האכלתי, כי לא הפסיק לבכות: 10 טעויות שכולנו עושים עם התינוקות

להשכיב רק על צד אחד, להסיר מכשולים ולהעמיס בצעצועים - פעולות קטנות שעשויות לפגוע בהתפתחות של התינוק, וההרגלים שכדאי לאמץ במקומן

רוני לנגרמן-זיו

|

31.08.17 | 08:50

יפעת לוי, מלווה התפתחותית ומתמחה באימון הורים: "הורות היא כמו טנגו: כשאני לוקחת צעד אחורה, אני מאפשרת לילד שלי לקחת צעד קדימה" (צילום: Shutterstock)
יפעת לוי, מלווה התפתחותית ומתמחה באימון הורים: "הורות היא כמו טנגו: כשאני לוקחת צעד אחורה, אני מאפשרת לילד שלי לקחת צעד קדימה" (צילום: Shutterstock)
אנחנו מרימים, מורידים, מרדימים, מאכילים, מחתלים, רוחצים, הופכים, משחקים, מחלצים גרעפסים - אנחנו עושים עשרות פעולות קטנות ביום למען התינוקות הרכים שלנו, שתלויים בנו לחלוטין. העניין הוא שמרגע לרגע הם מתפתחים ואנחנו עוד ממשיכים לעשות בשבילם, וכך בעצם עומדים בדרכם לצעד הבא בהתפתחות ובעצמאות, גם אם מתוך כוונות טובות ואהבה גדולה.

 

"הורות היא כמו טנגו: כשאני לוקחת צעד אחורה, אני מאפשרת לילד שלי לקחת צעד קדימה", אומרת יפעת ידעי, מלווה התפתחותית ומתמחה באימון הורים ממכון אדלר. "הטלפון החכם מזכיר לנו לעדכן תוכנות, אבל החיים לא מזכירים לנו, אנחנו צריכים לזכור לבד: התינוק גדל ומתפתח, ויש דברים שהוא יכול לעשות לבד. למשל, להחזיק בקבוק, לקחת מוצץ, להושיט יד למשחק. אם לא נאפשר לו, איך הוא ילמד? חשוב להיות מודעים לשלב ההתפתחותי שהילד נמצא בו ולאתגר אותו. אבל קודם כל עלינו לאתגר את עצמנו בלשחרר".

 

ואלה עשר הטעויות שכולנו עושים עם התינוקות שלנו:

 

1. להשכיב על הגב

רובנו משכיבים את התינוק על הגב כי אלה הנחיות משרד הבריאות, ומתוך הנחה שזו התנוחה הבטוחה ביותר. וזה אכן חשוב, אבל לא רק.

 

למה לא? "בשכיבה על הגב התינוק חשוף לגירוי יתר, מרגיש פחות מוגן ונבהל בקלות", מסבירה קרן סלומון, מתמחה בליווי התפתחותי ובעלת מרכז "צעד אחר צעד" בקדימה. "בנוסף, נרכשת תבנית מסוימת של הקשתה קלה בגב ובית חזה זקור המקשה את איסוף הגפיים למרכז, מה שעלול ליצור אי־נוחות בשכיבה על הבטן, הרמת הראש מוגבלת, ומנח זה עלול גם לעכב את ההתהפכות".

 

מה כן? "לאפשר לתינוק להתנסות בכל המנחים באופן שווה. ואם הוא מתקשה, נעזור לו: נשכב לידו על מזרן הפעילות, ולאט־לאט נכיר לו את המנח הפחות מוכר. נשלב שירה ומגע. אם הוא בוכה, נרים ונרגיע, ונחזור שוב למנח. בעיניי, תינוק ש'אוהב' מנח מסוים הוא תינוק שהתנסה באותו מנח. אין תינוק שלא אוהב, יש תינוק שלא מכיר".

