אני לא אוהבת את החופש הגדול. אין בו חופש והוא לא גדול. הוא אינסופי. בעוד הילדים יוצאים פרא לעולם, את נכנסת לכלוב. של זהב. לא מקבלים דיינרס.
"אבוי!", יקראו רשויות הרווחה, הורים משקיעים והורים שילדיהם מתבגרים ושכחו שש בבוקר מה זה, "לילד ולאמא יש זמן איכות ביחד, זמן מנוחה והכרה אחד את השנייה - ואת מעדיפה לקצר את החופש".
וזה לא שחסרות לנו חופשות בארץ. סופי שבוע, איסרו חג ושאר ימים חופשיים שזוחלים לחיינו בלי שנשאלנו. אנחנו נאספים סביב השולחן ושואלים "מה נשתנה?" (כלום - עדיין יש חופשה ארוכה לפני החג עצמו), מדליקים חנוכייה ותוהים על הנס (נס שהצליחו להפוך חג קטן לחופשה ארוכה) ובורחים מהאש (ותוהים איך חג שכל הווייתו זה להחניק את כדור הארץ, הפך גם הוא לחגיגת חופש). ואחרי שאכלנו מוצרי חלב והודינו על עוגות הגבינה וכי לעולם חסדו. זה מגיע.
הטורים הקודמים של נועה:
- להתראות כיתה א': איך אפשר להתאים ילד שהוא עיגול - למשבצת?
- "פעם, כשהייתי רווקה, לא היה לי מינוס. ואז הפכתי לאם חד הורית"
- זו צוואתה של אם חד הורית: מה יקרה לבני אם אמות פתאום?
- עונת החתונות: זהו, הסתיים הפטור שלי מניסיונות השידוך
לא כיף פה!
יש שקמים לקול קרקור התרנגולת, יש לשירת המואזין ויש הקמים לקריאת ה"משעמם לי". המשפט נאמר לאורך היום, גם אם אתם רוכבים על קרוסלה, קופצים איתם בג'ימבורי, מלטפים חיות או נשרפים בים. בהיותי אם יחידנית, מופקד עליי בלבד לשעשע את הילד המשועמם לאורך תקופת היולי-אוגוסט - הווה אומר, למצוא לו קייטנה, אחר כך עוד קייטנה ואחר כך לשבור את הראש ואת תוכנית החיסכון שנמצאת בקופסת דן חסכן.
תגידו: יש קייטנות ביתיות. בכל יום את והילד תעשו פעילות אחרת, תכתבי על בריסטול גדול מה מתוכנן לכם מהבוקר עד הערב, מצאי באינטרנט שלל טיפים ועצות - והנה את מצוידת בפעילות אטרקטיבית. ביום הראשון אפשר להשחיל חרוזים בתוך חוט וליצור מובייל שיתנגן עם הרוח מהמזגן. על כל חרוז אחד שיהיה בשרשרת קבלי ארבעה שאת תחליקי עליהם. הלאה, יש לך שלל מתכונים להכנת סליים, הילד יוכל להסניף דבק ואת תתמסטלי מריח מרכך הכביסה. והנה עבר יום. ויש את אלה שטסים לחו"ל, ארץ זרה, קרה ומאוד יקרה.
אם הילדים מתחת לגיל שש-שבע רוב הסיכויים שלאורך הטיול הם ישאלו איפה הבריכה, במוזיאונים הם יירדמו - כלומר, תקוו לכך כי הם יצעקו בקול רם שלא כיף פה. לאורך הטיול תבקרו לבטח באטרקציות לילדים ותזכירו להם כמה שהם נהנים ואיזה יופי ותחייכו לסלולרי, כי צריך להעלות תמונות של אושר לפייסבוק. כשכולכם תחזרו הביתה עייפים ולא הכי מרוצים, תנסו להעלות חוויות יחד והילדים יזכרו שהיה ממש כיף לרוץ בלובי של המלון.
משחקי הרעב, גרסת משרד החינוך
דובר שוב ושוב על הפער בין ימי החופש שמקבלים ההורים לבין אלו שבמערכת החינוך, אבל בפועל לא נעשים שינויים - למעט קיצוץ יום אחד מחנוכה ואחד מפורים, שמוחזרים שנה אחר כך בחופש הגדול ואז יורדים שוב מחג השבועות. סוג של משחקי הרעב, גרסת משרד החינוך, שנועד לשגע את ההורים והמורים ולשסות אותם אחד בשני. המורים הם לא הבייביסיטר של הילדים שלנו וההורים צריכים לעבוד. במקרה של עצמאיים, הורים במשפחות חד הוריות ומשפחות במצב כלכלי קשה - המצב מורכב עוד יותר.
זה ממשיך בקייטנות היקרות שלמרות שהן מסובסדות על ידי העירייה בחלקן הגדול הילדים מקבלים כלום, עושים כלום וההורים משלמים הרבה. עם הכלום הזה, הם עוברים לבתי הספר של החופש הגדול, יוזמה מבורכת של משרד החינוך עם כותרת יפה, "מחנכים מסביב לשעון", אבל במציאות בהרבה מבתי הספר מורים ומורות מחליפים מנסים להתמודד עם ארבעים ילדים כשהתוכנית היחידה זה לעבור את היום.
ואז נשאר כמעט חודש חופש. אלו שבורכו בהורים פעילים מעבירים את ילדיהם לקייטנת סבא וסבתא. אלה - בין אם הם בפנסיה או עדיין עובדים - נקראים לצו שמונה. במשפחה הגרעינית שלי אין אמא ולא הייתי מצפה שאבי יחזור במנהרת הזמן לגיל שלושים וישתעבד לנכדים שלו עם מופע יחיד של צוות הווי ובידור.
הילדים צריכים מנוחה ממערכת החינוך ואפשר וכדאי לעסוק בשלל הפעילויות המוצאות, טיולים בארץ, הצגות, מופעי בידור או אפילו בהייה יחד בטלוויזיה עם פופקורן, מזגן ושמיכת פוך. רגע לפני שהם יתחילו לטפס על הקירות פיזית, ואתם תהיו תלויים בין שמיים בארץ, רגע לפני שהם ילכו לאיבוד באין מסגרת ואתם תגדילו את מסגרת האשראי שלכם בבנק כדי לממן חופשה בדקה התשעים, זה בדיוק הזמן לחזור לבית הספר ולגן. ואל דאגה, לפני שילדי יספיק להגיד שלום כיתה ב', הוא יגיד "שנה טובה" ויצא לחופשי בחופשת ראש השנה.
