איך הגיע הונדה למעמד המכובד? אולי בגלל החיבור ההדוק שלה לספורט המוטורי (פורמולה 1 ועולם מרוצי האופנועים), אולי כי הונדה היא יצרנית המנועים הגדולה בעולם (עם כ-30 מיליון מנועים היוצרים בה מדי שנה), אולי כי היא יצרנית האופנועים השנייה בגודלה בעולם ומשווקת רכבי הפנאי-שטח הגדולה ביותר בצפון אמריקה (בעיקר עם דגמי ה-H-RV וה-C-RV). ואולי גם בגלל דגם אחד, רב-מכר היסטרי וכמעט מיתולוגי, שמתחבר יותר מכל למותג: סיביק.
את הסיביק (Civic) הציגה הונדה לראשונה בשנת 1972, כמכונית קומפקטית-משפחתית חסכונית ויעילה. לטובת נתוני המכירות שיחק משבר הנפט הראשון, בשלהי 1973, שהביא לביקוש עצום למכוניות חסכוניות בדלק.
המותג שמר על מיצובו ומיקומו בצמרת המכירות בארצות הברית, יפאן ומדינות נוספות, כולל ישראל, בעיקר תוך שימוש בטכנולוגיות שהבטיחו (ולרוב גם קיימו) ביצועים, איכות ואמינות, ועיצוב פנים שהתאים למשפחות קטנות עם ילדים. כתוצאה מכך – גם שמירת הערך כמשומשות הייתה טובה, וזה עניין חשוב לכל לקוח, במיוחד לישראלים.
המיצוב הגבוה ותדמית האיכות והביצועים אפשרו להונדה למכור את הסיביק בישראל במחירים גבוהים יותר מהמקובל בקטגוריית המשפחתיות-קומפקטיות. הסיביק התברגה, ברוב השנים, מעל המתחרות הרבות בקטגוריה. אם תרצו – אפשר היה לסווג אותה כ"משפחתית פלוס" או כ"תת-פרימיום".
אבל לא הכל היה ורוד: הסיביק התחילה גבוה, אבל לא התפתחה בקצב הראוי. בשעה שרוב היצרניות באירופה עברו למנועי טורבו קטני נפח ורבי הספק - לטובת חיסכון במשקל, צריכת דלק משופרת, זיהום אוויר נמוך וביצועים זריזים - דבקו בהונדה במנועים אטמוספריים עתירי נפח, כמו של פעם; בתקופות בהן העיצוב הוכיח עצמו כאלמנט שיווקי מוביל – התקשו הלקוחות להבדיל בין סיביק מדור שבע, שמונה או תשע. וכך, גדל הפער בין התדמית לשטח ובין הכסף לתמורה, עד שגם בהונדה הבינו, שחייבים לעשות שינוי של ממש.
סיביק דור 10: המהפך
45 שנים אחרי שהוצגה לראשונה, מגיע הדור ה-10 של הסיביק, ונראה, שבהונדה לקחו ברצינות את הצורך במהפך אמיתי.
למעשה, כמעט הכל בדגם הזה חדש לגמרי, החל מהשלדה – שהיא קלה מהקודמת אבל קשיחה וחזקה בהרבה, דרך העיצוב החיצוני – שהוא ספורטיבי, אגרסיבי, אפילו "קומיקסי" למדי, ובעל צללית נמוכה ומרכז כובד נמוך יותר לטובת ביצועים משופרים, ועד למנועים, לאבזור ולבטיחות.
נתחיל במנועים: הם אולי המהפך האמיתי בסיביק: נפח המנוע הבסיסי הוא 1,000 סמ"ק (לעומת 1,800-1,600 בדגמים קודמים), יש לו רק 3 צילינדרים אבל בעזרת הטורבו הוא מפיק 129 כ"ס (18.4 קג"מ בגרסה האוטומטית). זה לא הרבה ביחס לרוב המשפחתיות שבאותה ליגת מחיר, אבל הוא גם לא חלש: מנוע הסקודה אוקטביה – גם 1,000 סמ"ק – מפיק 115 כ"ס (אבל מומנט טוב יותר), טויוטה קורולה עם 132 כ"ס ויונדאי אלנטרה – 127 כ"ס. איך הביצועים שלו? לגמרי בסדר.