 

"כל אבני הדרך ההתפתחותיות מתחילות מהבטן: הרמת ראש, התהפכות, זחילת גחון, זחילת שש", מוסיפה ידעי. "לכן כבר מההתחלה, בזמני הערוּת, חשוב שנכיר לתינוק את השכיבה על הבטן. ככל שנשכיב מוקדם יותר את התינוק על הבטן, כך נייצר אצלו יותר תנועתיות".

 

2. להאכיל בתגובה לבכי

"כשהתינוק בוכה, אנחנו נוטים לפנות מהר להאכלה או למוצץ, במיוחד בהתחלה", מסבירה ידעי. "בכי מייצר אצלנו קונוטציות של כאב, פחד, סבל, וכדי להרגיע אנחנו פונים להאכלה".

 

למה לא? "בכי הוא כלי הישרדותי יעיל כי הוא מעורר בנו את הצורך לתת מענה, אך לעתים אנחנו נותנים מענה רגעי ולאו דווקא מענה לצורך האמיתי. האכלה שלא לצורך עלולה להתבטא בעומס במערכת העיכול, בגזים, בפליטות, באי־שקט".

 

מה כן? "לפעמים התינוק זקוק לתחושת ביטחון, לחוויות רחמיות. נרים אותו, נערסל אותו, נטפח על גבו, נשמיע קול מונוטוני בחצי טון מעל הבכי שלו - זה ייצור אצלו שקט. אם זה עוזר, נראה שהיה צורך במגע ואז לא האכלנו שלא לצורך. חשוב להיות קשובים לצרכים של התינוק, לעצור, להקשיב, לנסות. הורות היא ניסוי וטעייה".

 

3. להשכיב על צד אחד

"לעתים אנחנו מעדיפים להשכיב רק על צד אחד כדי לראות טוב יותר את התינוק, או שאנחנו מניחים אותו תמיד מהצד שנוח לנו, וכך, מבלי לשים לב, מתפתחת אצל התינוק העדפה לצד מסוים", מסבירה סלומון.

 

למה לא? "הסיבה לכך היא טורטיקוליס (קיצור של שרירי הצוואר לצד אחד). זה יכול לקרות עקב העדפה מולדת של התינוק או כאמור, בעקבות העדפה נרכשת - 'טורטיקוליס יזום', כשאנחנו משכיבים אותו רק על צד אחד".

 

מה כן? "הנטייה של ההורה היא לעזור לתינוק ולסובב את ראשו, אך כך התינוק אינו לומד לעשות זאת בעצמו. כדי לעודד אותו לכך, נשכב בצד שאליו מופנה כרגיל הראש של התינוק, ובעזרת יצירת קשר עין נגרור את מבטו עד הפניית ראש לצד השני. ייתכן שזה יקרה בהדרגה עד הפניית ראש מלאה".

 

4. להרדים

"בהתחלה אנחנו מתווכים לתינוק שלנו את העולם, את המעברים, הוא זקוק לחום ולמגע כדי למצוא שקט", מסבירה ידעי, "וכשהתינוק בוכה אנחנו מרימים אותו במטרה להרגיע ולהרדים".

 

למה לא? "המטרה שלנו היא ללמד את התינוק הירדמות עצמאית ולא לפתח הרגל של תלות בנו כדי להירדם".

 

מה כן? "לקחת את התינוק, לטפוח על גבו, לנוע, להשמיע קול מונוטוני ואז להוריד את העוצמות של הטפיחה והקול. כדי שאת ההירדמות הסופית הוא יעשה בצורה עצמאית, רגע לפני שהוא נרדם אני מניחה אותו, אך ממשיכה במגע קל. תינוק יכול להירדם לבד, לפעמים הוא צריך קצת עזרה".

 

5. להפוך

לצורך הנוחות שלנו או מתוך חוסר ידע, אנחנו מרימים את התינוק באוויר ומניחים אותו במנח אחר.

 

למה לא? "אם נרים את התינוק באוויר ונניח אותו על הבטן, מה הוא ילמד מזה?" שואלת ידעי, "שככה זה בחיים? שתמיד יהיה מישהו שירים אותי ויניח אותי?".

 

מה כן? "להפוך אותו באופן שהכי קרוב למציאות: על המשטח ולא באוויר, דרך הרגליים. כשהיד שלו נשארת מתחת לבית החזה, לא למהר לחלץ אותה. כשאנחנו עושים זאת, אנחנו מונעים ממנו ללמוד לעשות זאת בעצמו".

 

6. להציף בגירויים

אנחנו רוצים הכל בשביל הילדים שלנו, שיהיו להם הצעצועים הכי חדשים, שלא יחסר להם דבר.

 

למה לא? "אין צורך להציף את הבית בצעצועים", אומרת ידעי. "אם מניחים סביב התינוק המון צעצועים, במרחק נגיעה, הכל נגיש לו. למה שתהיה לו מוטיבציה להתהפך, להתקדם? זה גם מייצר עומס. אין לו הזדמנות לחקור משהו לעומק. היכולת ללמד את הילדים להסתפק בדבר אחד חשובה במיוחד, בעולם של שפע והצפה. בנוסף, ההצפה החושית מעמיסה על מערכת העצבים. למשל, כניסה לקניון עם תינוק במנשא כשהפנים שלו כלפי חוץ והוא חשוף לכל, עלולה לגרום לאי־נוחות, להתעוררויות מרובות. כשילד שמתרגל לעודף גירויים מגיע לכיתה א' ויש רק מורה אחת שעומדת ומדברת - זה משעמם, אין הרבה גירויים כמו שהוא רגיל".

 

מה כן? "התינוק זקוק בעיקר לחוויות חושיות של מגע ותנועה ופחות לגירוי הוויזואלי. עם הזמן יש להתחיל לחשוף אותו במינון המתאים. למשל, כדי לעודד קשר עין־יד, מומלץ להניח צעצוע אחד במרחק מה ממנו, כך שיתאמץ להגיע ויוכל לחקור".

 

הצפת הבית בצעצועים תגרום לירידת המוטיבציה של התינוק להתקדם ולהתפתח (צילום: Shutterstock)
    הצפת הבית בצעצועים תגרום לירידת המוטיבציה של התינוק להתקדם ולהתפתח(צילום: Shutterstock)

     

    7. לפנות מכשולים

    "כשהתינוק מתחיל להתהפך או לזחול, אנחנו נוטים לפנות לו את הדרך ממכשולים - כיסאות, שולחנות, כריות", מסבירה ידעי.

     

    למה לא? מה הוא לומד מכך? שהעולם יפנה לו את הדרך?

     

    מה כן? להשאיר את המכשולים (הלא מסוכנים) בדרכו. "כמה למידה יש מלנסות לעבור את המכשולים: פתרון בעיות, התנסות מוטורית, עמידה באתגרים, זה נותן להם המון ביטחון: הם לומדים שהסביבה מאמינה ביכולות שלהם, וכתוצאה מכך גם הם לומדים להאמין בעצמם".

     

    8. להניח בטרמפולינה מול הטלוויזיה

    כשאנחנו עסוקים בעניינינו, להשכיב את התינוק בטרמפולינה מול הטלוויזיה נראה לנו כאלטרנטיבה בטוחה לבייביסיטר.

     

    למה לא? "בשנת חייו הראשונה, התינוק מפתח את השרירים הגדולים בגופו - הרמת ראש, הושטת יד, זחילה, ישיבה, הליכה", מסבירה מאיה וברמן שוסטק – מאבחנת ומלווה התפתחותית תפקודית NDFA. "הטרמפולינה כמעט אינה מאפשרת תזוזה בשלב התפתחותי כה חשוב. בנוסף, מסך הטלוויזיה גורם לגירוי יתר ויזואלי ושמיעתי. חשוב למנוע מהתינוק את המרקע".

     

    מה כן? "מומלץ לתת לתינוק מרחב תנועה בטוח ולהניח אותו על השטיח או על משטח פעילות ולוודא שהורחקו מסביבתו חפצים שעלולים לסכן אותו; במקום טלוויזיה - מומלץ להשמיע לו שירים בעוצמת קול סבירה".

     

    חשוב למנוע מהתינוק את המרקע (צילום: Shutterstock)
      חשוב למנוע מהתינוק את המרקע(צילום: Shutterstock)

       

      9. להושיב

      "הושבת התינוק טרם זמנו היא כל ישיבה שאינה באה מצדו באופן עצמאי - עלינו, על הרצפה, בטיולון או בכיסא אוכל", מסבירה סלומון. "טווח הגילים לישיבה עצמאית נע בין שבעה לעשרה חודשים, והיא מתבצעת דרך המעבר מעמידת שש".

       

      למה לא? "לרוב ההורה רוצה שילדו כבר ישב כדי שיראה את העולם, שיוכל לשחק במשחקים מורכבים, כי הגיע זמן לאכילת מוצקים, או כדי שייהנה מהטיול בעגלה. לא תמיד הרצונות הללו קשורים לשלב ההתפתחותי של התינוק".

       

      מה כן? "עלינו לתת לתינוק להתקדם בקצב שלו", מסבירה ידעי. "נדרשת בשלות לפעולה, ואנחנו לא רוצים לקחת אותו למקום שהוא לא בשל אליו. זה מכניס סטרס למערכת. 'התינוק רוצה לשבת' זו פרשנות שלנו. גם אם הוא מתרומם קצת בטיולון לישיבה בעזרת הידיים - מערכת שיווי המשקל עדיין לא מפותחת. סבלנות".

       

      10. להעמיד ולהוליך

      "טווח הגילים לעמידה בתמיכה ביוזמתו של התינוק נע בין תשעה ל־11 חודשים, עמידה ללא תמיכה והליכה עצמאית מתרחשות בין גיל 11 חודשים לשנה וחצי", מסבירה סלומון. "נראה לנו ש'הוא ממש רוצה לעמוד', ש'הוא מאוד מרוצה כשמעמידים אותו' וש'אם רק ניתן לו ידיים הוא פשוט ירוץ' – אך לא תמיד הרצון שלנו שהתינוק יעמוד וילך מתאים לשלב ההתפתחותי שלו".

       

      למה לא? "התינוק יתחיל ללכת כששרירי הרגליים שלו יהיו מספיק חזקים להחזיק את גופו, וכשמערכת שיווי המשקל תהיה מפותחת", מסבירה וברמן שוסטק. "כשאנחנו מוליכים את התינוק או נותנים לו להתהלך עם הליכון, אנחנו לא תורמים לו דבר, להפך - פעולה זו מעמידה אותו בסכנת נפילה ואינה מקדמת להליכה עצמאית". סלומון: "בשלב טרום ההליכה העצמאית אל תאפשרו לו לגרור ולהיגרר אחר חפצים עם גלגלים שנעים מהר. זה עלול לפתח הליכה על קצות האצבעות, ובנוסף זה מסוכן". ידעי: "כשאנחנו נותנים יד לתינוק שעוד לא הולך בכוחות עצמו ללא תמיכה, אנחנו מלמדים אותו להישען ולא להיות עצמאי. רק כשהוא יעשה את הצעד הראשון בלי ידיים הוא יוכל לסמוך על עצמו".

       

      מה כן? "רדו לגובה הילד, שבו מולו על העקבים, הגישו לו שתי ידיים מקדימה ומלמטה, ובכל פעם נתקו יד. בשלב מתקדם יותר התקדמו במנח זה לאט־לאט בקצב של הילד, כשהדגש הוא לתת ידיים מלמטה - כך מסתמך הילד על מערכת שיווי המשקל שלו ולא נגרר על ידי ההורה", מסבירה סלומון.

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד