אחד זה לגמרי מוצלח: למה כולם טוענים שהילד שלי צריך אח?

במדינה שמקדשת את הילודה, אין מקום לחד-ילדיים - הורים שהחליטו לבד או שגורלם החליט בשבילם לגדל רק ילד אחד. גם אם תגיע חסידה, אני אסביר לה שיש טעות בכתובת

נועה רום

|

07.08.17 | 08:57

הילד שלי מבקש אח או אחות. יכולתי לשלוף מולו מחקר שבו נמצא כי ילד יחיד הוא מאושר יותר, עצמאי ומצליחני
הילד שלי מבקש אח או אחות. יכולתי לשלוף מולו מחקר שבו נמצא כי ילד יחיד הוא מאושר יותר, עצמאי ומצליחני

לבסוף היתה הסכמה ביניהם שלפחות תוכי. אם אני לא מביאה לילד כלב או חתול, כדאי שאכניס לביתי ציפור שתצרח בוקר ולילה "אורי, אפשר לבקש שקט?" או לחלופין "אורי, תחליש את הטלוויזיה". בחיי שהתוכי לא יבין שלא צורחים בבית. כלומר, לא בין שתיים לארבע.

 

"כי הילד צריך בעל חיים", מסבירות לי נשמות טובות. הוא בן יחיד. כלומר, הוא צריך אח או אחות ובהיעדר אחד או שניים שכאלה, אם יש בי מידת רחמים כלפי בני יחידי, לפחות שאחזיק בביתי חיה ידידותית כדי שהילד לא ירגיש בודד. בהנחה שהחלטתי סופית שאני דנה אותו לחיי יחידנות. באמת החלטת? ולגבי התוכי?

 

הטורים הקודמים של נועה:

 

הלחצים הפכו לאיומים

אז אני לא רוצה עוד ילד או ילדה וגם לא תוכי. אני אוהבת ילדים. שלושה, ארבעה, תביאו חמישה, רק שיהיו אצלכם. אלטף, אנשק ואלך לביתי עם בני יחידי ללא חתולה חומית או ציפור בכלוב שמנשנשת זרעים. אבל אין שקט לאותן נשמות, כי יש להם ילדים, יש להם מחקרים ויש להם מה להסביר לי למקרה שלא הבנתי.

 

ההצקות החלו לזרום לעברי באיטיות. כלומר מהרגע שהפכתי אמא. כשהילד בכה ונמרח על הרצפה בסופר או כשרצה עוד צעצוע שהוא לא צריך, לנשמות היה הסבר ברור: ילד יחיד הוא ילד מפונק. בעודי גוררת את הבוכה הביתה נתקעתי בשורה של נשים גוררות ילדים בוכים וצורחים. חשבתי לשאול אותן אם גם הן בקבוצת האי-זוגי אבל לא רציתי להפריע לשלווה המשפחתית.

 

כשהילד בגר קצת, הלחצים הפכו לאיומים, כי יש עוד מחקרים - והילד, על פי מה שכתוב במאמר משנת 2005, עלול להפוך לנער מופנם וחסר יכולות חברתיות. התלבטתי איך להתווכח עם הממצאים החד משמעיים שהביאו הנשמות בעוד הם צורחים שיהיה שקט בבית. אי אפשר לדבר כשהילדים שלהם מכסחים אחת את השני.

 

זה לא שקמתי בוקר אחד עם אג'נדה אנטי אחית. יש לי שני אחים ובחיי שאני ממש אוהבת אותם. החיים זה מה שקרה. הפכתי לאם יחידנית. היתה תקופה שרציתי משפחה גדולה יותר, כי יש בי כל כך הרבה לתת וידיים לחבק, אבל די מהר הבנתי שאני לא מסוגלת. שגם אם תגיע חסידה צחורת כנף עם מנשא שבתוכו תינוק ומזוודה מלאה בכסף כדי לגדל אותו, אני אסביר לה שיש טעות בכתובת. אתקשר לשירות הלקוחות של חברת FedEx ואבקש שימצאו לו משפחה אחרת. רק שישאירו את המזוודה. בכל זאת.

"היתה תקופה שרציתי משפחה גדולה יותר, כי יש בי כל כך הרבה לתת וידיים לחבק, אבל די מהר הבנתי שאני לא מסוגלת"

 

בלב יש מקום

הילד שלי מבקש אח או אחות. יכולתי לשלוף מולו מחקר שבו נמצא כי ילד יחיד הוא מאושר יותר. הוא עצמאי, מצליחני והוא יכול להגיע להישגים בכל תחום, כשאחת הסיבות לכך שההורים משקיעים בילד את כל זמנם ומשאביהם הכלכליים. אבל גנזתי את המחקר והסברתי לו שאני מבינה את הכמיהה. דמיינו יחד מה יהיה כשיהיה לו אח או אחות. הוא סיפר איך ישחק עם התינוק ויעזור לי להחליף לו את הטיטול. הוא ייתן לו מהצעצועים שלו שהוא כבר לא צריך. ושמחתי שהילד שלי רוצה לחלוק וגם בו יש אהבה לתת וידיים לחבק, אבל הילד לא מחליט.

 

בכל בוקר שאני קמה ולפני שאני עוצמת את עיניי אני מעכלת את האחריות שלקחתי כשהפכתי לאם. כפולה ומכופלת היא כשאני אם יחידנית ועל כתפיי נישא ילד שצריך לגדל. וכשבלב יש מקום לעוד ילדים, בראש יש פחדים, חששות ודאגות לצד שמחה על היצירה המופלאה שצומחת מול עיניי. ולא, יודעי דברים יקרים שלי, עוד ילד לא יפחית מהלחץ או לחלופין יחלק את הקשב ביניהם. כל ילד הוא עולם ומלואו, לכל אחד מהם צרכים, מאוויים, רצונות ויכולות שצריך לטפח או לטפל. אחד לא מסנכרן את השני כמו שאחד לא מגדל את אחיו - ואם כן, יש לנו בעיה. ילדים לא מגדלים, הם גדלים.

 

המדינה במינוס

במדינה שמקדשת את הילודה כדי שהעם הנבחר ימלא את ארצו במצוות הפרו ורבו, הורים שהחליטו או שגורל חייהם הוכרע לגדל ילד אחד הם מבחינת סטיית תקן שצריך לתקן. לכל מקום שילכו יתושאלו מה בתכנון והאם הם עובדים על זה. כל אחד הוא פסיכולוג בשקל עם אבחונים ואבחנות לגבי גורל הילד בהיותו בן יחיד, מבלי להתייחס למשפחה הפרטית שלו. לחייו שלו.

 

לכל מקום שילכו החד-ילדיים ימשיכו לתהות איך אנחנו מסתובבים חסרי מעש כשהמדינה במינוס. כלומר תלוי איך מסתכלים על כך או היכן. יעידו על כך הגנים וכיתות הלימוד שדוחסים לתוכם ארבעים ילדים עם אופציה לילד נוסף ממש רזה, גני המשחקים הומי פעוטות שמחכים בשמש היוקדת להתנדנד חמש דקות בנדנדה. ועוד לא אמרנו מילה על מלונות כולל הכול כולל המון ילדים בתוך בריכה חמה אחת.

 

וכך בעמק יפה, בין כרמים ושדות (כלומר, בשכונה חביבה), בקומה שישית עם מעלית אחת, גרים אם פלוס ילד, בלי חתולה חומה ותוכית צרחנית, ונאה הדייר בעיניה, ונאים הם חייה, ויודע הדייר שכשיהיה גדול יוכל להיות כל שירצה. לגדל כל בעל חיים שרק יבחר ולהביא לאמו המון נכדים, כי ילדים זה שמחה.

 

 
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
נועה רום, רווקה + ילד בן שש, גרה בנתניה, סופרת לנוער (עד הבת מצווה זה יעבור, כמה שאת נהדרת, נוגה, תראו אותם, סדרת החיים החדשים שלי), מגישה את התוכנית 'נועה מדברת עם נוער' ברדיו קול נתניה, מורה בהכשרתה לגיל הרך ומרצה על ספריה בבתי ספר וספריות.