אדריכלות

    זו שמש? זה לימון? זו ביצה? בית ספר ''איינשטיין'' ביבנה הוא פצצה צהובה

    חוזרים ללימודים בערוץ האדריכלות של Xnet, כתבה שנייה: כך מבליטים בית ספר יסודי למדעים ולטכנולוגיה בסביבת מגורים קבלנית ומשוכפלת, ויוצרים נקודת ציון שכונתית

    מיכאל יעקובסון

    |

    02.09.17 | 22:30

    מבט מגבוה על בית הספר למדעים ולטכנולוגיה ע''ש אלברט איינשטיין ביבנה. בין אם אוהבים או שונאים, הוא שובר את האפרוריות והבנאליות של השכונה (צילום: ליאור גרונדמן)
    מבט מגבוה על בית הספר למדעים ולטכנולוגיה ע''ש אלברט איינשטיין ביבנה. בין אם אוהבים או שונאים, הוא שובר את האפרוריות והבנאליות של השכונה (צילום: ליאור גרונדמן)
    הגגות האלכסוניים מעל אגף כיתות הלימוד בולטים עם הכניסה לחצר בית הספר. "כל הסביבה אפורה ומונוכרומטית", אומרת האדריכלית בתיה סבירסקי-מלול, "ורצינו להבליט את בית הספר שמשרת את ילדי השכונה בצורה נעימה ומשעשעת" (צילום: ליאור גרונדמן)
    אלכסונים חריפים וצבעוניות עזה. המשרד של סבירסקי-מלול מתמחה בתכנון מבני ציבור, ובעיקר מבני חינוך - נושא אליו היא מרגישה קשורה מהבית, היות ושני הוריה וסבתה היו מורים (צילום: ליאור גרונדמן)
    מבט אל החזית האחורית. מבחינת האדריכליות, המרכיב החדשני בפרויקט הוא אולם מרכזי הנמתח לגובה שלוש קומות ומוקף במסדרונות פתוחים (צילום: ליאור גרונדמן)
    הגג החשוף (משמאל) יושב על חלק מכיתות הלימוד בקומה התחתונה ומהווה חצר עליונה. בעתיד, אם יימצאו תקציב ונכונות, יהפוך הגג ל"ירוק" עם צמחייה. רמפה היורדת לחצר אמורה למנוע את שעטת התלמידים במסדרונות ביציאה להפסקות ובחזרה מהן לכיתות (תוכנית: אדר' מרינה סמבליאן, באה אדריכלים)
    תלמידי בית הספר השתתפו בסדנת פעילות עם האדריכלית במהלך תכנונו. "אחת הבעיות היא שהציבור הרחב לא מבין באדריכלות ולכן גם לא יודע להעריך אותה", אומרת האדריכלית. "סדנה מסוג זה פותחת לתלמידים צוהר להבנה" (תוכנית: אדר' מרינה סמבליאן, באה אדריכלים)
    כיתות הלימוד סטנדרטיות. על הקיר האחורי בכל אחת מהן מופיע איור גדול. בכיתות א' נלווה אליו שיר הילדים הנצחי "והילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס (צילום: ליאור גרונדמן)
    בכל קומה שולבו פינות משותפות מסוגים שונים (צילום: ליאור גרונדמן)
    בניית בית הספר החלה בנובמבר 2016 ועדיין לא הסתיימה. המגרש בן 8.5 דונמים, ובבית הספר 16 כיתות לימוד. "הגדר ההיקפית היא דבר נורא ואיום", אומרת סבירסקי-מלול. "לא ניתן לעצב גדר מיוחדת. למשרד החינוך יש הגדרה מאוד קשוחה מהי גדר מוסדית, ולשנות זה סיפור לא פשוט" (צילום: ליאור גרונדמן)

    "למה צהוב?" שאל אב, שבנו עמד להיכנס לכיתה א' בבית הספר היסודי החדש בשכונה "נאות רבין" ביבנה. עמדנו בשבוע שעבר במרפסת דירתו, המשקיפה על בניין בית הספר הצבוע בצבע השמש; הצלם צילם, והאדריכלית בתיה סבירסקי-מלול, מתכננת בית הספר, אמרה שבסין הצהוב הוא הצבע הקיסרי. האב לא השתכנע. סבירסקי-מלול לא התחמקה מתשובה אמיתית. "כל הסביבה אפורה ומונוכרומטית", אמרה לו, "ורצינו להבליט את בית הספר, שמשרת את ילדי השכונה, בצורה נעימה ומשעשעת".

     

    > עוד בסדרה: בית הספר החדש בשוק הסיטונאי בת''א | גן הקובייה בכפר סבא

     

    בית הספר חריג ובולט על רקע שכונת המגורים החדשה  (צילום: ליאור גרונדמן)
      בית הספר חריג ובולט על רקע שכונת המגורים החדשה (צילום: ליאור גרונדמן)

       

      השכונה החדשה בדרום יבנה מצויה בשלבי אכלוס אחרונים, שמונה שנים אחרי שההקמה שלה התחילה. בית הספר היסודי החדש, או בשמו המלא "בית הספר למדעים ולטכנולוגיה ע"ש אלברט איינשטיין", מצטרף לשני בתי ספר יסודיים נוספים (בתכנון האדריכלים דוד נופר ומשה רז) שנבנו בעיר בשנתיים האחרונות.

       

      עיריית יבנה מאפיינת את מוסדות החינוך לפי התמחויות: מוזיקה ואמנויות, סביבה, או מדעים. האדריכלים, מצדם, מאפיינים את בתי הספר בזהות ייחודית: אחד מבתי הספר מורכב מאגפים עגולים, שני מעוצב כפירמידה, והחדש נחתך לאלכסונים דרמטיים הנשקפים כמעט מכל זווית. עיצוב בולט של מבנה חינוך הוא ערך מוסף לאנשי השיווק, ששואפים לאכלס את השכונה החדשה במשפחות ממעמד הביניים.

       

      האמת היא שהמבנים החדשים יתאימו לכל תוכן שירצו לצקת אליהם, בלי קשר לתוכן הלימודי שלהם, ובכלל נדמה שהפוטנציאל התכנוני לא מומש במלואו.

       

      שלוש קומות, 18 כיתות ואולם גדול

       

      בית הספר הצהוב ע"ש איינשטיין ניצב על מגרש בן 8.5 דונם. מדובר במבנה מאורך בן שלוש קומות, ובהן 18 כיתות הפונות צפונה ודרומה. הכניסה דווקא אינה מהרחוב הראשי, אלא משביל הולכי רגל שמקשר שני רחובות מרכזיים בשכונה.

       

      כבר בכניסה לחצר בית הספר נחשפים הגגות האלכסוניים, הבולטים ומצלים על אגף הכיתות. האדריכליות נמנעו מהצבת הצללות, ויצרו מבנה שמצל בעצמו על סביבתו. הרעיון מודגש במרכז הבניין ובחזית הדרומית, שמעוצבת באופן מדורג.

       

      החלל המרכזי מוקף במסדרונות פתוחים ויכול לאכלס את תלמידי בית הספר והוריהם באירועים וטקסים (צילום: ליאור גרונדמן)
        החלל המרכזי מוקף במסדרונות פתוחים ויכול לאכלס את תלמידי בית הספר והוריהם באירועים וטקסים(צילום: ליאור גרונדמן)

         

        אם רוצים לחפש כאן מרכיב יוצא דופן, מלבד הצהוב, הרי שהאדריכליות רואות אותו באולם המרכזי שנמתח לגובה שלוש קומות ומוקף במסדרונות פתוחים, המקושרים לכיתות שסביבו. התלמידים יכולים לשהות בחלל הגדול בהפסקות, או להתכנס בו באירועים ובטקסים, גם עם הוריהם. באולם יש הכנה לגופי תאורה שיתאימו להעלאת הצגות, ומתוכננת גם במה קטנה, שביומיום תשמש לישיבה או למשחק.

         

        בשנים האחרונות רואים אולמות כאלה, בבתי ספר שנבנים בישראל ובעולם. סבירסקי- מלול, שהתנסתה בכך לראשונה כאן, חושבת שאולם כזה הוא "הזדמנות טובה שמאפשרת את הביחד, אבל  ניתן להקים אותו רק כשבונים את בית הספר בפעימה אחת, ולא בשלבים, כפי שהממשלה מתקצבת". כדי לוודא שכל בית הספר ייבנה כמקשה אחת, שילמה העירייה כ-30% מתקציב ההקמה, שהגיע לכ-14 מיליון שקל (כולל פיתוח החצר).

         

        חצר קטנה, חצר עליונה ורמפה

         

        בכל אחת משלוש הקומות שילבו האדריכליות שטחים ייחודיים: בקומת הקרקע של כיתות א' ו-ב' משולבת חצר קטנה ואינטימית הצמודה לכיתות; בקומה השנייה נוצל חלק מגגות הכיתות התחתונות לחצר עליונה, שממנה ניתן לרדת ברמפה ישירות לחצר הגדולה (בתקווה למנוע נהירת תלמידים במדרגות ביציאה להפסקות ובחזרה מהן). בעתיד, מקוות האדריכליות, יימצאו תקציב ונכונות, והגג יהיה "גג ירוק" עם צמחייה. בקומה השלישית, המיועדת לתלמידי ה'-ו', יש מרפסת רחבה המנקזת אליה את המסדרונות ומשקיפה על האולם המרכזי.

         

        הרחבה בקומה השלישית מנקזת אליה את המסדרונות, שבהם יתרוצצו בהפסקות תלמידי כיתות ה'-ו'  (צילום: ליאור גרונדמן)
          הרחבה בקומה השלישית מנקזת אליה את המסדרונות, שבהם יתרוצצו בהפסקות תלמידי כיתות ה'-ו' (צילום: ליאור גרונדמן)

           

          כיתות הלימוד סטנדרטיות, ועל הקיר האחורי שלהן משולב ציור קיר שלא עוצב על ידי האדריכליות. הציורים מעט ילדותיים ולצידם מופיע שיר ילדים פופולרי: בכיתות א' מופיע "והילד הזה הוא אני" של יהודה אטלס; ובכיתות ב' - "אני תמיד נשאר אני" של דתיה בן דור. הבחירה בפזמונים מנומקת כך: "בשביל שאדם יהיה אזרח טוב, הוא קודם כל צריך להתחבר למעגל הראשון  - ל'אני' שלו".

           

          "המסדרון נראה כמו בית מטבחיים"

           

          מתכנני מוסדות חינוך לא נהנים מחופש יצירה מלא. משרד החינוך מטיל גזירות שלא ניתן להימנע מהן, כמו הגדר ההיקפית. "היא דבר נורא ואיום", אומרת סבירסקי-מלול, "אבל אין לנו מה לעשות עם זה. למשרד החינוך יש הגדרה מאוד קשוחה מהי 'גדר מוסדית', ולשנות זה סיפור לא פשוט". גם חיפוי הקרמיקה במסדרונות סופג ממנה ביקורת. "זה נראה כמו בית מטבחיים", היא אומרת, "ובית ספר צריך להיות כמו בית. היה לנו רעיון להשתמש ב-PVC, שהוא חומר פלסטי קשיח, עמיד, אנטי-בקטריאלי וקל לניקוי, מגיע במגוון צבעים וניתן להדפיס עליו. אבל בינתיים לא הצלחנו לשנות".

           

          התלמידים השתתפו בתהליך התכנון

           

          נאמנה לתפישתה שבית הספר הוא ביתם השני של התלמידים, החליטה סבירסקי-מלול לשתף אותם בתהליך התכנון. בית הספר החל לפעול כבר בשנה שעברה, כשהוא מתארח בבית ספר אחר בשכונה, וכך יכלו התלמידים להשתתף בסדנת פעילות, שבמהלכה חוו ביקור וירטואלי בבית הספר העתידי שלהם באמצעות משקפי תלת-ממד (הפרויקט נוצר בתוכנת תלת-ממד).

           

          התלמידים למדו לקרוא את התוכנית והוזמנו לעצב חדרים לפי רצונם  (תוכנית: אדר' מרינה סמבליאן, באה אדריכלים)
            התלמידים למדו לקרוא את התוכנית והוזמנו לעצב חדרים לפי רצונם (תוכנית: אדר' מרינה סמבליאן, באה אדריכלים)

             

            בשלב השני, המעשי, פרשו האדריכליות את תוכניות המבנה, הסבירו לתלמידים כיצד קוראים תוכנית, והזמינו אותם לעצב את החדרים השונים לפי רצונם. "אחת הבעיות היא שהציבור הרחב לא מבין באדריכלות ולכן גם לא יודע להעריך אותה", אומרת האדריכלית. "סדנה מסוג זה פותחת לתלמידים צוהר להבנה", והיא מקווה שיהיו להם הזדמנויות נוספות ללמוד אדריכלות.

             

            לחץ זמנים, תקציב מוגבל

             

            "המכון לפיתוח מבני חינוך", שפעל בעבר במשרד החינוך, עסק בשכלול מודלים קיימים ופיתוח מודלים חדשים של בתי ספר, והגיע להישגים שהשפעתם מורגשת עד היום. עם הזמן דעך, וכיום לא קיים עוד גוף מסוג זה שישפיע על התחום. השינויים בתכנון איטיים יחסית ולא מספקים. לוחות הזמנים לחוצים; התקציב המוגבל תלוי במשרד האוצר; ותקני הבנייה המורכבים רק מתרבים משנה לשנה. תכנון בית הספר ביבנה החל בינואר 2015. עבודות הבנייה באתר החלו לאחר כשנה וחצי, בנובמבר 2016, ועדיין לא הסתיימו. הן יימשכו לאחר פתיחת שנת הלימודים, ובבית הספר מבטיחים שלא בשעות הלימודים.

             

            החזית הדרומית מדורגת ומצלה תחתיה. לתלמידי כיתות א' וב' יש חצר קטנה משותפת  (צילום: ליאור גרונדמן)
              החזית הדרומית מדורגת ומצלה תחתיה. לתלמידי כיתות א' וב' יש חצר קטנה משותפת (צילום: ליאור גרונדמן)
               

               

              בנוסף למגבלות התקציב ולוח הזמנים הצפוף, מנהלי/ות בתי ספר חדשים מתמנים לרוב רק קרוב לפתיחת שנת הלימודים הראשונה של המוסד. כתוצאה מכך הם אינם מעורבים בתהליכי התכנון של בית הספר, והאדריכל לא מקבל משוב מהלקוח - הדייר בבניין - שאינו יכול להביע את דעתו בהתאם לצרכיו. מנהלת בית הספר ביבנה, דקלה שגיא, דווקא נהנתה מאפשרות לא שכיחה להשתתף בתהליך התכנון, ולהביא לשינויים (כמו הזזת חדר המנהלת מהמקום שתוכנן לו במקור, ליד הכניסה, אל המקום המועדף עליה - צמוד לאולם המרכזי) לשביעות רצונן שלה ושל האדריכליות.

               

              שני הוריה וסבתה של האדריכלית היו מורים

               

              סבירסקי-מלול פתחה את משרדה ב-1986, לאחר שעבדה במשרדו של האדריכל דוד ינאי (ממנו כנראה ירשה את האומץ לצורות לא שגרתיות). המשרד מתמחה בתכנון מבני ציבור ובעיקר מבני חינוך - נושא אליו היא מרגישה קשורה מהבית, היות ושני הוריה וסבתה היו מורים.

               

              האדריכליות סבירסקי מלול (משמאל) ומרינה סמבליאן. "בית הספר צריך להיות כמו בית"  (צילום: ליאור גרונדמן)
                האדריכליות סבירסקי מלול (משמאל) ומרינה סמבליאן. "בית הספר צריך להיות כמו בית" (צילום: ליאור גרונדמן)

                 

                בית הספר ע"ש איינשטיין הוא הפרויקט השני שתכננה ביבנה (הראשון היה תחנת הרכבת בקו תל אביב- אשדוד). בתכנון בית הספר הצליחה ליצור, בתקציב נדיב יחסית, מבנה ציבור שבולט בין המבנים הקבלניים הגנריים בשכונה, כאלו שניתן למצוא בכל שכונה שנבנית כיום בישראל. צבע הוא כלי מרכזי וחוזר בעבודתה, ומערך הסביבות המשותפות בבית הספר - החצר הפנימית בכניסה, האולם במרכז בניין הכיתות והחצרות הנוספות - הופך את הבניין ליצירה מורכבת המתמודדת עם אזורים פתוחים וסגורים, מוצלים וחשופים, המוניים ואינטימיים.

                 

                *

                ביום שישי הקרוב, 8 בספטמבר, יתקיים במוזיאון העיצוב בחולון כנס עיצוב ואדריכלות שאצרה סבירסקי-מלול, ויעסוק, בין השאר, ביצירתה של האדריכלית המנוחה זאהה חדיד.

                 

                אדריכלית אחראית: מרינה סמבליאן

                 

                ------------

                כך הפך בית ערבי מפואר למועדונית לילדים בסיכון. לחצו על התצלום

                 

                סוף סוף שימור למטרה טובה: מועדונית - ולא בית לעשירים. לחצו על התצלום (צילום: אלינה יאבטושנקו)

                 

                 
                הצג:
                כל התגובות לכתבה "זו שמש? זה לימון? זו ביצה? בית ספר ''איינשטיין'' ביבנה הוא פצצה צהובה"
                אזהרה:
                פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד