העיצוב המרשים של תערוכת בוגרי האדריכלות בת''א חיפּה על התוכן

תערוכת 60 הבוגרים של בית הספר לאדריכלות באוניברסיטת תל אביב הייתה, כפי שכתב כאן מיכאל יעקובסון, מפגן ראווה שאמור לסקרן את ציבור העוברים בכיכר הכניסה הראשית לקמפוס, כדי למשוך אותו פנימה אל חלל הגלריה האוניברסיטאית. גשר על גבי פיגומים ומרפסת תצפית בקצהו יצא מהגלריה, והזמין את ציבור הסקרנים לעלות עליו ולגלות מה מוצג בפנים. גם עיצוב הפנים השרה תחושה של תערוכה המכבדת את העבודות המוצגות בה. העבודות עצמן נעשו בכישרון, וכמעט כולן שילבו גם תצוגת וידאו או תצוגות דינמיות אחרות, ולא רק עבודות על נייר.

• העבודות הבולטות בתערוכת בוגרי האדריכלות של ויצו חיפה
  

ובכל זאת, רוב העבודות הן שיח פנימי של בית הספר מול קומץ אדריכלים וסטודנטים, וספק אם שיח כזה מעניין מישהו מהעוברים והשבים בכיכר. בניגוד לתערוכת השנה שעברה, שבה הוצגו עבודות שהציבור יכול היה להבין אותן, להתחבר אליהן ואף לראותן בקנה מידה אמיתי בחלל - ממש בנויות – הפעם העבודות מרוחקות. הנושאים אמנם מגוונים, אך בהחלט לא מסעירים. רוב הבוגרים התעסקו בתל אביב, כצפוי וכמובן מבית ספר שממוקם בעיר: בית הלוויות רדינג, רחוב הארבעה, פארק צמרת, לונדון מיניסטור, שכונת הארגזים, שפך הירקון, שדה דב, קרית המלאכה וכמובן תחנה מרכזית חדשה וישנה שחוזרת שוב ושוב ללא חידוש.

רק הצעה אחת בתוך העיר הייתה, בעיניי, מעניינת ושונה: הצעתה של מיכל  הררי להקים בית קברות במקום גן העיר, ליד בניין העירייה, כלומר במקום להרחיק את המתים מהעיר, להשאירם בסביבתם בין המגורים וכחלק מהחיים, קצת בדומה לבית הקברות הישן ברחוב טרומפלדור הנמצא היום בלב העיר תל אביב.

מכל מקום, סדרת העבודות המעניינת עסקה במה שנמצא מחוץ לתל אביב, וכמו בתערוכה אשתקד, כל העבודות הללו הוכנו בהנחייתה של פרופ' איילה רונאל. במסגרת הסטודיו הוצגו עבודות במקומות לא שגרתיים בשולי החברה, בעלי פוטנציאל לא מנוצל, כשלאדריכל ניתנת הזדמנות לחולל שינוי אמיתי לטובת הציבור. לא עוד בניןי או פחות בניין, אלא תפישת עולם, זיהוי חולשות ומציאת מקומות מיוחדים שבהם נדרש אדריכל לחולל שינוי מבני וחברתי. כך מצאנו עבודות על קברי צדיקים בטבריה, על מוביל המים הארצי, על קו הגבול בין ירושלים המזרחית והמערבית ועוד. עבודות אלה חרגו מהשיח המצומצם של קהילת האדריכלות, חשפו מקומות מעניינים ונקודות למחשבה, וגם הוצגו חזותית באופן שונה מהעבודות האחרות - כך שהעבודות עצמן הפכו מהגשה אדריכלית למוצג בגלריה.

כבול בקניין / ניצן הס

זאת עבודה שהוקדשה לנושא מרתק ולא נדוש, תוך בדיקתם של נכסי כנסייה העומדים נטושים, לא פתוחים לציבור או בלתי מנוצלים, ויוצרים "חורים" במרקם העירוני בירושלים. ניצן הס, שגדלה במושבה הגרמנית בירושלים, מיפתה את האתרים בעיר, הציגה אותם בצורה מרשימה על גבי מפה גדולה שעליה הוקרנו שרטוטים וסימונים בתאורה מתחלפת, והציעה דרך אפשרית שתיצוק לשני מקומות תוכן ותחזק בתוך כך את המרקם העירוני: בנקודה אחת היה מגרש ריק בבעלות הפדרציה הרוסית (שהלאימה את אדמות הכנסייה הרוסית), והס גילתה שיש תכנון עתידי להקים שם שגרירות רוסית - שאותו הס מתכננת בפרויקט. נקודה שנייה היא מבנה נטוש - "טרה סנטה", שהיה קולג' בדגש על ספורט לפני הקמת המדינה, אחר כך שימש את האוניברסיטה העברית, ומשנות התשעים עומד נטוש בעקבות פסיקת בית המשפט שיש להחזיר את המבנה לכנסייה. הס מציעה לחזור ולהקים במקום אקדמיה לספורט.

העיר שחולקה לה יחדיו / עידו זיגלבוים

זו עבודה שבוחנת את קו הגבול המדיני העירוני של 1949, העובר בלב ירושלים, וגם לאחר 50 שנה עדיין ניכר בשטח, בעיקר בהיותו שטח הפקר שנשאר ריק מתוכן ומבנייה. למרות כל המאבקים על ירושלים, בעיקר בחלקיה המזרחיים, מתגלה שדווקא קו הגבול נשאר חלל ריק. הפרויקט בוחן ארבעה מקומות לאורכו - הר הצופים, גבעת התחמושת, גיא בן הינום ושער שכם – ומציע תוספת בנייה במקומות הללו.

חברת המים - המוביל הארצי - מתשתית לאומית לתשתית חברתית / אלון דוד

הנה עוד עבודה שלוקחת תוואי ועובדת לאורכו, והפעם זהו המוביל הארצי – פרויקט לאומי אדיר-ממדים, בעל נראות עצומה בנוף, שלא נשאר טבעי כתוצאה ממנו: מאגרים, תעלות מים, תפיסת מעיינות והובלת מים לנגב. עשרות שנים לאחר שהמוביל הארצי נחנך, זהו עדיין פרויקט חצי-סודי, שנחבא אל ההרים מאחורי גדרות תיל ודרכי טשטוש, כמו בסיס צבאי סודי. הפרויקט בוחן כיצד ניתן להשתמש בתשתית הלאומית הזו כתשתית לחיי חברה, שתאחד אוכלוסיות שונות לאורך תוואי המוביל. כך מוצע להקים בתחנת סינון מרכז חינוך, ובתחנת ויסות המים - מרכז מרפאות אזורי.

שוויון נפש / תם לנגה

זו העבודה האמנותית והעדינה מכל העבודות שהוצגו בתערוכה. גיליונות חצי שקופים תלויים במרחק על גבי מודל טופוגרפי, ומייצרים אפקט של ריחוף שברירי ועדין כתחרה, הבולט שבעתיים על רקע הפיגומים הגסים שמהם נתלתה העבודה ברכות. הפרויקט עוסק בסוגייה עדינה לא פחות - יחסי הריבונות בין המטרופולין לפריפריה - במקרה מבחן מורכב ועדין בין העיר באר שבע לפזורה הבדואית שסביבה. הפרויקט מציע מבנה מודולרי המאפשר מגוון שימושים שונים. זאת עבודה שמעמידה את הצופה נפעם וחסר שוויון נפש (בניגוד לשמה), אם כי יש לציין שהפרויקט נשאר כמו העבודה עצמה - מעט אמנותי מדי, לא מספיק ברור וחסר המחשות. וכך הוא ריחף לו בשוויון נפש בחלל האדריכלות והגלריה.

מיכאל יעקובסון דווקא חשב שהתערוכה השאירה מאחור את המתחרה מבצלאל. לחצו על התצלום:

 

מיכאל יעקובסון חשב אחרת והחמיא לתערוכת של ת''א. לחצו על התצלום (צילום: מיכאל יעקובסון)