צילום: שירן כרמל)

במסדרון שובצו שני רהיטים שימושיים. רווח בין עמוד תומך לחדר הרחצה הפך לספרייה צרה; בנישה שמול דלת הכניסה תוכנן ארון לוקרים בהזמנה – לוקר לתיק ולנעליו של כל אחד מבני הבית – שעשוי ממתכת שלא נצבעה, רק נמשכה בלכה, כך שהחלודה המתפתחת דווקא תיראה לעין.

כשיורדים במדרגה נפרש למלוא העין המרחב המשותף, עד קצה הגינה שמאחור. "רצינו שהכל יהיה פתוח, יחד. יש בבית מחשב אחד וטלוויזיה אחת ותקוותינו שזה יישאר ככה, אז חולקים". המחשב בצד, מעט חבוי, "כדי לייצר עוד חלל שאפשר לשהות וגם לארח בו". את הספרייה על הקיר, בהמשך לפסנתר שעליו מנגנות עלמה ושירה, תיכננה שרפשטיין.

פינת העבודה המשותפת(צילום: שירן כרמל)

שולחן האוכל הוא פריט דני מקורי, שהגיע מביתה של סבתא של הצלם יאיר ברק. סביבו כיסאות עץ קלים, "שההורים שלי קנו לפני שנים". מעל תלויה מנורה מהסדרה השרופה של מרטן באס ("שקנינו ב-70% הנחה באאוטלט של 'אקסקלוסיב'"). ארון הוויטרינה הכתום, שמזכיר מעט מקרר, הוא גם וינטג' דני. תיבת העץ שתלויה מעליו היא עבודה של רענן חרל"פ ("הצגנו יחד בתערוכה, והחלפנו עבודות"). זר בלוני הזכוכית הקטנים על הקיר נקנו בטיול בוונציה.

הבלגן במטבח מוסתר מהעין

המטבח צר, אילוץ של המרחב. רק שניים יכולים לעבוד בו יחד. "הבית הקודם שלנו, השכור, היה עצום. בדקתי מה יהיה נוח וכך תיכננו". מחיצת עץ מחוררת מפרידה בין הכיריים ומשטח העבודה לסלון. "רציתי פרטיות, להשאיר את הבלגן לעצמי, כי העין ברחה למטבח תמיד כשנכנסים הביתה". בהמשך היא מתכוונת להשחיל בחורים מוטות עגולים, שישמשו לתלייה.

היו שמחים לעוד כמה מטרים במטבח(צילום: שירן כרמל)

דלתות הארונות נצבעו בירוק-פיסטוק: "לקח זמן לבחור, היה שלב של צהוב. חשבנו שזה ירגיע". נישה בקיר הארונות צופתה בנירוסטה, ומשטח העבודה לבן כקיר. "ברור שהייתי שמחה לעוד כמה מטרים, אבל אנחנו מסתדרים".

שרפשטיין שינתה לא מעט מרהיטי הסלון. לכורסה שקנתה בהביטאט היא קיצצה את הרגליים, הורידה את הכיסוי, ריפדה מחדש והוסיפה גלגלים. שתי כורסאות ישנות מצאה ברחוב וריפדה מחדש. הספה מטולמנ'ס, ומעליה תלויה עבודה של נעמי מנדל. לצד הוויטרינה עומדת מנורה שקופה בעיצוב אריק בן שמחון. על שטיח של חברת GAN, בעיצוב פטריסיה אורקיולה, עומד שולחן קפה ישן ולצידו שני כסאות קטנים מחנות וינטג' ("הרעיון היה שהבנות יישבו איתנו, שיהיו אפשרויות ישיבה גם לגדולים וגם לקטנים"). מזחלת עומדת מתחת למסך הטלוויזיה, "לישיבה נוספת אם צריך, אך היא פחות שימושית".

בסלון אפשרויות ישיבה לגדולים ולקטנים(צילום: שירן כרמל)

תשומת לב לא פחותה הוקדשה לתכנון ועיצוב הגינה. מקלחת חיצונית נוחה לשטוף את החול כשחוזרים מהים, ומרעננת את הילדים כשחם. הכיסא העגול שעיצב תומס הת'רוויק ל''מגיס" הוא "אחד הדברים המרגיעים", אומרת שרפשטיין. בניגוד לחשד שמתעורר במבט ראשון, "הוא שימושי, כיפי ומומלץ".

הכיסא של תומס הת'רוויק, מעידים בני הבית, כיפי ומרגיע(צילום: שירן כרמל)

דשא אין, רק ריצוף, שיחים והעצים הוותיקים סביב. "ידענו שלא נרצה דשא. גם מסיבות אקולוגיות וגם משום שרצינו גינה לאירוח, לא לכדורגל. היינו באמסטרדם ב-Droog hotel ופשוט אהבנו את הגינה שלו, שאפשר לטייל בה למרות שהיא קטנה, והיא עוטפת אותך". אסי תיכנן את הגינה, עם דק ופסי בטון שנחתכו מהאריחים שנותרו מריצוף הסלון. הוא יצר פינות שונות ושבילים. כולם הלכו יחד עם הגנן למשתלה לבחור את הצמחייה.

העדיפו פינות שונות על דשא(צילום: שירן כרמל)

''ארגז החול'' המשפחתי(צילום: שירן כרמל)

מרפסת החוץ מקבילה לסלון, אילוץ (קיר תומך שאי אפשר היה להוריד) שהפך לצ'ופר. היא מרוצפת בטראצו, כמו המסדרון, משיקולים מעשיים וגם כדי ליצור הפרדה חזותית. "בערב אנחנו יושבים כאן הרבה. זה ארגז החול שלנו, את כל הפעילויות היצירתיות המלוכלכות שלנו אנחנו עושים כאן". הפופים הצבעוניים שלה זרוקים על הרצפה, ונדנדה פשוטה תלויה מהפרגולה. "חשוב לי להתייעץ עם כל בני המשפחה. גם כשאני באה לפרויקט בתור מעצבת מבחוץ – אני אוהבת לדבר גם עם הילדים, לא רק עם ההורים".

יש לך פנטזיה על הבית הבא?

"אנחנו אוהבים את השכונה ואת הדירה. אני גם אוהבת שינויים ולשנות. כשגרנו בדירות שכורות זה היה קל, כי כל פעם היה לי 'פרויקט' אחר. כרגע אנחנו שלמים עם הבית והוא עונה על הצרכים – אבל אין לדעת", היא מסכמת בקריצה.

תוכנית הדירה, לפני השיפוץ (מימין) ולאחריו(תוכנית: אדריכלית טולה עמיר)

• טפטים: גולדשטיין
• נגרות: י.י.
• מנורות: אקסקלוסיב, קמחי
• מתלי מגבות: הביטאט, HAY
• מתלי בגדים: MUUTO
• ארון לוקרים: שמוליק מסלמה 46, תל אביב
  

----------------------------------------------

לחצו על התמונה לדירתם של אדריכלית ומעצב גרפי ביפו:

דירתם של אדריכלית ומעצב גרפי בשוק הפשפשים. לחצו לכתבה המלאה (צילום: גדעון לוין)