בחתונה שלכם! קללת החופות תחת כיפת השמיים ביולי-אוגוסט

מה נסגר אתכם אנשים שמתחתנים בקיץ? אתם שמזמינים אותנו לחגוג אתכם בגן הקסום, בחוף המרהיב, במדבר, על ההר, בחיק הטבע - על מי אתם מנסים לעבוד? הרי ברור לכולם שכל הקסם הזה ייגמר בביצה מהבילה של זיעה ועצבים. קסום? מרהיב? אולי כמו סלט מיונז שמשתזף בשמש ומגדל עדר סלמונלות. הרי אם יש משהו שהקיץ הישראלי לא יודע לייצר, זה סטייל. בעיקר כשהוא אמור להיות מצוות למושג "חגיגי", שמתכלה מעצמו ב-90 אחוזי הלחות הצמודים ל-40 מעלות בצל (ואין צל בשום מקום). אז הרשו לי לנצל את הבמה הרחבה שניתנה לי כאן ולשגר את תחינתי לזוגות הצעירים: בבקשה, בבקשה, אל תתחתנו בקיץ. יש משהו יהיר וחצוף בהנחה שלכם שכולם רוצים להיות שותפים במסע מלכת המדבר שארגנתם. איכשהו אנחנו אמורים להיענות בשמחה להזמנה הלא מפתה, ועוד להיראות שמחים ולבושים טיפ טופ. אנחנו עושים את זה כי חונכנו היטב, אבל אל תטעו – בלב אנחנו מאחלים לכם שבקרוב מאוד תיפגשו עם הצד השני של מדרגות הרבנות.

רוצים לחגוג את אהבתכם? בכיף, אבל מה רע בנובמבר?(צילום: Shutterstock)

כל אחד מכיר את רגע האימה הזה, כשההזמנה לאירוע נוחתת בתיבתו – "זה וזאתי" שמחים לבשר שהלוקיישן המושלם שהם מצאו לחגוג בו את ברית הנצח שלהם נמצא באחוזת שקר-כלשהו, אי שם במכתש, כשרק שבעים מדרגות והתקף אסטמה מפרידים בין בריכת החול המכונה "חניון" לבין החופה המיוחלת. מי שטוען שכל כלה יפה ביום חתונתה, לא פגש כנראה את כלת יולי-אוגוסט. כמה יפה את כבר יכולה להיות כשאת חנוטה בשמלת הפוליאסטר הלא נושמת שלך, עם התסרוקת שמאיימת לקרוס אל תוך עצמה והעקבים הלבנים שיינעצו בחול כיתדות. ולא שהחתן של יולי-אוגוסט מצליח להתמודד יפה יותר עם האתגר, ולשלב בחן את החולצה המעומלנת מתחת לז'קט המיותר ונעלי הלכה, בשעה שהג'ל נוטף מרום קודקודו אל תוך עיניו. למה אתם שם? למה אנחנו שם? למי זה מועיל? רוצים לחגוג את אהבתכם? בכיף, אבל מה רע בנובמבר?

מתחתני אוגוסט הם אותם אנשים שהולכים להופעות קיץ בפארק ומתערבבים עם זרים לכדי עיסה של בשר מבושל ודשא(צילום: Gettyimages)

אני מניח שאתם, מתחתני הקיץ, אתם גם האנשים שהולכים לראות את בריטני או את קולדפליי בפארק הירקון. אתם שנוזלים כמו מים מול המוניטורים הצווחניים, מרימים בתי שחי חשופים לסלפי עם מסכי הענק, ומזמזמים מילים שהמצאתם ללחן שדמיינתם שאתם שומעים. אתם שמתערבבים עם אנשים זרים לכדי עיסה של בשר מבושל ודשא. צר לי, זה לא "מריח כמו ריח נעורים", זה מריח כמו משהו שמת מזמן מאחורי המקרר. באופן אישי אני מסרב להבין את הצורך לעמוד, אפילו רק לכמה רגעים של חופה, קרוב כל כך למישהו שאיני מחליף איתו נוזלי גוף על בסיס קבוע. כשזה קורה ביולי-אוגוסט, וגם עולה לנו המון כסף – אני מרים את ידיי ומבקש לפרוש מהכת האנושית. בין אם מדובר בחתונת השנה או בהופעת העשור, אירועים תחת כיפת השמיים הם מתכון בטוח לקלקולים. אם לא לבשתם מזגן, תגמרו את הערב כמו חציל על הגריל – חרוכים, נוטפים, דבוקים לבגדי הערב שלכם, ובעיקר, מרירים.

בריטני בישראל. אם רק יכולנו להתלבש כמוה לאירוע קיץ בחוץ(צילום: עידו ארז)

הופעות על הדשא, לפחות בישראל, נעדרות קוד לבוש מחייב. כל אחד יכול לעטות על גופו את המינימום המתבקש בחוק, להיצמד לזוג כפכפים ומכנסי שורטס, אפילו בגד ים. בריטני בפארק הוא לא האירוע לשחק אותה פאשניסטה, כך שכל צירוף אופנתי שתקף בחופי ישראל בשבת, מקובל גם שם. חתונות חוף, לעומת זאת, הן התגלמות השטן לובשת לבן. לא משנה כמה ינסו לקז'אל את האירוע, תמיד יהיה פער בין דרישות המעמד לכמיהת הגוף תשוש החום. גם אם התפאורה הנבחרת לחתונה היא שמש יוקדת וחול שנדבק לכל פתחי הגוף, החתן-כלה הישראליים לא יוותרו על הנראות הכלולתית. כי הרי ברור - אין שום בגד שמתאים גם לחתונה וגם לחדר הסאונה, ולא משנה אם מדובר בגלבייה או בעוגת שכבות ממאה אחוזי ניילון – כך או כך, זה פשוט לא עובד.

בימים אלה ממש, אלפי כלות מאבדות בערב אחד את תווי פניהן, את נוזלי גופן, ואת שארית שפיותן, בזמן שבעליהן הטריים (מילה קצת בעייתית בהקשר הזה) מתאדים לכדי שלולית ב-וסט ועניבה. תראו, חם כאן ביולי-אוגוסט (וגם ביוני ובספטמבר), חם מאוד, ולא נראה שזה עומד להשתנות מכאן ולנצח. הקיץ הוא רודן אכזר, והוא לא יפסיק עד שינצח את כולנו. את המלחמות שלנו, אני תמיד אומר, צריך לבחור בתבונה, אז זו ההצעה שלי - אנחנו נוותר מראש על הקרב בתחום הסטייל, אתם תוותרו על החוויה הנטורליסטית של תחת כיפת השמיים. נחזור להתלבש אחרי החגים, ועד אז – לכו על זוגיות לא ממוסדת וקונצרטים ביוטיוב.