אדריכלות

    צלב קרס עמוק באדמה: בונקר נאצי בדנמרק הפך למוזיאון שמכוסה בחול

    מבצר הבטון, שהוקם במסגרת ''החומה האטלנטית'' של הרייך השלישי, הורחב ע''י משרד האדריכלים BIG למוזיאון אזורי. באופן מפתיע, הוא דומה מאוד למוזיאון תל אביב

    מנור בראון

    |

    23.07.17 | 09:23

     המוזיאון והבונקר הנטוש, שהקמתו לא הושלמה מעולם. הרעיון הוא למשוך לכאן כ-100 אלף מבקרים בשנה (צילום: Rasmus Hjortshoj, v2com)
    המוזיאון והבונקר הנטוש, שהקמתו לא הושלמה מעולם. הרעיון הוא למשוך לכאן כ-100 אלף מבקרים בשנה (צילום: Rasmus Hjortshoj, v2com)
    המוזיאון , המספר את ההיסטוריה האזורית של חבל יוטלנד במערב דנמרק, נחפר באדמה ומחולק לארבע גלריות. במבט-על, התצורה עשויה להזכיר צלב קרס (צילום: Rasmus Hjortshoj, Big)
    לוגו המוזיאון, שמחקה את התוכנית האדריכלית, מחזק את האסוציאציה של צלב הקרס הנאצי, שבשמו הוקם הבונקר ב-1944 (צילום: Laurian Ghinitoiu, Big)
    מימין לשמאל: לוגו המוזיאון בדנמרק; לוגו מוזיאון ת''א בעיצוב דן רייזינגר (1971); הלוגו החדש של מוזיאון ת''א, בעיצוב מיכל סהר (2013) (עיצוב מימין לשמאל: Rasmus Hjortshoj - Big, דן רייזינגר, מיכל סהר)
    המוזיאון נחפר מתחת לדיונת חול, כדי להשתלב בסביבה - באופן שמנוגד להצבה הגסה של הבונקר המלחמתי (צילום: Rasmus Hjortshoj, Big)
    אזור הדיונות של יוטלנד, שבו ממוקמים הבונקר והמוזיאון החדש, מופיע באחת משלוש התערוכות שפותחות את התצוגה כעת (צילום: mike blink, v2com)
    חפור באדמה. לאחר שארבע הגלריות נחפרו באדמה, כיסו את גג המוזיאון בחול ים (צילום: Rasmus Hjortshoj, Big)
    מעבר בזמן: כאן פוסעים המבקרים מהמוזיאון החדש אל הבונקר האפלולי, שנחפר בעמל בידי עובדי כפייה (צילום: mike blink, v2com)
    בתערוכה ''צבא הבטון'', מוזמנים המבקרים לחוות את מוראות המלחמה דרך שבעה סיפורים אישיים (צילום: mike blink, v2com)
    מוזיאון Tirpitz. מהפטיו המרכזי נכנסים לארבע הגלריות, שמאורגנות כארבעה מלבנים ניצבים זה לזה, ויכולות לתפקד באופן עצמאי (צילום: Colin John Seymour, v2com)
    ספינה נטושה בדיונות החול. חלק מהתצוגה במוזיאון החדש (צילום: mike blink, v2com)

    משרד האדריכלים הדני BIG, בראשותו של ביארקה אינגלס, חנך בשבוע שעבר מוזיאון המספר את ההיסטוריה האזורית של יוטלנד, חבל ארץ במערב דנמרק. "טירפיץ" הוא שמו של המוזיאון החדש הממוקם בבלבאנד (Blåvand) - מרחק של כשלוש שעות נסיעה מהבירה קופנהאגן - הוא גם שמו של הבונקר הנאצי הנטוש העומד במרכז התערוכה של המוזיאון.

     

    הבונקר Tirpitz נבנה ב-1944, במסגרת "החומה האטלנטית" שהקים הרייך השלישי בחופים של מערב וצפון אירופה כדי להתכונן לפלישת בעלות הברית למדינות אירופה הכבושות. מערך ההגנה העצום נשען על אלפי מבנים מבוצרים, שנבנו בידי עובדי כפייה מצרפת בדרום-מערב ועד סקנדינביה בצפון. החומה לא הושלמה מעולם, ואף שעיכבה את הפלישה היא לא הצליחה למנוע את התבוסה הנאצית.

