מורים יקרים, תנו השנה תשומת לב מיוחדת לילדים שמשפחתם התפרקה

שלחו הודעות לשני ההורים, אל תבחרו צד בסכסוך, שימו לב להתנהגויות חריגות של הילד ודברו בכיתה על משפחות מיוחדות. סיגל קפלן עם מכתב למורים לשנה החדשה

סיגל קפלן פורסם: 14.09.17 07:52
"לא בטוח שתוכלו להבחין בסערות הפנימיות האלו בעין בלתי מזוינת בידע. בושה ומבוכה מפתחות יצירתיות בתחום ההסתרה, אבל אתם יכולים להיות הרבה יותר מתוחכמים מהם" (צילום: Shutterstock)
"לא בטוח שתוכלו להבחין בסערות הפנימיות האלו בעין בלתי מזוינת בידע. בושה ומבוכה מפתחות יצירתיות בתחום ההסתרה, אבל אתם יכולים להיות הרבה יותר מתוחכמים מהם" (צילום: Shutterstock)

מורים יקרים, מדי יום נכנסים לכיתה שלכם בין 30 ל-40 ילדים. את חלקם אתם מכירים מקודם, חלקם חדשים, חלקם מגיעים בשמחה וחלקם מבואסים - חלק מהחיים. רציתי לספר לכם שמתוך 2.2 מיליון התלמידים שהתחילו את השנה במוסדות החינוך, כרבע מיליון מגיעים מבתים גרושים.

 

מה עובר עליהם בין הבתים?

חלק מהילדים חדשים בתחום. טרודים בשאלות "אצל מי אני היום?", "לאן אזמין חברים?", "מה אם החברים שלי ידעו?", "לא רוצה שההורים שלי יהיו יחד בבית הספר", "רק שלא יריבו ליד חברים", "עכשיו כשיש לי לימודים ואבא גר רחוק, איך אני אראה אותו?" ועוד ועוד.


חלק מהילדים עם וותק. אל תטעו - וותק לא בהכרח מקנה רווחה נפשית. זה תלוי בפרמטרים שונים. למשל, האם ההורים שלהם בקשר טוב או לא; האם הקשר של הילד טוב עם שני הוריו; איך עבר הקיץ? האם השינויים בזמני השהות יצרו מתחים בין ההורים? האם המתחים יצרו חילופי דברים שאינם נעימים לאוזנם? האם אבא או אמא יצרו זוגיות חדשה? האם עברו דירה? האם נוספו עוד דמויות חדשות לחיים שלהם, אחים חדשים? ילדים של בני זוג?


לא בטוח שתוכלו להבחין בסערות הפנימיות האלו בעין בלתי מזוינת בידע. בושה ומבוכה מפתחות יצירתיות בתחום ההסתרה, אבל אתם יכולים להיות הרבה יותר מתוחכמים מהם. איך? בעזרת מודעות והתכווננות בעיקר, כי כשבית עובר טלטלה והורים עסוקים בהתמודדות האישית שלהם, הם לא תמיד פנויים לראות את הילדים. הנה כמה עצות עבורכם המורים, לשנה החדשה, בעזרתן תוכלו לסייע לילדים שהוריהם נפרדו:

 

אי של שקט ושלמות

אתם, מורים יקרים, מקום נייטרלי בחייהם. אתם לא צד בסכסוך ולכן כשמצוקות יוצאות הן יצאו לא פעם בתחומי בית הספר. יש לכם את היכולת להיות מקום יציב בחייהם, חוף המבטחים שלהם ולתווך את מצוקותיהם להורים. למשל, באסיפת ההורים שתתקיים בקרוב אתם יכולים להגיד להורים שאתם מזמינים אותם לדווח לכם על כל שינוי שמתרחש בבית ובמשפחה ועשוי להשפיע על הילד.

 

הדגישו שינויים אפשריים, כמו מחלה, פרידה, גירושים, מתח בין הורים, אחים חדשים, פיטורים, מוות של מישהו קרוב. תגידו להם שכל דבר כזה יכול לאפשר לכם לגבות את הבית, לתת תמיכה והכלה מותאמת. אחרי הכל, הילדים האלה מבלים איתכם מדי יום שעות רבות ואתם דמויות משמעותיות מאוד בחייהם.

 

שיחה אישית

עוד רעיון נפלא: פנו כמה שעות ותזמינו כל ילד בנפרד ל'שיחת תחילת שנה'. התייחסות אישית עושה פלאים לכל אדם. קל וחומר לילדים. שיחה כזו יכולה לאפשר פתח לתקשורת בלתי אמצעית בה אתם מתחילים באמירה אישית מעודדת, כמו "שמחה כל כך שאתה בכיתה שלי" ולהמשיך בשאלות על מוקדי העניין בחייו, כמו תחביבים, חיות, חוגים. משם מתקדמים לשאלה מעט יותר אישית שמבררת איך הוא מרגיש בכיתה והאם יש משהו שהוא היה רוצה לספר לכם ולשתף אתכם בו. העבירו מסר של אינטימיות וסודיות (כמובן אם אין משהו שמצריך דיווח) וקנחו באמירה מזמינה לדבר איתכם על כל דבר.

