מאז שאנו ביחד אני מתנייד בקלות ממקום למקום, הסתיימו החיפושים אחרי מקום חנייה, אני כבר לא מקבל דוחות, כבר לא גוררים לי את הרכב. לירון לב וקורקי
אומרים שאתה לומר להעריך את הדברים החשובים לך באמת, רק כאשר אתה קרוב לאבד אותם. זה בדיוק מה שקרה לי השבוע – כשכמעט איבדתי את "החבר הכי טוב שלי". זה אולי ישמע לכם מוזר, אבל לחבר הכי טוב שלי קוראים "קורקי". הוא לא מדבר ולא נובח, הוא מתגלגל. ובחודשי הקיץ החמים אני לא צריך יותר מזה.
מי שנסע איתי יודע שאני הנהג הכי גרוע בהיסטוריה. אני נוסע במהירות של קלנועית, אין לי חוש כיוון, אני לוחץ ועוזב את הגז בצורה מוגזמת שגורמת בחילה לכל יושבי הרכב
האמת, גם החברים שלי אסירי תודה לקורקי על שהוריד אותי מהכביש. מי שנסע איתי יודע שאני הנהג הכי גרוע בהיסטוריה. אני נוסע במהירות של קלנועית, אין לי חוש כיוון, אני לוחץ ועוזב את הגז בצורה מוגזמת שגורמת בחילה לכל יושבי הרכב, וכמעט בכל נסיעה משתרך מאחורי שובל ארוך של מכוניות מצפצפות ונהגים מקללים.
בשבוע שעבר, בזמן שרכבנו אל עבר השקיעה, קורקי איבד שיווי משקל וגיליתי שיש לו פנצ'ר, רחמנא ליצלן. למזלנו, כבר היינו קרובים הביתה אז גררתי אותו במורד הרחוב עד שהגענו. למחרת בבוקר התעוררתי מוקדם ולקחתי אותו לתיקון. לא יודע למה חשבתי שזה יהיה רעיון טוב לגרור אותו ברגל משכונת פלורנטין עד רחוב החשמונאים. בסך הכל "כמה רחובות", כמה חם כבר יכול להיות בחוץ? חשבתי.
כעבור שעה הגעתי גמור, ומתקן הפנצ'רים הסתכל עליי במבט מזועזע – הפכתי לשלולית אנושית. ניצלתי את זמן הטיפול כדי להתקרר במזגן של המוסך, וכשיצאנו משם פינקתי את עצמי באייס קפה ואת קורקי בעץ ריחני.
לא מצאתי אף נתון רשמי, כי אף אחד לא יודע. אין רישום מסודר, אין אכיפה, והבלגן חוגג. מבחינת החוק, אני וקורקי לא קיימים
ניסיתי למצוא נתונים בסיסים בנושא, כמו למשל: כמות הרוכבים שהיו מעורבים בתאונות, אך לא מצאתי אף נתון רשמי, כי אף אחד לא יודע. אין רישום מסודר, אין אכיפה, והבלגן חוגג. מבחינת החוק, אני וקורקי לא קיימים. ובינתיים ברשויות, במקום להתמודד עם הבעיה המסוכנת, מעדיפים לסמן את הרוכבים בתור הבעיה.
אולי יצא לכם להיחשף לפרסומת של משרד התחבורה, בה רואים כדור באולינג אימתני שועט במורד הרחוב וקוטל כל מה שנקרה בדרכו. ולמרות מה שהפרסומת המושקעת מנסה להציג – לא כל מי שרוכב על אופניים חשמליים הוא חובב אקסטרים שמטרתו לחסל סבתות וילדים קטנים. רובנו אנשים נורמטיביים שבסך הכל רוצים להגיע מנקודה א' לנקודה ב'.
נכון שיש גם רוכבים חסרי אחריות שדוהרים במהירות על המדרכה ומסכנים הולכי רגל תמימים, ואותם חייבים להוריד מהמדרכות, אבל לפני שיוצאים בקמפיינים נגד הרוכבים, יש כמה דברים פשוטים שניתן לעשות ויהיו יעילים בהרבה. למשל: רישום מסודר של אופניים חשמליים, רישום של תלונות ונפגעים שמגיעים לבתי חולים, דרישה לרישוי וביטוח, וכמובן לדאוג לשבילי אופניים מסודרים.
אני בטוח שפעולות אלו יובילו לחוש של אחריות מצד הרוכבים הסוררים ויצמצמו משמעותית את הפגיעות בהולכי הרגל. כל אלו הם דברים שכבר מיושמים במדינות שלא מתעלמות מהנושא, ונחשו מה? זה באמת עובד. אז למה כאן עוד לא הבינו את זה?
אי אפשר לדרוש מהרוכבים לנסוע אך ורק על הכביש בהיעדר שבילי אופניים – כלומר בכל מקום שהוא לא רוטשילד או אבן גבירול. קורקינט שנוסע במהירות של 20 קמ"ש לא יכול להשתלב בתנועה. זה בלתי אפשרי ובעיקר מסוכן.
לשימוש באופניים ובקורקינט יש יתרונות עצומים, אך עם טיפול נכון ורציני אפשר למזער את הסכנות וליצור סביבה בטוחה יותר. אנחנו מחכים שמישהו בכנסת או במשרד התחבורה יתעורר, אבל עד אז זה בידיים שלנו, בידיים של ההורים, בידיים של הנוהגים ברכבים. "החבר הכי טוב שלנו" יכול להיות קטלני, אז סעו בזהירות, תשמרו על עצמכם ועל הולכי הרגל.
________________________________________________________
לירון לב במחווה לבריטני ספירס - עם ביצוע מקומי ל-"Toxic", הקליקו על התמונה:
זמר ויוצר, יליד 1982, מפתח תקווה. שירת בלהקת חיל החינוך והנוער, בוגר "כוכב נולד 2", שיחק ב"השמינייה" בערוץ הילדים, שידר ברשת ג' ("שירים וכוכבים"), דיבב בעשרות סרטים וסדרות (דמותו של בראנץ ב"טרולים", הנסיך הנס ב"לשבור את הקרח"), כתב והלחין שירים לאמנים שונים ("לעוף" להראל סקעת, "חוזר למציאות" ללירן דנינו). ב-2013 החל לשתף פעולה עם הזמרת רבקה זהר. הצמד יצא במופע משותף שלירון הפיק מוזיקלית והוציא שני אלבומים - "לא כמו אתמול" (2014) ו"אור מסביב" (2015).