     

    זה לצד זה: הבונקר (משמאל) והמוזיאון החפור שסמוך לו (צילום: Rasmus Hjortshoj, Big)
      זה לצד זה: הבונקר (משמאל) והמוזיאון החפור שסמוך לו(צילום: Rasmus Hjortshoj, Big)

      המוזיאון מלמעלה (צילום: Rasmus Hjortshoj, Big)
        המוזיאון מלמעלה(צילום: Rasmus Hjortshoj, Big)

         

        הבונקרים הפכו במרוצת השנים, בעיקר בעשורים הראשונים שאחרי מלחמת העולם השנייה, למוקדי משיכה והשראה בעבור צלמים, אדריכלים ואמנים. מבנה הכנסייה "סנט ברנאדט" (Sainte Bernadette du Banlay) בצרפת, שתכנן האדריכל קלוד פארן בשיתוף הפילוסוף-צלם פול וריליו בשנות ה-60 של המאה הקודמת, הוא אולי המבנה הבולט ביותר שמסמל את ההשפעה הזו. המוזיאון החדש אינו ראשון מסוגו: מוזיאונים נוספים הוקמו בבונקרים דומים שמפוזרים בחופי צרפת והולנד. האטרקציה המלחמתית תנסה למשוך מעתה כ-100 אלף מבקרים בשנה לאזור הכפרי הנוכחי.

         

        להיראות כמו דיונה

         

        המונולית הענק, שבנייתו לא הושלמה, ניצב נטוש בדיונות העשביות של מערב דנמרק. משרד האדריכלים המקומי ניסה ליצור לצדו מוזיאון נסתר ובלתי נראה, ובו ארבע גלריות תת-קרקעיות שתופסות יחדיו 2,800 מטרים רבועים. הגלריות מאורגנות כארבעה מלבנים הניצבים זה לזה, כדי שהאוצרים יוכלו להשתמש בכל חלל תצוגה כיחידה עצמאית, לתערוכות נפרדות או לאירועים מיוחדים, כמו מוזיאונים עצמאיים.

         

        זכוכית ופלדה. אחת הגלריות (צילום: Rasmus Hjortshoj, Big)
          זכוכית ופלדה. אחת הגלריות(צילום: Rasmus Hjortshoj, Big)

          מבט מהמוזיאון אל היציאה (צילום: Rasmus Hjortshoj, Big)
            מבט מהמוזיאון אל היציאה(צילום: Rasmus Hjortshoj, Big)

            מיצג אור-קולי על החיים ביוטלנד (צילום: mike blink, v2com)
              מיצג אור-קולי על החיים ביוטלנד(צילום: mike blink, v2com)

              עיצוב התערוכות מכניס צבע ומרקם אופטימיים יותר. כאן, התערוכה על אבני הענבר המאפיינות את האזור (צילום: mike blink, v2com)
                עיצוב התערוכות מכניס צבע ומרקם אופטימיים יותר. כאן, התערוכה על אבני הענבר המאפיינות את האזור(צילום: mike blink, v2com)

                 

                תקרות הגלריות עוצבו באופן שישלימו את הטופוגרפיה הטבעית של האזור, במטרה להידמות לדיונה ולהיטמע בסביבה. המוזיאון נחפר בדיונה סמוכה לבונקר ההיסטורי, ולאחר שנחפרו חללי התצוגה, שוחזרה הטופוגרפיה המקורית של הדיונה באמצעות גג המוזיאון שכוסה בחול ים. הניסיון לבנות מוזיאון שנוכחותו מעל פני הקרקע צנועה יחסית, היא אנטי-תזה לבונקר היצוק מבטון, שזר כל כך לסביבתו. קירות המוזיאון נבנו מבטון שנוצק באתר עצמו, תוך תוספות משמעותיות של פלדה, עץ וזכוכית – חומריות שמסייעת לשילוב בין המוזיאון החדש למונולית הישן.

                 

                בלב המוזיאון חצר מרכזית פתוחה, שממנה נכנסים לגלריות התת-קרקעיות. אף שהמבנה קבור תחת דיונה חולית, הוא נהנה מתאורה טבעית שחודרת מדי פעם מבעד לחזיתות הזכוכית, שמקיפות את החצר הפנימית.

                 

                דומה למוזיאון תל אביב, גם ללוגו שלו

                 

                אדריכלי BIG זכו אשתקד בתחרות להקמת המתחם החדש של חברת התרופות "טבע" ברעננה – פרויקט שבוטל בינתיים, עקב ההרעה בביצועים של החברה הישראלית, כך שהמשרד הדני המצליח עדיין לא תכנן אף פרויקט בישראל. ועם זאת, המוזיאון החדש בדנמרק, עם הדיאגרמות שהמשרד מפרסם באתרו, יזכירו לשוחרי אדריכלות ואמנות ישראלים את מוזיאון תל אביב (האגף הישן). צורת ארגון המבנים מזכירה מאוד את התוכניות של האדריכלים דן איתן ויצחק ישר (1964), שזכו בפרס רכטר על הפרויקט.