 

התנהגויות חריגות

חשוב ביותר: כשילד מרביץ ומתפרע, הגיבו בתקיפות, אבל אל תמהרו להעניש ולכעוס לפני שבררתם קודם כל אם יש משהו שמטריד אותו. אני אגיד משהו מרעיש - ילדים רוצים לשתף פעולה, באמת. אבל כשחששות ופחד בעקבות שינויים בבית מתחילים להשתלט, הם עסוקים יותר בתקשורת הישרדותית ופחות מקדמת. הישרדותית אומרת שהם עסוקים בלפתח עוגנים ולהשען עליהם. כעס והתפרצות מקנים תחושה של שליטה (גם לנו המבוגרים. תראו כמה זמן זוגות שמתגרשים מחזיקים את הכעס לאורך זמן). אם לא תגיבו קודם כל לכעס, אלא לסימפטום, יכול להיות שהוא יראה בכם את אותו העוגן וירגיש יותר בטוח להביע את מה שמטריד אותו.

 

שימו לב לילדים

שימו לב גם לסימנים פחות בולטים. למשל, ילדים שמגיעים עייפים בבוקר, מכונסים מדי בעצמם, בוכים מכל דבר, לא מרוכזים, מתבודדים, עצובים, חווים ירידה בהישגי הלימודים - כל אלו הם סימנים שכדאי להתעכב עליהם. נכון, לא הכל קשור לגירושים, אבל התחושה שמישהו רואה אותך גם כשאתה שקט ומופנם, תורמת לאמון ביחסים מולכם וגורמת להרגשה טובה. רואים אותי.

 

נרמלו את השינוי

הפכו את הנושא האישי לנושא חברתי מבלי להצביע עליו. למשל, דברו על מבני המשפחות השונות הקיימות היום: משולבות, גרושות, יחידניות, חד מיניות וכו'. בעיקר בגילאי היסודי, שם כמות המשפחות המסורתיות גבוהה עדיין לעומת תיכון. צעד שיוריד מתחושת הבושה שמאפיינת הרבה ילדים הבאים מבתים שהוריהם התגרשו ויותר מזה, יסייע לכלל התלמידים בכיתה להכיר ולהבין הרכבים שונים של משפחות ולהתייחס בפתיחות וברגישות לחבריהם הבאים מבתים אלו. אתם יכולים למשל לעשות את זה ממש עכשיו, כשלקראת ראש השנה תבקשו מהם להכין שנה טובה. פשוט תשאלו - "מי צריך כרטיס אחד? מי צריך שניים?"

 

לא לבחור צד

אל תגררו לקונפליקט של הורי הילד, אם קיים, כי כשהורים נמצאים בקשר לא טוב הם לא פעם יגררו אתכם לצד שלהם. זה מתיש והתוצאה היא שלא פעם מורים מתעייפים ובוחרים הורה אחד לשמור איתו על קשר בלתי אמצעי. ואז, כשהילד למשל לא ירגיש טוב, הוא יהיה ההורה שיתקשרו אליו באופן אוטומטי. אל תגררו לסכסוך שלהם. אל תטעו. החוויה שלכם היא החוויה של הילדים, רק שאתם בניגוד לילדים לא מעורבים רגשית ויש לכם שיקול דעת.

 

כל זמן שאין הוראה מגורם מקצועי מוסמך, הקפידו לשתף את שני ההורים. אל תתנו להם לרגע להשתמש בכוח הזה ואל תתנו להורה אחד להרגיש שהוא מודר ממערכת החינוך. גם אם הוא לא היה מעורב בה כל כך טרום הגירושים. עכשיו הכללים הם שונים. הזמינו את שניהם, פנו אל שניהם וחזקו את מעמדו של ההורה החדש במערכת כדמות חשובה מתוך ראיה אחת - הרווחה הנפשית של הילד. זכרו שילדים שואבים הרבה כוח מלדעת שכל המבוגרים המשמעותיים בחייהם מתעניינים בהם ומתקשרים ביניהם.

 

שתהיה לכם שנה של משמעות וסיפוק.

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
יועצת משפחתית ומדריכת הורים במשפחות משולבות (משפחה בה לפחות לאחד מבני הזוג יש ילד/ים ממערכת יחסים קודמת); מייסדת ומנהלת שותפה במיזם "ילדים לפני הכל" - תמיכה, הדרכה, ידע וסיוע לילדים ומשפחות במעברי גירושים ומשפחות בפרק ב' ולאנשי מקצוע. בעלת עמוד הפייסבוק "משפחה משולבת"; עיתונאית ומיצרת תוכן למשחקים שוברי שיגרה בתוך המשפחה בחברת happy days והכי חשוב, כי מכאן הכל התחיל - אמא במשפחה משולבת עם ארבעה ילדים, כלב וחתול.