ביחס למנוע 3 צילינדרים אחרים הוא שקט ולא רועד, יש לו כוח מספיק בנסיעה שיוט ורק כשצריך תאוצות מיידיות (יציאה לעקיפות למשל, או ביצועים אגרסיביים בכביש הררי) הוא מהסס מעט.
אולי הסיבה נעוצה גם בתיבת ההילוכים האוטומטית, שהיא מהסוג הרציף, המתמקד בחיסכון בדלק על חשבון ביצועים. אגב דלק: הצריכה המעשית עמדה על כ-14-13 ק"מ לליטר. לא רע, אבל גם לא מצוין.
הלאה – לעיצוב החיצוני: הוא אגרסיבי, צעקני, מזכיר ביותר ממשהו את ה-C-HR או את הפריוס של טויוטה, וגם את הוולוסטר הוותיקה של יונדאי. יש מי שאוהבים עיצובים כאלה, יש מי שיטענו ש מדובר בגימיק שלא יחזיק מעמד לאורך זמן ויהפוך למעייף. עניין של טעם. מצד שני – מדובר באלמנטים שיזהו את המוצר, בניגוד לדורות קודמים של הסיביק (בעיקר הדגמים הקלאסי, בעלי תא המטען), שהיו אנמיים מדי בעיצובם.
מרחב הפנים? טוב מאוד. יש שפע מקום, גם מלפנים וגם מאחור. שתי הערות: מושב הנוסע שליד הנהג נמוך מדי ואין אפשרות להגביה את הכיסא. ומאחור – אם היושבים שם גבוהים מדי (נניח, מעל 1.80 מטר) – התקרה הנמוכה תפריע להם. אבל אם מדובר בילדים – הכל בסדר, ויותר מכך. תא המטען? בסדר. עמוק ונגיש.
סביבת הנהג? מעוצבת היטב, מהמכוניות שבהן "הכל נמצא במקום". מצד שני – חבל שחסכו פה בכמה דברים קטנים. ההגנה למשל, אינו מצופה בעור כמו בלא מעט מכוניות אחרות באותה רמת מחיר (ומעלה, כמובן), אלא במין פלסטיק בעל תחושה זולה. יהיו מי שדווקא הנקודה הזאת תפגום ברושם הכללי שלהם לגבי המכונית.
בטיחות? מצד אחד – יש כאן בשורה חשובה: הסיביק מצוידת במקור בחבילת בטיחות מתקדמת במיוחד הכוללת בקרה אקטיבית לסטייה מנתיב, בלימה אוטונומית, בקרת שיוט (קרוז קונטרול) אקטיבי, "בליינד ספוט" (התראה על רכב הנמצא לצדכם) ועוד, וזה ממש מצוין ובעל יכולת להציל חיים ולמנוע תאונה. המערכות פועלות טוב כל כך, עד שאם אתם זוחלים בפקק מתיש, תוכלו להפעיל את בקרת השיוט ולעזוב הכל – הגה, בלמים ודוושה, והרכב יסתדר לבד.
מצד שני – הסיביק אכזבה במבחן הריסוק האחרון שערך ארגון הבטיחות האירופאי, EuroNCAP, כשקיבלה 4 כוכבים בלבד, בגלל ציון בינוני-נמוך בהגנה על ילדים (אבל בשאר הפרמטרים הציונים היו גבוהים). אפשר להניח, שבהונדה ייצאו למתיחת פנים מזורזת ולמבחן נוסף, שיתקן את המצב. כך או כך, 4 כוכבים במבחן מ-2017 זה עדיין בגדר ה"בסדר פלוס".
עדיין לא השיגה את הכוכב החמישי. הונדה סיביק במבחן הריסוק:
אז למי היא מתאימה?
למשפחה עם שני ילדים, שמחפשת מכונית שגרתית פחות.
פלוס: מרחב פנים, מנוע, אמצעי בטיחות מתקדמים.
מינוס: עיצוב חיצוני, תיבת הילוכים.
שורה תחתונה: סוף סוף ה"סיביק" מיישרת קו עם הקומפקטיות-משפחתיות האחרות, גם בגזרת המנוע וגם במחיר (מ-132 אלף שקל). עכשיו כמעט כל אחד יכול לקחת אותה בחשבון.