                 

                האגף הישן של מוזיאון ת''א, בתכנון דן איתן ויצחק ישר, זוכה פרס רכטר. ראש משרד BIG אף ביקר כאן לא מכבר (צילום: Itayba, cc)
                  האגף הישן של מוזיאון ת''א, בתכנון דן איתן ויצחק ישר, זוכה פרס רכטר. ראש משרד BIG אף ביקר כאן לא מכבר(צילום: Itayba, cc)

                  מוזיאון ת''א. התוכנית האדריכלית של ''טירפיץ'' מזכירה אותו מאוד (צילום: באדיבות מוזיאון תל אביב לאמנות)
                    מוזיאון ת''א. התוכנית האדריכלית של ''טירפיץ'' מזכירה אותו מאוד(צילום: באדיבות מוזיאון תל אביב לאמנות)

                    מוזיאון ''טירפיץ''. ארגון הגלריות מעורר אסוציאציה ברורה לפרויקט הישראלי הוותיק (צילום: Colin John Seymour, v2com)
                      מוזיאון ''טירפיץ''. ארגון הגלריות מעורר אסוציאציה ברורה לפרויקט הישראלי הוותיק(צילום: Colin John Seymour, v2com)

                       

                      לא רק התוכניות מעוררות את האסוציאציה של מוזיאון תל אביב: הלוגו של "טירפיץ" דומה להפליא ללוגו המקורי שעיצב בתחילת שנות ה-70 דן רייזינגר, חתן פרס ישראל, לוגו שנשען על האדריכלות של המוזיאון. ביארקה אינגלס ביקר לפני כארבעה חודשים בישראל, והיה גם במוזיאון תל אביב; לא ברור אם הוא הבחין בדמיון בין הפרויקט של איתן וישר לבין הפרויקט החדש שלו.

                       

                      גם מוזיאון תל אביב מזכיר, מלמעלה, צלב קרס:

                       

                       

                      ביקשנו ממיכל סהר, המעצבת הגרפית ששינתה לפני כמה שנים את לוגו מוזיאון תל אביב לתצורתו הנוכחית, להתבונן בלוגו של המוזיאון הדני ולהביע דעתה. "זה מקרה מעניין", השיבה סהר. "אי אפשר להתעלם מכך שהלוגו של המוזיאון החדש דומה מאוד לסמל שעיצב רייזינגר. גם במקרה של רייזינגר, בסיס הלוגו הוא התוכנית האדריכלית והגלריות השוות בגודלן. הלוגו, כמו המבנה, מתאפיין בעיצוב ברוטליסטי. במקרה של המוזיאון הדני גודלם של המלבנים בלוגו אינם שווים. מעניין לדעת אם גודלן של הגלריות במוזיאון הדני שוות, כך שהעיוות מתקיים רק בלוגו".

                       

                      קשה להתעלם מצלב הקרס שמייצרים שני הלוגואים.

                       

                      "שמעתי טענות דומות על צלב קרס בלוגו המקורי שעיצב רייזינגר, וגם בלוגו המחודש בעיצובי, זה לא המקרה. מלבני הלוגו המקורי של מוזיאון תל אביב מרכיבים את האות מ'. בכל מקרה, הקשר של הבונקר הנאצי לבין הסמל בהחלט עובד, ואני מניחה שהקשר למוזיאון תל אביב מקרי בהחלט".

                       

                      עם פתיחתו מציג המוזיאון שלוש תערוכות קבע: "צבא הבטון"- שבעה סיפורים אישיים המתרחשים בצל ההקמה של ''החומה האטלנטית". ברגע השיא של התערוכה, המבקרים עוברים במנהרה תת-קרקעית אל קרביו של הבונקר ההיסטורי והחשוך, שם מוצגים כלי נשק תקופתיים ומיצגים אור-קוליים; "הזהב של החוף הדרומי" היא תערוכה נוספת, שמציגה אוסף רחב-היקף של אבני ענבר, הנפוצות במדינות הים הבלטי; התערוכה השלישית היא "סיפורי החוף המערבי"- מיצג וידאו ואפקטים מיוחדים, המגולל את סיפורו של אזור יוטלנד.

                       

                      ------------------

                      המדינה שבה כל אזרח מחזיק בונקר בחצר. לחצו על התצלום

                       

                      בונקר אישי לכל אזרח. הפרנויה של אלבניה - לחצו על התצלום (צילום: רון רוזנבלום)
                      פטריות פרנויה. לכל אזרח באלבניה יש בונקר קטן בחצר. לחצו על התצלום (צילום: רון רוזנבלום)

                       

                       
                      הצג:
                      כל התגובות לכתבה "צלב קרס עמוק באדמה: בונקר נאצי בדנמרק הפך למוזיאון שמכוסה בחול"
                      אזהרה:
                      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד