כ-15 שנים וקצת יותר מ-3,000 קילומטרים מפרידים בין הלווייתן ההולנדי לנחש התל אביבי, ובכל זאת הם נראים כאחים, כמעט תאומים. הלווייתן הוא בית מגורים שתכנן משרד האדריכלים ההולנדי De Architekten Cie על גדת הנמל המתחדש באמסטרדם, מדרום-מזרח למרכז העיר. הנחש (ששמו הרשמי "מתחם ברנר") הוא בניין משרדים שתכנן משרד "בר אוריין אדריכלים", על גדת נהר מכוניות בדרך קיבוץ גלויות בדרום תל אביב. הדמיון ביניהם מזמין מבט ומעורר שאלה: מקרי או לא מקרי?
התאומים האלה - אחד בתל אביב והשני באמסטרדם - פותחים סדרת כתבות חדשה על דמיון-השראה-העתקה בערוץ האדריכלות של Xnet.
שם דירות, כאן משרדים
שטחו של מתחם הלווייתן, שהוקם בראשית המילניום, הוא כ-36 אלף מטרים רבועים. הוא נועד לדיור: יש בו כ-214 יחידות דיור, שני שלישים מהן דיור ציבורי, בשכונת מגורים שהוגדרה כשכונה בצפיפות גבוהה.
לעומת זאת, שטחו של מתחם הנחש, שנחנך בשנה שעברה, הוא רק כ-15 אלף מ"ר. יש בו משרדים, ששכרה הממשלה ל-25 שנה, בעבור כ-2,000 עובדים של רשויות המסים והרווחה; והוא ממוקם בין שתי שכונות מגורים מתפתחות - שפירא וקרית שלום.
לראות או לקנות
הלווייתן נראה כנח על גחונו, כשראשו וזנבו מורמים. קומת הקרקע שלו שקועה ובעלת חזית שקופה, המאפשרת לעוברי אורח להציץ אל החצר הפנימית של המתחם. הנחש, שזנבו מפוצל, מתפתל מעל קומת קרקע שקועה ובעלת חזית מסחרית, המאפשרת לעוברי אורח לעשות קניות.
בחזיתות הבהירות של הלווייתן ההולנדי יש חלונות מרצדים בגדלים משתנים (על פי תמהיל הדירות) - שפה שבתחילת המילניום הייתה עדיין חדשה, ויצרה אחידות בעזרת המגוון. זהו אחד מקווי הדמיון הבולטים, כשמתבוננים בבניין של בר אוריין: בחזיתות הנחש הבהירות, שמתקפלות ומתפתלות בכמה מישורים, יש חלונות כהים בגדלים משתנים ובדוגמה מתעתעת - בכל אחת מקומות הבניין יש שני פסי חלונות, כך נדמה שהבניין האופקי גבוה יותר משלוש קומותיו (החלון העליון בכל משרד נפתח לטובת אוורור, והתחתון מזוגג ומכניס אור).
מה קורה בבטן הריקה
דמיון נוסף בין שני המבנים הוא ב"בטן הריקה" - חצר פנימית שהבניין בנוי סביבה. הבטן של הלוויתן מגוּננת, של הנחש - מרוצפת. בתל אביב, מתברר, לא משקיעים בצמחייה כמו בהולנד. חזיתות הבניין הפנימיות סביב חצר הלווייתן מחופות באריחי אבץ, המחזירים אור שמש ומאירים את הדירות שפונות אל החצר. המסדרונות שמקיפים את החזיתות הפנימיות חצובים כפסים לאורכן, וגרמי מדרגות כמו תלויים מחברים בין הקומות.
בתאום התל אביבי, החזיתות הפנימיות (וגם החיצוניות) עשויות בטון (ביחידות טרומיות של חברת "אקרשטיין" שנוצרו במיוחד לפרויקט). הפישוק שיוצר זנב הנחש המפוצל נחתך בגשרים, שמקצרים את ההליכה בין שני אגפיו.
מקורות ההשראה
בראיון עם אביו של "הנחש", האדריכל גידי בר אוריין, שפורסם ב-Xnet בשנה שעברה, הוא איזכר - במודע או שלא - לווייתן, וסיפר שמקור ההשראה שלו היה דווקא מתחם קרית המלאכה הסמוך, שחזיתות בנייניו המאורכות מודרניסטיות – אחידות ומונוטוניות. עכשיו, כשהוא נשאל על הדמיון המובהק לבניין האמסטרדמי, מאזכר בר אוריין השראה אחרת: מגדלי עזריאלי."קשה לומר שהמבנה שאב השראה ישירה ממבנה ספציפי", הוא אומר, "נקודת המוצא הראשונית לתכנון היתה נתוני המגרש יוצאי הדופן - אורכו כ-170 מטרים ומיקומו על כביש סואן וראשי. אך עם זאת, לאחר קבלת ההחלטה על תכנונה של חזית דינמית מרובת פתחים, חשבתי רבות על מגדלי עזריאלי ועל השימוש החכם שנעשה בהם במערכת אלומיניום וגריד, פשוטים לכאורה, כדי ליצור חזית מתוחכמת ומרשימה ללא מאמץ ניכר".
"בר אוריין אדריכלים" הוא המשרד המצליח ביותר בתל אביב בעשור האחרון, מבחינת מספר הפרויקטים שהוא מתכנן למגורים בעיר. בניין המשרדים בדרום תל אביב הוא חריג בגוף העבודות שלו. בין אם ההשראה ל"נחש" עלתה מביקור באמסטרדם או לא, המבנה הזה קורא תיגר על מגדלוני המגורים הקבלניים, המשוכפלים והמאכזבים שנבנים בישראל. מתחם ברנר, גם אם אינו מקורי, הוא לפחות ניסיון אדריכלי הגון למצוא צורה ותוכן.
בריכות שחייה וכדורים פורחים
משרד האדריכלים ההולנדי De Architekten Cie ידוע ברגישותו לחזיתות. בין הפרויקטים עטורי הפרסים שתכנן נמנה מתחם בריכות השחייה בצפון אמסטרדם שהושלם ב-2014, שבו נעטפו חלק מהחזיתות ברשת ברזל עדינה, המנקזת את מי הגשם כמפל רך. בימי חורף קשים, כשהמים קופאים, נראה הבניין כארמון קרח.
בקאושיונג שבדרום טייוואן, תכנן המשרד מרכז לאמנויות המשלב מרחב ציבורי פתוח - מצרך נדיר בעיר הנמל הסואנת, השנייה בגודלה באי. חלק מהחזיתות מקורות בגג, המדמה שורה של פתחי כדורים פורחים הקשורים בחוטים לקרקע. מתחת לפתחים העגולים ממוקמים אזורי ישיבה גדולים המיועדים למנוחה, או לפעילות מתוכננת (של המרכז) וספונטנית (של התושבים).
-----------------------------------------
פתרון מחוץ לקופסה או כלא ארוך? לחצו על התמונה לכתבה המלאה: